בית המדרש

  • נטילת ידים, סעודה וברכת המזון
לחץ להקדשת שיעור זה
זימון ג'

מי יכול להצטרף לזימון

ז - נשים בזימון. ח - עם הארץ. ט - צירוף קטן.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"ט
7 דק' קריאה 43 דק' צפיה
ז - נשים בזימון
נשים אינן מצטרפות לגברים לזימון, שאם היו שם שני גברים ואשה - אינה מצטרפת עמהם ליצור חובת זימון. והטעם לכך משום צניעות, שכן הזימון נוצר על ידי האכילה יחד בדיבוק חברים, שכוחה של הסעודה גדול לקרב רחוקים זה לזה, ואין ראוי שיהיה דיבוק חברים בין גברים ונשים. ולא חילקו בזה בין קרובים יותר לקרובים פחות, ולכן אפילו אב עם בתו וחתנו אינם מצטרפים לזימון.
אבל אם היו שם שלושה גברים, כיוון שכבר נוצרה על ידי שלושת הגברים חובת זימון, גם הנשים היושבות בסעודה חייבות לענות לזימון. ואין בזה פגם צניעות, משום שהנשים אינן שותפות עם הגברים ביצירת החיוב, אלא הרי הן כמצטרפות מהצד לענות על הזימון.
וצריך להתחזק בקיום הלכה זו, כי פעמים רבות כשאוכלים בסעודה משפחתית שלושה גברים ועוד נשים, למרות שהנשים חייבות בזימון, שוכחים להקפיד שכל הנשים ישתתפו בזימון. 1
ואם אכלו שלוש נשים יחד, לא הטילו עליהן חכמים חובה לזמן, וזאת משום שנשים רבות לא ידעו היטב את ברכת המזון, וחלקן היו מסתפקות בברכה קצרה בלשונן במקום לברך את נוסח ברכת המזון, ולכן לא רצו חכמים להוסיף עליהן עוד חיוב. ואע"פ כן, כששלוש נשים יושבות יחד לאכול, מצווה שיברכו בזימון. ורק שוני אחד יש בדין נשים, שאפילו היו עשר, אינן מזמנות בהזכרת השם, כי הזכרת השם מבוססת על דין המניין, ולא תקנו חכמים דין מניין לנשים (שו"ע קצט, ו-ז).
ואף שבפועל נשים רבות לא נהגו לזמן, כתבו כמה מגדולי הפוסקים, שנכון לעודד את הנשים שיזמנו. ואף אם יש שם גבר או שניים, אינן צריכות להימנע מלזמן. והגברים שנמצאים שם, צריכים לענות אחר האשה המזמנת. אם אכלו כ'זית' או שתו 'רביעית' - יענו כנוסח הזימון. ואם לא - יענו: "ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד" (עיין הלכה ה). 2

ח - עם הארץ
אמרו חכמים בתחילה, שאין לבני תורה לצרף עמי הארץ לזימון, והיתה בזה מחאה כנגד עמי הארץ שלא למדו ולא שימשו תלמידי חכמים, שעל כן אין ראוי לבני תורה להצטרף עמהם לסעודה. ואין הכוונה לגרום ח"ו לניתוק בין בני תורה לעמי הארץ, ואם ירצו עמי הארץ לבוא וללמוד תורה - ילמדום ברצון, ואם יבקשו עזרה - מצווה לגמול עמהם חסד. וכמובן שהם מצטרפים למניין. אלא שקירוב הלבבות בסעודה עלול לטשטש את המחאה הנצרכת כלפי עמי הארץ. כי האווירה בסעודה משוחררת ופתוחה, ופעמים רבות הסעודה כוללת גם שתיית משקה אלכוהולי, ואין ראוי לבני תורה להתחבר כל כך לאדם שאינו קשור לתורה. ולכן אף אם אכלו יחד, וביחד איתו הם שלושה, כיוון שאין ראוי שיצטרפו יחד לסעודה, אין מזמנים עליו (ברכות מז, ב). אמנם עמי הארץ עצמם, אם אכלו שלושה יחד, חייבים בזימון (מאירי, ריטב"א, באו"ה קצט, ג, 'מזמנין עליו').
אולם לאחר מכן, בימי הראשונים, יצאה הוראה שאין להרחיק את עמי הארץ, שאם ירחיקום יבנו במה לעצמם ויתרחקו יותר מדרך התורה והמצוות. לפיכך, אין הפרש כיום בין דין הזימון לדין המניין, וכמו שלמניין עשרה לתפילה מצרפים כל יהודי שרוצה בכך, ואפילו אם הוא עובר עבירות חמורות בפרהסיא, כגון שהוא אוכל שרצים וחזיר. כך מצרפים כל יהודי המעוניין לברך ברכת המזון לזימון שלושה או עשרה. אמנם עם מי שעובר עבירות להכעיס, כדי להתריס נגד התורה ונושאיה, אין ראוי לשבת בסעודה, וממילא אין לצרפו לזימון (שו"ע קצט, ג). 3

ט - צירוף קטן
מחלוקת גדולה נחלקו הראשונים והאחרונים בשאלה, האם קטן מצטרף לזימון (ב"י קצט, י).
למעשה, למנהג אשכנז, לעולם אין מצרפים קטן לזימון, ורק משעה שהגיע הבן לגיל שלוש עשרה הרי הוא מצטרף לזימון (רמ"א קצט, י).
ולמנהג ספרד, מצרפים קטן אחד לזימון, ובתנאי שהוא מבין למי מברכים, והוא לפחות בן שש. לפיכך, אם אכלו יחד שני גדולים וקטן שמבין למי מברכים, אחד מהגדולים יזמן. ואם אכלו תשעה גדולים וקטן שמבין למי מברכים, הגדול שמזמן מזכיר את השם (ריב"ש תנ"א כמובא בב"י, שו"ע קצט, י). 4


^ 1. כאשר האשה טרודה בהכנת האוכל והגשתו, ולפעמים תוך כך גם בטיפול בילדים, אפשר לומר שאינה מתחייבת בזימון, מפני שאינה נחשבת כיושבת עמהם, וכפי שכתב באג"מ ח"ה ט, י. אבל בשבתות, וכן אשה שיושבת עמהם ואינה טרודה, יש להקפיד שתענה לזימון. ועיין בפס"ת קצט, ד.
נשים שהשתתפו בסעודה שיש בה שלושה גברים, ונתחייבו בזימון, אם הן רוצות, מותר להן לזמן לעצמן ולצאת לפני שהגברים יסיימו (שועה"ר, מ"ב יח). אבל אם השתתפו בסעודה של עשרה, אינן יכולות לזמן לעצמן, כי כבר התחייבו בזימון בהזכרת השם (שועה"ר קצט, ו). ובדיעבד, כשצריכות לצאת, דינן כמו גברים (להלן יא, 18), שבשעת הדחק יוכלו לברך בלי זימון, וכשאפשר - יזמנו בשלוש.
^ 2. במשנה ברכות מה, א, מבואר שנשים אינן מצטרפות לגברים לזימון. אבל שלוש נשים שאכלו לעצמן, לתר"י, רא"ש וגר"א, חייבות לזמן, וזו כוונת הגמ' (מה, ב): "נשים מזמנות לעצמן". וכך מבואר בערכין ג, א: "הכל חייבים בזימון", וביארה הגמ' שהכוונה לרבות נשים. וכך דעת הרמב"ם (ברכות ה, ז, עפ"י הנוסח המדויק).
לעומת זאת כתבו התוס' שם, שזו מצוות רשות לנשים, ואפשר שלא רצו חכמים להחמיר על הנשים, שגם את ברהמ"ז רבות מהן לא ידעו כראוי. וכיוון שזו מצוות רשות, נשים לא נהגו לזמן, ורק כשיש בסעודה שלושה גברים - הנשים חייבות לענות על הזימון שלהם, ועל זה דובר בערכין. וכ"כ רש"י וסמ"ג, וכן נפסק בשו"ע קצט, ו-ז. עוד הוזכר טעם לכך שהמצווה רשות, מפני שעיקרה על כוס יין, ולאשה שאינה רגילה בזה יש גנאי בשתיית כוס יין (שעה"צ ו). ומ"מ ברור למעשה שיש לעודד נשים לקיים את המצווה ולזמן, שכן לדעת רבים הן חייבות בזימון ואף לחולקים יש להן בזה מצווה. וכ"כ בא"ח קורח יג.
כתבו הראשונים שהטעם לכך שנשים אינן מצטרפות לגברים לזימון - "משום פריצותא" (מאירי, ריטב"א ור"ן). וביאר הר"ן (מגילה ו, ב, 'מתני'), שכאשר הצירוף שלהם יוצר מציאות חדשה של חיוב זימון, יש צד של פריצת גדרי הצניעות, כי אז הם צריכים להתלכד יחד ליצירת החיוב. ולפי"ז מובן מדוע אחר שיש שלושה גברים ונוצר חיוב, גם הנשים שישבו שם חייבות לענות על הזימון שלהם (מ"ב יז).
ואין מניעה לנשים לזמן במקום שיש גברים, וכ"כ בהליכות ביתה יב, ז, עפ"י הגרשז"א. וכמדומה שכך משמע משועה"ר קצט, ו, ומ"ב יח (ושלא כתשובות והנהגות ד, נא). וכן מובן שגברים עונים על זימון של נשים, כמו שעונים אמן אחר ברכות של אשה. (וע' ריטב"א בהלכותיו פ"ז ה"ב, וחזו"א או"ח ל, ח).
ודין צירוף קטנה לשתיים גדולות, כדין צירוף קטן לשניים גדולים (להלן הלכה ט).
^ 3. בברכות מז, ב, מבוארות הדעות השונות איזהו עם הארץ שאינו מצטרף לזימון, ודברי רב הונא שהלכה כאחרים, שאפילו אם לא שימש ת"ח נחשב עם הארץ ואינו מצטרף לזימון. ואף שלעניין מניין מצרפים גם רשע עובר עבירות, הואיל והזימון קשור לסעודה, אין ראוי שיצטרפו לשבת בסעודה אחת בני תורה עם עמי הארץ שמונעים עצמם מלימוד תורה וקיום מצוות, וממילא גם לא שייך שיצרפום לזימון. ומן הסתם רצו חכמים על ידי מחאה זו לעורר את עמי הארץ ללמוד תורה כראוי. אולם לאחר מכן, בתקופת הראשונים, כתבו התוס' (חגיגה כב, א, וברכות שם) שחוששים לדעת ר' יוסי שאמר על כיוצא בזה, שאין להרחיק עמי הארץ ולהחמיר עמהם כדי שלא יפרשו ויעשו במה לעצמם. וכן נפסק בשו"ע קצט, ג, שמצרפים עמי הארץ לזימון. אלא שכתבו מ"א קצט, ב, ומ"ב ב, ובאו"ה, שאין לצרף לזימון עוברי עבירות בפרהסיא. והגרש"ז אויערבאך ועוד כמה מפוסקי זמננו הורו שחילוני שהוא בגדר 'תינוק שנשבה' יש לצרף כיום לזימון, כמובא בוזאת הברכה ע' 132, ובפס"ת קצט, ב. ויש שהחמירו בזה (בצל החכמה ה, עח, שעה"ב ה, יז). אמנם כל מה שהחמיר המ"א לגבי עוברי עבירות בפרהסיא הוא דווקא כאשר דובר ביחידים, שלא חששו שיתרחקו ויבנו במה לעצמם, ורק מטעם 'תינוק שנשבה' הקילו בהם. אבל כיום, כאשר למרבה הצער עוברי העבירות בפרהסיא מרובים, והחשש גדול שיתרחקו כחילוניים או שיעשו במה לעצמם כרפורמים, עפ"י סברת ר' יוסי והתוס' (וגם המ"א מסכים לזה), יש להורות למעשה שכל הרוצה להצטרף לקיום מצוות ברהמ"ז מצטרף לזימון. נמצא שלמעשה דין זימון כדין צירוף למניין, ובמניין אמרו שכל יהודי מצטרף. ואולי ישנו חילוק מסוים, שלעניין זימון גם אם עובר עבירה אחת להכעיס, אין ראוי לשבת עמו לסעודה, וממילא אין ראוי לצרפו לזימון (כדין המקורי של עם הארץ). אבל לעניין מניין, כל עוד הוא רוצה להשתתף במצוות ורוצה להתפלל, למרות שיש בידו עבירות שהוא עושה להכעיס, אולי אפשר לצרפו למניין (ע' באו"ה קצט, ג, וע' פניני הלכה תפילה ב, ח). ועיין להלן יג, ז, לעניין ישיבה עם עמי הארץ בסעודה.
האוכל מאכלים שאינם כשרים, אינו רשאי לברך על אכילתו (עיין יב, י), וכמובן שאינו מצטרף לזימון, וכדברי חכמים במשנה (ברכות מה, א), שהאוכל טבל מדרבנן אינו מצטרף לזימון (שו"ע קצו, א).
^ 4. יסוד הסוגיה בברכות מז, ב, ומח, א, שם מובאות דעות אימתי מצרפים קטן לזימון. ובסוף הסוגיא אמרו שהלכה כרב נחמן שאמר: "קטן היודע למי מברכין - מזמנין עליו". וכן פסקו רי"ף, רמב"ם, תר"י ועוד, וכן נפסק בשו"ע קצט, י. לעומת זאת דעת רב נטרונאי גאון ורב שר שלום גאון, ראבי"ה ומהרי"ל ועוד, שאין מצרפים קטן לזימון, וכן מנהג אשכנז (רמ"א). ועיין בבירור הלכה ובברכ"ה ח"ב ו, כה.
ואף שלמנהג אשכנז אין מצרפים קטן, אם בן אשכנז אוכל עם בן ספרד שרוצה לצרף קטן, יכול בן אשכנז להצטרף עמהם ולהשלים להם לזימון שלושה. ואם רוצים בני ספרד לצרף שלושה אשכנזים וקטן לזימון עשרה, יצטרפו בני אשכנז, אלא שהם לא יזכירו שם השם בזימון, ושאר המזמנים שנוהגים כמנהג ספרד יזכירו את השם (רש"ז אויערבאך והרב אליהו כמובא בוזאת הברכה ע' 132. פס"ת קצט, 24. ועיין יחו"ד ד, יג, מאיזה גיל קטן מצטרף).
חרש שיכול לכוון ולענות לזימון מצטרף (רמ"א קצט, י). אילם שמבין הזימון אבל אינו יכול לענות כלל, לבא"ח קורח יב, וערוה"ש קצט, ד, אינו מצטרף, ולשועה"ר קצט, י, מצטרף. חרש-אילם שאינו יודע לדבר כלל ואינו מבין במה מדובר - לכל הדעות אינו מצטרף (ועיין פניני הלכה תפילה ב, ז, ושם מבואר ששוטה גמור אינו מצטרף למניין וכן הדין לזימון). שיכור כלוט, שמתנהג כשוטה גמור, אינו מצטרף. ושיכור שאינו יכול לדבר כראוי בפני המלך, מצטרף לשלושה ואינו מצטרף לעשרה, ואם יכול לדבר בפני המלך מצטרף לעשרה (מ"ב צט, יא). ישן אינו מצטרף לשלושה, ולעשרה מצרפים בשעת הדחק ישן אחד ולא שניים (מ"ב נה, לג-לד).

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il