לאחר שעסקנו בשאלה, באילו מקרים חייב אדם להרים אבידה על מנת להשיבה, נדון כעת בחובותיו של המוצא, כשומר אבידה.
חובות אלו מתחלקות לשלושה תחומים - (א) החובה לשמור על החפץ, עד שיגיע ליד בעליו (ב) החובה להכריז על החפץ כדי שהמאבד יוכל לקבלו בחזרה (ג) החובה להחזיר את החפץ בסימנים בלבד.
בגמרא (בבא מציעא כט.) נחלקו האמוראים בשאלה, מהי רמת חיוב השמירה של שומר אבידה - האם שומר אבידה נחשב כשומר חינם, או כשומר שכר. בביאור הסברא ששומר אבידה יחשב כשומר שכר, למרות שברור שאסור לו ליטול שכר מן הבעלים על עצם השמירה, אומרת הגמרא (בבא קמא נו:) שני הסברים: "רב יוסף אמר כשומר שכר דמי, בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא הוי כשומר שכר. איכא דמפרשי הכי: רב יוסף אמר כשומר שכר דמי, כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה, הלכך כשומר שכר דמי".
ההסבר הראשון הוא המכונה 'פרוטה דרב יוסף': היות ששומר אבידה נחשב 'עוסק במצווה' הוא פטור מלתת צדקה בזמן שהוא מתעסק בשמירת האבידה (כגון בשעה שהוא גולל את הספר תורה על מנת שלא יתעפש וכדומה). הרווח שיש לשומר האבידה מחמת שהוא אינו צריך לתת צדקה בשעה זו, הופך אותו, לדעת רב יוסף, לשומר שכר.
ההסבר השני הוא, שסתם חיוב שמירה הוא כשל שומר שכר , דהיינו חיוב לשלם גם במקרה של גניבה ואבידה. ואמנם, מי שנהיה שומר מרצונו, סביר להניח שאינו מוכן להתחייב בגניבה ואבידה אם אינו מקבל שכר, אבל מי שהתורה מטילה עליו לשמור, כדוגמת שומר אבידה, הרי היא מטילה עליו את חיוב השמירה באופן הרגיל שלו - כולל תשלום במקרה של גניבה ואבידה.
בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רצא סעיף ד) מבואר, ששומר אינו מתחייב לשמור על חפץ, אלא לפי מה שידע שהחפץ שווה. ולכן, אם אדם אמר לשומר שבתוך הארנק יש סכום כסף מסויים, והתברר שיש יותר והחפץ אבד, אין השומר חייב לשלם אלא לפי מה שידע מראש שנמצא בפנים.
קצות החושן (שם סק"ד) אומר, שהיסוד לדין זה הוא, שחיובי השמירה אינם חיובים שהתורה מטילה על האדם, אלא חיובים שהשומר נוטל על עצמו (וזאת על פי התירוץ האחרון בתוספות בכתובות נו: ד"ה ראשון). ולכן ברור ששומר אינו נוטל על עצמו חיוב מעל מה שהוא חושב שהחפץ שווה. לאור זאת מסתפק קצות החושן, מה יהיה הדין בשומר אבידה, כגון ששמר על חפץ שחשב שהוא זול, והתברר שהוא יקר: "ראוי לספק בשומר אבידה שסבור שהוא כסף כגון שהיה מחופה כסף ובתוכו זהב, מי נימא כיון דהתורה רמי עליה נטירותא בעל כרחו דכתיב ואספתו אל תוך ביתך הוה ליה כמו ארנקי בגדיש לר' יהודה דחייב אע"ג דאינו אלא פשיעה כיון דאינו תלוי בקבלתו, או נימא דגם בשומר אבידה כה"ג פטור?".
הספק של קצות החושן תלוי, לכאורה, בשני ההסברים לשיטתו של רב יוסף. אם נאמר ששומר אבידה נחשב שומר שכר רק משום פרוטה דרב יוסף, אין לנו ראיה לכך ששומר אבידה שונה משאר שומרים. אולם, ההסבר השני בגמרא אומר ששומר שכר שומר מתוך מחוייבות, ולכן יש מקום לומר, כפי שמסתפק קצות החושן, שאולי חיוב השמירה שלו אינו תלוי בידיעתו על שווי החפץ.

להלכה נחלקו הראשונים כיצד לפסוק. דעת הרמב"ם (הלכות גזילה ואבידה פרק יג הלכה י) ובעקבותיו השולחן ערוך (חושן משפט סימן רסז סעיף טז) שהלכה כרב יוסף, ושומר אבידה נחשב כשומר שכר. לעומת זאת, התוספות (בבא מציעא כט. ד"ה והוי) מסיקים שהלכה כרבה, וכן פסק הרמ"א (חושן משפט שם).