בית המדרש

  • שאר ברכות המאכלים
לחץ להקדשת שיעור זה
הרחבות לפניני הלכה ברכות

הרחבות להלכות חמשת מיני דגן

גלוטן ועמילן, שיטת נפח ארבע ביצים, דין המילוי, חשב לקבוע סעודה, חלה מתוקה, מצה בפסח פחות מכזית, סופגניה, קוגל, קביעת סעודה על ופלים, בשבע משיעור שהוא בספק, לצאת מהספק במצה-בריי,

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"ט
11 דק' קריאה
הלכה א - גלוטן ועמילן
גלוטן, שהוא אחד ממרכיבי החיטה, לרוה"פ אינו נחשב כמין דגן, אלא העמילן הוא עיקר החיטה. כ"כ בוזאת הברכה בירור כד, ובפס"ת רח, ב. לפיכך מאכל שגלוטן הוא אחד ממרכיביו, למרות שהוא נועד לתת בו טעם, אין לו החשיבות של "כל שיש בו מין דגן" שקובע את הברכה. ואפילו אם רוב המאכל יהיה מגלוטן, ברכתו תהיה 'שהכל'.
וכן אם עשו מאכל ממורסן וסובין של חיטה, או שעירבו במאכל מורסן וסובין של חיטה - ברכתו 'שהכל' (פס"ת רח, ב).

הלכה ג - ביאור השיטה השנייה - ארבע ביצים נפח
לכאורה קשה על השיטה השנייה (המובאת בהערה 2), שאין לה מקור בראשונים, ושיעור נפח ארבע ביצים אינו משביע. אולם יתכן שאפשר לבאר כך את דעת תר"י והרא"ש, ששיעור 'פרס' הוא שיעור הלחם שרוב בני אדם קובעים עליו סעודתם, אבל לא שיעור המאכלים המשביעים.

בחישוב הנפח על פי משקל נתקרבו שתי השיטות (בהערה 2)
לפי השיטה השנייה, היה צריך ללכת לפי נפח של אכילת פרס, שכבר עליו מברכים 'המוציא' וברהמ"ז. אמנם רבים מהפוסקים הספרדים האחרונים חישבו את הפרס לפי משקל, וכך בעצם הטו את השיטה השנייה שתהיה תואמת את השיטה הראשונה, שהשיעור הוא שיעור שביעה. שכן משקל של כ-224 גרם מזונות, בדרך כלל משביע כסעודה רגילה. וכך אפשר אולי להבין מדברי החיד"א, שבדרך כלל כתב שהשיעורים לפי נפח (למשל במחז"ב תפו, ב). ואילו כאן לעניין פהב"כ כתב שיעור משקל.
למעשה דעת כמה מגדולי פוסקי הספרדים שמשקל ארבע ביצים קובע את הדין לברכת 'המוציא' וברהמ"ז. וכך דעת הרב אליהו (וזה"ב 39), ויבי"א ח, כב, כא (וכן בילקוט יוסף קסח, ו). והם לא התחשבו למעשה בשיטה הראשונה (מ"א ודעימיה), לדעתם אין זה משנה אם יאכל מאכלים נוספים עם המזונות או לא.
וכן דעת אול"צ ב, יד, כג, אלא שלא ברור מדבריו אם כוונתו למשקל או נפח. ובברכ"ה ח"ב, ב, 89, כתב נפח מאתיים ושלושים סמ"ק, וכן בהערות 139 ו-175, והוסיף שאם הכל נאפה יחד, כבורקס ופיצה, שאר המאכלים שנועדו ללפת ממש את המזונות - מצטרפים.

אם אכל פרס שאותו הוא משביע וספק אם את האחרים הוא משביע
עיין בסוף הערה 2, שמשני צדדים יברך 'המוציא' וברהמ"ז. והצד הראשון שיש מקום לומר שהוא ספק דאורייתא. ויש להרחיב הדברים (ועיין בהרחבות לפרק ד' הלכה ה'), שלדעת המג"ג ודגמ"ר, כאשר שבע ויש ספק אם צריך לברך ברהמ"ז או 'על המחיה' - יברך 'על המחיה', כי ב'על המחיה' יוצא ידי חובתו מהתורה. אולם למ"א ורוה"פ יברך ברהמ"ז, משום שספק דאורייתא לחומרא. וכ"כ בשעה"צ קסח, עא; רט, יד; ילקו"י קסח, ח; ברכ"ה ח"ב ד, יז; וזה"ב בירור י-א; ושעה"ב יא, ו.
ואף שבדיעבד אם כבר בירך 'על המחיה', מדאורייתא מסתבר שיצא, ועתה נותר רק ספק אם גם מדרבנן יצא, ובזה ספק דרבנן לקולא. אבל מלכתחילה כאשר הוא בספק דאורייתא עליו לנהוג לחומרא.
לפיכך כל ששבע והוא מסופק אם אכל כשיעור אכילת פרס, יברך ברהמ"ז.

הלכה ד - איזה מאכלים מצרפים לשיעור שביעה לשיטה הראשונה
רבים למדו מדעת המ"א ומ"ב (קסח, כד), שדווקא מאכלים שרגילים ללפת בהם את הפת, מצטרפים להשלים לשיעור שביעה. ולפי"ז, פירות, גלידה ומיני מתיקה, אינם מצטרפים, שהרי אפילו בסעודת לחם, ואפילו אכלם להשלמת שביעתו, טעונים ברכה בפני עצמם, כיוון שאינם חלק מהסעודה. כ"כ בוזאת הברכה עמוד 34-ג, ושעה"ב טז, הערה קלח. אבל קרקרים ובורקסים עם כל מה שרגילים לאכול לשביעה בסעודה - מצטרפים.
אבל התעורר ספק לגבי האוכל עוגות מתוקות עם בשר, אורז ותפוחי אדמה - מצד אחד הם נחשבים כמאכלים שמלפתים בהם את הפת, ומאידך, לא מתאים מצד טעמם לאוכלם עם עוגה. יש אומרים שהם מצטרפים (כך מסרו בשם הרב אלישיב וכך למדו מאג"מ). ויש אומרים שאינם מצטרפים (בשם הרב אויערבאך). עניין זה סוכם בשעה"ב טז, הערה קלח, וזאת הברכה עמוד 32.
ומ"מ נלענ"ד שכל זה הוא לפי השיטה הראשונה, לפיה אפילו אם יאכל פחות משיעור פרס מזונות, אם יאכל עם המזונות מאכלים נוספים, יצטרפו לשיעור קביעות סעודה. אבל נראה שאם הוא אוכל מהמזונות שיעור ארבע ביצים אפשר לצרף גם מאכלים אחרים שאינם קשורים לסעודה, שהואיל ואכל כמות גדולה של מזונות, כל המאכלים נגררים אחר המזונות. וכיוון שממילא כתבתי להצריך שיעור פרס, כשיטה השנייה, לא נכנסתי לחילוקים הללו.

הערה 3 - דין המילוי שבפהב"כ לשיטה השנייה
לשיטה השנייה, שרק המאפה מצטרף לשיעור 'פרס', הכוונה לכל מה שנילוש עם הקמח. אבל עוגה שיש לה מילוי, המילוי אינו מצטרף. וכך מבואר בסדבה"נ ב, ג; אול"צ ח"ב יד, כג; הרב אליהו בוזאת הברכה ע' 37 ו- 40; פס"ת קסח, 23. ושלא כפי שכתב בברכ"ה ח"ב ב, 139, שאם המילוי הוא מדברים המלפתים את הפת, כמילוי גבינה שבבורקס, הוא מצטרף.

הלכה ה - חשב לקבוע סעודה על פהב"כ ונמלך
תכנן לאכול מפהב"כ כשיעור קביעות סעודה, ונטל ידיים ובירך 'המוציא', ולבסוף נמלך ואכל פחות, מברך בסוף 'על המחיה', וכיוון ש'על המחיה' פוטרת רק את המזונות, אם אכל עוד מאכלים, צריך לברך עליהם ברכה אחרונה. שאם אכל מפירות שבעת המינים, יוסיף לציינם בברכת 'מעין שלוש', ואם אכל דברים שברכתם 'בורא נפשות', יברך 'בורא נפשות'.
ואם הוא רוצה לאכול עוד מזונות, אינו צריך לברך לפניהם, שכבר יצא בברכת 'המוציא' (אג"מ או"ח ב, נד). ואם הוא רוצה לאכול עוד מאכלים, עליו לברך לפניהם ברכה, שכן אינם נפטרים בברכת 'המוציא', הואיל ונמלך שלא לקבוע סעודה.
ואם הוא נמלך שלא לאכול כשיעור קביעות סעודה, אינו צריך לדחוק עצמו לאכול כשיעור קביעות סעודה, כדי להצדיק את נטילת ידיו וברכת 'המוציא' (חזו"א, ילקוט יוסף קסח, יג).

הלכה ו - בדין חלה מתוקה
הכלל הבסיסי הוא שהחילוק בין לחם לפהב"כ, שעל לחם קובעים סעודה ועל פהב"כ אין קובעים סעודה אלא מגישים לקינוח או טעימה. מקורות רבים הובאו לכך בברכת ה' ח"ב ב, 53. וכ"כ ריטב"א, ריא"ז ברכות מב, א, ריב"ש כח, רא"ש מלוניל בספר המנהגות, רשב"א ברכות מא, ב, רש"י מא, ב. וכך טעמו של רב האי גאון. וכ"כ ב"י קסח, ז, מ"ב לה ולו, ובאו"ה לסעיף יז. וכ"כ בית דוד או"ח ע', והחיד"א הסכים עם סברתו במחזיק ברכה קנח, ה; מ"א יט; פמ"ג א"א יז; משב"ז ח; שדי חמד אסיפת דינים מערכת ברכות א, י; ישכיל עבדי או"ח ח"א, ט, ו. וכ"כ עוד רבים.
ולדעת ספר הבתים (שער הברכות ג, ה), אפילו אם עשה בצק של לחם כלחמניות קטנות, ורגילים להגישו כקינוח, ברכתו מזונות. ובזה רבים יחלקו, שהואיל ובצקו כלחם, וכן טעמו, אין בו אפילו אחד משלושת הפירושים של פהב"כ, כמבואר בהלכה ב, והערה 1.

במנהג ספרדים בחלה מתוקה
כפי שכתבתי בהערה 5 אין הבדל בעיקר הדין, אלא יסוד ההבדל במנהג, שעד היום, יוצאי אירופה נוהגים להחשיב יותר את החלה המתוקה כלחם, ומורחים עליה ממרחים שונים. ואילו חלק מיוצאי ארצות הדרום והמזרח, סולדים מזה, כשם שאשכנזים סולדים ממריחת סלטים על עוגה. ואכן במקרה שכזה, אותם שמחשיבים את החלה המתוקה כעוגה ואין נוהגים בה כלחם, יברכו עליה 'מזונות'. אולם פעמים שהמתיקות קלה, ואז רק מצד שכך נהגו, מברכים עליה 'מזונות'. ואזי לכתחילה אין לאכול חלה מתוקה זו בנפרד, אלא נכון לפוטרה בברכת 'המוציא' שבסעודה.

רמת המתיקות שתהפוך את החלה לעוגה למנהג אשכנזים
הרחבת הדברים שהובאו בהערה 5, שגם צורת המאפה משפיעה על ברכתו. והעניין שקשה להגדיר במדויק את רמת המתיקות הקובעת האם מדובר בלחם או עוגה. והכלל הוא, שאם מחשיבים את המאפה כחלה - ברכתו 'המוציא', ואם כעוגה - 'מזונות'. ולכן יתכן שיהיו שני בצקים שיש בהם כמות סוכר שווה, אבל את האחד יאפו בצורה של לחם, ובגלל צורתו הוא ייחשב בעינינו כלחם. ואילו את השני יאפו בצורת עוגה, ולכן ייחשב בעינינו כעוגה. ולפעמים האווריריות שבמאפה משפיעה וכיוצא בזה. ומקור לזה בברכות לז, ב, בדין לחם העשוי לכותח, שנאפה בחמה, שצורתו משפיעה על חיוב חלה שבו, ולדעת הרבה ראשונים גם על ברכתו - מזונות או המוציא.

המכשול שבלחמניות 'מזונות' שבדרך כלל צריך לברך עליהן 'המוציא'
ויש שמוכרים לחמניות מתוקות עם טונה וביצים או גבינה ועגבניות, וכותבים על הלחמניות - 'מזונות', בדרך כלל באישור בד"ץ. ונראה שברוב המקרים הם מכשילים את הרבים בברכה שאינה נכונה. שכן לרמ"א ומ"ב ועוד רבים, כיוון שהמתיקות אינה חזקה, ברכת הלחמניה 'המוציא'. ואף לסוברים שאם הרוב הוא מי פירות ברכתה 'מזונות', כבר כתבתי בהערה שיתכן שאם אפאום לשם קביעות סעודה, ברכתן 'המוציא'. (ויש ששורים צימוקים עם מים, ומחשיבים את זה למי פירות, כדי שיברכו על המאפה מזונות, ועיין על כך בברכ"ה ח"ב ב, 148). ואף אם נחשיב את הלחמניה כפהב"כ, בהרבה לחמניות כאלה יש נפח של כשש ביצים, ולדעת רבים (השיטה השנייה בהערה 2) כבר בשיעור ארבע ביצים יש שיעור קביעות סעודה. ולכתחילה בוודאי שיש לחוש לדעה זו (מ"ב כד), מה עוד שלדעת רבים דין הלחמניה כדין לחם ממש. ואם יש בלחמניה זו שיעור קביעות סעודה, כגון שהיא גדולה יותר, או שאכל שתי לחמניות, או שמדובר בקטן או זקן שזה שיעור שביעתו, אזי לכל הדעות ברכתה 'המוציא' וברהמ"ז, אבל כיוון שכתוב עליה שברכתה 'מזונות' - רבים טועים בזה.

הלכה ז - האוכל מצה בפסח פחות מכזית
כתב ביחו"ד ג, יב ואיש מצליח ח"ב כרך ג סימן ה, שגם בפסח יברך על מצה 'המוציא' רק אם מתכוון לאכול ממנה כזית. ולברכת ה' ח"ב ב, נב, רק אם יאכל ממנה כביצה. אך קשה לקבל דבריהם, שגם בכל השנה מצד הסברה היסודית היה צריך לברך על מצה 'המוציא', שכן רגילים לקבוע עליה סעודה, וק"ו בפסח.

הלכה י, 9 - האם ראוי להחמיר לאכול סופגניה דווקא בסעודה
בשו"ע קסח, יג: "ויש חולקים ואומרים דכל שתחילת העיסה עבה, אפילו רככה אח"כ במים ועשאה סופגנין ובשלה במים או טגנה בשמן, מברך עליה המוציא. וירא שמיים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחילה". והרמ"א כתב שלא נהגו לדקדק בזה. ולמעשה אין חוששים לדעת ר"ת, ואף שכתב בשו"ע שירא שמיים יצא ידי שניהם, אין נוהגים להחמיר לאכול סופגנין דווקא בסעודה. ויש שביארו כי גם לשו"ע העיקר שלא כר"ת, כפי שכתב בדעה הסתמית הראשונה. ועוד שכך דעת רוב ברור של הראשונים, וכך גם כתב הב"י (הרב משאש בשמש ומגן ח"ד לט, ברכ"ה ח"ב ב, נו). ובאול"צ ח"ב יב, ה, כתב שהשו"ע חזר בו בהלכות חלה (יו"ד שכט, ג), שאינו חושש כלל לדעת ר"ת. ע"כ. ועוד שאם מדובר בסופגניה בשמן, או שהיא ממולאת בריבה, הרי שדינה ממילא גם לר"ת כפהב"ב שבלא קבע סעודה מברכים עליה 'מזונות'. ואם כן צריך לומר שמה שכתב השו"ע שנכון לירא שמיים לצאת ידי שניהם, הוא כאשר הסופגנין בושל במים בלבד. וכ"כ הרבה אחרונים (ע' שעה"ב טז, כו ו-לא). ועיין לעיל ג, ח, שלהיפך, עדיף לאכול סופגניה שלא בסעודה, כי בסעודה יש ספק אם צריך לברך עליה. וכן מבואר שם בהרחבות.

אכל סופגניות כשיעור שביעה - יברך 'על המחיה'
הרחבת הערה 9: על סופגניות, לר"ת הואיל ובצקם היה עבה, מברך 'המוציא' וברהמ"ז. ולעומת זאת דעת רוב הראשונים (ר"ש, רמב"ם, תר"י, רמב"ן, רבנו ירוחם), שהואיל וטגנן בשמן, ברכתן 'מזונות' ו'על המחיה'.
וכתב במ"א קסח, לד (לעניין סופגניות, ביחס לדברי הרמ"א שנהגו להקל לברך 'מזונות'), שאם שבע הרי הוא בספק דאורייתא, ועל כן צריך להחמיר ולברך ברהמ"ז כדעת ר"ת. וכ"כ בא"ר כו, והלכה ברורה (הקדמון) יח.
והבית מאיר ופמ"ג, חלקו על המ"א, משום שרוה"פ חלקו על ר"ת, ולכן אין לחוש כאן לספק. וגם הב"י לא חשש כאן לספיקא דאורייתא, ולכן כתב רק לירא שמיים שטוב שיחמיר לאוכלם בסעודה, אבל הרוצה לאוכלן שלא בסעודה, אף אם ישבע יברך 'על המחיה'. וכן הקשה הפמ"ג על המ"א.
ובבאו"ה (קסח, יג, ד"ה 'ונהגו להקל') כתב שפוסקים כמ"א רק כאשר עשה בלילה עבה וחשב לעשות לחם ונמלך לבשלה כסופגניה, שאז המחלוקת שקולה, ויש להחמיר בדאורייתא, אבל אם התכוון לעשות סופגניה, גם אם שבע ברכתה 'על המחיה', שכך דעת רוה"פ.
ואמנם לדעת גינת ורדים א, כד, כל מה שנחלקו הראשונים בדין סופגניות הוא כאשר אכלו מהם פחות משיעור קביעות סעודה, שלר"ת ברכתן 'המוציא', ולשאר הפוסקים 'מזונות'. אבל אם אכל מהם כשיעור קביעות סעודה, דינן כדין פהב"ב, וחייב לברך 'המוציא' וברהמ"ז. וכ"כ פרח שושן א, ד, ומהר"י בירב. 1 ומזה חיזוק לדעת המ"א. אלא שלעומת זאת, רוה"פ כתבו שהואיל והן מטוגנות בשמן עמוק, הרי הן כתבשיל, שבכל אופן לרוה"פ (שכן רוה"פ חולקים על ר"ת), ברכתן 'מזונות', כדין איטריות ופתיתים. וכ"כ מ"א קסח, לח, נחפה בכסף או"ח ב, שועה"ר טו, רע"א, בית מאיר, מ"ב ע, יבי"א או"ח ח, כא, ברכ"ה ח"ב ב, 49, פס"ת קסח, יט, 158, שעה"ב טז, הערה נא, וזאת הברכה תחילת ע' 28.
לסיכום: רוה"פ סוברים שברכת סופגניות 'מזונות', ואפילו אם יאכל מהן כשיעור קביעות סעודה - ברכתן 'מזונות'. ואין לטעון שהוא ספיקא דאורייתא ויש להחמיר (כדברי המ"א), הואיל ואינו ספק שקול, שרוה"פ חולקים על ר"ת. בנוסף לכך, לדעת מג"ג לד, ודגמ"ר לסעיף יג, גם בספיקא דאורייתא, יברך 'על המחיה', שכן בברכתה הוא יוצא בדיעבד גם ידי חובת ברכת המזון. ואמנם בדרך כלל אין מקבלים את דבריהם להלכה, וכפי שכתבתי לעיל בהרחבה האחרונה להלכה ג'. אבל כאן יש לצרף את דבריהם כנגד סברת המ"א.
אמנם הטוב ביותר, שהרוצה לאכול סופגניה יאכל פחות מקביעות סעודה, וכך יברך לרובם המכריע של הפוסקים 'מזונות' ו'על המחיה'. ועיין לעיל בהרחבות לפרק ג' הלכה ח', שאם יאכל את הסופגניה בסעודה יש ספק אם יברך, ולמעשה לא יברך. ולכן הטוב ביותר לאכול סופגניות פחות מכשיעור קביעות סעודה שלא בסעודה.

קוגל
עיין וזאת הברכה ע' 218, שאחד מגדולי דורנו סובר שהואיל ואח"כ נאפה, דינו כפהב"כ. אולם רוה"פ מסכימים שדינו כתבשיל כפי שכתבתי למעשה. ושוב, כפי שכתבתי לגבי סופגניות ובהמשך לגבי ופלים, כך גם כאן, אף ששבע מהקוגל, אין לחוש לדעת המיעוט, ויברך 'על המחיה'.

דין קבע סעודה על ופלים
כתבתי שלדעת רבים הקובע סעודתו על ופלים לא יברך 'המוציא' וברכת המזון, שהואיל ומאפה הוופל דק כל כך דינו כטריתא שאין עליה תורת לחם כלל (שו"ע קסח, טו), וגם אם יאכל מהם הרבה מאוד, יברך 'מזונות' ו'על המחיה'. וכך משמע ממ"ב קסח, לח, פתחי הלכה פ"ח לג. וכך כתבו הרב אליהו בקצוש"ע מח, ז, פס"ת קסח, 93, שעה"ב כג, 177, שו"ת ברכת יוסף צד. וכ"כ בוזאת הברכה ע' 28 (ד, 22) בשם הגר"ח שיינברג, אמנם הזכיר שיש חולקים.
ואכן בעולת יצחק (רצאבי) א, לו, פסק, שהואיל ומדובר בשכבות שהודבקו יחד, יש לוופל תורת לחם, והקובע עליו סעודה, צריך לברך 'המוציא' וברהמ"ז. 2
למעשה, הקובע על ופלים סעודה, אף ששבע, יברך 'מזונות' ו'על המחיה', כפשט ההלכה. ואין לחוש לדעת המיעוט הסוברים שדינו כפהב"כ, מפני שבפשטות דינו כטריתא. ובוודאי רוה"פ סוברים כך, וכשם שלא חששו לדעת ר"ת בסופגניות, שהיא דעת מיעוט, כך אין לחוש לסוברים שוופל הוא פהב"כ. ויש לצרף לכך את דעת מג"ג לד, ודגמ"ר לסעיף יג, שגם כאשר שבע ויש ספק דאורייתא, מברך 'על המחיה', שכן גם מדאורייתא יוצאים ב'על המחיה'. ואף שבדרך כלל אין פוסקים כמותם (וכפי שכתבתי לעיל בהרחבה האחרונה להלכה ג'), מ"מ כאשר רוה"פ סוברים כך, יש לצרף את דעתם.

הלכה יא - בשבע משיעור שהוא בספק - יברך 'המוציא' וברהמ"ז
עיין בהערה 10, שאם שבע ממלאווח, למרות שהוא מסופק אם הוא שיעור שרוב העולם שבעים בו, יברך 'המוציא' וברהמ"ז, וזאת על סמך שלושה צדדים: א) דעת הראב"ד והרשב"א, ששיעור קביעת סעודה אינו נקבע לפי רוב העולם, אלא לפי זה שאוכל. ב) דעת מ"א קסח, לד, ורוה"פ, שאם שבע הרי הוא בספק דאורייתא, ויש להחמיר ולברך 'המוציא' וברהמ"ז, ועיין בהרחבה האחרונה להלכה ג. ג) דעת מ""ב קסח, כד, שהיא עפ"י מ"א, שועה"ר, ח"א ועוד, שאם שבע מהמזונות, למרות שהוא שיעור שאין רגילים לשבוע ממנו, אם הוא שיעור שאחרים היו שבעים ממנו כשהיו אוכלים אותו עם מאכלים אחרים שמלפתים אותו, הרי שהוא נחשב שיעור שקובעים עליו סעודה, ויברך 'המוציא' וברהמ"ז.

הלכה יב - הצעה נוספת לצאת מהספק במצה-בריי
בספר ברכת הנהנין ע' קעט, כתב בשם הגרש"ז אויערבאך, הצעה לצאת מהספק, לבשל את המצות בכלי ראשון ואח"כ לטגנם, ואזי לכל הדעות, הואיל ושברי המצות קטנים מכזית, ברכתן 'מזונות', וגם אם יקבע עליהן סעודה ברכתן תהיה 'מזונות' ו'על המחיה'.


^ 1. ראוי להוסיף, שיש סוברים שאם קבע סעודה על תבשיל, מברך 'המוציא' וברהמ"ז, עיין ברכ"י קסח, ג, וברכת ה' ח"ב ב, 94. אמנם רוב ככל הפוסקים חולקים על דעה זו.
^ 2. באול"צ ב, יב, י, כתב לברך על וופל בסעודה, כי יש בו שלוש ההגדרות של פהב"כ, ובילקוט יוסף קעז, סוף הערה ג, הסתפק בזה. ושניהם לא התייחסו לשאלה מה יברך אם קבע סעודה על הוופל. ויתכן שהיו מסתפקים שאולי הוא טריתא. מנגד, יש סוברים שברכת הוופל 'שהכל', בגלל אחוז הקמח הנמוך (כמובא בפס"ת קסח, 93). וכך דעת ברכ"ה ח"ב סוף הערה 52, שמברך על הוופל 'שהכל', שהרקיקים בטלים לקרם. ורק אם יאכל את הרקיקים בלא הקרם, יברך מזונות. ואינני בטוח אם כתבו זאת על סמך בדיקת המציאות, כי גם בקרם יש קמח, ובוודאי שגם הרקיקים חשובים לטעם הוופל, ולכן בלא ספק ברכתם 'מזונות' ולא 'שהכל'. ועיין לעיל בהרחבות לפרק ג הלכה ח, שדעת רבים לברך על וופל בסעודה 'מזונות'. ולמעשה סיכמתי, שהמברך על וופל בתוך הסעודה 'מזונות' לא הפסיד.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il