בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שמות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חלווה בת פרחה

"ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים"

"אלה תולדות יעקב יוסף"

undefined

הרב יוסף כרמל

יט' טבת תשס"ט
2 דק' קריאה
בפתיחה לפרשתנו מכריזה התורה שוב: חלומו של יוסף התקיים! כל האחים ירדו למצרים והשתחוו ליוסף. יוסף הצליח לכפות על האחים להוריד אליו את כל המשפחה כולל בנימין. כמו שהבטחנו בשבוע שעבר )בפרשת ויחי(, נשתדל להסביר את הקשרים המיוחדים שיש בין יוסף ובנימין.
שני בניו של יוסף נושאים בשמם זכר למעמדו של יוסף. מנשה הבכור מזכיר את ימי הנשיה והשכחה כביכול, ימי החושך בבור. אפרים מזכיר את המהפך האדיר שהושיב את יוסף על כס המשנה למלך.
לבנימין עשרה בנים, כמפורט בפרשת ויגש:
"וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ" (בראשית מ"ו כא).

גם הם נקראו על שם מה שאירע ליוסף. כך מסביר המדרש:
"בשעה שעמד יוסף עם בנימן אמר ליה (לו) אית (יש) לך בנין, אמר ליה אין (כן), אמר ליה (לו) כמה, אמר ליה (לו) עשרה, ומה שמהון, אמר ליה (לו) הוה לי חד אח (היה לי אח אחד) והיו מעשיו נאים ונעימים ונשבה ממני והוצאתי אותן לשם המאורע אשר לו, בלע שנתבלע בין האומות, ובכר שהוא בכור, ואשבל שנשבה ממני, גרא שנעשה גר בארץ אחרת, ונעמן שהיו מעשיו נאים ונעימים, אחי שהוא אחי, וראש שהיה לי ראש והוא ראש, מפים שהיה יפה עד מאד בכל דבר, וחפים שלא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, וארד שהיה כוורד שושנים" (בראשית רבה פרשה צד אות כא).
שנים עשר בנים אלה היו אמורים להיות בניו של יוסף כמבואר במדרש:
"תנא דבי רבי ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולם לבית ע"ז שלהם והיא אמרה להם חולה אני אמרה אין לי יום שאזקק ליוסף כיום הזה, ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באותה שעה נראה לו דמות דיוקנו של אביו אמרה לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה עמהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא ורועה זונות ..., מיד ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו נעץ צפרניו בקרקע, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונקרא אבן ישראל שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף אמרו ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצא מאביו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף וכו' ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו" (ילקוט שמעוני בראשית פרשת וישב רמז קמו).
אכן מנהיגים שיצאו מבנימין נחשבו כראשי בית יוסף כמו שמצאנו בענינו של שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים שבא לקבל את פני דוד לאחר מרד אבשלום. וז"ל הכתוב:
"וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" (שמואל ב י"ט כא).
בפוטנציאל אדיר זה של "ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים" טמונה גם סכנה גדולה. יוסף עלול היה לחשוב שהוא איננו זקוק לאחיו בדרך אל הגשמת חזון האבות – הקמת עם אשר ישמר את "דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית י"ח יט). לכן, כפי שהסברנו בשבוע שעבר בדברינו לפרשת ויחי, הברכות של יוסף ובנימין הם חלק מהברכות של כל האחים והברכות של בני יוסף בפרשת "וזאת הברכה" הן חלק מברכות כל השבטים.

רק באיחוד כוחותיהן של רחל ולאה "אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות ד' יא)
נוכל להתמודד גם היום עם האתגרים הניצבים בפנינו.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il