הגמ' מדברת על מקרה של ארוסה מעוברת, היא ודאי עברה איסור, הגמ' אומרת שלא אסורה לבעלה משום שהוא מודה ועוד שהלכה כרבן גמליאל
מחלוקות הראשונים איך להבין את ''ועוד''
דין ''יכיר''
"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" בשביל שאברהם לא יוכל לטעון, מה העניין? הקשר לעתיד לבוא
עניין בשכמל"ו, המהר"ל על בת מלך שהריחה ציקי קדירה, ההבדל בין השם הנקרא לשם הנכתב
הגמרא אומרת שיש אפשרות לגייר גר קטן מדין זכין
מקשים שיש שתי סיבות שלא תהיה זכייה מדין שליחות
הגמ' מביאה מציאות של גר קטן שיש לו ממון ותוס' אומר שירש את אמו שהתגיירה כשהיתה מעוברת - אין אפשרות לגייר קטן
גר שהורתו שלא בקדושה לא חייב על אביו והרמב"ם אומר שלא חייב על אמו משום היקש
קטן צריך גיור בשביל הגויות מצד האבא.
הגמ' בכתובות אומרת שאשת איש לא צריכה למסור את הנפש על להיבעל להגמון, שואלים הראשונים למה והרי זה גילוי עריות?
ר"ת עונה שביאת גוי לא נחשבת עריות וע"פ זה התיר לגוי שבא על אשת איש ואז התגייר להתחתן עם אותה אישה
הרא"ש מחדש שלא אסורה לבועל משום שהאיסור מגיע דוקא שלפני כן היתה מותרת לו
התפארת שמואל מחדש מכך עוד היתרים והתרומת הדשן דוחה אותו
אישה נחשבת נשואה מהחופה, כאשר היא נידה ישנה מחלוקת אם נחשבת כנשואה הרמב"ם אומר שלא נחשבת נשואה, אך הר"ן אומר שכן נחשבת נשואה, לעומת זאת אומר הרמב"ם שאם ברך ברכת חתנים לא צריך לברך שוב. אלא אומר הבית מאיר יש פה שני חלקים היתר הביאה והקניינים. דיון על קניין בשבת
רע"א אומר שכאשר יש תריורי חזקה ומיגו אתועיל הואיל ועדים זה הבירור הכי מוחלט שאפשר לעשות, שום בירור נוסף לא יעזור. אבל כאשר זה חזקה קמייתא שהיא לא בירור אלא הכרעה זה יעזור. ודווקא כאשר על זה הנידון, אבל זה מועיל אם רק מה שיוצא מהם.
ביאור גדר האונס של אדם ביום האחרון ע"פ שיטת האגודה. דיון בגדר של האונס ע"פ דברי הקצות והפני יהושע והגדרת חילוק בין אם אנו בודקים לפי הגברא או לפי המעשה.
דייוק לשונות הרמב"ם בעניין איסור ייחוד; חילוק בין איסורי קירבת ערווה לאיסור ייחוד; נפק"מ לדי יהרג וואל יעבור; הסבר דעת הר"ן בעניין החילוק בין איסור ייחוד לדין הוא בבגדו והיא בבגדה.
שיטת הרמב"ם שחופה היא ייחוד; קושיות על הרמב"ם מחופה לפסולות; שתי דרכים בתירוץ הרמב"ם: א. חופת נידה מועילה לקניין ולא לאישות. ב. חופת נידה מועילה לאישות ולא לקניין.