ישנה "שוועה" של צמאון לא-ל חי, ויש "צעקה" מתוך יסורים וכאב, ולפעמים האדם מרגיש בתוך צעקה ומאחורי זה מסתתרת "שוועה" גדולה של עריגה אל מה שמעבר למציאות, אל האינסוף.
החסד הכי גדול הוא להרחיב את הכלים, להגדיל את האישיות, להשתחרר מהגבולות.
לפעמים ע"י שבירת הכלים מקבלים כלים גדולים יותר וזו מידת החסד. "בכוח גדולת ימינך".