ב"הדרן" מיוחד שיצא לאור לכבוד סיום המחזור הראשון בלימוד הרמב"ם היומי, מגלה הרבי זי"ע עומק מופלא על פי החסידות בהלכות הראשונות שבספר "משנה תורה", שעל פיו פשט ההלכות מובן טוב יותר * הקב"ה גם "מצוי" בעולם ויחד עם זאת הוא בבחינת "אינו מצוי"
המן יודע שהקב"ה אוהב את עם-ישראל. איך הוא מנסה לפעול שגם מלמעלה יסכימו לפגוע בעם-ישראל? לשם כך הוא מפיל 'גורל' ועושה עץ גבוה חמישים אמה. הוא שואף להגיע לדרגה העליונה באלוקות, שבה אין הנבראים תופסים מקום, עד שישראל והאומות שווים ממש, וכדי לבחור ביניהם צריך להטיל גורל. אך דווקא בנקודה זו היתה מפלתו, ואנו מבטאים נקודה זו על-ידי "עד דלא ידע"
במשך השנה כולה, היהודי שואף לדעת ולהכיר את האמת האלוקית, ולחיות בהתאם לכך. אולם בפורים הוא אינו מסתפק רק בהכרה השכלית. הוא שותה יין בכדי לצאת מהמגבלות, לעורר את ה"לא ידע" שבנפשו ולגלות את התקשרותו העצמית באלוקות * השחרור מה'אני' האישי, מתגלה עוד יותר במצוות משלוח מנות, ובעיקר – במתנות שהאדם נותן לאביונים. במצווה זו מגיעה שמחת פורים לשיאה