ברמב"ם מתחדש שעיקר הלימוד הוא הגמרא היינו הבנה בשכל והוצאת דבר מדבר. כמו בשו"ע יו"ד של"ו כלפי חוכמת הרופא שאין מה שאדם מגלה בחוכמתו הוא עצמי שלו ואין לו מחיר.
'שתהיו עמלים בתורה' מסביר המהר"ל כמו הליכה שהיא קשה, והיא התקדמות למקום שלא היה קודם, העמקה.
הסבר דברי המהר"ל שאומר שאם היו מקבלים את הלוחות לא היו חוטאים בחטא העגל.
שישנן שתי דרגות בתורה. א. תורה שמביאה לידי זהירות ב. והיא ההדגרה היותר עליונה, שהא 'המאור שבה המחזירה למוטב'.
ואם ישראל היו מקבלים את הלוחות לפני חטא העגל אזי היו מגיעים לדרגת 'המאור שבה' ולא חוטאים בחטא העגל.
התמידיות בלימוד התורה היא מהותה של המצווה; אין שיעור ללימוד התורה, מדוע?; הלומד ללא תמידיות נקרא -"נואף אשה חסר לב" - מה הפשר?; אחדות פנימית עם התורה היא ההכנה ללימוד התורה.
פעולות האדם קבעות את צביונו!; אין מילה בתורה שאינה מצווה, בתורה יש הכל!; ככל שאדם יותר גדול בתורה הוא מוצא בה עוד ועוד רבדים; היכולת להוליד ולהקיש דברים מהתורה תלויה בהבנת חיותה; איך משיגים תורה.
שני פנים יש בלימוד תורה: עצם המצווה, המשותפת לשאר המצוות, והאמצעי היוצר את הברית שבין ישראל להקב"ה, שבו מתייחדת מצוות תלמוד תורה מן השאר. השיעור עוסק בפן המיוחד הזה, כפי שהוא מתגלה בין השאר במצוות קריאת שמע.
פירושים רבים נאמרו על הפסוק "יערף כמטר לקחי, תיזל כטל אמרתי". יש שפירשו שהוא מוסב על התוכחה בה מוכיח משה רבנו את ישראל ויש שפירשו שהוא מוסב על התורה, ומתוך כך מצאו בפסוק זה מספר הדרכות ללימוד התורה.