לצערנו אכן ישנה מציאות של הנהגת המדינה לא על פי דרכה של תורה, אולם לא בגללה לא נודה על הטוב ועל קידוש ה' העצום שישנו בעצם הקמת המדינה לעיני הגויים כולם, ובייחוד כלפי העולם הנוצרי שמאמין שעם ישראל עבר ובטל מן העולם.
מברר את הסמכות להוסיף ולקבוע ימי הודיה בזמן הזה על פי המהר"ם אלשקאר, המג"א והחת"ס, ומביא את מחלוקת הנצי"ב והחת"ס אי חיוב ההודיה לדורות הוא מהתורה או מדרבנן. עוסק בשאלות האם ועל סמך מה ראוי לקבוע אמירת הלל ביום העצמאות וביום ירושלים, וקובע חד משמעית שיש לקרוא הלל בברכה. מברר שיש לברך 'שהחיינו' ביום העצמאות. ומוסיף דברים על חובתנו להתבונן בראייה נכונה מתוך אמיתיותה של תורה במעשי ה' ולהודות לה' על הטוב אשר גמלנו בהקמת מדינת ישראל גם אם אינה בשלמות.