שלוש שנים לגירוש. מבחינה היסטורית זו תקופה זניחה, אך למי שמצוי בלב המאורעות זה פרק זמן משמעותי. לילדי הגוש הצעירים, הזמן שחלף מעמעם את הזיכרונות מהבית והדיונות. ולמבוגרים, זהו העיתוי לעבור מההתמקדות בתחושה הטבעית שחובה 'לזכור', לעיסוק בשאלה - כיצד ולשם מה?
האם העיקר הוא זיכרון העבר או שמא עלינו להפוך את הזיכרון לכוח שיפעל ויחיה מחדש את הגוש?
שנה אחרי ששם היישוב עמונה הפך לסמל לעמידה נחושה על זכותנו על ארץ ישראל מן הצד האחד ולאלימות משטרתית מן הצד השני מוקדשת הפינה לבירור כיצד ניתן לזקוף את קומתנו בעקבות עמונה.