חלום מעודד

"חודש ימים לאחר הפטירה נגלה אליי אחי הצדיק בחלום הלילה. הוא היה לבוש בבגדים נאים ביותר, פניו קרנו והפיקו אור של קדושה ופיו היה מלא בשחוק. הוא קרב אליי וציווה: 'הפסק לבכות! לו היית יודע אילו תענוגות יש לי בעולם האמת, לא היית בוכה אלא שש ושמח'"

מלוא קומתו

שמע הבבא סאלי את סיפורו של הבחור, פנה אליו ושאל: "תפילין אתה מניח בכל יום?". "לא", ענה הבחור. "על השבת אתה שומר?". "לא", באה התשובה. "אם כן", התפלא הבבא סאלי, "תן תודה על כך שרגל אחת שלך כן בריאה! הרי את הכוח אנחנו מקבלים מאיתו יתברך, ואם אין אנו עושים את רצונו, בידו לקחת מאיתנו את אשר נתן לנו ולשתק אותנו כליל"

שבר תחת שבר

סעודה בטעם כמוס

הרב אליהו נעתר לבקשת הבבא סאלי והצטרף לסעודה. לפני שסיימו את הסעודה, הופיעו לפתע כמה שוטרים בפתח הבית.

שבות ישראל

מאוחר יותר הודיעו לאיריס שכפי הנראה בעלה חזי הוא חלל שלא נודע מקום קבורתו. אפילו הציעו לה להגיע לרב הראשי כדי להתירה מעגינותה

המבדיל בין קודש לקודש

פניו של הבבא סאלי התעוותו מכאב. הוא פנה לרב ואמר:"מי אתה שתכניס את ראשך בנושא כזה להכריע בין הגדולים הללו?!"

ברכת אליהו

חלומו של הבבא סאלי

הבבא סאלי מיאן להתנחם על אחיו, ונהג אבלות מעבר לשנה הנהוגה. לאחר שבע שנים בדיוק, ביום ההילולה, חלם חלום. אחיו אמר: "אינך יכול להיכנס להיכל, מפני שאתה שרוי עדיין בעולם החיים, אך אני מתיר לך לשבת סמוך לפתח ולומר עמנו תיקון חצות. דע לך, אחי, שיש לי צער גדול מכך שאתה מוסיף להתאבל עליי. הלא כל הצער שהיה לי לא ארך יותר משנייה אחת... תכף העלו אותי למחיצתי בעולמות העליונים, למקום שאיני יכול לפרט לך את גודל מעלתו ועוצם התענוגים שבו. ואם ברצונך לגרום לי קורת רוח, הפסק להתאבל!"

נס לכל הדעות

מעשה בר' ישראל אבוחצירא, הבבא סאלי, במקווה טהרה פסול ובנס גלוי וכפול של גשם ביום קיץ חם.