בספר יהושע יש סתירות לגבי כבוש חברון, שקשורות למחלוקת שבין עמלי המלאכות לבין לומדי התורה מי מעורר את זכות האבות. הסתירות הללו קשורות למחלוקת שבתנ"ך בין המספרים "שלוש" ו"ארבע"; וההבנה הזו מהווה מקור לדברי הרמב"ם ביד החזקה לגבי אברהם אבינו.
יש מחלוקת בין עמלי המלאכות שהם משורש יוסף הצדיק לבין עמלי התורה שהם משורש דויד ויהודה בזכות מי מתגלים חידושי תורה שבעל-פה. יש בתנ"ך ארבעה תיאורים סותרים כיצד נכבשה "דביר". "דביר" מסמלת חידושי תורה שבעל-פה, והמחלוקת הזו מרומזת בספורי התנ"ך וגם בספורי התלמוד.
בתנ"ך נמצאים תיאורים סותרים לקרב שהתרחש בגיא מלח, וגם בספר תהילים יש מזמורים כמעט זהים שמתייחסים לקרבות של דויד המלך באופן סותר. זו שפה פנימית של התנ"ך שדנה בשאלה האם לומר הלל על נצחונות גשמיים או להיות שרויים בעצבות.
בין עמלי המלאכות לבין עמלי התורה קיימת מערכת יחסים של "אבות" ו"בנים". חטא העגל משמעותו העדפת המלאכות על פני התורה. משה אמר ללויים בשם ה' להתייחס אל עמלי המלאכות כאל "הרוגים". אליהו מעיד שהקב"ה לא ציווה זאת את משה, והוא ישיב לב "אבות" על "בנים".
חז"ל מספרים שתלמידי שמאי גזרו על י"ח דברים, ותלמידי שמאי היו הורגים את תלמידי בית הלל שהתנגדו להם. הרמב"ם סבור שזהו משל שמרמז שהתקבלה שיטת בית שמאי שצריך לצאת לעולם המעשה כדי להביא את הגאולה, ומי שנשאר בבית המדרש נחשב ל"הרוג". ואילו בית הלל סבורים שזו חזרה על חטא העגל.
חכמי ישראל שימחו אחרים באמצעות משחקי זריזות ידיים בשמונה אביזרים. המספר "שמונה" מסמל רפואה, וזהו משל שהחכמים הללו יצאו לעולם המעשה כדי לרפא את החסרון שקיים בעולם. לעומת זאת המספר "שלוש" מסמל "תינוק הבורח מבית הספר", ואילו המספר "שתים עשרה" מסמל מיתה מבחינה רוחנית.