יראה אמיתית באה מהאהבה ולכן התורה העידה - "אברהם הוליד את יצחק".
ברכת יעקב היא שבכל יום הקב"ה יתן את הצריך עתה בהתחדשות תמידית.
עבדות עשיו ליעקב היא זכותו והשלמתו של עשיו.
במתנת השבת ניתנה לישראל גם היכולת לקבל את השבת.
"ויתן לך האלוקים" - ברכת יעקב היא הנתינה מהקב"ה והדבקות בו.
רצון יצחק היה לברך במידת הדין, אך העולם חייב להתקיים גם במידת הרחמים, ולכן הברכות ניתנו על ידי רבקה המשלימה את מידת החסד.
הימים הם כלים לאור והצדיקים ממשיכים את האור בטבע.
"יפה שיחתן של עבדי אבות" כי מדרת האבות עליונה מאוד למעלה מהשגתנו ואנו לומדים ממעשי עבדיהם. החסד לאומות ניתן במתנה, והחסד לישראל בזכות מעשיהם ולכן מתקיים.
במילה נתקן חטא אדם הראשון, ואברהם רצה להמשיך ולתקן הכל ועיכבוהו עד עת הגאולה. על ידי המעשים זוכים לראיה אלוקית וראיית הטוב בארץ. "אשר אראך" ואין גבול לראיה זו.
בעורלה אין חיות וקדושה ורק בהסרתה האדם נהיה תמים, וכן דור המבול היו עורלת העולם ולכן אבדו.
אברהם אבינו איחה וחיבר את כל העולם ע"י הדבקות בשורש וזו הראשית לכל עבודת ישראל
העולם מתעלה מדור לדור ולכן מדרגת נח שהיה צריך סעד לתומכו ואברהם לא היה צריך, וכן בכל אדם ואדם.
אלפיים שנה תוהו בבחינת דרך ארץ שקדמה לאלפיים שנות תורה, ולכן דבקות נח היתה בדרך ארץ.
אחדות האנושות בראשית הבריאה נשארה בעם ישראל.
בתיבת נח התגלתה הקשוה עד שהיו מוכרחים להאמין וכמדרגת "מאמר אחד", ואברהם העלה את כל בני דורו ותיקן את כל "עשרה מאמרות"
ביוסף לא שולטת עין הרע ולכן הוא פועל גם בין הגויים, ואילו השבטים נאספים ונבדלים מן האומות.
האבות הם המרכבה והשבטים הם הממשיכים את הארת התורה בתוך העולם.
כשהאחים מכירים את יוסף הם מתבטלים אליו.
יוסף הוא בחינת תורה שבכתב ויהודה בבחינת תורה שבע"פ.
גדלות עבודת יוסף והשבטים.
מיוסף לומדים שכגודל היגיעה כך גודל המציאה.
כל העולם הוא מלא כבוד ה', ובשבת מתגלה אור ה' במציאות וזהו עניין יהודה ויוסף.
כשיעקב יורד למצרים הוא שומר על מדרגתו.
יהודה ניגש לדבר עם יוסף בגלל צערו של יעקב אביו ולא בגלל צערו הפרטי.
יש מצבים שהמיצר הוא הכרח, וצריך לנצל גם אותו לקריאה לה'. התרופה היא במכה עצמה. המחלוקת בין יוסף לאחים היא דרך הקיום של עמ"י בגלות. אם היה ליעקב ריב- הוא היה לשם שמיים.
לימוד פרשיות אלו- מפתח לגאולה.
בשעת המכירה יוסף עוד לא הגיע למדרגה של צדיק המסנגר על עם ישראל ולכן היה צריך לגלות כדי שגם שאר השבטים ישארו בקדושה.
יוסף התגבר בנסיונו כי היה מוכן למות עקד"ה. הקדושה בגלות נגלית ונכסית ובא"י נגלית תמיד.