אנציקלופדיה תלמודית:סיג לתורה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - תקנות חכמים הנעשות כדי לגדור את איסורי התורה, כדי שלא ייכשלו בהם.

שמו ומהותו

סייג[1] הוא גדר[2] וגבול[3], בלשון רבותינו[4], כמו: סוגה בשושנים[5], שפירושו: גדורה ומסוייגת בגדר שושנים[6], ותרגומו: "דסייגו" לכם עזרא הכהן וזרובבל וישוע וכו'[7]. ותרגום ירושלמי: גדר מזה וגדר מזה[8], "סייגא"[9]. וסייג לתורה הוא כשעושים סייג וגדר למצוות לבל יוכל להיכשל בהם הירא את דבר ה'[10].

על הלימוד מהכתוב: ושמרתם את משמרתי[11], עשו משמרת למשמרתי[12], שיש לעשות סייג לתורה, ועל מחלוקת הראשונים אם הוא ציווי לעשות גזרות כדי לעשות סייג לתורה, או שהכתוב אינו אלא אסמכתא*, ושיש שמפי הקבלה הורשו החכמים מאת ה' לעשות גזרות, ע"ע גזרה[13]. ושם[14], שיש הסוברים שהדבר נלמד מכתוב אחר.

איסורים דרבנן

כל איסורים דרבנן נתקנו משום עשיית סייג לתורה[15], והוא פתח גדול לקיום התורה, וכל דור ודור רשאי לתקן תקנות במה שהעם נכשלים בהם לעבור על דברי תורה, ולולי התקנות האלה התורה נופלת מעט מעט[16], וכמו שאמרו: אינו דומה כרם המוקף גדר לכרם שאינו מוקף גדר[17]. ויותר נראית יראת ה' במקיים דברי חכמים ובסייגים שעשו ולא במקיים המצוות עצמן, כי המקיים המצוות עצמן ונזהר מעבירות ולא עשה להם סייג אינו חושש שמא יפשע בהם, והעושה גדרים וסייג לעצמו זה הוא הירא את דבר ה' שהוא נזכר שלא יבוא לידי פשיעה, והוא פתח ליכנס בו לידי חסידות[18].

יחס לעיקר הדין

לא יעשה אדם גדר יותר מן העיקר, ויפול הגדר ויקצץ את הנטיעות, שכך מצינו שעשה אדם הראשון גדר יותר מן העיקר, ונפל הגדר וקצץ את הנטיעות[19]. איזהו סייג שעשה אדם הראשון לדבריו, הרי הוא אומר: ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכֹל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות[20], לא רצה אדם הראשון לומר לחוה כדרך שאמר לו הקדוש ברוך הוא, אלא כך אמר לה: ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמֻתון[21], הרי מתוך דבריה של חוה אנו לומדים שסייג עליה אדם הראשון[22].

ענישה

אף בזמן הזה שאין דנים דיני-נפשות* ודיני מכות וקנסות[23], יש לבית-דין* להלקות מי שאינו מחוייב מלקות, ולהרוג מי שאינו מחוייב מיתה, ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה[24], ועל כך ע"ע בית דין[25].

  1. יש המנקדים: סִיַג (משנה כ"י קאופמן אבות פ"א מ"א, ונ' שצ"ל: סִיַּג (ע"ע נקוד; נקודות),וסותר למשנה כ"י קאופמן דלהלן, וצ"ב), ויש המנקדים: סְיַג (משנה כ"י קאופמן שם פ"ג מט"ז, וסותר למשנה כ"י קאופמן דלעיל, וצ"ב), ויש המנקדים כעי"ז: סְיָג (ס' התשבי ע' סייג), ויש המנקדים: סִיג (צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות עבריות ע' סוגה, ועי' תוספ' שביעית פ"ג וקדושין פ"א ואדר"נ פ"א וגמ' יבמות מ ב, ועוד: סייג, ומוכח שלא כניקוד זה, וצ"ב).
  2. עי' ס' הערוך ע' סג א'; עי' רבינו יונה אבות פ"א מ"א; מגן אבות לרשב"ץ שם; ס' התשבי ע' סייג; צמח דוד לר"ד בן יצחק מלות עבריות ע' סוגה.
  3. ס' התשבי שם.
  4. צמח דוד שם.
  5. שה"ש ז ג. מגן אבות שם; ס' התשבי שם.
  6. רש"י שה"ש שם.
  7. עי' תרגום שה"ש שם. עי' ס' התשבי שם.
  8. במדבר כב כד.
  9. ת"י שם: סגיא. ס' התשבי שם. וע' תרגום ניאופיטי שם: סיג.
  10. עי' רבינו יונה שם; עי' מגן אבות שבציון 18.
  11. ויקרא יח ל.
  12. רב כהנא ביבמות כא א.
  13. ציון 19 ואילך.
  14. ציון 33 ואילך.
  15. עי' מגן אבות לרשב"ץ פ"א מ"א.
  16. מגן אבות שם.
  17. אדר"נ נוסחא ב פ"א: לא דומה. מגן אבות שם.
  18. מגן אבות שם.
  19. אדר"נ נוסחא ב פ"א.
  20. בראשית ב טז-יז.
  21. שם ג ג. אדר"נ פ"א.
  22. אדר"נ נוסחא ב שם.
  23. ע"ע בית דין ציון 360א ואילך. עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שצג וח"ד סי' רסד; עי' מאירי סנהדרין מו א; עי' טור חו"מ סי' ב ס"א; עי' שו"ע שם.
  24. עי' ראב"י בברייתא יבמות צ ב וסנהדרין מו א; רמב"ם סנהדרין פכ"ד ה"ד; עי' טור שם ס"א וס"ב; עי' שו"ע שם.
  25. ציון 722 ואילך.