אנציקלופדיה תלמודית:סככות ופרעות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - סככות ופרעות. ענפי אילן ואבנים (או קוצים) היוצאים מהגדר, לענין טמאת-אהל*.

הדין וגדרו

מהותם ודינם

הסככות, דהיינו אילן שהוא מסך על הארץ[1], והפרעות, דהיינו אבנים – או קוצים וברקנים[2] – היוצאים מן הגדר[3], שנינו במשנה שבאופנים מסויימים הרי הם מביאים את הטומאה – על אדם או כלים שנמצאים עם הטומאה תחתיהן[4] - וחוצצים בפני הטומאה[5] - להציל אדם או כלים שהן בין הטומאה וביניהם[6] - וכמה דעות בדבר:

חוזקם

הסככות והפרעות שיש בהן רוחב טפח – שהוא שיעור הבאת טמאת-אהל*[7] - יש ראשונים סוברים שאינן מביאות טומאה ואינן חוצצות בפני הטומאה, אלא אם כן יש בהן חוזק כדי לקבל עליהן תקרה[8]. ולדעתם, נחלקו ר' מאיר וחכמים במשנה במהות התקרה: לדעת חכמים, כל שיש בו כדי לקבל מעזיבה בינונית - יש מפרשים: שאינה כבדה ואינה קלה[9], ויש מפרשים: שאינה כל כך רבה[10] - הרי הוא מביא טומאה וחוצץ בפני הטומאה[11], מן התורה[12]. ולדעת ר' מאיר, די בכך שיש בו כדי לקבל מעזיבה רכה[13], דהיינו טיט מועט, שמשאו קל[14]. ומהם הסוברים בהיפך, שלדעת ר' מאיר אין הוא מביא טומאה וחוצץ בפני הטומאה, אלא אם כן יש בו כדי לקבל מעזיבה רבה[15], דהיינו עפר רב[16]. ואם הוא חלש מכדי לקבל עליו תקרה, הרי הוא מביא טומאה מדרבנן, ואינו חוצץ בפני הטומאה[17]. ולדבריהם הלכה כחכמים[18]. וכן צידדו אחרונים להלכה[19]. על הסוברים שאף לדעה זו, אין הדבר תלוי אלא בסמיכת האוהל שלא תהא רעועה, אבל אוהל שמצד מעמידיו הוא נסמך יפה ואינו עומד ליפול, אף על פי שמצד חולשתו אינו יכול לקבל מעזיבה, מביא את הטומאה מן התורה, ע"ע טמאת אהל[20]. על מחלוקת האחרונים לדעה זו, אם אף אהל שנעשה כדי לדור תחתיו צריך שיהיה בו חוזק כדי לקבל תקרה, ע"ע הנ"ל[21]. ויש ראשונים חולקים על כל זה, וסוברים שאין צריך שיהיה בסככות ובפרעות חוזק כדי לקבל עליהם תקרה[22]. ויש אחרונים שצידדו כן להלכה[23].

צירופם

הסככות והפרעות שאין בהן רוחב טפח, שאינן מביאות טומאה מן התורה[24], והן רחוקות זו מזו, יש ראשונים סוברים שפעמים הן מביאות את הטומאה מדרבנן, על ידי צירוף כמה מהן לרוחב טפח[25] - וכן לדעתם, אם יש בהן טפח, ואויר פחות משלשה טפחים מפסיק ביניהן, שמן התורה אין טומאה עוברת ביניהן, שאין אומרים לבוד* בטומאה, לסוברים כן[26], פעמים הטומאה עוברת ביניהן מדרבנן[27] – ולדעתם, נחלקו ר' מאיר וחכמים במשנה במהות המרחק שביניהן: לדעת ר' מאיר, כל שיש בו כדי לקבל מעזיבה רכה - דהיינו סיד או טיט רך[28] - ולא תפול בריוח שביניהן[29], הרי הוא מביא טומאה[30], מדרבנן[31], כיון שהענפים יוצאים מאילן אחד, והאבנים יוצאים מכותל אחד[32], וכן הוא חוצץ בפני הטומאה[33]. ולדעת חכמים, די בכך שיש בו כדי לקבל מעזיבה בינונית[34], שאינה לא עבה ולא רכה[35]. ויש אחרונים שצידדו כן להלכה[36]. ויש ראשונים, שצידדו אחרונים בדעתם, שאין צריך שיעור כדי לקבל מעזיבה, אלא בפרעות, אבל סככות מצטרפות אפילו אם המרחק ביניהם גדול מכדי לקבל מעזיבה[37]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שחולקים, וסוברים שכל שאין בסככות ובפרעות רוחב טפח, אף שיש בהן כדי לקבל מעזיבה, אינן מביאות את הטומאה אפילו מדרבנן[38]. וכן צידדו אחרונים להלכה[39].

בתקרת בית

הבית שנסדק וטומאה בחוץ, ששנינו שהכלים שבפנים טהורים, ואפילו הסדק כל שהוא ממש[40], ואין הטומאה עוברת מדין סככות ופרעות – לסוברים שסככות ופרעות שיש בהם כדי לקבל מעזיבה, מעבירים טומאה מדרבנן אף כשיש ריוח ביניהם[41] – כתבו ראשונים שזה משום שלא גזרו חכמים אלא בסככות ופרעות[42]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שכל שלא נסדקו גם שני הכתלים עד הארץ, והסדק הוא בענין שיש בו כדי לקבל מעזיבה, הכלים טמאים, שכיון ששני חלקי הגג מחוברים על ידי הכותל, הרי הם נחשבים כאוהל אחד, שמועילה בו קבלת מעזיבה[43]. וכן בית שנסדק וטומאה בפנים, שכל שיש בסדק כחוט המשקולת אין הטומאה עובר לכלים שבחוץ – לסוברים כן[44] – יש ראשונים שכתבו שהיינו כשאין בו כדי לקבל מעזיבה[45]. וכן בית שיש בו ארובה הפתוחה לאויר השמים – שאם יש טומאה בבית תחת ארובה טהור, ואם יש טומאה תחת ארובה הבית טהור[46] – ונתן קדירה בארץ תחת הארובה באופן שאם תעלה הקדירה לא יגעו שפתותיה בארובה, והיא גבוהה מן הארץ טפח, ששנינו שאם טומאה תחתיה או בבית, תחתיה והבית טמא[47], כתבו ראשונים שהיינו אף אם כשתעלה יהיה אויר בינה ובין התקרה, כל שיש בה כדי לקבל מעזיבה[48].

המרחק בין הסככות והפרעות

הסככות והפרעות שיש אויר ביניהם, ומצטרפים להביא טמאת-אהל* - לסוברים כן[49] – כתבו ראשונים שהיינו דוקא אם אין ביניהם פותח טפח, אבל אם היה ביניהם פותח טפח, אינם מצטרפים[50]. ויש הסוברים שהם מצטרפים אף אם יש ביניהם טפח[51], ומהם הסוברים שהיינו כל שאין ביניהם שלשה טפחים, שהרי זה כלבוד*[52].

כשאינן שוות בגובהן

ענפי האילן שאינם שוים בגובהם, שנינו בתוספתא שרואים את התחתונים כאילו הם עולים למעלה ואת העליונים כאילו הם יורדים למטה[53], והיינו כאילו הם שוים זה בצד זה[54], ואפילו אם אינם יכולים לקבל מעזיבה[55]. וכתבו ראשונים, שאף אם הם גבוהים זה מזה שלשה טפחים, שאין בהם תורת לבוד*, ואינם מצטרפים לענין סוכה*[56], מכל מקום הם מצטרפים מדרבנן להבאת טומאה, כיון שהם יוצאים מאילן אחד[57]. ומן האחרונים יש שצידדו, שהיינו דוקא אם אינם גבוהים זה מזה שלשה טפחים, שיש בהם תורת לבוד*[58]. ויש אחרונים שצידדו שהיינו דוקא אם יש בעליונים לחוד טפח בצירוף הענפים והאויר, וכן בתחתונים[59]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שהיינו אפילו אם אין העליונים כבין התחתונים, אלא יש ביניהם אויר מעט[60]. ויש סוברים שהיינו דוקא אם כשנראה אותם שוים זה בצד זה אין אויר ביניהם[61], משום שאינם יכולים לקבל מעזיבה[62]. ומן האחרונים יש מי שצידדו בדעת ראשונים שאינם פוסקים כן להלכה[63].

צירוף העלים

הענפים שיש אויר ביניהם, שמצטרפים להביא טמאת-אהל* אם יכולים לקבל מעזיבה - לסוברים כן[64] – יש אחרונים שנראה מדבריהם שאף העלים שבהם מצטרפים לכך[65]. וחלקו עליהם, שאין מצטרפים אלא הענפים והשריגים שעומדים בין בימות החמה ובין בימות הגשמים[66].

טומאתם

טומאת הסככות והפרעות, החשיבוה בתלמוד כטומאת ספק, ולפיכך אמרו שאף על פי שאין צריך לציין את הקברים הידועים[67], צריך לציין את הקברים שתחת הסככות והפרעות[68]. וכן אותה שאמרו שאין הכותים* נאמנים על הסככות והפרעות[69], ביארו ראשונים שזה משום שהיא טומאת ספק[70]. וכן אותה שאמרו בנזיר*, שאינו מגלח על טומאת הסככות והפרעות[71], יש שכתבו שזה משום שהיא טומאת ספק[72]. ונחלקו ראשונים במהות הספק: יש סוברים שהיינו באופן שאין ידוע שיש שם קבר, אלא הם סמוכים לדרך בית הקברות, ויש לחוש שמא קברו שם מת[73]. ויש סוברים שהיינו באופן שידוע שיש שם קבר, אלא שאין ידוע תחת איזה ענף ותחת איזו אבן[74], או שהדבר ספק אם הם יכולים לקבל מעזיבה[75]. ויש סוברים שעצם טומאת אהל בסככות ופרעות, לדעתם שהיא מדרבנן[76], מוגדרת כטומאת ספק[77]. ואף על פי שספק-טומאה* ברשות-הרבים* טהור[78], בסככות ופרעות גזרו חכמים[79], משום שטומאתם שכיחה[80], או משום שהוחזקה שם טומאה[81], או משום שהספק הוא בעצם מקום הטומאה[82]. וזה שדרש ר' יהודה בתורת כהנים, מן הכתוב לענין חיוב חטאת* בטמאת-מקדש-וקדשיו*: בכל דבר טמא[83], לרבות סככות ופרעות[84], כתבו ראשונים שהיינו כשיש טומאה ידועה תחתיהן[85]. על הסוברים שאין חיוב חטאת בסככות ופרעות, ע"ע טמאת מקדש וקדשיו[86].

בדינים שונים

נאמנות הכותים עליהם

הכותים* – שאינם נאמנים על דבר שחשודים עליו[87] – שנינו במשנה שאינם נאמנים על הסככות והפרעות[88], לומר שאין קבר תחתיהן[89], שאינם חוששים לספק[90], או שאינם מודים שהסככות והפרעות חשובות אהל[91]. ואותה ששנינו בברייתא שנאמן הכותי לומר שאין קבר תחתיהן[92], העמידו בתלמוד במהלך על פני כולה[93], והוא כהן ואוכל תרומה[94], והיינו שהלך תחת כל ענפי האילן, שבודאי הלך תחת הענף שהיתה שם הטומאה[95], או שעבר בכל השדה, שאפילו אם אינו חושש לאהל הסככות, הרי הוא נטמא בגופו של הקבר עצמו אם היה שם[96], ונמצא שודאי הוא לו שניטלה הטומאה משם[97].

בנזיר

נזיר*, שנינו במשנה שאינו מגלח על הסככות והפרעות[98], וביארו בתלמוד שזה משום שאינם מביאים טומאה מן התורה[99]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שהיינו משום שהיא טומאת ספק[100], ונאמר לענין טומאת נזיר: וכי ימות מת עליו[101], ודרשו שהיינו דוקא בטומאה מחוורת עליו[102], ולהוציא את הספק[103], או שהיא ברשות-הרבים*, וספק-טומאה* בה טהור מן התורה[104], או שאינו יכול להביא את הקרבנות שעם התגלחת[105], שלא יהיו חולין-בעזרה*[106]. ויש סוברים שהיינו באין בהן רוחב טפח, ויש אויר ביניהן, באופן שהן מצטרפות לרוחב טפח, לסוברים כן[107], משום שעצם טומאת הסככות והפרעות מדרבנן[108]. ויש סוברים שהיא הלכה-למשה-מסיני*[109]. ויש סוברים שהיינו באופן שאינם מקבלים מעזיבה[110]. ויש סוברים שהיינו משום שאין טומאתם מפורשת בתורה[111]. ויש סוברים שהיינו משום שאינם עשויים לשם אהל, אלא להגן[112].

בטמאת מקדש וקדשיו

טמאת-מת*, שחייבים עליה בטמאת-מקדש-וקדשיו*[113], דרש ר' יהודה בתורת כהנים, מן הכתוב: בכל דבר טמא[114]: לרבות הסככות והפרעות[115]. וכתבו ראשונים, שהיינו באופן שהם מביאים טומאה מן התורה[116]. ומן האחרונים יש מי שנראה מדבריו, שהיינו באופן שהם מביאים טומאה מדרבנן[117]. ויש ראשונים ואחרונים סוברים, שר' עקיבא חולק, וסובר שאין חייבים עליהם משום טומאת מקדש וקדשיו[118], כיון שאין הנזיר מגלח עליהן[119], וכל שאין הנזיר מגלח עליהן, אין חייבים עליו משום ביאת מקדש[120].

בטמאת כהנים

הכהנים, שאסורים להטמא למת[121], כתבו ראשונים שאסורים אף להכנס תחת ענפי אילן שיש תחתיו מת[122], וכתבו אחרונים, שאף על פי שהנזיר אינו מגלח על סככות ופרעות[123], וכלל הוא שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה, אין הכהן לוקה עליה – לסוברים כן[124] - אף שאינו לוקה עליה, מכל מקום הוא אסור בה[125], או שאין סככות ופרעות בכלל זה, שזה שאין הנזיר מגלח על סככות ופרעות אינו משום שהוא מין טומאה אחר, אלא משום שאינן חשובות אהל[126]. על הסוברים שהכהן לוקה אף על טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה, ע"ע טמאת כהנים[127]. מתי גוים, יש אחרונים שצידדו שאין איסור לכהנים להכנס תחת ענפי אילן שהם תחתיהם, כיון שלדעתם אינם חשובים אהל אלא מדרבנן[128], וכיון שספק הוא אם מתי גוים מטמאים באהל[129], נמצא שהוא ספק דרבנן[130].

קציצתם מחשש הבאת טומאה

ענפי אילן הנוטים לרשות-הרבים*, לדעת ר' שמעון יש לקוצצם מפני הטומאה[131], דהיינו מפני אהל הטומאה[132], שמא יפול כזית מת אצל האילן, ויאהילו הענפים עליו ועל עוברי הדרכים, ויביאו עליהם את הטומאה[133]. ולדעת חכמים אין לחוש לכך[134], כיון שטומאת הסככות אינה אלא מדרבנן[135]. וכן פסקו ראשונים להלכה[136]. ומכל מקום, הסככות שעל הקברות, שאין בהם כדי לקבל מעזיבה, שאינם מביאים את הטומאה, לסוברים כן[137], יש מן האחרונים שכתבו שמכל מקום יש לקוצצם, מחשש שמא לאחר זמן יתעבו ויתחזקו ויהיה בהם כדי לקבל מעזיבה[138].


הערות שוליים

  1. משנה אהלות פ"ח מ"ב, והובאה במו"ק ה ב ובנזיר נד ב ובנדה נז א.
  2. רע"ב אהלות שם, ועי' ר"ש שם, ועי' להלן.
  3. משנה שם, ולפנינו שם: הפרעות, היוצאות מן הגדר, ובמו"ק ונדה שם: אבנים היוצאים מן הגדר (ועי' הג' הגר"א שם ושם, שמוחק תיבת אבנים, ועי' הג' ב"ח נזיר שם), ועי' תוי"ט אהלות שם, ושו"ת איתן האזרחי סי' ד (ח ב ד"ה הג') ובתשובת בעל תוי"ט שם (י ב).
  4. ע"ע טמאת אהל ציון 9.
  5. משנה שם, ועי' להלן.
  6. ע"ע הנ"ל ציון 162 ואילך.
  7. ע"ע ציון 823 ואילך, וע"ש ציון 892 ואילך, שיש ראשונים סוברים שאף קורה שיש במקצתה רוחב טפח, מביאה את הטומאה תחת כולה, ועי' תשו' התוי"ט בשו"ת איתן האזרחי סי' ז, שה"ה בענפי אילן, ועי' סדרי טהרות אהלות פי"ב מ"ו (קסד ב), שמצדד שהכל תלוי במקום הטומאה, שאם במקום הטומאה יש בה טפח, מביאה את הטומאה תחת כולה, ואם במקום הטומאה אין בה טפח, אע"פ שבשאר האורך יש בה טפח, אינה מביאה את הטומאה.
  8. עי' שאלתות שאילתא קג, ופתח האהל כלל ז סי' א (עח א ד"ה אמנם גם) בדעתו; עי' פהמ"ש לרמב"ם אהלות פ"ח מ"ב, ורמב"ם טו"מ פי"ג ה"ב. וכ"מ ברי"ף הלק"ט הל' טומאה (ב א), וברבינו יהונתן שם בדעתו, ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' רנז אות ג. ועי' שו"ת איתן האזרחי שם סי' ה (ט א ד"ה הג'), שכ"כ בד' הטור יו"ד שסט (ועי' שבט הלוי שם אות ד), ועי' תשו' התוי"ט שם סי' ז, שדחה. ועי' תוי"ט אהלות שם, שכ"כ בד' רע"ב שבציון 74, ועי' סדרי טהרות אהלות שם (קכז ב), שמצדד כן בד' רש"י ורע"ב שבציון הנ"ל. ועי' רבינו יהונתן שם, שהיינו אף שלא נעשה בידי אדם, וע"ע הנ"ל ציון 221 ואילך. ועי' מלבי"ם ויקרא ה ב, שר' יהודה שבציון 112 סובר שאף אם אינם חזקים כדי לקבל תקרה, הרי הם מביאים טומאה מדאורייתא, וע"ע אהל המת ציון 92 ואילך, וע' טמאת אהל ציון 259 ואילך.
  9. פהמ"ש שם.
  10. רבינו יהונתן שם.
  11. עי' משנה שם, ופהמ"ש שם, ורבינו יהונתן שם. ועי' פהמ"ש שם, ומים קדושים שם נופ"ש ד"ה והתנה בדעתו, שהיינו שיוכלו לקבל גג ומעזיבה שע"ג, ועי' מים קדושים שם, שברמב"ם טו"מ שם לא הוזכר הגג.
  12. רמב"ם שם.
  13. משנה שם.
  14. פהמ"ש ורע"ב שם, לשיטתם בפירוש המשנה. ועי' ציון 33.
  15. עי' רי"ף שם, שנ' שגרס בד' ר' מאיר: מעזיבה רבה. ועי' תוי"ט ותוס' אנשי שם אהלות שם.
  16. רבינו יהונתן שם.
  17. רמב"ם שם. ועי' רע"ב שם, שמ' שאינו מביא טומאה אף מדרבנן, ועי' סד"ט שם, שהוא חולק בזה על הרמב"ם.
  18. פהמ"ש שם ורמב"ם שם; רע"ב שם.
  19. עי' תוי"ט אהלות שם; עי' שו"ת איתן האזרחי סי' ה (ט א).
  20. ציון 267, וע"ש שי"ח.
  21. ציון 268 ואילך.
  22. ראב"ד טו"מ שם; ר"ש אהלות שם. ועי' ציון 23 ואילך, שראשונים אלו מפרשים את המשנה שבציון 9 ואילך, בע"א.
  23. עי' תשו' ר' יעקב קאפיל כ"ץ בשו"ת איתן האזרחי סי' ד (ח א).
  24. ע"ע טמאת אהל ציון 823 ואילך.
  25. עי' ראשונים דלהלן.
  26. ע"ע הנ"ל ציון 1125 ואילך.
  27. עי' השגות הראב"ד טו"מ פי"ג ה"ב; עי' ר"ש אהלות פ"ח מ"ב; עי' שמ"ק נזיר נד ב, בשם שיטה (לענין פרעות).
  28. רבינו יהונתן לרי"ף הלק"ט הל' טומאה ב א (לגורסים במשנה: מעזיבה רכה, ועי' ציון 13 ואילך); ר"ש ורא"ש אהלות פ"ח מ"ב.
  29. ר"ש ורא"ש שם.
  30. משנה שם, וראשונים הנ"ל בפירושה (ועי' ראב"ד שבציון 35, שנ' שלענין סככות א"צ שיהיה בהן כדי לקבל מעזיבה, ועי' אוצר המלך אות כב, שנ' שחזר בו בהשגות). ועי' תשובת תוי"ט בשו"ת איתן האזרחי סי' ז (יא א ד"ה השלישי), שכ"מ בפי' מהר"ם מרוטנבורג שבציון 43, ועי' שושנים לדוד אהלות פי"א מ"א.
  31. עי' ראב"ד שם; עי' ר"ש שם; עי' רמב"ן ורשב"א נדה נז א, בשם הראב"ד. ועי' ר"ש שם, שלא גזרו חכמים אלא בסככות ופרעות, ועי' להלן.
  32. עי' רמב"ן נדה נז א, בשם הראב"ד, ועי' תורת המלך בדין טומאת אהל אות ד. ועי' משנ"א אהלות שם, שטעם הגזירה משום שפעמים נמצאים ביניהם ענפים דבוקים בלא ריוח כלל, שהם אהל מה"ת, וקשה להבחין בהם.
  33. משנה שם, ועי' לעיל, שהוא מביא את הטומאה מדרבנן, וע"ע טמאת אהל ציון 184 ואילך, שמ"מ הוא חוצץ מה"ת.
  34. משנה שם.
  35. ר"ש ורא"ש שם, לשיטתם בפירוש המשנה. ועי' ר"ש שם, שכ"מ בתוספתא אהלות פ"ט ה"ד, ועי' ד' ר' יהודה בתוספתא אהלות פ"ט ה"ד: אם מכניס את החוט לצד זה ויוצא לצד אחר ונוגע אע"פ שאינו מכוון הרי זה מפסיק, ועי' חס"ד שם, שהיינו אף אם יש בו כדי לקבל מעזיבה.ועי' ציון 12.
  36. עי' תשו' ר' יעקב קאפיל כ"ץ בשו"ת איתן האזרחי סי' ד (ח א); עי' תשו' התיו"ט שם סי' ז.
  37. עי' רמב"ן נדה נז א, בשם הראב"ד, וריטב"א מו"ק ה ב, בשם הר"ש (ועי' אוצר המלך בדין טומאת אהל אות כא, שט"ס, וצ"ל הראב"ד).
  38. עי' רמב"ם שבציון 6, ושו"ת איתן האזרחי סי' ה (ח ב ד"ה הב') ותשו' התוי"ט שם סי' ז ושושנים לדוד אהלות פי"א מ"א בדעתו; עי' תוס' שבת טז ב ד"ה כל, ואיתן האזרחי שם סי' ה (ד"ה וזה) בדעתם; עי' רע"ב אהלות שם, שחכמים מקילים מר"מ, ועי' איתן האזרחי שם (ד"ה הג') בדעתו. ועי' סד"ט אהלות פ"ח מ"ב (קכז ב), שמצדד כן בד' רש"י ורע"ב שבציון 74. ועי' תשו' ר' אבא, בשו"ת איתן האזרחי שם סי' ו (ט ב ד"ה וזה), שנ' שהרמב"ם מודה בזה, וכן צידד בחי' הגר"ח (סטנסיל) בענין נסדק גגו וכותליו, בד' רמב"ם טו"מ פט"ז ה"ו, ועי' סדרי טהרות אהלות פ"ח מ"ב (קכז א), שנ' שהרמב"ם מודה שהם מצטרפים לחצוץ בפני הטומאה, ועי' אוצר המלך בדין טומאת אהל אות ט.
  39. עי' תוי"ט אהלות שם: נראה פי' הרמב"ם (וצ"ב מדבריו שבציון 34); עי' שו"ת איתן האזרחי סי' ה (ט א). ועי' טוש"ע יו"ד שסט א, שאסור לכהן (ע"ע) לעבור תחת אילן המיסך על הארץ וענפיו מובדלים זמ"ז וטומאה תחת א' מהם ואין ידוע תחת איזה מהם (וע"ע טמאת כהנים ציון 226), ועי' פרישה שם אות ב וש"ך שם ס"ק א, שמוכח שאם יודע תחת איזה מהם, מותר לו לעבור תחת הענפים האחרים, ועי' פתח האהל כלל ז סי' א, שמשמע שהיינו אף אם אין ביניהם טפח והם יכולים לקבל מעזיבה, ועי' שבט הלוי ח"ח סי' רנז אות ד.
  40. ע"ע טמאת אהל ציון 1129 ואילך.
  41. עי' ציון 25.
  42. ר"ש אהלות פ"ח מ"ב.
  43. עי' אוצר המלך בדין טומאת אהל אות ד, בד' רמב"ם טו"מ פט"ז ה"ו ובפהמ"ש שם פי"א מ"א, וע"ש שכ"כ ע"פ ד' הראשונים שבציון 30. וע"ע הנ"ל ציון 1133 ואילך.
  44. ע"ע סוף טומאה לצאת.
  45. עי' מהר"ם מרוטנבורג אהלות פי"א מ"א, והובא בתוי"ט שם. ועי' משנה אחרונה שם.
  46. ע"ע הנ"ל ציון 1115.
  47. משנה אהלות פ"י מ"ו.
  48. עי' ר"ש ורא"ש שם. ועי' חזו"א אהלות סי' יד ס"ק ו, שתמה מד' הר"ש שבציון 40, ועי' חזו"א שם, ומקד"ד קו' מעניני טהרות סי' א אות ג, שתמהו מד' הר"ש שבציון 59, ועי' מנחת פתים סי' שעא ס"ד.
  49. עי' ציון 23 ואילך.
  50. רמב"ן ורשב"א ור"ן ור"א נדה נז א; ריטב"א מו"ק ה ב, בשם הר"ש (ועי' אוצר המלך בדין טומאה אהל אות כא, שט"ס הוא, וצ"ל: הראב"ד).
  51. עי' ריטב"א מו"ק ה ב, בשם יש מפרשים, וע"ש שאינו מחוור.
  52. מאירי מו"ק שם. וע"ע טמאת אהל 1120 ואילך.
  53. ר' יהודה בתוספתא אהלות פ"ט ה"ד, וע"ע אהל המת ציון 42. ועי' רמב"ן נדה נז א, בשם הראב"ד, וריטב"א מו"ק ה ב, בשם הר"ש (ועי' אוצר המלך בדין טומאת אהל אות כא, שט"ס הוא, וצ"ל: הראב"ד), שנ' שפי' שאלו הן הסככות שבמשנה אהלות פ"ח מ"ב (ועי' אוצר המלך שם אות יד). ועי' רמב"ם טו"מ פי"ג ה"ב, שהשמיט דין זה, ועי' סד"ט אהלות פ"ח (קל א), שנ' שזה לרוב פשיטותו, ועי' שו"ת פרשת מרדכי יו"ד סי' כג, ועי' ציון 61.
  54. ר"ש אהלות פ"ח מ"ב.
  55. עי' ר"ש שם; חס"ד לתוספתא שם.
  56. ע"ע חבוט רמי ציון 5.
  57. עי' רמב"ן ורשב"א ור"א נדה נז א, בשם הראב"ד; עי' ריטב"א מו"ק ה ב, בשם הר"ש (ועי' אוצר המלך בדין טומאת אהל אות כא, שט"ס הוא, וצ"ל: הראב"ד). ועי' אוצר המלך שם אות יד, שהיא גזירה משום ענפי האילן שהם בתוך ג"ט.
  58. עי' חדרי דעה סי' שסט, ע"פ גמ' סוכה כב א (לענין צירוף קני הסכך), וע"ע חבוט רמי ציון 5, וע' טמאת אהל ציון 1127 ואילך. ועי' שו"ת פרשת מרדכי יו"ד סי' כג ד"ה והנה וד"ה ומ"מ.
  59. עי' חזו"א אהלות סי' י ס"ק ג, ע"פ גמ' הנ"ל, וע"ע חבוט רמי ציון 7. ועי' פרשת מרדכי שם.
  60. ראשונים שבציון 55. ועי' ראשונים הנ"ל, שאע"פ שלענין קורות הבית אף אויר מועט מפסיק, ענפי האילן מצטרפים כיון שיוצאים מאילן אחד.
  61. ר"ש שם, וע"ע הנ"ל ציון 43.
  62. אוצר המלך בדין טומאת אהל אות כב. ועי' מקד"ד קונ' מעניני טהרות סי' א אות א (רמז ב), שהוא משום שדין צירוף הסככות הוא מדין לבוד (ע"ע), והדין שרואים את התחתונים כאילו עולים וכו' הוא מדין גוד-אסיק (ע"ע), ואין אומרים לבוד וגוד אסיק ביחד, וע"ע גוד אסיק ציון 73.
  63. עי' חס"ד לתוספתא אהלות פ"ט ה"ג, ואוצר המלך בדין טומאת אהל אות יג, וערוה"ש העתיד טהרות סי' כז ס"ק יג, בד' רמב"ם שם, ועי' אוצר המלך שם, הטעם בזה. ועי' ציון 51.
  64. עי' ציון 23 ואילך.
  65. עי' תשו' ר' יעקב קאפיל כ"ץ בשו"ת איתן האזרחי סי' ד (השני), שאסר לכהנים לעמוד תחת אילנות שבבית הקברות בלבוב, שהיו מאהילים על הקברים, משום שראוים לקבל מעזיבה, ועי' איתן האזרחי שם סי' ה, שהיו מאהילים רק בצירוף עליהם.
  66. איתן האזרחי שם, ותשובת בעל תוי"ט שם סי' ז. וע"ע טמאת אהל ציון 276 ואילך.
  67. ע"ע ציון קברות.
  68. ברייתא מו"ק ה ב; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ט. וע"ע הנ"ל.
  69. עי' ציון 86.
  70. עי' ציון 88.
  71. עי' ציון 96.
  72. עי' ציון 98 ואילך. ועי' ציון 105 ואילך.
  73. עי' רש"י ורש"י כת"י מו"ק שם ד"ה אבל (ועי' רש"י שבציון 72, שנ' שפי' שהספק הוא תחת איזה ענף הטומאה, ועי' מירא דכיא מו"ק שם, שצידד לפרש כן אף ד' רש"י ד"ה אבל, ועי' רש"י נדה נז א ד"ה אילן, שנ' שפי' כן אף לענין נאמנות הכותים, ועי' תוס' שם ד"ה אילן, שא"א לפרש שם כן, שא"כ לא היה כותי נאמן על הסככות והפרעות אף אם היה מהלך ע"פ כל השדה (עי' ציון 91), ועי' תוס' הרא"ש שם, בכונת רש"י, שכן היא הרגילות, ועי' חי' הר"א שם, שבפירושי רש"י שלפניו לא נמצא כן); תוס' שם ד"ה אילן, בפי' א; עי' שיטה שם, בפי' א; עי' פי' רבנו שמואל לתו"כ ויקרא דיבורא דחובה פי"ב.
  74. עי' פי' רגמ"ה מו"ק שם; עי' רש"י מו"ק שם ד"ה אילן (וברש"י כת"י ליתא), ונזיר נד א ד"ה אבל וד"ה וכן; עי' תוס' מו"ק שם, בפי' ב, ונזיר נג א ד"ה על ונד ב ד"ה ופרעות; עי' פי' ראמ"ה נזיר נד א; עי' שמ"ק נזיר נג א, בשם ויש מפרש, ונד ב, בשם ר' עזריאל ובשם שיטה; עי' רע"ב נזיר פ"ז מ"ג ונדה פ"ז מ"ה.
  75. עי' בית יהודה מועד דוד (לר"ד אופנהיים) שבת טו ב (ו ב), ומרכה"מ קו"א לח"י דבר פתיחה סוף שריג ד, ומשנ"א אהלות פ"ח מ"ב, ופתח האהל כלל ז סי' א, לד' רמב"ם שבציון 12.
  76. עי' ציון 31.
  77. עי' רמב"ן ורשב"א ור"א נדה שם.
  78. ע"ע ספק טומאה, וע' רשות הרבים.
  79. תוס' נזיר נד ב ד"ה ופרעות, ונדה נז א ד"ה אילן; פי' הרא"ש נזיר שם, ותוס' הרא"ש נדה שם.
  80. עי' ריטב"א מו"ק שם בתחילת דבריו. ועי"ש, שנ' שכ"כ לפי' שבציון 71.
  81. עי' חי' הר"ן נדה שם; עי' חכמת בצלאל שם; עי' ריטב"א מו"ק שם בהמשך דבריו. ועי' רמב"ן ורשב"א נדה שם. ונ' שכ"כ לפי' שבציון 72.ועי' משנה אחרונה אהלות שם, לד' הר"ש שם, שבסככות שהם רבים חששו שמא יהיה ביניהם ענפים דבוקים הם אהל מה"ת, ובפרעות חששו שפעמים יצאו על דרך רה"י.
  82. עי' ערל"נ נדה שם, ע"פ תוס' כתובות כח ב ד"ה בית. וע"ע בית הפרס ציון 90, וע' ספק טומאה.
  83. ויקרא ה ב.
  84. תו"כ ויקרא דיבורא דחובה פרשה ח פי"ג.
  85. עי' פירוש רבנו שמואל לתו"כ שם. וע"ש בסו"ד שמצדד לומר שלא מחייב ר"י חטאת בסככות ופרעות, ומפרש דבריו שם בע"א, ועי' קרבן אהרן שם. וע"ע טמאת מקדש וקדשיו
  86. ציון 330.
  87. ע"ע כותים ציון 525.
  88. משנה נדה נו ב.
  89. עי' רש"י שם נז א ד"ה אילן וד"ה פרעות.
  90. רש"י שם נו ב ד"ה סככות, ושם נז א ד"ה אילן וד"ה פרעות. וע"ע הנ"ל ציון 526 ואילך. ועי' רמב"ן ורשב"א נדה שם, שלסוברים שהספק הוא אם קברו שם מת, עי' ציון 73, אם הסככות והפרעות הן ברה"י, והכותי נכנס תחתיהן, הרי הוא נאמן שאין כאן קבר, כיון שכלל בידינו שספק טומאה ברה"י טמא מדאורייתא (ע"ע ספק טומאה), ועי' ר"ן נדה שם, שהיינו שאף אם נכנס תחת סככות ופרעות שברה"י אינו נאמן, שאין הכותים מודים בכלל זה.
  91. עי' פהמ"ש לרמב"ם נדה פ"ז מ"ה, ועי' דעת יוסף נדה מערכה צג בדעתו, שהיינו משום שסוברים שאהל שאינו נעשה בידי אדם אינו מביא את הטומאה, ועי' רבינו יהונתן שבציון 6.
  92. ברייתא שם.
  93. ר' יוחנן בגמ' שם.
  94. עי' תוס' שם ד"ה אמר, ותוס' הרא"ש שם, וחי' רמב"ן ורשב"א ור"א ור"ן שם.
  95. עי' פי' הרא"ש נזיר נד ב; עי' שמ"ק נזיר נד ב, בשם ר' עזריאל ובשם הרא"ש. ועי' פי' הרא"ש שם, שכ"כ לשיטתו שהספק בסככות הוא משום שאין ידוע תחת איזה ענף הם, אבל יש בכל אחת מהן טפח.
  96. עי' רמב"ן ור"א שם. וע"ש שכ"כ לשיטתם בציון 77, שהספק בסככות הוא משום שאין בהם רוחב טפח, וצירוף כמה מהם לשיעור טפח מוגדר כטומאת ספק. וכ"נ לד' רמב"ם שבציון 89.
  97. עי' רש"י שם ד"ה מהלך. ועי' רא"ש שם ושם, שהיינו משום שהסככות והפרעות רחבות טפח, , ועי' שמ"ק שם בשם שיטה. ועי' ראשונים שבציון 88, שלסוברים שהספק הוא אם קברו שם מת, אינם נאמנים אלא אם הסככות והפרעות נמצאות ברה"י, שספק טומאה בה מה"ת, וע"ש שתמהו שא"כ יהיה נאמן אף בלא מהלך ע"פ כולה, ועי' ריטב"א מו"ק ה ב, שהם נאמנים אף אם הסככות והפרעות נמצאות ברה"ר, שאין הכותים מודים לדרשת חכמים שספק טומאה ברה"ר לקולא.
  98. משנה נזיר נד א.
  99. נדה סח ב.
  100. עי' רש"י שם ד"ה ונזיר; עי' תוס' שם נז א ד"ה אילן; עי' תורי"ד נזיר שם. ועי' ציון 66 ואילך.
  101. במדבר ו ט.
  102. עי' פסחים פא ב. רש"י נדה שם ד"ה אהל. וע"ע טמאת התהום ציון 15 ואילך, שדרשו מזה למעט את טומאת התהום, ועי' להלן.
  103. עי' ספרי נשא פיסקא כח, ועי' אחיעזר ח"א אהע"ז סי' לד סוף אות א, שצידד כן בכונת רש"י שבציון 100.
  104. ע"ע ספק טומאה. תוס' שם, ועי' ציון 77.
  105. ע"ע נזיר וע' תגלחת נזיר.
  106. תורי"ד שם.
  107. עי' ראשונים שבציון 23 ואילך.
  108. עי' תוי"ט אהלות פ"ח מ"ב, וסדרי טהרות אהלות שם (קכז א), לד' הראשונים שבציון הנ"ל.
  109. עי' פי' הראב"ד לתו"כ ויקרא דיבורא דחובה פי"ב.
  110. עי' כ"מ טו"מ פי"ג ה"ב; עי' שי"ק ומה"פ נזיר פ"ז ה"ג, וחזו"א אהלות סי' י ס"ק ד, בד' רמב"ם נזירות פ"ז ה"ו, לדעתו בציון 10, שכל שהם מקבלים מעזיבה הרי הם מביאים טומאה מן התורה, ועי' שי"ק שם, שסתם סככות אין בהם כדי לקבל מעזיבה. ועי' ד' ר' יוחנן בירושלמי שם, שרובדי אילן שיש בהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, הנזיר מגלח עליהם, ועי' מה"פ שם, וקה"י נזיר סי' יח (קונ' ביאורים בירושלמי נזיר), שהיינו משום שבשיעור זה הם חזקים כדי לקבל מעזיבה.
  111. סדרי טהרות שם (ב), וחזו"י לתוספתא שבועות פ"א ה"ד, בד' רמב"ם נזירות שם. ועי' אחרונים הנ"ל, שהיינו אף אם יכולים לקבל מעזיבה, ועי' לעיל.
  112. עי' מנחת פתים יו"ד שו"ת סי' כח, ע"פ ירושלמי שם לענין מיטה וגמל, והובא בכ"מ שם. וע"ע נזירות.
  113. ע"ע: בטומאת מת.
  114. ויקרא ה ב.
  115. תו"כ ויקרא דיבורא דחובא פי"ב.
  116. עי' פי' הראב"ד לתו"כ שם; עי' פירוש ר' שמואל לתו"כ שם. ועי' ראב"ד שם, שאע"פ שאין הנזיר מגלח עליהן, עי' ציון 96 ואילך, ד' ר' יהודה שאף טומאה שאין הנזיר מגלח עליה, חייבים עליה על ביאת מקדש, (ועי' ירושלמי נזיר פ"ז ה"ג: סככות ופרעות תורה הן אצל תרומה ואין הנזיר מגלח, ועי' קה"ע ופ"מ שם, ועי' ציון 133), וע"ע הנ"ל ציון 332 ואילך, ועי' ר' שמואל שם, שר' יהודה מדבר בסככות ופרעות שהנזיר מגלח עליהן, עי' לעיל ציון , וכ"מ בהשגת הראב"ד טו"מ פי"ג ה"ב, ועי' חי' הגרי"ז נזיר נד א, ועי' ציון 117. ועי' מלבי"ם שבציון 6.
  117. עי' ציון 23 ואילך. עי' קרבן אהרן לתו"כ שם, וצ"ב. ועי' מלבי"ם שם, שא"א שתרבה התורה טומאת ספק או טומאה דרבנן.
  118. הראב"ד שם; מלבי"ם שם.
  119. עי' ציון 96 ואילך.
  120. ע"ע הנ"ל ציון 331. הראב"ד שם; מלבי"ם שם. ועי' ציון 113.
  121. ע"ע טמאת כהנים ציון 1 ואילך.
  122. טוש"ע יו"ד שסט א. וע"ע טמאת כהנים ציון 226 ואילך.
  123. עי' ציון 96 ואילך.
  124. ע"ע טמאת כהנים ציון 133 ואילך.
  125. ב"י יו"ד שם.
  126. מנחת פתים יו"ד שו"ת סי' כח.
  127. ציון 136 ואילך.
  128. עי' ציון 97.
  129. ע"ע גוי ציון 636 ואילך, וע' טמאה ציון 589 ואילך, וע' טמאת כהנים ציון 167 ואילך.
  130. מנחת פתים שם. ועי' שו"ת מגדלות מרקחים סי' צ.
  131. משנה ב"ב כז ב.
  132. ברייתא שם.
  133. רש"י שם ד"ה מפני. ועי' רבנו גרשום שם, שהחשש שמא ישאו מת תחת האילן, וכעי"ז ברשב"א שם בשם ר"י מיגש, ובריטב"א שם, ועי' רשב"א וריטב"א שם, חשש נוסף, שמא יש שם קבר, ועי' פתח האהל כלל א סי' י (טז א ואילך).
  134. עי' משנה שם.
  135. עי' ציונים 15, 29. פתח האהל שם (יז א).
  136. עי' רמב"ם נ"מ פי"ג הכ"ו; עי' טוש"ע חו"מ תיז ד, ועי' ב"י שם. ועי' ירושלמי ב"ב פ"ב הי"א, שר' יוחנן פסק הלכה כר"ש, ועי' מה"פ שם, שבבבלי שם נ' שאין הלכה כר"ש, ועי' פתח האהל כלל א סי' י (יז א), שר' יוחנן בירושלמי שם, לשיטתו בציון 113 שטומאת הסככות מדאורייתא.
  137. עי' ציון 28.
  138. עי' תשובה מאהבה ח"א סי' פט, וע"ש שכן נהג בעל נו"ב. ועי' קונ' עת ספוד (למהרש"ם) לשו"ע יו"ד שעא ד.