אנציקלופדיה תלמודית:סעודה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דיני אכילה בזמנים ידועים

בערך זה ידונו דברים כלליים הנוגעים לסעודה. על סעודת הבראה*, ע"ע. על סעודה-המפסקת*, ע"ע. על סעודת-מצוה*, ע"ע. על סעודת-שבת*, ע"ע וע' שלש סעודות.

זמני הסעודה וצורתה

פת שחרית

טוב שירגיל לאכול פת שחרית[1], שהרגיל בפת במלח שחרית וקיתון של מים - למי שאין לו יין[2] - מבטל שמונים ושלושה חולאים שיש במרה[3], ומצוה להנהיג עצמו במידה טובה והנהגה טובה לשמור בריאותו כדי שיהא בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה[4]. ונחלקו אחרונים: א) יש סוברים שפת שחרית הוא פת דוקא ושיעורה בכביצה*[5], שכן אמרו שטועם עראי חוץ לסוכה, כמו שטועם בבוקר כשהולכים לבית המדרש, ודואג שמא ימשכו השמועות, וטועם מלא פיו ושותה[6], וכתבו ראשונים דהיינו כביצה[7], שטעימה, היינו שבבת אחת מלא פיו, ובית הבליעה מחזיק כביצה[8], ושותה אחר כך משקה[9], ויש מהראשונים שהיה רגיל ללבן פרורים במים בלילה כדי לאוכלם בשחר בלא ברכת-המוציא* ובלא ברכת-המזון* שלא לאחר כדי שיתחזק ראשו ויוכל להגיד ההלכה[10]. ב) ויש מהאחרונים סוברים שכל אכילה ושתיה בכלל זה[11], שכיון שאין קפידא במהות הפת - לסוברים כן[12] - אין קפידא אף שיהיה פת[13], שאינו אלא מצד סדרי כוחות הגופניות שלא יהיה טרדה על ידיהם לנפשות, וכל אכילה ושתיה שדעתו מפוייסת בה עד זמן קביעות הסעודה בזמן של תלמידי חכמים[14] היא בכלל[15], ואפילו שתיית קפה מועילה, שיש בה כח הזנה וטעם כעיקר[16].

יש מהראשונים שכתב שלא נהגו בפת שחרית כל עיקר[17], שפת שחרית אינה באה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה קול תרנגולת ולא קול מושכים באניות והרגילים בה צריכים לאוכלה תדיר בכל יום, על כן נמנעים החכמים ממנה שאי אפשר לעמוד עימה[18], ויש מהאחרונים שנראה שסוברים כן[19]. אבל הרבה אחרונים דחו דבריו[20], שכן בכל הפוסקים משמע שכל פת מועילה[21].

זמן קביעות סעודה

כל אדם, כשיגיע שעה רביעית ביום - משעות זמניות[22], דהיינו משעה שקם ממיטתו[23], שרוב העולם עומדים בעמוד-השחר*[24] - יקבע סעודתו[25]. פועלים, יקבעו סעודתם בשעה חמישית[26], שהם מרויחים ממון, והאוכל בשעה חמישית הוא מרויח שעושה צרכיו קודם[27]. ויש מפרשים שכך ראוי לעשות למי שהוא משועבד לאחר למלאכה[28]. ואם הוא תלמיד-חכם* ועוסק בלימודו ימתין עד שעה שישית[29], כדי שלא יבטל מלימודו[30], שהוא משועבד אל השם יתברך, שיהיה עמל בתורה[31]. ונחלקו אחרונים: יש מפרשים דהיינו תחילת שעה שישית[32]. ויש מפרשים דהיינו סוף שעה שישית[33], ועיקר סעודתו תהיה בשעה השביעית[34], ולדעה זו כתבו אחרונים שאף סעודת כל אדם וסעודת הפועלים, היינו בסוף שעה רביעית וסוף שעה חמישית[35]. ויש שהכריעו שיאכל בתחילת שעה שישית, ולא יאחר יותר אחר שש[36]. ויש שהכריעו שזמן סעודה לתלמידי חכמים בכל שעה שישית[37].

הקם ממיטתו אחר עמוד השחר, רוב האחרונים כתבו שמחשבים הזמן מעת שקם ממיטתו[38]. ויש מהאחרונים הסובר שאף להם מחשבים הזמן מעמוד השחר[39].

מי שלא טעם דבר בבוקר, לא יאחר יותר משעה שישית - דהיינו סוף שעה שישית[40], לסוברים שהוא זמן אכילת תלמידי חכמים[41], ולסוברים שלא יאחרו יותר אחר שש[42], ולסוברים שזמנו בכל שש[43]. או תחילת שעה שישית[44], לסוברים שהוא זמן אכילת תלמידי חכמים[45] - שהוא כזורק אבן לחמת[46]. טעימה זו, הסתפקו אחרונים אם שתה אם הוא בכלל, או דוקא פת וכביצה, כפי הדין - לסוברים כן[47] - בפת שחרית[48]. ולסוברים שבפת שחרית די בכל אכילה ושתיה שדעתו מפוייסת בה[49], כן הדין אף בטעימה זו[50]. ומכל מקום אפילו אם טעם, לכתחילה נכון לקבוע סעודה בשישית, שהרי דרכם היה לאכול פת שחרית[51], ולמרות זאת אמרו שזמן סעודה הוא עד שעה שישית[52].

צורת האכילה

אכול - מלא מעיך[53] - שליש ושתה שליש, והנח שליש[54] בטנך ריקם[55], שלא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו אלא יפחות כמו רביע משובעתו[56]. ואכול שליש ושתה שלישי לאו דוקא, אלא שבין אכילה ושתיה יהיו שני שלישים[57], שדרך אכילה להיות מרובה על השתייה[58]. ויש מהאחרונים סוברים שדרך העולם הוא שיהיו אכילה ושתייה שוים[59].

טוב שישים אכילתו ביום קלה מבלילה[60], ואם יחלש ליבו על מיעוט אכילתו, טוב שיאכל שני פעמים ביום, מעט בכל פעם, ואל ימלא כריסו בפעם אחת[61]. ישים עיקר אכילתו בסעודת הבוקר ובלילה יאכל פירות ולא מאכלים גסים[62], ויאכל בעיתו קודם שירעב ויחלשו איבריו ויחלה[63].

על שאר ענייני אכילה שיש בהם משום דרך-ארץ*, ע"ע: באכילה ושתייה.

קודם הסעודה ואחריה

הנכנס לסעודת קבע, יהלך עשר פעמים של ארבע ארבע אמות[64], ובכל פעם ופעם בודק עצמו ויושב[65], אולי יוכל להפנות, שההילוך מוריד הגדולים לנקב[66]. או ארבע פעמים של עשר עשר אמות[67], שכך טוב יותר, שהילוך מרובה מוריד הזבל לנקביו[68], ונפנה ונכנס וישב במקומו[69], שצריך לפנות קודם סעודתו[70]. טעם דין זה כתבו ראשונים שגנאי הוא[71] שיצטרך לנקביו בתוך הסעודה[72], ויצטרך לעמוד ממנה ולפנות[73], ודרך-ארץ* מלמדנו, שלא יצטרך לקום בחצי הסעודה לצורך נקביו[74]. ועוד, שדרך רפואה היא[75], שלא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שמא יהיה צריך לנקביו[76], שכל האוכל כשהוא נצרך לנקביו דומה כתנור שהסיקוהו על גבי אפרו[77].

האוכל ועומד - מיד[78] אחר שאכל שובעו[79], קודם ששהה מעט[80] - קרוב למיתה יותר מן החיים[81], שמביא על עצמו חלאים רעים וקשים[82]. וכן השותה ועומד[83]. ולא יהלך ולא ירכב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא יטייל עד שיתעכל המזון שבמעיו[84]. וביארו ראשונים שכל מין שאכל ישהה אחריו כשיעור ברכה אחרונה שלו, כגון אם אכל פת ישהה כשיעור שיוכל לברך ברכת-המזון*, אכל מין שצריך ברכה-מעין-שלש*[85] ישהה כשיעורה, אכל מין שצריך בורא נפשות[86] ישהה כשיעורו[87].

דיני הסעודה

סדר הנטילה והטעימה

כשנכנסים לסעודה - דרך-ארץ* הוא[88] - שהגדול שבכולם נוטל את ידיו[89] תחילה[90], שגדול בוצע[91] והנטילה אות לבציעה, וראוי שיטול תחילה להיות לאות לו על הבציעה[92], וישמור ידיו עד שנוטלים כולם[93].

הבוצע נותן פרוסה לפני כל אחד ואחד, והאחר נוטל בידו[94], ואין הבוצע נותן ביד האוכל אלא אם כן היה אבל[95], שפורס מנחם ונותן לאבל[96], זהו שכתוב: פרשה ציון בידיה אין מנחם לה[97], פרשה ציון בידיה, משום שאין מנחם לה, הרי שאם יש לה מנחם פורס מנחם[98]. ודוקא בחול[99], אבל בשבת פורס הוא בעצמו[100], כדרכו[101], אף על פי שיש מנחם[102], שאין אבילות בשבת[103].

מדרך ארץ[104] שהבוצע פושט ידו תחילה לקערה לאכול[105], ואם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו, רשאי[106]. ואין המסובים רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע[107]. ואם כל אחד אוכל מכיכרו ואין כולם זקוקים לכיכר אחד, רשאים לטעום קודם[108], ואם הוא שבת - בשתי סעודות ראשונות שיש לקובען על הפת[109], וסעודה שלישית, כשקובע אותה בפת[110], לסוברים שמצוה לבצוע בה על שתי ככרות לחם[111], או יום-טוב*, לסוברים שצריך בו לחם-משנה*[112] - צריך שיהא לפני המסובים לחם משנה חוץ ממה שלפני הבוצע, ואז יהיו רשאים לטעום קודם הבוצע[113]. וכן יש מהראשונים ואחרונים סוברים שאם בצע המברך ונתן לכל אחד ואחד חלקו אין צריך כל אחד ואחד להמתין עד שיטעום המברך[114]. ויש מהראשונים ואחרונים החלוקים על היתר זה[115].

על בעל הבית, שהוא הבוצע, וכשאין בעל הבית מיסב עימם, שהגדול שבכולם הוא הבוצע, ע"ע בציעת הפת[116]. על סדר בציעת הפת, ע"ע הנ"ל. על סדר נטילת מים-אחרונים*, ע"ע.

שיחה בסעודה

אין משיחים בסעודה[117] - אין לדבר באמצע האכילה[118], ואפילו בדברי תורה[119] - שמא יקדים קנה לושט[120] ויבוא לידי סכנה[121], שהמאכל ומשתה הולך דרך הושט[122], וכשיוציא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה, ונכנס בו המאכל ומסתכן[123]. ואפילו מי שנתעטש בתוך הסעודה[124], אסור לומר לו: אסותא [125] - לרפואה[126] - משום סכנת נפשות[127], שלא יחנק[128], אף על פי שאינה רק מילה אחת[129]. אכן להפריש מאיסור מותר להשיח, אף על פי שחמורה סכנה מאיסור[130].

אם איסור השיחה הוא דוקא בשעת אכילה, או אף בין תבשיל ותבשיל, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאפילו בין תבשיל לתבשיל אין משיחים[131], כל זמן שדעתו עוד לאכול, כי חמורה סכנה, ולכן חששו בכל ענין[132]. ויש סוברים שמותר לשוחח בין תבשיל לתבשיל[133].

בזמן הזה כתבו אחרונים שאין נזהרים באיסור שיחה בסעודה[134]. אם משום שהחשש הוא דוקא בימיהם שהיו אוכלים כשהם מסובים על צד שמאל, ואז הושט למעלה והקנה שבו מדברים למטה, וכשהוא מדבר נפתח הקנה והמאכל שלמעלה ממנו הראוי ליכנס לתוך הושט יפול ויכנס לתוך הקנה ויסתכן, מה שאין כן בזמן הזה שאנו אוכלים ויושבים בשוה, שאין לחוש[135], ולפי זה בשעת האכילה בליל ראשון של פסח, שצריך להסב[136], יש ליזהר בזה[137]. או משום שדשו בו רבים, שֹׁמר פתאיִם ה'[138].

אמירת דברי תורה

שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים - תקרובת עבודה זרה[139], כי אלוהי העמים הבל הם ואת המתים הם עובדים[140] - שנאמר: כי כל שֻׁלחנות - סתם שולחנות יש בהם שלושה לזמון*[141] - מלאו קיא צֹאה - דבר מאוס[142], תקרובת עבודה זרה[143], אימתי[144] - בלי מקום[145], בזמן שאין מדברים בעסקי הקדוש ברוך הוא, שנקרא מקום[146]. כי ישיבת שלושה אנשים נקראת חבורה, שהם מזמנים בברכת-המזון*[147], ואין להתחבר להם ואין דברי תורה ביניהם, שהיא פריקת עול התורה, שאוכלים ושותים ונהנים וזכרת התורה לא תעלה על לבבם[148]. אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר: וידבר אלי זה השֻּׁלחן אשר לפני ה'[149], מיד כשדיבר דברי תורה נקרא שולחן שלפני ה'[150], ואף על פי שפשוטו של מקרא במזבח, ואין ראיה לדבר, זכר לדבר[151].

יש מהראשונים סוברים שבברכת המזון שמברכים על השולחן, יוצאים ידי חובתם, וחשוב כאילו אמרו עליו דברי תורה[152]. ואחרונים כתבו שיש נוהגים לשורר פזמונים או מזמורים אחר הסעודה, ומנהג יפה הוא להיפטר מן העונש, אבל עיקר הדיבור הוא ממש לומר איזה דין או חידוש, פסוק או הגדה[153], ולא די בברכת המזון[154]. ומי שאינו בעל תורה, שיוכל ללמוד תורה על שולחנו, מלמדים אותו שיאמר בכל פעם ופעם איזה מזמור בתוך הסעודה, השייך קצת לענין סעודה, כדי שיפטור מעונש, והלומדים אל יסמכו לכתחלה על המזמור, רק בדברי תורה ממש[155]. ויש שכתבו בסתם שעל כל פנים יאמר איזה מזמור[156]. וטוב וישר הוא לומר: מזמור לדוד ה' רֹעי וגו'[157], גם כן על השולחן בכל פעם ופעם מיד אחר אכילת ברכת המוציא[158], מפני שמדבר בבטחון השם יתברך על מזונות ושאר דברים, כל ימי חייו, ולאחר מותו שלא ילך בגיהנם[159], כמו שכתוב שם: גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע[160], והוא תורה וגם תפילה על מזונותיו[161].

שיור פאה

אותה ששנינו: משיירים פאה במעשה קדירה - הבא לאכילה ולשבוע[162] - ואין משיירים פאה במעשה אלפס[163] - הבא לקינוח[164], שהן מותרות[165] - פירשו ראשונים, שבמעשה קדירה נראה כרעבתן אם אינו משייר, אבל במעשה אלפס אינו נראה כרעבתן אם אינו משייר[166]. ויש גורסים להיפך: משיירים פאה במעשה אלפס ואין משיירים במעשה קדירה[167], ומפרשים שבמעשה אלפס נראה כרעבתן אם אינו משייר, אבל במעשה קדירה אינו נראה כרעבתן אם אינו משייר[168], וביארו אחרונים שמניחים פאה ממעשה אלפס, אבל לא באלפס עצמה, אלא בקערה[169], והואיל ומעשה אלפס רב הוא מניחים ממנה על ידי הקערה, ואין מניחים ממעשה קדירה אפילו בקערה, הואיל ומעשה קדירה מעט, אין נותנים בכל קערה וקערה אלא מעט[170]. ויש גורסים: מניחים פאה ממעשה קדירה, ולא צריך לומר מעשה אילפס[171]. להלכה כתבו אחרונים שכיון שיש מחלוקת בגירסאות, ראוי לכל בעל נפש שיחמיר לעצמו[172] להניח פיאה בין במעשה קדירה בין במעשה אלפס[173], והוא ממידת דרך-ארץ*[174]. וכתבו אחרונים שהמנהג שהאורח משייר מעט, כשאינו משלם בעד סעודתו, ובעל הבית בביתו אינו משייר[175].

נתינה למי שלא יברך

אם מותר לתת לאכול למי שאינו יודע בו שיברך, נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש סוברים שאין ראוי לתת לאכול, אלא למי שיודע בו שיברך[176], ואם נתנו, עובר על לפני-עור-לא-תתן-מכשול*[177], וכן אסור לתת פרוסה לכל אדם, אם אינו יודע בו שנטל ידיו[178], כפי הדין בשמש, שאסור לתת לו פרוסה אם אינו יודע בו שנטל ידיו[179], ודי בכך שיוחזק לכשר[180].

ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאין איסור לתת לאכול למי שאינו יודע שיברך, אם נותן לעני בתורת צדקה[181], שכיון שמתכוין לעשות מצוה, שנותן בתורת צדקה*, מותר[182]. אם משום שכיון שמתכוין לצדקה לא יאֻנה לצדיק כל אָוֶן[183], ולכן ראוי ליתן אף לסתם שאינו יודע בבירור שמברך, רק שאינו יודע בבירור שלא יברך[184], שאז אין נותנים לו[185], שעובר על לפני עור[186], וטוב הדבר כשנותן לעני שאינו יודע בבירור שמברך, שיאמר לו: קח זה ותטול ידיך ותברך קודם אכילה ולאחר אכילה[187], ואף אם יודע שיש בו איזה חטא מחטאים אחרים, לא ימנע בעבור זה מליתן לו, אם לא מי שהוא רשע לכל[188]. או משום שמי שאינו יודע בו אם יברך אם לאו בשעה שנותן לו אינו עובר כלום, אלא אדרבה מקיים מצות צדקה, ואם אין העני מברך, הנותן צדקה אינו עובר בזה על לפני עור בשעת נתינה, וקיים מצות צדקה[189], ואפילו יודע בו שהוא עם הארץ גמור ולא יברך כלל, לא מפני כך יבטל מצות צדקה[190]. או משום שמצות צדקה היא ודאי וספק אם יטול ידיו, ואין ספק מוציא מידי ודאי צדקה[191]. ויש שכתבו שמי שאינו מברך מחמת רשעות, לא יתן לו, ולעם הארץ יתן[192]. ונחלקו אחרונים: א) יש סוברים שלדעה זו אין איסור לתת לעני פרוסה אם לא ידע בו שנטל ידיו[193], ואינו דומה לנתינה לשמש, שאסור לתת לו, אם אינו יודע בו שנטל[194], ששכיר הוא בא בשכרו חלף עבודתו, שמתחייב במזונותיו[195], ואף שמצוה ליתן לשמש, אינו נותן לו דרך צדקה אלא בשביל שימושו[196]. או שאינו דומה לשמש, שנתינתו גם כן בעבור ששימשו ואין כאן צדקה בלבד[197]. או שאינו דומה לשמש, שהשמש נכנע תחתיו ולא ירע לבבו אם יזהירנו תחלה על הנטילה, מה שאין כן באחר שמתוך כך יקצוף ולא ירצה לקבל ויתבטל מצות צדקה[198]. ב) ויש מהאחרונים סוברים שלדעה זו אם אינו יודע בו שנטל ידיו אסור ליתן לו, שתיכף בשעה שנותן ידו כדי לאכול עובר משום לפני עור, אבל בברכה בשעה שנתנו אינו עובר ואם אחר כך לא יברך מה עלינו לעשות[199].

ג) ויש מהאחרונים למדים בדעת ראשונים שאין איסור כלל לתת לאכול למי שאינו יודע בו שיברך[200], שדוקא גבי שמש חוששים שמתוך שטרוד בצרכי סעודה ישכח ליטול[201], ואין חוששים לזה בשאר אנשים[202].

הסתכלות בפני האוכל

אין מסתכלים בפני האוכל - והשותה[203] - ולא במנתו - חלקו המונח לפניו[204] - שלא לביישו[205]. שכן אמרו בירושלמי: האוכל משל חברו מתבייש כשמסתכלים בו[206], ולכן אסור להביט בו שלא ימנע מלאכול לפני הבושה[207]. והיינו באורח שאוכל בחינם, שכשמביטים עליו או על חלקו נראה לו שמביטים עליו על מה שאוכל[208].

קפדנות

לעולם לא יהא אדם קפדן בתוך סעודתו[209], מפני שמונע בני ביתו מלתת כלום לעניים מיראת קפדנותו[210]. ועוד, כי האורחים ובני הבית מתביישים אז לאכול כי יחושו פן יתרגז ויקפיד על אכילתם[211].

גודל הפרוסה

לא יבצע - אדם מפת[212] - פרוסה קטנה - מזית*[213] - מפני שנראה כצר עין[214], וכן אמרו: בעל הבית בוצע, כדי שיבצע בעין יפה[215], ואם פורס פרוסה קטנה אינו עין יפה[216]. וכן אמרו בירושלמי ששיעור בציעה, יש אומרים שהוא כזית, ויש אומרים פחות מכזית[217], וכתבו ראשונים שההלכה כזית[218], שכן משמע במשנה[219]. וכשפורס לעצמו - ורוצה לאכול תיכף ממנה[220] - לא יפרוס[221] פרוסה גדולה יותר מכביצה, מפני שנראה כרעבתן[222] - ואסור לאכול דרך רעבתנות[223] - שביצה היא שיעור אכילה* בבת אחת[224]. אבל אם פורס חתיכה גדולה מהכיכר ואחר כך חותך מאותה פרוסה חתיכה להמוציא, אינו נראה כרעבתן[225]. וכן אם אוכל עם הרבה בני אדם וצריך ליתן מן הפרוסה לכל אחד כזית, מותר לבצוע כפי מה שצריך לו[226], כי עיקר המצוה כשמוציא אחרים ידי חובתם ליתן לחם לכל אחד מהפרוסה שחתך ולא מן הלחם הנשאר[227].

לא יאחז אדם כביצה - דהיינו יותר מכביצה[228] - פרוסה בידיו, ואם עושה כן הרי זה רעבתן וגרגרן[229], אף על פי שאינו אוכלו בבת אחת כולו אלא קצת ממנו[230]. ויש סוברים שאינו אסור אלא אם מכניס בפיו פרוסה כביצה בבת אחת ולועס ואוכל[231]. וכן לא יאכל דרך רעבתנות, כגון שיאחז המאכל בידו האחת ויתלוש ממנו בידו השנית[232].

על כך שבשבת יש לבצוע על פרוסה גדולה, ע"ע בציעת הפת[233] וע' סעודת שבת. על שאר דיני בציעת הפת, ע"ע. על כך שלא ישוך אדם מפרוסה ויניח על גבי הקערה או על גבי השולחן, וכן לא ישוך מן הפרוסה ויתננה לחברו, ע"ע דרך ארץ[234]. על כך שלא ילקט פירורים ויניח על גבי השולחן, ע"ע הנ"ל[235]. על צורת אכילת שום ובצל, ע"ע הנ"ל[236]. על כך שתלמיד-חכם* לא יאכל מעומד ולא ילקק באצבעותיו, ע"ע הנ"ל[237]. על שנים שהיו יושבים על שולחן אחד, שהגדול שבהם שולח יד תחילה, ואחר כך הקטן, ע"ע הנ"ל[238].

שתיית הכוס

לא ישתה אדם כוסו ויניחנו על גבי שולחן, אלא יאחזנו בידו עד שיבוא השמש ויתננו לו[239]. וביארו אחרונים דהיינו כששותהו כולו[240], שאין זה דרך כבוד להעמיד כלי ריק על השולחן[241], אבל אם שותה חציו יכול להניחו על גבי השולחן[242]. ויש המפרש שהאיסור הוא שמא יש מי שנמאס בזה[243]. וכתבו אחרונים שעכשיו אין נזהרים בזה, לפי שברוב השולחנות אי אפשר להמתין על השמש[244].

על צורת שתיית הכוס, ע"ע דרך ארץ[245]. על כך שלא ישתה אדם מן הכוס ויתננה לחברו, ע"ע הנ"ל[246].

אמירות הנוגעות לאכילה

אורח[247] הנכנס לבית - חבירו[248], ואינו מתארח שם בשכר[249] - לא יאמר: תנו לי לאכול, עד שיאמרו הם[250], והוא מדרך-ארץ*[251]. אבל באכסניא, כשמשלם מעות, יכול לומר: תנו לי לאכול[252]. ואף אם הוא אורח[253], אם נתנו לפניו לאכול, אין צריך שיאמרו לו שיאכל[254], כיון שיש על השלחן לפניו מה שיאכל כל צרכו ובידו לאכול[255], שכן נאמר: ויושם לפניו לאכֹל ויאמר לא אֹכל עד אם דברתי דברי[256], מי אמר לו לאלעזר שיאכל שהוא משיבו לא אוכל, אלא כיון שהמאכל מתוקן מונח לפניו ובידו לאכול אין לו שישים עצמו אמצעי ומליץ בינו ובין המאכל, שהרי יכול להשיב אל המאכל אוכל או לא אוכל[257].

תלמיד חכם ועם הארץ

נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובים בסעודה - ואפילו בסעודת מצוה[258] - אלא אם כן יודעים מי מיסב עמהם[259], שגנאי הוא לתלמידי חכמים לישב אצל עם הארץ בסעודה[260]. ויש מהאחרונים סוברים שבסעודת מצוה אין להחמיר, וכתבו שכן המנהג[261].

סברי מרנן

כתבו ראשונים שרגילים בני אדם לומר "סברי מורי" - או "סברי מרי"[262] או "סברי מרנן"[263] - לפני הברכה על הכוס של ברכת-המזון*[264]. ומספר טעמים לדבר: א) כשמתחילים לאכול אין בית הבליעה פנוי ועוסקים באכילה, וצריך להסביר המברך שיאמרו אמן ויצאו ידי חובתם[265], ואומר להם: סברי מורי, כלומר כוונו דעתכם ופנו בית הבליעה, כדי שתוכלו לענות אמן בפה מלא ותצאו בברכה זו[266]. ב) כשיתחיל לברך ברכת המזון מיד יפנו איש אל רעהו לדבר דברים בינותם ואין מרגישים במסיים הברכה, לפיכך צריך לומר לכוס ברכת המזון סברי, כלומר: תבינו אל הברכה[267]. ג) לפי שהיין הביא קללה לעולם בימי נח, שנשתכר ממנו[268] ויצא קללה על כנען[269], על כן אומרים סברי, כלומר תבינו שבדעתי לשתות מדבר שיש בו קללה ובדעתכם גם אתם אשתה, שלא יזיק לי כלום[270], על כן משיבים ורגילים בני אדם לענות אחריו: לחיים[271], כלומר לחיים תהיה לך אותה שתייה ולא לשום היזק[272]. ד) בכוס של ברכת המזון שהיא טעונה לשם מצוה וכן יין שבתוך הסעודה, אין צריך ליטול רשות, שכיון שישבו כולם לאכול ודאי אי אפשר בלא שתייה, אלא יאמר סברי מרנן, כלומר תנו דעתכם על הברכה לצאת בה ידי חובתכם והם עונים לחיים[273]. ה) לפי שהמחוייב מיתה בבית דין היו משקים אותו יין[274], וכן היו משקים האבלים יין[275], לכן אומרים סברי מרנן שיהא לחיים, ולכך הם חייבים לענות לחיים ולא למות[276]. ו) לפי שהמחוייב מיתה בבית דין היו משקים אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו עליו[277], על כן אומר סברי, כלומר תנו דעתכם להבין מה יין הוא זה שאנו שותים, שמא יש בו דבר של טירוף, והם עונים לו: לחיים, כלומר שתה בלב טוב כי יין זה יין של חיים הוא[278]. ז) לפי שיש דעות חלוקות בענין ברכת הזמון אם טעונה כוס אם לא, רוצה לומר סברי מורי, כלומר יש בדעתכם שנברך על הכוס, והם עונים: לחיים, כלומר דעתנו שנברך עליו לחיים, לא כברכת כוס יין של הרוגי בית דין שהיו משקים אותו שתטרף דעתם[279]. ח) לפי שעץ שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה - לסוברים כן[280] - ולפיכך נקנסה עליו מיתה, ולכן הוא אומר סברי מרנן, היש בדעתכם שזה הכוס הוא לחיים ולא למות כאותו של אדם הראשון, והם עונים: לחיי, לחיים יהיה ולא יהיה למות[281]. ט) המברך נוטל רשות מן היושבים אם ישתה תחילה, וכך הוא הפירוש סברי מרנן, כלומר, ברשותכם ובדעתכם רבותי שאברך בורא פרי הגפן ואשתה תחלה, והם עונים: לחיי, כלומר הן שתה תחילה[282]. י) בכוס של ברכת המזון, כיון שכבר סיים כל ברכת המזון ושתקו לומר פסוק יְראוּ את ה'[283] וגו' בלחש, חושש המברך שמא יסברו שכבר גמר הכל, לכך מתחיל ואומר סברי לי עוד ברכה זו והיא ברכת היין[284].

אף כל מקום שמברכים על היין משום ברכת-היין* שבתוך הסעודה אומרים סברי[285], שאין צריך ליטול רשות, שהרי מכוין שיש להם לאכול אי אפשר בלא שתייה, ולפיכך צריך לומר: סברי, שהיין גורם דברים הרבה שאינם הגונים, שמביא לידי שטות שכרות ושממון, על כן הוא אומר: סברי, ומפני הפחד הוא אומר כך, והם עונים: לחיים, כלומר רצוננו וסברתנו לשתות יין לחיים[286]. ומעשה בר' עקיבא שעשה משתה לשמעון בנו[287], ועל כל כוס וכוס שהביא, אמר: יין וחיים לפי חכמים, חיים ויין לפי חכמים ולפי תלמידיהם[288]. בירושלמי אמרו שעל כל חבית וחבית שהיה פותח היה מברך עליה ואומר: יין טוב לחיי חכמים ותלמידיהם[289].

למעשה כתבו אחרונים שאין המנהג לומר סברי מרנן לפני ברכת המזון[290], וכן כשמברך בתוך הסעודה[291]. ויש שכתבו שהמנהג עכשיו שהשותה במשתה אומר למסובים עימו: בשמחתכם, כלומר: תשתו אותו בשמחה, ולא לנחם האבלים ולטרף דעתו של היוצא ליהרג[292].

על "ברשות מורי ורבותי" שנוהגים לומר לפני בציעת-הפת, ע"ע[293].

שיור פת

כתבו ראשונים שאין - נאה[294] - להסיר המפה והלחם מעל השולחן עד אחר ברכת המזון[295], כדי שיהא ניכר לכל שמברכים לשם יתברך על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו[296]. ועוד, שהברכה אינה שורה על דבר ריק, אלא כשיש שם דבר, כענין אלישע ואשת עובדיה[297], שאמר לה אלישע: מה יש לך בבית, ותאמר אסוך שמן[298], ואמר לה אלישע שישפיע ה' במעט השמן ברכה למלאות ממנו כל הכלים שתשאיל משכנים, אבל זולת שהיה לה תחילה מעט שמן, לא היה שולח ברכה לברוא שמן[299]. ואמרו בתלמוד שכל מי שאינו משייר פת - ויש גורסים: פתיתים[300] - על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם[301], וסמכוהו לכתוב[302], שנאמר: אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו[303]. ושני טעמים לדבר: א) צריך לשייר פת כדי שיהא הנשאר מזומן לעניים[304], ולטעם זה יש להניח את השלחן ערוך כל היום[305]. ב) כדי שיודה לשם יתברך חסדו שהשפיע לנו מטובו עד ששבענו והותרנו[306],

שיתן שבח והודאה בברכת המזון להשם יתברך, שלא בלבד שאכלנו כדי שבענו אלא גם הותרנו הרבה[307], ככתוב: אָכֹל והותר[308]. ולטעם זה מייד לאחר ברכת המזון ניתן לסלקו[309].

בתלמוד אמרו, שלא יביא פת שלימה ויתנה על השולחן[310], שנראה כתחילת סעודה, והרי הוא כבר אכל[311], ונדמה כמכין שולחן לשם עבודה זרה[312], שנאמר: העֹרכים לגד שלחן[313], שמניחים שולחן ערוך במאכל ומשתה לשם אותה עבודה זרה שקוראים גד[314]. ויש מפרשים שאם יש לו שלימה ומביא פתיתים הוא כאילו עובד עבודה זרה[315]. ויש גורסים: שאינו נדמה כעובד עבודה זרה אלא כשאין שלימה ביניהם[316], שאם יש שלימה ביניהם אינו כעובד עבודה זרה, לפי שאין עבודתו בכך, שאין משיירים לו אלא פרוסות[317].

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) הראשונים השמיטו כליל הדין האיסור של השארת פת ופתיתים[318], שכן כבר אבדם זכרה של עבודה זרה זו, ואדרבא המדקדק לא טוב הוא עושה, שמשמע שחשש יש בזה שמקפיד שלא נעשה כאשר היו עושים[319], ומהם יש שמכל מקום הביאו שיש להותיר פת על שולחנו עד לאחר ברכת המזון[320]. ב) ואחרונים פסקו שאין להביא פת שלימה וליתנה על השולחן[321], אם אכל ושייר פתיתים[322], אבל אם אין פתיתים על השולחן מותר להביא אפילו שלימה[323], שלא לערוך לגד הוא מביא, אלא כדי שיהיה מזומן לעני, הואיל ואין פתיתים[324].

לדעה זו, נחלקו הפוסקים:

א) יש שפסקו שצריך לשייר פת על שולחנו[325], שמצוה מן המובחר לשייר פת שלם מתחילה על דעת זה[326], ואין צורך להסירו[327]. שאין הטעם של אכול והותר אלא כדי שיתן שבח והודאה שלא בלבד שאכלנו כדי שבענו אלא גם הותרנו הרבה, אם כן כל כמה שהוא שלם הוא יותר שבח והודאה להשם יתברך[328]. ואין לחוש שנדמה כעובד עבודה זרה, אם משום שכבר נשתכח שם עבודה זרה אפילו מעובדיה וכל שכן אנחנו, או משום שאין חוששים לזה אלא כשהיו מניחים את השולחן ערוך כל היום כדי שיהיה מזומן לעניים, אז יש לחוש אם יביאו פת שלימה, ואנו מסירים הפת מייד לאחר ברכת המזון[329].

ב) ויש שפסקו שצריך לשייר פתיתים על שולחנו[330], אבל יש להסיר פת שלם מן השולחן[331], שכן האיסור הוא כשיש שלימה שם[332], ועוד, שאין ברכה מצויה בדבר שלם, שהוא כמו דבר שבמידה שאין הברכה מצויה בו[333].

על כך שאין רשות לאורח* ליכנס אחר שלוש פרפראות, ע"ע אורח[334]. על האזהרה* שלא להיות זולל וסובא במאכל ובמשתה בימי הנערות, בתנאים המתוארים בדין בן-סורר-ומורה*, ע"ע[335]. על האזהרה שלא לאכול הבהמה שנשחטה קודם שתצא נפשה, ע"ע אכילה על הדם[336]. על האזהרה שלא לאכול מבשר הקדשים הנאכלים קודם זריקת הדם על גבי המזבח, ע"ע הנ"ל[337]. על האזהרה שלא להברות על הרוגי בית דין, ע"ע הנ"ל[338] וע' הבראה[339]. על האיסור על בית-דין* שהרגו את הנפש לטעום כלום באותו היום, ע"ע אכילה על הדם[340]. על האיסור לטעום כלום קודם תפילת שחרית*, ע"ע הנ"ל[341]. על האיסור לאכול סעודת קבע קודם שנקבר המת, ע"ע הנ"ל[342]. על האיסור לדיין לדון אחרי שאכל, ע"ע הנ"ל[343]. על מים-אחרונים* שנוטלים לפני ברכת-המזון*, ע"ע מים אחרונים. על מים-אמצעים* שנוטלים בין תבשיל לתבשיל, ע"ע. על נטילת-ידים* לפני אכילת פת ודבר שטיבולו במשקה, ע"ע.

ברכה על דברים הבאים בסעודה

מאכלים הבאים בתוך הסעודה

דברים הבאים בתוך הסעודה, הבאים מחמת הסעודה, אין טעונים ברכה לפניהם[344], שברכת המוציא פוטרתם[345], ולא לאחריהם[346], שברכת המזון פוטרתם[347], דברים הבאים בתוך הסעודה, שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה לפניהם[348], ואינם טעונים ברכה לאחריהם[349]. ונחלקו גאונים וראשונים:

א) יש מהגאונים וראשונים מפרשים דברים הבאים מחמת הסעודה, דהיינו הרגילים לבוא מחמת הסעודה בפת[350], שרגילים לאוכלם עם הפת[351] ואינם נאכלים אלא עימו[352], בתוך הסעודה[353], שאין דרך לאכול אותם שלא בשעת הסעודה, כמו שדרך לאכול הפירות, אלא דרכם של אלו לאוכלם בשעת סעודה להשביע[354], ורגילים לקבוע עיקר הסעודה עליהם[355], כגון בשר ודגים[356] וירק[357], וכל מיני תבשילים[358], וכן דייסא[359] וכיוצא בהם שבני אדם אוכלים אותם להשביע[360], אין טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם אפילו אכלם בתוך הסעודה בפני עצמם, בלא פת[361]. אין טעונים ברכה לפניהם, שכיון שמשום פת הם באים, הפת פוטרתם[362], שהדברים האלו שדרך בני אדם לאוכלם בתוך סעודותיהם, מעיקר סעודה הם, וכיון שמשביעים וכונתו מתחלה עליהם להשביע, אף על פי שאוכל אותם בלא פת, אינו מברך עליהם כלל, שנכללים עם הפת עצמו, וברכת המוציא שבירך מתחלה פוטר אותם[363], שהואיל והפת דבר חשוב הוא והוא עיקר מזונו של אדם וכל שאר מזונות טפלים הם לגביו, לפיכך ברכתו שהוא המוציא פוטרת כל שאר מיני המאכלים השייכים לסעודה[364]. ואף על פי שבאו בתוך הסעודה, וכשבירך על הפת לא היתה דעתו עליהם, פת פוטרתם, שכל דבר שמלפתים בו הפת, דומה לפת, וכפי שאם בא לו פת בתוך סעודתו אינו מברך עליה, כך במיני ליפתן אינו מברך עליהם[365]. ואין טעונים ברכה לאחריהם, שברכת המזון פוטרתם[366], שהם עיקר סעודה ועליהם היה עיקר דעתו כשקבע הסעודה[367]. ודברים הבאים שלא מחמת הסעודה, דהיינו דברים שאין דרכם לבוא בתוך הסעודה[368], שאפילו שלא בשעת סעודה אוכלים אותם כל היום[369], כגון מיני מתיקה, שבאים למתיקה ולא ללפת[370], שאין רגילים ללפת בהם את הפת[371], שהיא קביעות הסעודה[372], ואין באים להשביע, אלא לעכל המאכל[373], אם אוכלם בלא פת, טעונים ברכה לפניהם, שכיון שלא באו משום לפתן, אין הפת פוטרת אותם[374], שברכת המוציא אינה פוטרתם, שאינם מעיקר הסעודה[375], וכיון שאינם מעיקר הסעודה אינם טפלים לגבי הפת[376], ואין טעונים ברכה אחריהם, שברכת המזון פוטרת כל מה שאוכל בסעודה[377], בין הבאים מחמת הסעודה, בין הבאים שלא מחמת הסעודה[378].

ב) ויש מהראשונים מפרשים דברים הבאים מחמת הסעודה, דהיינו דברים הבאים ללפת בהן את הפת[379], כגון בשר[380] ודגים[381] וכל תבשיל[382] וכל ירקות[383], אף על פי שלא היו על השולחן בשעת ברכת המוציא[384], אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, שהם טפילה[385], שכאשר ברך, על דעת שיביאו לפתן הוא מברך, והפת הוא עיקר ופוטר את הטפילה[386], ולצורך סעודה הביאום לפניו[387]. ולכן כל דבר, בין מזון בין פירות, שהביאו ללפתן, אין בו ברכה לא לפניו ולא לאחריו[388], אף על פי שלא היו לפניו בשעת ברכה[389]. ואף על פי שכבר שנינו במשנה: כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה[390], צריך להשמיענו דין זה[391], שהייתי חושב שאין דין זה אמור אלא כשבעת שבירך על הפת היה דעתו עליו, אבל אם בשעה שבירך ברכת המוציא לא היה לפניו, צריך ברכה בתחילה, ולכן אנו למדים כאן שכיון שטפילה הם אינם צריכים ברכה[392], שבשאר עיקר וטפילה צריך שיהא דעתו עליו, אבל בפת יש קבע לסעודתו, ודעתו על כל מה שיביאו לו[393]. ויש הסוברים שאם לא היה דעתו עליהם ולא היו בביתו לפני סעודתו ובשעת סעודתו היתה דעתו מסולקת מהם, ובתוך סעודתו נזדמנו לו, טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם[394]. ושלא מחמת הסעודה, כגון דייסא, וכן כרוב ותרדים, שאינם לפתן ובאים למזון ולשובע[395], וכן תאנים וענבים, הנאכלים בפני עצמם, ולא עם הפת[396], וכן בשר ודגים, אם אכלם בלא פת[397], טעונים ברכה לפניהם, שאינם נעשים טפילה לפת[398], ואינם בכלל לחם שנפטר בברכת המוציא[399], ואין טעונים ברכה לאחריהם, שברכת המזון פוטרתם[400], שמיני מזון הם[401], שדעתו של אדם על כל מה שאכל, וכל מה שבא בתוך הסעודה הוא מכלל השביעה, שכתוב בו: ואכלת ושבעת וברכת וגו'[402]. ויש מהראשונים מפרשים לדעה זו, שבתוך הסעודה, היינו שהיו עומדים באמצע הסעודה והתחלת קביעות סעודתם היתה בבשר או בדברים אחרים כיוצא בו, ובאמצע הסעודה לאחר שהתחילו לאכול מזה הביאו לפניהם תאנים וענבים כדי ללפת בהם את הפת, ואכלו מהם עם הפת, ועכשיו אוכלים אותו בלא פת, וכוונתם עדיין לאכול ממנו עם הפת אחר כך, ואף על פי שאוכל אותו בלא פת כלל, אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו, שמאחר שמתחילה הביאו אותו כדי ללפת בו את הפת, ואכלו אותו תחלה וסוף עם הפת, אף על פי שבינתיים אוכל ממנו בלא פת אין בכך כלום, שמצטרף עם שאר הסעודה, כיון שהביאו אותו מתחילה לצורך הסעודה, ושלא מחמת הסעודה, כלומר שלא הביאו אותם מתחלה ללפת עמהם כלל ואוכל אותם בפני עצמם, מברך לפניהם שאינם מצטרפים עם הפת, ואינו מברך לאחריהם, שמצטרפים עם מה שאכל, וברכת המזון פוטרת את הכל[403].

ג) ויש מהראשונים סוברים שדין זה נאמר לענין פירות, שאם הביאו לפניו תאנים וענבים מחמת הסעודה, כלומר למלא רעבונו, אף על פי שאוכל אותן בלא פת אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם[404], ואם הביאו לפניו פירות שאוכל מהן בתוך הסעודה בלא פת, לתענוג, ואין כונתו באכילתן להשביעו כלל, טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם, שכל בתוך הסעודה לענין ברכה שלאחריהם טפלים הם לסעודה[405]. אבל כל דבר שבא ללפת בו את הפת, דינו כדין כל שהוא עיקר ועימו טפילה, שמברך על העיקר ופוטר הטפילה[406], וכן כל דבר המיוחד למזון, כגון בשר וגבינה וביצים ודגים, אפילו שלא מחמת הסעודה פטורים כשהם באים בתוך הסעודה[407].

ד) ויש מהראשונים סוברים, שדברים הבאים מחמת הסעודה היינו כל שאוכל אותו אדם להשביע בטנו ולמלא רעבונו או ללפת בהם את הפת וכן כל שבא לא להשביע ולא ללפת אלא לתענוג בעלמא, אבל הוא דבר המזין, כגון תבשיל מחמשת המינים, ברכת הפת פוטרתם לפניהם ולאחריהם, ודברים הבאים שלא מחמת הסעודה, היינו כל שבא לא להשביע ולא ללפת אלא לתענוג בעלמא בתוך הסעודה, ואינו מזין, כגון פירות שאוכלים בני אדם לתענוג בתוך המזון, וכן מי שאוכל בתוך הסעודה זית מליח וכיוצא בו לפתוח תאוות המאכל, מברך לפניהם ולא לאחריהם, שברכת המזון פוטרתם[408].

במה דברים אמורים שדברים הבאים שלא מחמת הסעודה צריכים ברכה לפניהם, שלא היו המאכלים לפניו בעת שבירך המוציא, ולא היתה אז דעתו עליהם, אבל אם הביאם בתחילת הסעודה בשעה שמברך המוציא, ברכת הפת פוטרתם ואין צריכים ברכה לפניהם ולא לאחריהם[409].

להלכה כתבו הפוסקים שדברים הבאים בתוך הסעודה, אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה, דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, אפילו אוכלם בלא פת אין טעונים ברכה לפניהם, שברכת המוציא פוטרתם, ולא לאחריהם, שברכת המזון פוטרתם, ואם הם דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, דהיינו שאין דרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, אם אוכל אותם בלא פת, טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא אינה פוטרתם, שלא מעיקר סעודה הם, ואינם טעונים ברכה לאחריהם, שכיון שבאו בתוך הסעודה ברכת המזון פוטרתם[410]. וכתבו, שאם הוא אוכל הדברים הבאים שלא מחמת הסעודה עם הפת, אף על פי שלא קבע עליהם עיקר סעודתו, הואיל ואוכל אותם עכשיו עם הפת הרי גם הם טפלים לגבי הפת, ואין צריך לברך עליהם לא לפניהם ולא לאחריהם, שברכת המוציא וברכת המזון פוטרתם, כיון שמלפת בהן הפת הרי גם הם מעיקר הסעודה, וברכת הפת שהיא המוציא וברכת המזון מוסב עליהם[411].

מאכלים הבאים אחר הסעודה

דברים הרגילים לבוא לאחר סעודה - היינו שכבר סילקו הפת מלפניהם[412], ואוכלים בקינוח סעודה[413] לפני ברכת-המזון*[414], ועדיין לא רחצו ידיהם[415] - טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם[416]. ונחלקו ראשונים: א) רוב הראשונים סוברים דהיינו שבאים בין מחמת הסעודה בין שלא מחמת הסעודה[417]. וטעונים ברכה לפניהם, משום שאינם טפילה[418], ואפילו עשאם לפתן, בטלה דעתו אצל כל אדם[419], וטעונים ברכה לאחריהם, שאין ברכת המזון פוטרתם, שאינם מזונות[420]. או שטעונים ברכה לפניהם, משום שלאחר שמשכו את ידיהם מן הפת, הוא כמו שאכלם בלא שום סעודה[421]. או שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, שהמוציא וברכת המזון אינם פוטרים אלא מה שנאכל בתור עיקר הסעודה[422]. ב) ויש מהראשונים הסובר שדברים הבאים לאחר הסעודה, היינו דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, שאינם באים ללפת בהם, הרי אלו טעונים ברכה בין לפניהם ובין לאחריהם, שכיון שלא באו ללפת בהם, אין ברכת המזון פוטרתם מלברך אחריהם, הלכך צריכים ברכה לפניהם ולאחריהם[423].

דין זה באכילת דברים לאחר הסעודה כתבו ראשונים ואחרונים שדוקא בימי חכמי התלמוד היה נוהג[424], כי היו רגילים בימיהם לאחר גמר סעודה, וכבר משכו ידיהם מן הפת, שהיו קובעים עצמם לאכול פירות ופרפרת ולשתות יין לאחר המזון[425]. שהם היו מנהגם כן שבסוף הסעודה היו מושכים ידיהם מן הפת[426], ומסירים השולחן[427], והיו קובעים עצמם לאכול פירות ופרפרת ולשתות יין לאחר המזון[428], בלא פת, ועל ידי הסרת השולחן היה להם היכר גדול שכבר נגמרה הסעודה ומשכו ידיהם מן הפת, לפיכך היו טעונים ברכה בפני עצמם לפניהם ולאחריהם, ואף על פי שעדיין לא ברכו ברכת המזון ולא היה זה נראה כהפסק וכהיסח הדעת בין עיקר האכילה וברכת המזון, כיון שהיו יושבים ושותים לשרות האכילה ואכלו דברים אלו למתק גם האכילה[429]. אכן כתבו ראשונים ואחרונים שדין זה אינו נהוג בימינו, שאין אנו מושכים ידינו מן הפת בשום פעם[430], אלא כל שעה שאנו אוכלים פירות או שום דבר בתוך הסעודה, דעתנו לאכול פת[431], שאף על פי שסיימנו לאכול[432], אין מנהגנו לסלק את השולחן עד שסיימו לברך ברכת המזון[433], ואין אנו מושכים ידינו מן הפת כלל עד אחר ברכת המזון[434]. ומכל מקום בסעודות גדולות יש מהראשונים ואחרונים שכתבו שנוהג דין זה[435], שרגילים שלאחר גמר האכילה מושכים ידיהם מן הפת ומסירים אותו מעל השולחן ומנקים המפות, ועורכים השולחן בפירות ובמיני מגדים וקובעים עצמם לשתות, ואז צריכים לברך על כל מה שמביאים בין לפניהם בין לאחריהם, ואין לסמוך בהן לא על ברכת המוציא ולא על ברכת המזון[436].

פירות

בתלמוד נחלקו תנאים ואמוראים כשהביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה, אם טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם[437]. או שטעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם[438]. או שאין טעונים ברכה לפניהם[439], שכן הפת פוטרת כל מיני מאכל[440]. להלכה שיש חילוק בין דברים הבאים מחמת הסעודה לדברים הבאים שלא מחמת הסעודה[441], נחלקו גאונים וראשונים: א) יש מהגאונים וראשונים סוברים שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם[442], שהם דברים הבאים לאחר הסעודה[443], ודינם לברך לפניהם ולאחריהם, אפילו הביאם בתוך הסעודה[444] ושולחן לפניו והוא אוכל לחם[445], שאין תלויה ברכתם בברכת-המזון*[446]. ב) ויש מהראשונים סוברים שהם בכלל דברים הבאים מחמת הסעודה, שהרבה בני אדם אוכלים בהם פיתם[447]. ג) ויש מהראשונים סוברים שהם דברים שאינם באים מחמת הסעודה[448], וטעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם[449], שאין הדרך ללפת בהם את הפת[450], שאפילו שלא בשעת סעודה אוכלים אותם כל היום[451], ברכת המזון שהיא כוללת כל מיני מזונות פוטרת גם אותם, ואף על פי שפירות אינם מזינים, שהרי לכך אין מברכים עליהם בורא מיני מזונות, מכל מקום בתוך הסעודה הם מעוררים תאות המאכל ודומים כאילו הם מזינים[452]. ד) ויש מהראשונים סוברים שהדבר תלוי בטעם הבאת הפירות, אם הם כדי ג) ויש מהראשונים סוברים, שהדבר תלוי בטעם הבאת הפירות, אם הובאו כדי למלא רעבונו, או לתענוג[453].

להלכה כתבו הפוסקים שפירות הם דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, וטעונים ברכה לפניהם ואינם טעונים ברכה לאחריהם[454]. ואם בתחילת אכילתו אכל הפירות עם הפת, ובסוף אכל עימהם פת, אפילו אם בינתיים אכל מהם בלא פת, אינם טעונים ברכה אף לפניהם[455], כיון שבתחילת אכילתם אוכל אותם עם פת וגם בסופם רוצה ללפת בהם את הפת, הפת עיקר וברכת הפת פוטרתם[456].

אף על פי שלא היו הפירות לפניו בשעה שבירך על הפת, כיון שללפת את הפת הם באים אינם טעונים ברכה כלל[457].

הקובע סעודתו עיקר על פת ופירות, ואכל מהם בתחילה בלא פת, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שאין לו לברך עליהם - לא לפניהם ולא לאחריהם[458] - שעבורו הפירות הם דברים הבאים מחמת הסעודה[459], שהרי עיקר סעודתו סומך עליהם[460], ואין אומרים בזה שבטלה דעתו אצל כל אדם[461]. ויש הסוברים שאם מתחיל לאכול מהם בלא פת מוכח שלקינוח סעודה באו, ומברך לפניהם[462]. ויש המסתפקים בזה[463]. ולכן כתבו ראשונים ואחרונים שירא שמים האוכל פירות בסעודה יאכל מהן קצת בלא פת תחלה ומברך עליהן ואחר כך יאכלם בין בפת בין בלא פת[464].

מים בתוך הסעודה

על המים ושאר משקים שבתוך הסעודה, מלבד יין, נחלקו בהם גאונים וראשונים אם ברכת-הפת* פוטרתם:

א) יש מהגאונים וראשונים סוברים שיש לברך על המים שבתוך הסעודה[465] ברכת-שהכל*[466], משום שדוקא פת פוטרת כל דבר המזין חוץ מן היין, אבל מים אינם מזינים, שהרי הנודר מן המזון מותר במים ומלח[467], ושאר משקים מזינים[468]. או משום שדוקא יין פוטר כל מיני משקה, ולא פת, ופת פוטרת כל מיני מאכל ולא מיני משקה[469]. ואין מים דבר הבא מחמת הסעודה, שאין אדם שותה מים בתוך סעודתו לסעוד את גופו אלא להסיר צמאו[470]. ולדעה זו נחלקו גאונים וראשונים: א) יש סוברים שיש לברך על המים על כל פעם ופעם ששותה[471], ואף על פי שהוא לפניו[472], ואף על פי שאין לו יין וקובע סעודתו על המים[473], שאין אדם קובע עצמו על שתייה[474] ואין קבע למים לפטור כל שתיותיו בפעם ראשונה[475], שהוא כנמלך על כל פעם ופעם[476], שאין לך אדם שותה מים כי אם פחות, שיכול להעמיד עצמו[477], שאין אדם חוזר ושותה מהן מרצונו אלא אם הצמא דוחקו[478], שבכל פעם ופעם שהוא שותה מחשב בדעתו שלא ישתה עוד בסעודה ומה שהוא חוזר ושותה לא מפני חביבות המים אלא מפני צמאתו ולכך צריך לברך[479]. ב) ויש סוברים שכיון שיש מים לפניו בסעודה ובירך עליהם פעם אחת, אינו צריך לברך שוב, כפי הדין ביין[480], כי יודע הוא שאי אפשר לו לאכול בלא שתיה ואינו מסיח דעתו משתיה כל זמן שהוא אוכל[481]. ג) ויש מחלקים: אם כשבירך על המים בדעתו לשתות יותר, אינו חוזר ומברך, ואם הוא כנמלך, חוזר ומברך[482].

ב) ויש מהגאונים וראשונים סוברים שיש לברך בתוך הסעודה אף על שאר משקים[483], ששאר משקים אינם חשובים כבאים מחמת הסעודה, חוץ מן היין שמתאוה אדם לאכול על ידו[484]. ועוד, שאוכל אינו פוטר את המשקה[485]. ולא אמרו שיש לברך על המים שבתוך הסעודה, אלא לרבות שלא רק שאר משקים שאדם שותה אותם אף שלא לצמאו, ואפילו אינו אוכל כלום, שפשוט שצריך לברך אף בתוך הסעודה, אלא אפילו מים שאין אדם שותה אותם אלא לצמאו, כשהוא אוכל צריך לברך לפניהם[486]. ואינו מברך על שאר משקים, אלא פעם אחת[487] - אפילו לסוברים שעל מים מברך בכל פעם ופעם[488] - שיין ושכר וכל שאר משקים החשובים לו יש קביעות לשתייתם, שהרי כמה פעמים הוא שותה מהם ואינו צמא, אלא מתוך חביבות המשקה הוא שותה אותם[489]. ויש שכתבו שאינו מברך על המשקים אלא פעם אחת, כל זמן שאינו עוקר דעתו משתייה[490].

ג) ויש מהראשונים סוברים שאין לברך בתוך הסעודה על מים[491], שדוקא יין שקבע ברכה לעצמו, אין הפת פוטרתו[492], הרי שמים שלא קבע ברכה לעצמו הפת פוטרתם[493], שהמים, אינם גורמים ברכה לעצמם, שברכתם שהכל, שהיא ברכה כללית, נגררים אחר הפת ואין צריך לברך עליהם כלל[494]. ועוד, שמים שאדם שותה בתוך הסעודה מחמת הסעודה הם באים, לשרות המאכל[495]. ואפילו היה צמא מתחילה, לא נאמר כיון שמתחילה היה צמא ולא באו בסבת הפת מברך עליו עכשיו, אלא כיון שלא רצה לשתות מתחלה כדי שלא יזיקו לו המים, נמצא כי שתיית המים בסיבת הפת היא, ואין צריך לברך עליהם, שפת פוטרתם[496].

ד) ויש מהראשונים סוברים שאין לברך בתוך הסעודה על שום משקה חוץ מן היין[497], שפת פוטרת כל הדברים הבאים בשבילה[498], ומשקים באים מחמת הסעודה[499], שבאים בשביל הפת לשרות המאכל[500], וגם אי אפשר לאכילה בלא שתייה, והלכך הפת פוטרתם[501], למרות שאינם מזינים[502], ואפילו יין היה הפת פוטרו אם לא שהוא קובע ברכה לעצמו[503], אבל מים או שאר משקים אינם חשובים, ואינם טעונים ברכה[504].

ה) ויש מהראשונים שנסתפקו במי שאין לו יין ושותה מים בתוך סעודתו, אם הפת פוטרת ברכת המים או לא[505].

ו) ויש מהראשונים שכתבו שכדי לצאת מן הספק כשאין יין כדי לברך עליו ולפטור שאר משקים, יברך על המים קודם נטילת-ידים*, על דעת לשתות בתוך הסעודה[506]. ויש מהם שכתבו שיעשה כן כשישב במקום סעודתו[507], וביארו אחרונים הטעם, שהוא כדי להראות שהוא קובע מקום לשתות, כדי שעל ידי ברכה זו יצא ידי חובתו בכל הסעודה[508].

למעשה כתבו הפוסקים שהמנהג שלא לברך על מים ושאר משקים הבאים בתוך הסעודה[509], ושאין המנהג להסתלק מן הספק לברך קודם נטילה[510].

על יין הפוטר כל מיני משקים, והטפל למשקים, ע"ע ברכת היין: יין ושאר משקים. על יין שבתוך הסעודה, שמברכים עליו בורא פרי הגפן ואינו נפטר בברכת-הפת*, ע"ע הנ"ל: בסעודה.

הפסק בסעודה

שינוי מקום

על שינוי מקום צריך לברך[511], היינו אם שינה מבית לבית[512]. ונחלקו הגירסאות: א) רוב הראשונים גורסים: אבל מפינה לפינה לא[513], ומפרשים: מבית לבית, מחדר לחדר, ומפינה לפינה בחדר אחד[514]. ואף על פי שלגבי קדוש* שאינו אלא במקום סעודה, אפילו מפינה לפינה היינו מקום סעודה - לסוברים כן[515] -משום שקביעות סעודה אינה אלא במקום סעודה ממש, שאין דרך בני אדם לקבוע מקום סעודה בתוך כל הבית, אבל גבי שתיית היין אין אדם מייחד מקום מיוחד בבית לשתייתו[516]. ב) ויש מהראשונים גורסים: אבל ממקום למקום לא[517], ומפרשים: מבית לעלייה[518].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שהמשנה מקומו מפינה לפינה בבית אחד אינו צריך לחזור ולברך[519].

בדבר המצריך לברך כששינה מקום, נחלקו אמוראים: א) לדעת רב חסדא שינוי מקום המצריך לברך היינו בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם[520], כגון מים או פירות, שאינם טעונים ברכה חשובה בפני עצמם, אלא בורא נפשות רבות, שודאי כיון שעמד והלך למקום אחר עמידתו זו היא גמר סעודתו, וסעודה זו אחרת היא וצרך לברך בתחילה[521]. אבל דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם[522], כלומר ברכה חשובה בפני עצמם כגון שבעת המינים - לסוברים כן[523] - שמברך עליהם ברכה-מעין-שלש*[524], אין צריך לברך, שלקביעות הראשונה חוזר[525], הואיל ולא בירך אחריהם, והלך במקום אחר לסעוד, על דעת קביעות הראשונה הלך, לברך ברכה אחת על שתיהם, ואף לפניהם אין צריך לחזור ולברך[526], שעל דעת סעודה הראשונה הוא אוכל עכשיו, לסיים סעודתו[527]. ויש מפרשים שכיון שאם לא היה אוכל כאן היה צריך לחזור למקומו ולברך, הרי כאילו הוא עדיין במקומו וגומר סעודתו כאן ומברך כאן[528]. ב) ולדעת רב ששת בין שטעונים ברכה לאחריהם במקומם, בין שאינם טעונים, צריך לברך[529].

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש פוסקים כרב ששת[530], שכן בתלמוד הביאו ברייתא כמותו[531], ואף על פי שדחו הראיה, אין סומכים על הדחייה[532]. ואף על פי שבתלמוד הביאו - לגורסים כן[533] - ברייתא כמותו, מכל מקום אין הברייתא סותרת לרב ששת[534]. ב) ויש פוסקים כרב חסדא[535], משום שבתלמוד הביאו ברייתא כמותו[536] - בסוף הסוגיא - ודחיית הברייתא שהיא כרב ששת, דחייה חזקה היא[537].

במהות הברכה שצריך לברך כששינה מקומו לברך נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שאין צריך לברך אלא אלא לפני מה שרוצה לאכול, אבל לא על מה שכבר אכל[538], ששינוי מקום הוא כהסח-הדעת*[539] - לסוברים שאין היסח הדעת זוקקו אלא לברכה ראשונה[540] - ואותה ששנינו בתוספתא: בעל הבית שהיה מיסב ואוכל, קראו חבירו לדבר עימו, אין צריך לברך למפרע וכשהוא חוזר אין צריך לברך כתחילה, הפליג, צריך לברך למפרע וכשהוא חוזר צריך לברך כתחילה[541], היינו שאם רוצה לצאת, שקראו להפליג, מברך למפרע, שמא ישהה, וכשהוא חוזר מברך כתחילה[542], אבל יציאה לפתח ביתו אינה עקירה[543]. ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שמברך ברכה למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך שנייה לכתחילה על מה שהוא צריך[544], שכן שנינו בתוספתא[545], שלדעתם "הפליג" היינו שהרחיק ממקום סעודתו, וצריך לברך כשיחזור אף למפרע[546], ופסקו כן להלכה, שאם היה אוכל וקראהו חבירו לדבר עימו ויצא לו לפתח ביתו וחזר, הואיל ושינה מקומו, צריך לברך למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך בתחילה, ואחר כך יגמור סעודתו[547]. ודוקא כשיצא מפתח ביתו כשהוא כהפליג[548], אבל אם דיבר עימו בתוך הבית, אף על פי ששינה מקומו מפינה לפינה אינו צריך לברך[549].

כשאין מחיצות

בירושלמי אמרו שאם אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה, צריך לברך[550], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה[551]. ואף על פי שהמשנה מקומו מפינה לפינה בבית אחד אינו צריך לחזור ולברך[552], היינו משום שכותלי הבתים מקיפים לשתי הזויות ולכן חשוב כמקום אחד, מה שאין כן באכל במזרחה של תאנה ובא למערבה, שהתאנה כמקום שאין בה מחיצות, ובמקום שאין בו מחיצות אפילו שינוי מקום כל שהוא הוא שינוי[553]. או שבמקום שאין בו מחיצות, כל שרואה מקומו הראשון אינו שינוי מקום, ומזרח תאנה ומערבה התאנה מפסקת ביניהם ולכן הוא שני מקומות[554]. ויש מהראשונים ואחרונים הסוברים שאין חילוק בין מוקף מחיצות לאינו מוקף מחיצות[555].

כשהיתה דעתו מתחילה לכך

יש מהראשונים סוברים שלא אמרו שבשינוי מקום צריך לחזור ולברך, אלא כשלא היתה דעתו מתחילה לכך[556]. וכתבו ראשונים שלפי זה אם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן, כיון שבירך על אילן אחד אינו צריך לברך על האחרים, והוא שבשעה שבירך היה דעתו לאכול מאותם האחרים[557], אבל מגן לגן, צריך לברך אפילו אם הם סמוכים, ואפילו אם כשבירך תחילה היה דעתו על הכל[558]. ויש מהפוסקים שכתבו כן להלכה שאם היה דעתו לאכול במקום אחר אינו נקרא שינוי מקום, והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד[559]. ויש מהפוסקים שכתבו שכן הדין אפילו מבית לבית[560].

תפילה

אדם שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל ועמד והתפלל, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שכשהוא חוזר צריך לברך ברכת המזון ליטול ידיו ולברך המוציא, הואיל ואי אפשר להתפלל ולאכול בו זמנית[561]. ויש סוברים שאינו הפסק[562], ואפילו הגיע זמן המנחה ואין שהות לו לגמור סעודתו ולהתפלל, שחייב להפסיק ואי אפשר לו לאכול עד שיתפלל[563], אינו הפסק[564]. וכן הלכה[565].

יש מהאחרונים סוברים שאין הדין כן אלא כשהניחו מקצת חברים, או שלא הניחו ומתפללים באותו חדר שיש הסעודה, אבל אם עקרו כל המסובים לילך לבית הכנסת להתפלל שם, הוא הפסק[566]. ויש מהאחרונים סוברים שאין חילוק בדבר[567].

על הסח-הדעת* בסעודה, ע"ע הסח הדעת: בסעודה.

דיני השמש בסעודה

נתינת מאכלים

השמש המשמש בסעודה[568], שעומד לפני המסובים, אינו אוכל עמהם[569], אלא שוהים מלהאכילו עד שיקומו הקרואים[570], ומכל מקום מכל מין ומין שיאכלו המסובים צריך ליתן לשמש, אבל יכול להמתין עד שיאכלו המסובים[571]. וכל דבר שמביאים לפני האדם שיש לו ריח והאדם תאב לו - כגון בשר שמן כל השנה ויין ישן בתקופת תמוז[572] - צריך ליתן ממנו לשמש מיד[573], דבר מועט[574], שכל דבר שיש בו ריח ואוכלים אותו לפני אדם אחר ואין נותנים לו, יש לו צער מזה ומזיקו[575], ועיקר התאוה הוא כשהאחר מתחיל לאכול ולא מקודם[576]. הביאו לו כמה מינים שיש בהם ריח, יש מהאחרונים סוברים שמן הדין אין צריך ליתן רק ממין אחד, שבזה נשקטה תאוותו[577]. ויש מהאחרונים סוברים שצריך ליתן לו מכל דבר[578]. וכתבו אחרונים שאם יש לו משרת שהשכירו לשנה, ואמר לו בתחילה שאימת שתביא לי דבר שיש בו ריח אני מרשה לך שתטעום מתחילה, די בזה[579]. וכן הדין שצריך ליתן לפני השמש מיד כשאוכלים "קיוהא"[580]. יש מפרשים דהיינו דבר שיש בו טעם חמוץ[581]. ויש מפרשים: שרף חזק, שמצער את הרואה שאוכלים אותו והוא אינו אוכל[582]. ויש מפרשים: כל דבר שיש קהיון שינים, שמזיק למי שאוכלים בפניו ואינו אוכל[583]. במה דברים אמורים בשמש שעומד ומשמש בסעודה[584], אבל אם גם הוא מיסב על השולחן עמהם אין צריך להקדימו[585] ולתת לו מיד[586].

למעשה, כתבו אחרונים שאין נוהגים ליתן ממאכל שיש בו ריח לפני המשרת[587], ונתנו טעמים לזה[588], ומכל מקום כתבו שצריך ליזהר בזה[589].

משאר מיני מאכל, מן הדין אין צריך ליתן לשמש מיד, אלא יכול להשהותו עד אחר הסעודה, שאינו מזיקו, מכל מקום[590] קצת צער יש לו[591], כשרואה שארי אנשים אוכלים והוא אינו אוכל[592], ולכן דרך רחמנות[593] ומידת חסידות הוא ליתן לו מיד מכל מין ומין[594], כדי ליישב דעתו[595], שלא לצערו[596]. אפילו אינו משמש בסעודה רק מבשל המאכל, אפילו אין מזונו עליו, מידת חסידות ליתן לו מיד דבר מועט[597]. התנה עימו מתחילה בשעת שכירות שלא יתן לו מזונות מהמזונות שהוא אוכל, רק יתן לו מזונות כשאר בני הבית, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שאז אף ממידת חסידות אינו שיתן לו מכל מין ומין, רק ממין שיש בו ריח ואדם תאב לו[598]. ויש סוברים שהתנאי אינו מועיל, כיון שהטעם הוא משום צער[599]. ויש מצדדים שכל הדין הוא הוא במקומות שאין המשרת אוכל מאותן מיני מזונות שנותן לבעל הבית, לפיכך נפשו מתאוה לזה, מה שאין כן במקומות שהמנהג שגם המשרת אוכל מאותם האכילות שמביא לבעל הבית, אף על פי שעדיין לא אכל מזה אינו חייב להקדימו[600].

אפילו אדם שאינו משמשו, אם אירע שעומד שם בשעה שמביאין לו דבר ריח ו"קיוהא" צריך ליתן לו מעט לטעום כדי שלא יבוא לידי סכנה[601], ומטעם זה המנהג בכל ישראל כשאדם נכנס לבית חבירו בשעה שאוכלים, קוראים לו לאכול[602].

אותה ששנינו: אין משיירים פאה באלפס, אבל משיירים פאה בקערה[603], יש מהראשונים מפרשים, שכשהשמש מערה מן האלפס לתוך הקערה אין דרך להניח באלפס כלום לצורכו, אבל כל אחד מניח פאה בקערה ומחזירה לשמש, והוא מאכל שמש[604], שמדרך המוסר הוא שישייר כל אחד ממנתו מעט בקערה ויחזרו לשמש והוא יאכלנו, אבל כשהשמש מערה מן האלפס לתוך הקערה אינו מדרך המוסר שישייר השמש לעצמו כלום באלפס לצרכו[605], וכן כתבו אחרונים להלכה[606]. ואפילו אינו משמש בסעודה רק מבשל המאכל - ואפילו אין מזונותיו עליו[607] - צריך לשייר למענו[608]. ואף על פי שצריך ליתן לשמש גם בעת התחלת האכילה - כשאוכל דבר שיש בו ריח[609] - אך אז נותן לו משהו[610], וכאן מניחים לו הרבה[611], ועוד, ששם מניחים לו ממין אחד - לסוברים כן[612] - וכאן מניחים לו מכל מין מאכל[613].

הנכנס לסעודה לא יקח חלקו ויתננו לשמש, שמא יארע דבר קלקול בסעודה, אלא יטלנו ויניחנו ואחר כך יתננו לו[614]. ונחלקו אחרונים: א) יש סוברים שיקחנו ויניחנו לפניו עד אחר הסעודה ואחר כך יתננו לו[615], שלדעתם קלקול הסעודה היינו שיתקלקל אחד מתבשילים ויצטרכו לו המסובים[616]. ב) ויש סוברים שלאחר שהניחו לפניו וראהו בעל הבית מותר ליתן לשמש[617], אם משום שלדעתם קלקול הסעודה היינו שיבוא בעל הבית להתקוטט עם השמש שיסבור שהוא לקח לו לעצמו ולא נתן לפני המסובים כלל[618]. או משום שקלקול סעודה היינו שיתקוטט בעל הבית עם האורח[619], שיחשוב בעל הבית שחלקו בזוי בעיניו[620], ולכן לא חפץ בו ומסרו לשמש, ואם מניחו לפניו מראה שמקובל בעיניו, אלא שלפי שאינו צריך לאכול עכשיו נותנו לשמש[621]. ג) ויש סוברים שאין צריך להמתין רק עד אחר שיניח לכל אחד חלקו כראוי[622], שאף לדעתם קלקול הסעודה היינו שיתקלקל אחד מתבשילים, ואין לחוש להמתין עד סיום הסעודה[623]. ד) ויש סוברים כעין זה, אלא שלדעתם אחר שאכל ויראה שהוא שבע מזה המין, אז אין קפידא לבעל הבית על נתינה לשמש[624].

איסור זה על נתינה לשמש, כתבו אחרונים שהוא דוקא במקומות המקפידים בזה אסור, והכל לפי מנהג המקום[625].

על נתינת האורח* ממה שלפניו לבנו ולבתו של בעל הבית, ע"ע אורח[626].

מניעה מנתינה משום קלקלה

לא יתן - בעל הבית[627], או אחד האורחים[628] - פרוסה לשמש, כל זמן שהכוס בידו[629] של שמש[630], שמא יארע דבר קלקלה בסעודה[631], שבזמן שהכוס בידו יש לחוש מתוך שהוא טרוד בפרוסה[632] לא ישמור היין שבכוס וישפוך היין[633]. ויש מפרשים כל זמן שהכוס בידו של אורח, שמא יעיין בו בעל הבית על שלוקח המאכל, שמא יחסר לאורחים, ויפול הכוס מידו[634] מחמת פחד[635], וקל וחומר כשהכוס בידו של שמש[636]. וכן לא יתן - אחד האורחים[637] - פרוסה לשמש כל זמן שהכוס ביד בעל הבית[638], שמא יארע דבר קלקלה בסעודה[639], שכשיטול הבעל הבית הכוס בידו יקפיד על אותה פרוסה שיתנו לשמש וישפוך מחמת כעס הכוס מידו[640], או שמשום כעסו של בעל הבית, כשהוא שותה חונקו לו יין ומזיק לו[641]. ואף בלא כעס, מתוך שחש שלא יכלה הלחם לאורחים[642] שמא יסתכל לראות מה שנתנו לשמש וישפוך הכוס[643]. ודוקא לשמש, אבל שאר בני הסעודה יכולים לתת זה לזה כשהכוס ביד בעל הבית[644], או כשהכוס בידו[645], שמאחר שהוא זימן אותם אינו מקפיד[646] במה שהם נותנים אלו לאלו[647] ואין חוששים לקלקלה[648], אבל ליתן למי שאינו מהמסיבה, דינו כשמש[649], ואסור ליתן[650]. וכתבו אחרונים שבימינו אין נוהגים כן, שאצלם היתה השתייה מיין קביעות בכל סעודה ולא כן אצלנו, ולכן אפילו אם במקרה אנו שותים קצת, איננו חוששים לזה[651].

על כך שלא ישתה אדם כוסו ויניחנו על גבי שולחן, אלא יאחזנו בידו עד שיבוא השמש ויתננו לו, עי' לעיל: דיני הסעודה[652].

כשלא יודע שנטל

לא יתן אדם פרוסה - של פת[653] - לתוך פיו של שמש[654], והוא הדין לידיו[655], אלא אם כן יודע בו שנטל ידיו[656], שמא ישכח השמש[657]. ואם נתן, עובר משום לפני-עור-לא-תתן-מכשול*[658], שכן אסור להאכיל מי שלא נטל ידיו, ואף על פי שהוא נותן לתוך פיו[659], ואפילו השמש חסיד[660], מכל מקום חוששים שמתוך שהוא טרוד בצורכי סעודה שכח ולא נטל ידיו[661]. ובאדם-חשוב* אף אם אינו יודע בו שנטל, מן הסתם נטל[662]. וכתבו אחרונים שבזמן הזה יש להקל בזה, כי נזהרים בנטילת-ידים*[663].

ברכות השמש

השמש מברך - בורא פרי הגפן[664] - על כל כוס וכוס[665] שנותנים לו[666], שהוא כנמלך[667], לפי שאין קבע לשתיית השמש, שאינו יודע אם יתנו לו עוד[668], שאין שתייתו תלויה ברצונו אלא ברצונם[669], ואיננו יודע אם יתנו לו עוד[670], הלכך הסיח דעתו מן השתיה[671], ואחר כך כשחוזרים ונותנים לו הוא כנמלך[672]. אבל בברכה אחרונה[673] יכול להמתין עד לבסוף, ובאחרונה מברך ברכה אחרונה אחת על כולן[674]. אם היה דעתו בשעת ברכה ראשונה על כל מה שיתנו לו, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאין צריך לברך על כל כוס וכוס[675]. ויש סוברים ששמש לעולם הוא כנמלך, לפי שאינו עשוי לאכול ולשתות בעודו עומד עליהם[676], וכיון שאינו ברור שיתנו לו מיד, דעתו אינו מועילה[677].

השמש אינו צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה[678], ממאכל שחייב בעל הבית ליתן לו מיד[679], אם יש אדם-חשוב* בסעודה[680], שאז בטוח השמש שיתן לו מכל מאכל כל הצורך[681], שיודע שבהשגחת האדם חשוב יתנו לו כל צרכיו ואינו מסיח דעתו[682] ואינו כנמלך[683], ואם אין אדם חשוב בסעודה, צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה[684], כמו על היין[685], לפי שמסיח דעתו[686] ונמלך הוא[687]. ומה שאינו חייב ליתן לפני השמש אלא ממידת חסידות[688], צריך לברך על כל מה שיתנו, ששמא לא יתנהג עמו בחסידות ואין התלמיד חכם מזהירו על כך, כיון שאינו הכרח[689].

צירוף לזימון

השמש שהיה משמש על השנים - ואוכלים דבר המחייב בזמון*[690] - הרי זה אוכל עמהם, אף על פי שלא נתנו לו רשות[691], ואין כאן גאוה[692], שהרי מתחדשת להם מצוה באכילתו - שמצטרפים לזמון*[693] - והרי הוא מן הסתם כמורשה מהם בכך[694], שנוח להם שיביא אותם לידי זימון[695] - שהוא בשלושה[696] - ומן הסתם נתרצו לזה שיאכל עמהם מעט משלהם, כדי שיהיה להם זימון[697]. וצידדו אחרונים שאין לו רשות רק לאכול כזית*[698], כדי שיתחייב בזימון ויצטרף עמהם[699]. ודוקא שמש יכול להצטרף לשנים גם בלא רשותם, כיון שבלא זה צריכים ליתן לו ממאכלם[700], אבל שיבוא אדם מן השוק לאכול בלי דעתם, ודאי אסור, שמי יאמר שנוח להם ליתן לזר מאכילתם בשביל מצות זימון[701]. וכן המשמש על שלושה, אינו אוכל עמהם אלא אם כן נתנו לו רשות[702], שהרי יש להם זימון זולתו[703], וכל שכן המשמש על אחד[704]. היו אוכלים דבר שאין מזמנים עליו, לעולם אין לו לאכול בלא רשות[705].

היה משמש על תשעה שאוכלים דבר שמזמנים עליו, הסתפקו אחרונים אם יכול לאכול עמהם, אף ללא רשות, לצרף לעשרה[706] - המזמנים בהזכרת השם, שאין מזמנים בשם בפחות מעשרה[707] - או שדין זה נאמר דוקא לענין צירוף לברכת הזימון[708].

על השמש שאכל כזית, שמזמנים עליו, אף על פי שהוא הולך ובא, ע"ע זמון[709].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' טור או"ח סי' קנה, ע"פ ברייתא שבציון הבא; עי' שו"ע שם ב; לבוש שם; ערה"ש שם ס"ב.
  2. ↑ רש"י ב"מ קז ב ד"ה וקיתון.
  3. ↑ עי' ברייתא ב"ק צב ב וב"מ שם; עי' טור שם; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם; עי' מ"ב שם ס"ק יא, בשם טור בשם גמ'. ועי' ברייתא אחרת בב"מ שם: שלשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית וכו', ועי' גמ' שם: שיתין רהיטי וכו', ועי' גמ' שם ושם: השכם ואכול וכו'.
  4. ↑ טור שם; מ"ב שם, בשמו; עי' לבוש שם; עטרת צבי שם סק"ב.
  5. ↑ עי' פמ"ג שם מ"ז סק"א.
  6. ↑ אביי בסוכה כו א, ורש"י ד"ה כדטעים.
  7. ↑ תוס' שם ד"ה תרתי; רא"ש שם פ"ב סי' יג; ריטב"א שם.
  8. ↑ תוס' שם; רא"ש שם.
  9. ↑ פמ"ג שם.
  10. ↑ תוס' ברכות לז ב ד"ה אמר, שכן היה רגיל רבינו דוד ממי"ץ. פמ"ג שם.
  11. ↑ א"א (בוטשאטש) שם.
  12. ↑ עי' ציון 12.
  13. ↑ א"א שם, ע"פ מג"א שבציון 11 וחכ"צ שבציון הנ"ל ואילך.
  14. ↑ עי' ציון 23 ואילך.
  15. ↑ א"א שם.
  16. ↑ עי' א"א שם.
  17. ↑ מרדכי הארוך שהובא בב"ח או"ח סי' קנה: שאנו לא נהגנו בה כל עיקר ואין רבותינו רגילין בה.
  18. ↑ מרדכי הארוך שהובא בב"ח שם: ששמענו שפת שחרית וכו'. ועי' שו"ת חכ"צ סי' טו ומג"א שם סק"ג וא"ר שם סק"ב ומגן גבורים שם שלט"ג סק"א, בביאור המקור לזה.
  19. ↑ עי' ב"ח שם; עי' עטרת צבי שם; עי' א"ז שם סק"ב; כ"מ ממגן גבורים שם.
  20. ↑ כ"מ מעו"ת שם סק"ב; שו"ת חכ"צ שם; מג"א שם; עי' ט"ז שם סק"א; עי' ערה"ש שם ס"ב.
  21. ↑ שו"ת חכ"צ שם.
  22. ↑ מג"א סי' קנז סק"א, ע"פ פסחים יב ב (ועי' מגן גבורים שם שלט"ג סק"א); מגן גבורים שם ומ"ב שם סק"ג, בשמו; עי' באה"ט שם סק"א, בשם מג"א.
  23. ↑ מג"א שם; ערה"ש שם ס"ב.
  24. ↑ מג"א שם.
  25. ↑ עי' שבת י א ופסחים יב ב, למסקנת הגמ'; עי' טור שם; שו"ע שם, ומ"ב סק"א; עי' לבוש שם.
  26. ↑ עי' ברייתא בגמ' שם ושם; עי' מ"ב שם.
  27. ↑ חי' אגדות למהר"ל שבת שם, בפי' הא'.
  28. ↑ חי' אגדות למהר"ל שם, בפי' הב'.
  29. ↑ עי' גמ' שם ושם, למסקנת הגמ'; טוש"ע שם; לבוש שם.
  30. ↑ ערה"ש שם.
  31. ↑ עי' חי' אגדות למהר"ל שם.
  32. ↑ ב"י חו"מ סי' ה; א"ר שם, בשמו; באה"ט שם סק"א, בדעה הא'.
  33. ↑ פרישה חו"מ סי' ה סק"ז ודרישה שם סק"ז וסמ"ע שם סק"י; ב"ח שם, בד' רמב"ם וטור; עי' ש"ך שם סק"ו, בשם סמ"ע וב"ח; א"ר שם, בשם סמ"ע וש"ך, והביא ראיה ע"פ תענית כה ב ורש"י ד"ה קודם; באה"ט שם, בשם סמ"ע וש"ך וא"ר.
  34. ↑ דרישה שם וסמ"ע שם.
  35. ↑ עי' דרישה שם.
  36. ↑ מג"א שם סק"ב, ועי' מחה"ש שם סק"ב, דהיינו שמלכתחילה יעשה כב"י שבציון 32, ועכ"פ יעשה כד' הטור שבציון 33, ועי' ציון הבא שי"מ בע"א; מ"ב שם סק"ג, בשם אחרונים.
  37. ↑ מטה יהודה סק"ב, בד' השו"ע שבציון 29 (וצ"ב מהב"י שבציון 32) ומג"א שבציון הקודם (ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א); ערה"ש חו"מ סי' ה סי"א (ורמזו בקיצור בערה"ש או"ח שם).
  38. ↑ עי' מג"א סי' קנז סק"א, ע"פ תענית כה ב, ורש"י ד"ה שכן מצינו, ומחה"ש שם סק"א; עי' א"ר שם סק"א, בשמו; מטה יהודה שם סק"א, בשם מג"א, ודחה; עי' ערה"ש שם ס"ב; מ"ב שם סק"ב וכה"ח שם סק"ב, בשם מג"א.
  39. ↑ מטה יהודה שם; כה"ח שם, בשמו.
  40. ↑ דרישה חו"מ סי' ה סק"ז; ב"ח שם.
  41. ↑ עי' ציון 33 ואילך. דרישה שם; ב"ח שם; כה"ח שם סק"ג, בד' ב"ח וסמ"ע וש"ך שבציון 33.
  42. ↑ עי' ציון 36. כה"ח שם, בד' מג"א שבציון הנ"ל.
  43. ↑ עי' ציון 37. עי' כה"ח שם, בד' מטה יהודה שבציון הנ"ל.
  44. ↑ עי' כה"ח שם, בד' ב"י שבציון 32.
  45. ↑ עי' ציון הנ"ל.
  46. ↑ ברייתא בשבת י א ופסחים יב ב, לפי אביי שם ושם; עי' טוש"ע או"ח קנז. ועי' רש"י שבת שם ד"ה כזורק, ב' פירושים, ועי' שפ"א שם, ועי' שבילי אמונה נ"ז (והובא בשל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' קמח במהד' יד רמ"ה), ובקיצור בב"ח שם ומג"א שם סק"ג ובאה"ט שם סק"ג), ועי' תו"ח פסחים שם (והובא בקיצור בא"ז שם).
  47. ↑ עי' ציון 1 ואילך.
  48. ↑ פמ"ג שם א"א סק"ג.
  49. ↑ עי' ציון 11 ואילך.
  50. ↑ עי' א"א שבציון 15.
  51. ↑ מ"ב שם סק"ה, ע"פ גמ' שבציון 1.
  52. ↑ מ"ב שם, ע"פ גמ' שבציון 13.
  53. ↑ רש"י גיטין ע א ד"ה אכול שליש.
  54. ↑ א"ל אליהו לר' נתן בגמ' שם.
  55. ↑ רש"י שם.
  56. ↑ רמב"ם דעות פ"ד ה"ב. וצ"ב המקור ל"רביע".
  57. ↑ תוס' נדה כד ב ד"ה אכילתו.
  58. ↑ תוס' שם, ע"פ מגילה יב א.
  59. ↑ ערל"נ נדה שם: לולא דבריהם היה נלע"ד. עיי"ש הפי' במגילה שם.
  60. ↑ דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' קנז סולת בלולה סק"ב, בשם תלמידי האר"י: וישים; באה"ט או"ח סי' קנז סק"ב: וישים, בשם האר"י; מ"ב שם סק"ד, בשם אחרונים.
  61. ↑ דברי חכמים שם, בשם תלמידי האר"י; עי' באה"ט שם, בשם האר"י; עי' מ"ב שם, בשם אחרונים.
  62. ↑ דברי חכמים שם, בשם תלמידי האר"י.
  63. ↑ דברי חכמים שם, בשם תלמידי האר"י.
  64. ↑ עי' ברייתא ברכות כג ב; ברייתא שבת פב א.
  65. ↑ רש"י ברכות שם ד"ה מהלך עשרה; עי' רש"י שבת שם ד"ה עשרה פעמים.
  66. ↑ רש"י ברכות שם.
  67. ↑ עי' ברייתא ברכות שם; ברייתא שבת שם: ואמרי לה ארבע.
  68. ↑ רש"י שבת שם ד"ה ואמרי לה.
  69. ↑ עי' ברייתא ברכות שם; ברייתא שבת שם.
  70. ↑ מג"א סי' קנז סק"ג; באה"ט שם סק"ג, בשמו.
  71. ↑ רש"י ברכות שם ד"ה הנכנס ושבת שם ד"ה הנכנס; ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שם; פסקי רי"ד ברכות שם; ריבב"ן (בשיטת הקדמונים) שבת שם;
  72. ↑ רש"י ברכות שם ד"ה הנכנס; עי' רש"י שבת שם ד"ה הנכנס.
  73. ↑ עי' רש"י שבת שם; עי' ר' פרחיה שם; עי' ריבב"ן שם.
  74. ↑ שטמ"ק ברכות שם.
  75. ↑ עי' רמב"ם דעות פ"ד ה"ב; שטמ"ק שם.
  76. ↑ רמב"ם שם.
  77. ↑ שטמ"ק שם.
  78. ↑ עי' רש"י שבת קכט ב ד"ה אכל ועמד; רש"י גיטין ע א ד"ה אכל ועמד.
  79. ↑ רש"י שבת שם.
  80. ↑ רש"י גיטין שם.
  81. ↑ גמ' שם ושם.
  82. ↑ עי' רמב"ם דעות פ"ד ה"ג.
  83. ↑ עי' גמ' שם ושם, ותוס' גיטין שם ד"ה חמשה.
  84. ↑ רמב"ם שם.
  85. ↑ ע"ע ציון 2 ואילך.
  86. ↑ ע"ע ברכה אחרונה.
  87. ↑ מהרי"ל ליקוטים סי' סב; שכנה"ג או"ח סי' קנז הגה"ט אות א, בשמו; כה"ח או"ח סי' קנז סק"ה, בשם שכנה"ג בשם מהרי"ל.
  88. ↑ רמב"ם ברכות פ"ז ה"א.
  89. ↑ ע"ע נטילת ידים.
  90. ↑ עי' ברייתא ברכות מו ב; רמב"ם שם.
  91. ↑ ע"ע בציעת הפת ציון 90 ואילך.
  92. ↑ מאירי שם.
  93. ↑ כס"מ שם, בד' רמב"ם שם. ועי' מאירי שם, שאין החילוק של ריש גלותא בין כשמביאים שולחן לפניו, חילוק להלכה, אלא לבאר מנהג הפרסיים, ועי' כס"מ שם. ועי' גמ' שם ורמב"ם שם, על סדר ההסבה במיטות.
  94. ↑ רמב"ם ברכות פ"ז ה"ה.
  95. ↑ עי' ילק"ש שבציון הבא; רמב"ם שם.
  96. ↑ ברייתא בילק"ש משלי רמז תתקמז.
  97. ↑ איכה א יז. עי' ילק"ש שם.
  98. ↑ ילק"ש שם.
  99. ↑ עי' ברייתא בילק"ש שם; עי' כס"מ שם, בשם רבינו מנוח בשם הגאונים.
  100. ↑ ברייתא בילק"ש שם.
  101. ↑ כס"מ שם, בשם רבינו מנוח בשם הגאונים.
  102. ↑ ברייתא בילק"ש שם.
  103. ↑ ע"ע אבלות ציון 329 ואילך. כס"מ שם, בשם רבינו מנוח בשם הגאונים.
  104. ↑ עי' רמב"ם ברכות פ"ז ה"א.
  105. ↑ עי' ברייתא ברכות מז א; עי' ברייתא בירו' ברכות פ"ו ה"א; עי' רמב"ם שם ה"ה; טוש"ע או"ח קסז יז.
  106. ↑ עי' ברייתא שם; עי' ברייתא בירו' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם. ועי' תוס' שם ד"ה אין ומרדכי שם רמז קסז, יישוב הדין שלא יסתור לדין שבציון 107.
  107. ↑ עי' רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בגמ' שם; עי' ר' אבא בשם רב בירו' שם; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם טו.
  108. ↑ עי' ירו' שם; תוס' שם ותר"י שם ורא"ש שם פ"ז סי' טו והגמ"י שם, ע"פ ירו' שם, ושלא יסתור הדין שבציון הקודם, את פסחים קו א; תוס' שם, שכן נהג רבינו שמשון; מרדכי שם, בשם הירו'; טוש"ע שם. ועי' תוס' ותר"י ורא"ש שם, תי' נוספים לסתירה בין דין זה לפסחים.
  109. ↑ ע"ע שלש סעודות.
  110. ↑ ע"ע הנ"ל מח' ראשונים אם יש לקבוע סעודה שלישית על הפת דוקא.
  111. ↑ ע"ע לחם משנה ציון 75 ואילך. ושם ציון 78, שי"ח.
  112. ↑ ע"ע לחם משנה ציון 15 ואילך. ושם ציון 19, שי"ח.
  113. ↑ עי' רא"ש שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  114. ↑ עי' תוס' שם, בשם השר מקוצי; מרדכי שם, בשם השר מקוצי; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  115. ↑ עי' לבוש שם; עי' ט"ז שם ס"ק טו, שהרמב"ם שבציון 107 והטור שבציון 108, חלוקים על היתר זה, ותמה עוד שהוא הפסק בין ברכת הבוצע לטעימתו, שהוא עיקר החיוב, אלא יבצע לעצמו ויאכל ורק אז יבצע לאחרים. ועי' ב"ח שם וט"ז שם.
  116. ↑ ציון 85 ואילך.
  117. ↑ ר' יצחק בשם ר' יוחנן בתענית ה ב; רמב"ם ברכות פ"ז ה"ו; רא"ש ברכות פ"ו סי' לד; טוש"ע או"ח קע א; לבוש שם. הרי"ף השמיט.
  118. ↑ ערה"ש שם ס"א.
  119. ↑ עי ר"ח שם: אין אומרים דבר הלכה בסעודה; מג"א שם סק"א, שכ"ה בגמ', ועי' מחה"ש שם סק"א, ביאור הראיה; א"ר שם סק"א ומגן גבורים שם אלף המגן סק"א וערה"ש שם, בשמו; באה"ט שם סק"א; מ"ב שם סק"א, בשם מג"א וא"ר. ועי' ציון 110 ואילך.
  120. ↑ ר' יצחק בשם ר' יוחנן בגמ' שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  121. ↑ ר' יצחק בשם ר' יוחנן בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' לבוש שם.
  122. ↑ רש"י שם ד"ה שמא יקדים קנה.
  123. ↑ רש"י שם; ערה"ש שם ס"א ומ"ב שם סק"ב, בשמו.
  124. ↑ ר' מנא בירו' ברכות פ"ו ה"ו, לגי' או"ז ח"א סי' קעח ורשב"א ברכות מג א ורשב"א שם ורא"ש שם וטור שם וכ"י ליידן וגירסתנו. לגי' כ"י רומי שם, במקום דעטיש: דעשש, ונ' דט"ס הוא.
  125. ↑ ר' מנא בירו' שם, ע"פ (תוספ' ברכות פ"ד וברייתא ברכות שם ו)ברייתא בירו' שם, לגי' או"ז ורשב"א ורא"ש וטור שם; שו"ע שם; לבוש שם. בירו' שם, לגי' כ"י ליידן וגירסתנו: ייס, לגי' כ"י רומי: זס, ולגי' פי' בעל ס' חרדים שם: אסי.
  126. ↑ עי' פי' בעל ס' חרדים שם; עי' פ"מ שם.
  127. ↑ ר' מנא בירו' שם, לגי' כ"י ליידן וגירסתנו: משום סכנתא דנפשא, וכעי"ז לגי' או"ז ורשב"א שם וכ"י רומי; לבוש שם: מפני הסכנה (והוא כרא"ש וטור דלהלן). בירו' שם, לגי' רא"ש וטור שם: סכנתא.
  128. ↑ פ"מ שם.
  129. ↑ פי' בעל ס' חרדים שם; עי' ערה"ש שם ס"ב.
  130. ↑ עי' פמ"ג שם א"א סק"א.
  131. ↑ פרישה או"ח סי' קע סק"א; א"ר שם סק"א ומגן גבורים שם אלף המגן סק"א וערה"ש שם ס"א, בשמו.
  132. ↑ פרישה שם, ע"פ הדין שבע' ברכות הנהנין ציון 251; א"ר וערה"ש שם, בשמו.
  133. ↑ א"ר שם סק"א, ושאין ראיה מהדין שבע' הנ"ל, שכן דעתו כפוסקים שבע' הנ"ל בציון 249; מגן גבורים שם, בשמו; ערה"ש שם, שכ"נ.
  134. ↑ פרישה או"ח סי' קע סק"א; א"ר סק"א, בשמו; ברכ"י שם אות א ושיורי ברכה שם; עי' מגן גבורים שם אלף המגן סק"א; ערה"ש שם ס"ב.
  135. ↑ פרישה שם; א"ר שם, בשמו; עי' ברכ"י שם ושע"ת שם סק"א, בשם א"ר בשם פרישה; עי' מגן גבורים שם וערה"ש שם, בשם פרישה. ועי' שיורי ברכה ושע"ת וערה"ש שם, מש"כ לדחות, ועי' מגן גבורים שם.
  136. ↑ ע"ע הסבה, ושם ציון 45, שי"ח בזה"ז.
  137. ↑ עי' ברכ"י שם; עי' שע"ת שם ומגן גבורים שם, בשמו.
  138. ↑ תהלים קטז ו. שע"ת שם, ע"פ שבת קכט ב; ערה"ש שם, בתי' הב', ובמסקנה. ועיי"ש בתי' הא', ובדחייתו.
  139. ↑ עי' רש"י אבות פ"ג מ"ג, ע"פ תהלים קו קח; מחז"ו סי' תכו, ע"פ ע"ז כט ב; פהמ"ש לרמב"ם שם; רע"ב שם.
  140. ↑ מחז"ו שם.
  141. ↑ מחז"ו שם; תוי"ט שם, בשם רשב"ם. ועי' ר"י יעב"ץ ומדרש שמואל שם, שפי' בע"א.
  142. ↑ רש"י שם; עי' מחז"ו שם.
  143. ↑ מחז"ו שם; פהמ"ש לרמב"ם שם; רבינו יונה שם.
  144. ↑ מחז"ו שם.
  145. ↑ ישעיהו כח ח. ר' שמעון באבות שם.
  146. ↑ עי' רש"י שם; מחז"ו שם; עי' רע"ב שם. ועי' פהמ"ש לרמב"ם שם ורבינו בחיי שם, שפי' בע"א (ועי' ר' מתתיה היצהרי שם).
  147. ↑ ע"ע זמון ציונים 1 ואילך, 12 ואילך.
  148. ↑ רבינו יונה שם.
  149. ↑ יחזקאל מא כב. ר' שמעון באבות שם.
  150. ↑ רש"י ורע"ב שם, בפי' הא'. ועי' רש"י ורע"ב שם, בפי' הב', ומחז"ו שם, ור"י יעב"ץ שם בשם רשב"ם, שפי' בע"א.
  151. ↑ עי' רבינו יונה שם. ועי' מחז"ו שם.
  152. ↑ עי' רש"י שם, לגירסתנו (ועי' רש"י (מהד' מוה"ק) בהערות המהדיר); רע"ב שם, שכן שמע; תוי"ט שם, בשמו; עי' מגן גבורים סי' קע אלף המגן סק"א, בשם רע"ב ותוי"ט.
  153. ↑ ר"י יעב"ץ שם; ראשית חכמה שער הקדושה פט"ו, בשמו; של"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' רטו במהד' יד רמ"ה), בשם ראשית חכמה בשם ר"י יעבץ.
  154. ↑ של"ה שם (סי' רטז), ע"פ ר"י יעב"ץ שם ותולעת יעקב סתרי הברכות סוד ברכת הנהנין, ושם (סי' רכג) במסקנה; מג"א שם סק"א ומגן גבורים שם ומ"ב שם סק"א, בשמו; עי' ח"א כלל מה ס"ד.
  155. ↑ של"ה שם.
  156. ↑ ח"א שם; מ"ב שם, בשמו.
  157. ↑ תהלים כג.
  158. ↑ של"ה שם; עי' א"ר שם, בשמו; ח"א שם; מ"ב שם, בשמו.
  159. ↑ של"ה שם; עי' א"ר שם, בשמו.
  160. ↑ שם כג ד. של"ה שם.
  161. ↑ ח"א שם; מ"ב שם, בשמו: דברי תורה.
  162. ↑ מחה"ש סי' קע סק"ט: הבאים; עי' פמ"ג שם א"א סק"ט.
  163. ↑ עי' ברייתא באיכה רבה פ"א סי' יט, לגירסתנו, ועי' ציון 129, שי"ג בע"א; תוס' ערובין נג ב ד"ה משיירין, בשם פ' בן עזאי (ועי' פתח עינים שם, דהיינו דא"ר פ"ו), לגירסתנו, ועי' ציון 127, שי"ג בע"א.
  164. ↑ מחה"ש שם: הבאים.
  165. ↑ פמ"ג שם.
  166. ↑ תוס' שם, לגירסתנו, והובא במעט שינוי בד"מ או"ח סי' קע סק"ג, ועי' ציון 128, שי"ג בע"א. ועי' פרישה ומג"א וערה"ש שבציון 124, שפי' שהתוס' מפרשים בזה אף הברייתא שבציון 123.
  167. ↑ עי' דא"ר שם, לגירסתנו, ועי' ציון 125, שי"ג בע"א; תוס' שם, בשם פ' בן עזאי, לגי' מהרש"ל שם (והובא בגליון ד' וילנא שם), ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  168. ↑ תוס' שם, לגי' מהרש"ל שם (והובא בגליון ד' וילנא שם), ועי' ציון 126, שי"ג בע"א.
  169. ↑ ד"ח לרא"ש חולין פי"ח סי' יט ס"ק צד, שלא יסתור דא"ר שם לברייתא שבציון 123.
  170. ↑ ד"ח שם.
  171. ↑ ברייתא באיכה רבה (בובר) שם, ועי' ציון 125, שי"ג בע"א.
  172. ↑ ב"ח או"ח סי' קע.
  173. ↑ ב"ח שם; א"ר שם סק"ז וא"ז שם סק"ג, בשמו; עו"ת שם סק"ג, בשם מהרש"ל, וצ"ב, שאינו שם (ואולי הוא ט"ס, וצ"ל: וכתב הב"ח); עי' מגן גבורים שם אלף המגן סק"ט, בשם ב"ח, ובד' שו"ע שם ג.
  174. ↑ עי' ערה"ש שם ס"ו.
  175. ↑ ערה"ש שם. עיי"ש שצידד שכן כוונת הברייתא ודא"ר.
  176. ↑ תר"י ברכות מב א בדפי הרי"ף, בשם יש למדין, ודחה, והובא בב"י או"ח סי' קסט; ב"י שם, במסקנה, ושו"ע שם ב; יש"ש חולין פ"ח סי' לה; מגן גבורים שם שלט"ג סק"ב, בד' רש"י לרי"ף שבציון 152, ועי' ציון 155, שי"מ בע"א.
  177. ↑ לבוש שם ס"ב; עי' עטרת צבי שם סק"ד.
  178. ↑ עי' לבוש שם. ועי' גמ' שם: שאני שמש דטריד.
  179. ↑ עי' ציון 148 ואילך. תר"י שם, בשם יש למדין, והובא בב"י שם.
  180. ↑ בה"ל שם ד"ה למי: ומסתברא.
  181. ↑ עי' תר"י ברכות מב א בדפי הרי"ף, והובא בב"י או"ח סי' קסט; רמ"א בשו"ע שם ב ולבוש שם, בשם יש מקילין; של"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' קסח במהד' יד רמ"ה); כ"מ מד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' יז ס"ק עד ומלבושי יו"ט שם סק"א; עי' ט"ז שם סק"ג; א"ר שם סק"ב וא"ז שם סק"ב, בשם של"ה שם וד"ח ומלבושי יו"ט שם; ערה"ש שם ס"ג, שכן יש להורות.
  182. ↑ תר"י שם, והובא בב"י שם, ותמה, שאף לשמש מצוה הוא (ועי' ציון 161 ואילך, יישובי האחרונים לתמיהה זו).
  183. ↑ משלי יב כא. לבוש שם, לד' זו.
  184. ↑ של"ה שם; עי' א"ר שם, בשמו; עי' מג"א שם סק"ו, לד' זו; ערה"ש שם, בשמו, ושכן יש להורות; פמ"ג שם א"א סק"ו, בד' ט"ז שבציון 160; עי' מ"ב שם סק"י, לד' זו.
  185. ↑ עי' של"ה שם; מ"ב שם.
  186. ↑ של"ה שם.
  187. ↑ של"ה שם; עי' מגן גבורים שם אלף המגן סק"ו, בד' ט"ז שם.
  188. ↑ של"ה שם; עי' א"ר שם, בשמו.
  189. ↑ ב"ח שם, בד' תר"י, והסכים להם.
  190. ↑ ב"ח שם, בד' תר"י, והסכים להם; א"ר שם ופמ"ג שם, בשמו.
  191. ↑ ט"ז שם; עי' פמ"ג שם, בשמו; ערה"ש שם, לד' זו; עי' מ"ב שם ס"ק יא, בשם פמ"ג.
  192. ↑ עי' א"ר שם וא"ז שם, ליישב השל"ה שבציון 160 עם הב"ח שבציון 160; מחה"ש שם סק"ו ומגן גבורים שם, בשם א"ר; עי' פמ"ג שם, בד' הב"ח; עי' מ"ב שם, בשם פמ"ג.
  193. ↑ עי' של"ה שם, לד' זו; ד"ח שם, לד' זו; עי' ט"ז שם, לד' זו.
  194. ↑ עי' ציון 148 ואילך.
  195. ↑ של"ה שם, ליישב תמיהת הב"י שם.
  196. ↑ נחלת צבי שם, ליישב תמיהת הב"י שם.
  197. ↑ ד"ח ומלבושי יו"ט שם, ליישב תמיהת הב"י שם. ועי' מ"ב שם, בשם ל"ח, וצ"ב.
  198. ↑ ט"ז שם.
  199. ↑ ב"ח שם, לפי מג"א שם ומגן גבורים שם וערה"ש שם.
  200. ↑ מג"א סי' קסט סק"ה וערה"ש שם ס"ג, בד' רש"י לרי"ף שבציון 152, ועי' ציון 154, שי"מ בע"א.
  201. ↑ עי' מג"א שם, בד' רש"י לרי"ף שם.
  202. ↑ עי' ערה"ש שם.
  203. ↑ א"ר סי' קע סק"ח: כן נ"ל.
  204. ↑ חי' וביאורי מהרש"ל לטור שם; עטרת זקנים שם סק"ב, בשמו.
  205. ↑ רמב"ם ברכות פ"ז ה"ו: למנתו; טור שם, בשמו; שו"ע שם ד.
  206. ↑ ירו' ערלה פ"א ה"ג.
  207. ↑ בני בנימין שם. וכעי"ז בצוואת ר"א הגדול סי' כו, לגבי אורח עני.
  208. ↑ ערה"ש שם ס"ז.
  209. ↑ דא"ר פ"ה; עי' כלה רבתי פ"י; עי' טוש"ע או"ח קע ו; עי' לבוש שם.
  210. ↑ לבוש שם; עי' ד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' יט ס"ק צג, בפי' הא'; עטרת צבי שם סק"ה, בפי' הא'; נחי"ע לדא"ר שם, בשם מעיו"ט; מ"ב שם ס"ק יח, בשם לבוש. ועי' ד"ח שם, שכ"מ מהמעשה בהלל הזקן המובא בדא"ר שם (וב"י שם, ולזה כיוון בשעה"צ שם אות יז), ושלפי"ז "קפדן" היינו שלא ידקדק אם יתנו לעניים.
  211. ↑ ד"ח שם, בפי' הב'; עי' א"ר סק"י וא"ז סק"ה שם, בשמו; עט"ז שם סק"ג, בשם הלבוש (וצ"ב, שאינו שם); עטרת צבי שם, בשם ל"ח; נחי"ע לדא"ר שם, בשם לבוש ומעיו"ט; עי' ערה"ש שם ס"ח, בשם עט"ז; מ"ב שם, בשם ל"ח ועט"ז. ועי' ד"ח שם, שלפי"ז "קפדן" היינו כמשמעו (ועי' פי' המילים בשו"ע שם).
  212. ↑ עי' רמב"ם ברכות פ"ז ה"ג; עי' טוש"ע או"ח קסז א; עי' לבוש שם.
  213. ↑ לבוש שם; מה"פ לירו' ברכות פ"ו ה"א, בד' הרמב"ם שבציון הבא.
  214. ↑ עי' רמב"ם שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם; לבוש שם.
  215. ↑ ר' יוחנן משום רשב"י בברכות מו א.
  216. ↑ ב"י שם ובהגר"א שם ד"ה ולא יבצע, שהוא המקור לרמב"ם שבציון 285.
  217. ↑ רוקח סי' שכט, בשם הירו', וצ"ב, שאינו שם; ב"י ובהגר"א שם, שאף הוא מקור לרמב"ם שבציון הנ"ל. ועי' מה"פ שם, שהוא כיסוד הירו' ברכות שם.
  218. ↑ עי' מהרי"ל הל' שבת סי' ה: עיקר בציעת וכו'; עי' א"ר שם סק"ב, בשמו; מה"פ שם, בד' הרמב"ם שבציון 285.
  219. ↑ מה"פ שם, ע"פ משנה מנחות עה ב: וכולן כזיתים (לגי' המשנה שבמשניות. ולגי' הגמ' שם: וכולן פותתן כזיתים).
  220. ↑ מ"ב שם סק"ט, ע"פ ט"ז שם ס"ק יח.
  221. ↑ חי' וביאורי מהרש"ל לטור שם; עט"ז שם סק"ב, בשמו; עי' ד"מ ורמ"א שבציון 287; עי' לבוש שם.
  222. ↑ רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם; עי' לבוש שם.
  223. ↑ ע"ע דרך ארץ ציון 126 ואילך.
  224. ↑ חי' וביאורי מהרש"ל שם; עט"ז שם, בשמו.
  225. ↑ מ"ב שם, ע"פ ט"ז שם.
  226. ↑ עי' ד"מ שם סק"ג; רמ"א בשו"ע שם; עי' חי' וביאורי מהרש"ל שם.
  227. ↑ מג"א שם סק"ו.
  228. ↑ שעה"צ סי' קע אות יט, ע"פ הדין שבציון 286.
  229. ↑ דא"ר פ"ו; עי' ב"י או"ח סי' קע (ודרישה שם סק"ד וב"ח שם וד"ח לרא"ש חולין פי"ח סי' יט ס"ק צד וט"ז שם סק"ד, בשמו), בד' טור שם, ועי' ציון 288, שי"מ בע"א; עי' לבוש שם ס"ז; עי' באה"ג שם ומג"א שם ס"ק יא, בד' שו"ע שם ז, ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א; עי' ערה"ש שם סי"א.
  230. ↑ עי' ב"י שם, בד' טור שם (ודרישה וב"ח וד"ח וט"ז שם, בשמו); לבוש שם; עי' מגן גבורים שם אלף המגן ס"ק יא, בשם ב"י ופרישה; עי' ערה"ש שם.
  231. ↑ עי' ב"ח שם, בפי' הב': ואפשר, בד' טור שם, ועי' ציון 287, שי"מ בע"א; עי' עט"ז שם סק"ד (וכ"מ מנחלת צבי שם סק"ז ומ"ב שם ס"ק יט), בד' שו"ע שם, ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א.
  232. ↑ עי' רמ"א בשו"ע שם ט; לבוש שם ס"ז. ועי' ד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' יט ס"ק צד, שהוא ע"פ דא"ר פ"ז, לגי' הטור שבע' דרך ארץ ציון 173.
  233. ↑ ציון 36.
  234. ↑ ציון 162 ואילך.
  235. ↑ ציון 169 ואילך.
  236. ↑ ציון 130 ואילך.
  237. ↑ ציון 149 ואילך.
  238. ↑ ציון 171 ואילך.
  239. ↑ דא"ר פ"ט; עי' טוש"ע או"ח קע יז; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם סט"ז.
  240. ↑ פרישה שם ס"ק יד; עי' אחרונים שבציון הבא.
  241. ↑ לבוש שם; עי' מ"ב שם ס"ק לח, בשמו; עי' עו"ת שם סק"ט; עי' עטרת צבי שם סק"ט; כה"ח שם סק"ס, בשם לבוש ועו"ת.
  242. ↑ פרישה שם, וכה"ח שם, בשמו: שותהו.
  243. ↑ ערה"ש שם (ולפי"ז לכאו' כך הדין אף אם שותה חציו).
  244. ↑ ערה"ש שם (וצ"ב אם אף לאחרונים שבציון 313 ואילך אין נזהרים בזה, או שהערה"ש לשיטתו שבציון הקודם).
  245. ↑ ציון 136 ואילך.
  246. ↑ ציון 165 ואילך.
  247. ↑ שלחן של ארבע ש"ג; עי' מ"ב סי' קע ס"ק כט.
  248. ↑ לבוש שם סי"ג.
  249. ↑ עי' ערה"ש שם סי"ג; מ"ב שם.
  250. ↑ עי' דא"ר פ"י; טוש"ע או"ח קע יג; עי' שלחן של ארבע שם; עי' לבוש שם.
  251. ↑ שלחן של ארבע שם.
  252. ↑ ערה"ש שם.
  253. ↑ עי' ערה"ש שם.
  254. ↑ עי' שלחן של ארבע שם; מג"א שם ס"ק יח, בשמו; ערה"ש שם, בשם מג"א.
  255. ↑ שלחן של ארבע שם.
  256. ↑ בראשית כד לג.
  257. ↑ שלחן של ארבע שם; עי' מג"א שם, בשמו; עי' ערה"ש שם, בשם מג"א. ועי' תורה תמימה שם.
  258. ↑ מטה משה עמוד התורה ש"ד, ע"פ תוס' פסחים קיג ב שהובא שם (ואינו לפנינו), ומטה משה סי' רצא; עו"ת סי' קע ס"ק יא וא"ר ס"ק כג וא"ז ס"ק יב ועטרת צבי שם ס"ק יב, בשמו; מ"ב שם ס"ק מב, בשם אחרונים, ובה"ל ד"ה לא היו, שהוא נובע ממטה משה, ושלא ידע מקורו (בגמ').
  259. ↑ ברייתא סנהדרין כג א; טור או"ח סי' קע, שכך גרסי' בפ' אחד דיני ממונות (עי' ב"י שם, שהוא ט"ס, וצ"ל בפ' זה בורר); שו"ע שם כ; לבוש שם.
  260. ↑ רש"י שם ד"ה ואין נכנסין; שו"ע ולבוש שם: לתלמיד חכם.
  261. ↑ בה"ל שם. עיי"ש שאפי' למטה משה שבציון 203, נ' שאם יהיה תועלת ממה שהת"ח מיסב שמה, אין חשש בדבר.
  262. ↑ כלבו סי' כה.
  263. ↑ חי' וביאורי מהרש"ל לטור או"ח סי' קצב, בשם ר' יוסף הגדול; ב"ח שם סי' קעד, בשם הג' מהרש"ל בשם ר' יוסף הגדול; ב"ח שם, בשם הג' מהרש"ל שכן מצא, וצ"ב, שאינו שם.
  264. ↑ ע"ע כוס של ברכה ציון 295 ואילך. מעשה הגאונים עמ' 58: סברי; עי' או"ז ח"א סי' קעח, והובא בד"מ או"ח סי' קסז סק"ד; שבה"ל סי' קמ; כלבו שם; חי' וביאורי מהרש"ל לטור סי' קצב שם, בשם ר' יוסף הגדול; ב"ח סי' קעד שם, בשם הג' מהרש"ל בשם ר' יוסף הגדול.
  265. ↑ מעשה הגאונים שם ושבה"ל שם, בשם ר' קלונימוס זקן; עי' שבה"ל שם, בשם רב האי; כלבו שם, בטעם הג'; עי' אבודרהם מעריב של שבת, בטעם הג': והוא הנכון שבכולם.
  266. ↑ כלבו שם, בטעם הג'.
  267. ↑ מעשה הגאונים שם ושבה"ל שם, בשם ר' קלונימוס בחור.
  268. ↑ עי' בראשית ט כא.
  269. ↑ עי' שם כה.
  270. ↑ מעשה הגאונים שם, בשם רבינו יצחק בר' יהודה; עי' שבה"ל שם, בשם רבינו יצחק ב"ר יהודה; עי' כלבו שם, בטעם הג'; עי' חי' וביאורי מהרש"ל לטור סי' קצב שם, בשם מהר"ר מנ"ץ; עי' דרישה שם ר"ס קסז, בשם מהרש"ל בשם מהרמ"ץ; עי' ב"ח סי' קעד שם, בשם הג' מהרש"ל בשם מהר"מ מ"ץ.
  271. ↑ מעשה הגאונים שם, בשם רבינו יצחק בר' יהודה: חיים; עי' כלבו שם, בטעם הג'; עי' חי' וביאורי מהרש"ל לטור סי' קצב שם, בשם מהר"ר מינץ; עי' דרישה ר"ס קסז שם, בשם מהרש"ל בשם מהרמ"ץ; עי' ב"ח סי' קעד שם, בשם הג' מהרש"ל בשם מהר"מ מ"ץ.
  272. ↑ מעשה הגאונים שם, בשם רבינו יצחק בר' יהודה; עי' שבה"ל שם, בשם רבינו יצחק ב"ר יהודה; עי' כלבו שם, בטעם הג'.
  273. ↑ שבה"ל שם וחי' וביאורי מהרש"ל לטור סי' קצב שם, בשם ר' יוסף הגדול; ב"ח סי' קעד שם, בשם הג' מהרש"ל בשם ר' יוסף הגדול.
  274. ↑ ע"ע מיתת בית דין. עי' ב"ח שם, בשם הג' מהרש"ל שכן מצא, וצ"ב, שאינו שם.
  275. ↑ עי' סנהדרין ע א.
  276. ↑ ב"ח שם, בשם הג' מהרש"ל שכן מצא, וצ"ב, שאינו שם. ועי' שכנה"ג או"ח סי' קסז הגב"י אות ד, שלפי"ז המסובים עונים בפירוש: לחיים ולא למות (ולכאו' אינו מוכרח).
  277. ↑ ע"ע מיתת בית דין.
  278. ↑ שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין בשם רבו ר' יצחק. וכעי"ז בקיצור באבודרהם שם, בטעם הא'.
  279. ↑ כלבו שם, בטעם הא'.
  280. ↑ עי' ברכות מ א, ושם, שי"ח.
  281. ↑ אבודרהם שם, בטעם הב'.
  282. ↑ אבודרהם שם, בטעם הד'.
  283. ↑ תהלים לד י.
  284. ↑ לבוש או"ח סי' קעד ס"ח.
  285. ↑ עי' שבה"ל שבציון הבא; רמ"א בשו"ע או"ח קעד ח; עי' לבוש שם.
  286. ↑ שבה"ל סי' קמ, והובא בב"י שם.
  287. ↑ שבת סז ב: לבנו; ירו' ברכות פ"ו ה"ח.
  288. ↑ גמ' שם.
  289. ↑ ירו' שם.
  290. ↑ עי' שכנה"ג או"ח סי' קסז הגב"י אות ד; א"ר שם ס"ק יח; שעה"צ שם אות נג. ועי' רמ"א בשו"ע שם ח ולבוש שם, שהזכירו אמירה זו.
  291. ↑ עי' שכנה"ג שם.
  292. ↑ שכנה"ג שם.
  293. ↑ ציון 95 ואילך.
  294. ↑ תוס' ברכות מב א ד"ה סלק; תוס' רא"ש שם: נראה (ונ' שט"ס הוא); לבוש או"ח סי' קפ ס"א.
  295. ↑ רא"ש שם פ"ו סי' לא ותוס' רא"ש שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם; לבוש שם. ועי' תוס' שם ומרדכי שם רמז קלח. ועי' תוס' שם ורא"ש שם ושם וטור שם, בשמו, ומרדכי שם ורי"ו תא"ו נט"ז ח"ז (קמט א-ב), שאין ראיה מהגמ' שם שיש להסיר השולחן קודם ברכת המזון, ועי' רא"ש בפסקים שם, וטור שם, בשמו. ועי' רא"ש שם ושם, וטור שם, בשמו, ורי"ו שם (קמט ב) שיש נוהגים לקחת המפה והלחם ולהניח אותו לפני המברך.
  296. ↑ לבוש שם; מ"ב שם סק"א, בשמו; עי' עטרת צבי שם סק"א.
  297. ↑ מג"א שם סק"א ומחה"ש שם סק"א ופמ"ג שם א"א סק"א ומגן גבורים שם אלף המגן סק"א; עי' מ"ב שם, בשם מג"א. ועי' ת"י מל"ב ד א.
  298. ↑ עי' מל"ב ד ב. עי' מחה"ש שם.
  299. ↑ מחה"ש שם.
  300. ↑ ר' אלעזר בסנהדרין צב א, לגי' רש"י שם ד"ה כל שאינו משייר ושו"ת רדב"ז ח"ד סי' רא: פתיתין.
  301. ↑ ר' אלעזר בגמ' שם, לגירסתנו וגי' יד רמ"ה שם.
  302. ↑ לבוש יו"ד סי' קעח ס"ג.
  303. ↑ איוב כ כא. ר' אלעזר בגמ' שם.
  304. ↑ עי' רש"י שם ד"ה והא; יד רמ"ה שם; לבוש שם ואו"ח סי' קפ ס"ב.
  305. ↑ שו"ת רדב"ז שם.
  306. ↑ לבוש או"ח שם, בטעם הב'.
  307. ↑ עי' לבוש או"ח שם, בטעם הב'; באר שבע סנהדרין שם וקו' באר מים חיים סי' י.
  308. ↑ מל"ב ד מג. רש"י סנהדרין שם ד"ה כל שאינו משייר; לבוש שם, בטעם הב'; באר שבע שם ושם. ועי' זוהר ח"ב דף קנז ע"ב טעם ע"פ הקבלה (והובא בשל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' קעא במהד' יד רמ"ה) ).
  309. ↑ שו"ת רדב"ז שם.
  310. ↑ עי' סנהדרין צב א, בד' ר' אלעזר, לגירסתנו, וגי' יד רמ"ה שם, בשם איכא דגרסי, ודחה (ועי' ציון 266, שי"ג בע"א), ורש"י ד"ה דאיכא שלימה בהדיה.
  311. ↑ לבוש שם.
  312. ↑ עי' ר' אלעזר בגמ' שם; לבוש שם.
  313. ↑ ישעיהו סה יא. ר' אלעזר בגמ' שם.
  314. ↑ רש"י שם ד"ה והא אמר ר' אלעזר. ועי' רש"י וראב"ע ורד"ק ור"א מבלגנצי ישעיהו שם, במהות הע"ז.
  315. ↑ מג"א סי' קפ סק"ב, בד' הזוהר שהביא העסיס רמונים שבציון 265, שכן יפרש הזוהר הגמ'.
  316. ↑ גמ' שם, לגי' יד רמ"ה שם, ועי' ציון 265, שי"ג בע"א.
  317. ↑ יד רמ"ה שם.
  318. ↑ רי"ף; רמב"ם; רא"ש; טור.
  319. ↑ שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רא.
  320. ↑ עי' רא"ש וטור שבציון 266.
  321. ↑ שו"ע או"ח קפ ב ויו"ד קעח ג; לבוש שם ושם.
  322. ↑ שו"ע יו"ד שם.
  323. ↑ שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רא; בהגר"א או"ח שם ד"ה אבל לא יביא. ועי' בא"ח שנה א' פ' שלח סי' ג וכה"ח שם סק"ז.
  324. ↑ שו"ת רדב"ז שם. עיי"ש טעמים נוספים.
  325. ↑ שו"ע או"ח קפ ב.
  326. ↑ עסיס רמונים ש"ח, ע"פ זוהר פ' יתרו (ח"ב דף פז ע"ב); מג"א שם סק"ב, בשמו; באר שבע סנהדרין צב א וקו' באר מים חיים סי' י, ע"פ זוהר פ' תרומה (ח"ב דף קנז ע"ב); עי' ש"ך יו"ד סי' קעח סק"ה, בשם הג"ה בב"י או"ח סי' קפ, בטורים שנדפסו שנת שמ"ח, בשם זוהר שם. ועי' א"ר שם סק"ב, שהשיג על הראיה מהזוהר פ' תרומה, ועי' ברכ"י שם אות א, שכן מפורש בזוהר פ' יתרו שם.
  327. ↑ מטה משה סי' שה ובאר שבע שם ושם, בד' רש"י שם ד"ה הא דאיכא; מטה משה שם, שכן פסק בב"י או"ח סי' קפ (והיינו הג"ה בב"י שבש"ך דלקמן); של"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' קעא במהד' יד רמ"ה), בד' רש"י שם, ושכ"פ בשו"ע; מג"א שם, בשם הג"ה בב"י בשם זוהר תרומה ובשם באר שבע ושכן דקדק מל' רש"י; ט"ז שם סק"א; ש"ך יו"ד שם, שכ"מ מרש"י שם, ובד' שו"ע יו"ד שם ג, ובשם הג"ה בב"י או"ח סי' קפ, בטורים שנדפסו שנת שמ"ח, ובשם באר שבע; מגן גבורים שם אלף המגן סק"ב, בד' שו"ע שם, ושכן ד' הרבה אחרונים, ושלט"ג סק"א, בד' השו"ע שם ובשם הג"ה בב"י שם ובאר שבע. ועי' ש"ך שם, שניתן לפרש כן אף במהר"י וייל שבציון 266, ועי' מגן גבורים שלט"ג שם.
  328. ↑ באר שבע שם ושם.
  329. ↑ שו"ת רדב"ז שם.
  330. ↑ לבוש או"ח סי' קפ ס"ב.
  331. ↑ דינין והלכות מהר"י וייל שבסו"ס שו"ת מהר"י וייל סי' מ; ד"מ שם סק"א ושל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' קעא במהד' יד רמ"ה) ומטה משה סי' שה ומג"א שם סק"ב, בשמו; עי' לבוש שם ס"ב; מטה משה שם, שיש לחוש לד' זו; מג"א שם, בשמו, והשיג, שהוא לא ראה הזוהר יתרו שהביא העסיס רמונים שבציון 265; מגן גבורים שם שלט"ג סק"א, בשם מהר"י וייל, ושכ"מ ל' הגמ'. ועי' מגן גבורים שם, ליישב רש"י שבציון 295, עם ד' זו.
  332. ↑ מהר"י וייל שם, ע"פ ל' הגמ' שם: דאיכא שלימה בהדיה; עי' ד"מ ושל"ה שם, בשמו; של"ה ומטה משה שם, שכ"מ ל' הגמ' שם.
  333. ↑ עי' ב"מ מב א וילק"ש תולדות רמז קיא. מהר"י וייל שם; עי' ד"מ שם ומטה משה שם, בשמו; של"ה שם, בשם מהר"י וייל. ועי' באר שבע שם ושם, מה שהשיג על מהר"י וייל, וש"ך יו"ד שם וא"ר שם סק"ג, שיישבו.
  334. ↑ ציון 43 ואילך.
  335. ↑ ציון 116 ואילך.
  336. ↑ ציון 5 ואילך.
  337. ↑ ציון 8 ואילך.
  338. ↑ ציון 12 ואילך.
  339. ↑ ציון 133 ואילך.
  340. ↑ ציון 15 ואילך.
  341. ↑ ציון 21 ואילך.
  342. ↑ ציון 24.
  343. ↑ ציון 25 ואילך.
  344. ↑ עי' רב פפא בברכות מא ב; עי' בה"ג ברכות פ"ו; עי' רי"ף שם (כט ב) ורא"ש שם פ"ו סי' כו: וקיי"ל כרב פפא; ס' הערוך ע' דבר א'; רמב"ם ברכות פ"ד הי"א; טוש"ע או"ח קעז א; לבוש שם.
  345. ↑ עי' ברייתא שם: הואיל ופת פוטרתן; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  346. ↑ רב פפא בברכות שם; עי' בה"ג שם; רי"ף שם; רמב"ם שם; רא"ש שם; טוש"ע שם; לבוש שם.
  347. ↑ טוש"ע שם; לבוש שם.
  348. ↑ רב פפא בגמ' שם; עי' בה"ג שם; עי' רי"ף שם; עי' ס' הערוך שם; רמב"ם שם; עי' רא"ש שם; טוש"ע שם; לבוש שם.
  349. ↑ עי' רב פפא בגמ' שם; עי' בה"ג שם; עי' רי"ף שם; עי' ס' הערוך שם; עי' רא"ש שם; טוש"ע שם.
  350. ↑ עי' בה"ג שבציון הבא; עי' ס' הערוך שבציון הבא; תוס' ברכות מא ב ד"ה הלכתא ותור"פ שם, בשם ר"י; עי' תוס' ר"י שירליאון שם, בשם רבינו ושכ"פ בה"ג; עי' רא"ש שם פ"ו סי' כו ותוס' רא"ש שם, בד' בה"ג, והסכים לו; לח"מ וקול בן לוי ברכות פ"ד הי"א, בד' רמב"ם שם (ועי' כס"מ שם, שלכאו' הרמב"ם כרש"י, ולמסקנה כ' שאין הכרע, ועי' קול בן לוי שם, שדחה). ועי' כתוב שם לראב"ד שם (כט א).
  351. ↑ בה"ג ברכות פ"ו; עי' ס' הערוך ע' דבר א'; תוס' שם ותור"פ שם והגמ"י שם, בשם ר"י; תוס' ר"י שירליאון שם, בשם רבינו ושכ"פ בה"ג; רא"ש שם ושם; הגמ"י שם, בד' הערוך.
  352. ↑ פסקי רי"ד שם.
  353. ↑ תוס' ר"י שירליאון שם, בשם רבינו ושכ"פ בה"ג; הגמ"י שם, בשם ר"י ובד' הערוך.
  354. ↑ תר"י שם (כט ב), בשם ר"י.
  355. ↑ רא"ש שם ושם.
  356. ↑ עי' בה"ג שם; תוס' שם ותר"י שם ותור"פ והגמ"י שם, בשם ר"י; תוס' ר"י שירליאון שם, בשם רבינו ושכ"פ בה"ג; רא"ש שם ושם. ועי' תוס' ר"י שירליאון שם, שי"ס שגורסים כעי"ז בגמ' (ועי' הערת המהדיר שם).
  357. ↑ רא"ש שם ושם.
  358. ↑ עי' בה"ג שם; ס' הערוך שם; תוס' שם, בשם ר"י: קדרה.
  359. ↑ בה"ג שם; תר"י שם; רא"ש שם ושם, בשם הערוך (וצ"ב, שאינו שם), והסכים לו.
  360. ↑ תר"י שם.
  361. ↑ תוס' שם ותור"פ שם, בשם ר"י; עי' הגמ"י שם, בשם ר"י ובד' הערוך.
  362. ↑ תוס' שם ותור"פ שם, בשם ר"י; עי' רא"ש שם ושם.
  363. ↑ תר"י שם, בשם ר"י.
  364. ↑ לבוש או"ח סי' קעז ס"א.
  365. ↑ פסקי רי"ד שם.
  366. ↑ עי' תר"י שם, בשם ר"י; טוש"ע שם.
  367. ↑ לבוש שם.
  368. ↑ עי' תוס' שם ותור"פ שם, בשם ר"י.
  369. ↑ תר"י שם, בשם ר"י.
  370. ↑ ס' הערוך שם.
  371. ↑ תוס' שם ותור"פ שם והגמ"י שם, בשם ר"י.
  372. ↑ עי' לבוש שם.
  373. ↑ הגמ"י שם, בשם ר"י.
  374. ↑ תוס' שם, בשם ר"י; עי' תר"י שם, בשם ר"י.
  375. ↑ עי' תר"י שם, בשם ר"י; עי' טוש"ע שם.
  376. ↑ עי' תר"י שם, בשם ר"י; לבוש שם.
  377. ↑ עי' תר"י שם, בשם ר"י; טור שם: פוטר; עי' שו"ע שם.
  378. ↑ טור שם.
  379. ↑ רש"י ברכות מא ב ד"ה דברים הבאים מחמת הסעודה; תוס' שם ד"ה הלכתא ותר"י שם (כט א-ב), בשמו, עיי"ש מה שהקשו עליו; עי' סדור רש"י סי' קד; בעה"מ שם (כט א); עי' תוס' ר"י שירליאון שם, בשם רש"י, עיי"ש מה שהקשה עליו; עי' רא"ש שם פ"ו סי' כו ותוס' רא"ש שם, בשם רש"י; תור"פ שם, בדעה הא', עיי"ש מה שהקשה עליו. ועי' כתוב שם לראב"ד שם.
  380. ↑ סדור רש"י שם; ס' הפרדס (מהד' עהרענרייך) עמ' קפד; מעשה הגאונים עמ' 59; רא"ש שם ושם, בשם רש"י.
  381. ↑ סדור רש"י שם; ס' הפרדס שם; מעשה הגאונים שם.
  382. ↑ עי' סדור רש"י שם: ותבשיל; עי' ס' הפרדס שם: וכל בישול, ובהמשך שם: ותבשיל; מעשה הגאונים שם: וכל בישול.
  383. ↑ ס' הפרדס שם; מעשה הגאונים שם.
  384. ↑ סדור רש"י שם.
  385. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אין טעונין ברכה; עי' רא"ש שם ושם, בשם רש"י; תור"פ שם, בדעה הא', ודחה.
  386. ↑ סדור רש"י שם.
  387. ↑ ס' הפרדס שם.
  388. ↑ עי' רש"י שם.
  389. ↑ ס' הפרדס שם, בסו"ד, וסותר לס' הפרדס שבציון 293, וצ"ב.
  390. ↑ משנה ברכות מד א. וע"ע ברכות הנהנין ציון 104 ואילך.
  391. ↑ בעה"מ מא ב שם. ועי' תוס' שם ותר"י שם, שהיא א' מהקושיות שהקשו על רש"י (ותור"פ שם, שהקשה כן לד' זו).
  392. ↑ בעה"מ שם; עי' רשב"א שם, בשמו.
  393. ↑ מג"א סי' ריב סק"ב, בד' בעה"מ שבציון הקודם (ועי' מ"ב סי' קעז ס"ק יח, בשם מג"א).
  394. ↑ ס' הפרדס שם, וסותר לס' הפרדס שבציון 288, וצ"ב; עי' מעשה הגאונים שם.
  395. ↑ רש"י שם ד"ה שלא מחמת הסעודה; עי' תוס' שם ורא"ש שם ושם ותור"פ שם, בשמו, עיי"ש מה שהקשו עליו; עי' סדור רש"י שם; עי' ס' הפרדס שם עמ' קפה.
  396. ↑ בעה"מ שם; עי' תר"י שם (כט ב), בשם רש"י.
  397. ↑ הגמ"י שם, בד' רש"י.
  398. ↑ עי' רש"י שם ד"ה טעונין ברכה לפניהן; בעה"מ שם.
  399. ↑ רש"י שם.
  400. ↑ רש"י שם ד"ה ולא לאחריהן; בעה"מ שם.
  401. ↑ רש"י שם; עי' סדור רש"י שם; עי' ס' הפרדס שם.
  402. ↑ דברים ח י. בעה"מ שם. וע"ע ברכת המזון ציון 1 ואילך, שמכתוב זה נלמד חיוב ברכת המזון.
  403. ↑ תר"י שם (כט ב), בשם מורו, בד' רש"י, והביא ראיה לזה מירו' ברכות פ"ו ה"ה.
  404. ↑ רא"ה ברכות מא ב, ורב פפא חולק על שאר האמוראים בסוגיא שם, שנחלקו לגבי תאנים וענבים, וכן על ר' חייא שם הסובר שפת פוטרת כל מיני מאכל, שהם לא מחלקים כלל בין מחמת הסעודה ושלא מחמת הסעודה.
  405. ↑ רא"ה שם.
  406. ↑ ע"ע ברכות הנהנין ציון 104 ואילך. רא"ה שם, וכקו' תוס' שבציון 253 על רש"י שבציון 249.
  407. ↑ רא"ה שם.
  408. ↑ עי' חינוך מ' תל.
  409. ↑ פסקי רי"ד ברכות מא ב.
  410. ↑ טוש"ע או"ח קעז א; לבוש שם.
  411. ↑ לבוש שם.
  412. ↑ ס' הערוך ע' דבר א'; עי' תוס' ברכות מא ב ד"ה לאחר; עי' הגמ"י ברכות פ"ד הי"א;
  413. ↑ סדור רש"י סי' קד; ס' הפרדס (מהד' עהרענרייך) עמ' קפה, בשם ר'.
  414. ↑ סדור רש"י שם; ס' הפרדס שם; הגמ"י שם: קודם.
  415. ↑ ס' הערוך שם. וע"ע מים אחרונים.
  416. ↑ רב פפא בגמ' שם, ורש"י ד"ה דברים הרגילים; עי' רמב"ם שם.
  417. ↑ תוס' שם; רמב"ם שם; סמ"ג עשין כז; רא"ה שם; תוס' רא"ש שם; טוש"ע או"ח קעז ב. ועי' תוס' וסמ"ג שם, שהוא רק לגמ' שם, לגירסתנו: לאחר הסעודה, אבל לא לגי': דברים הבאים לאחר הסעודה (ועי' בה"ג ברכות פ"ו וס' הערוך שם, שנ' שגרסו כן), ועי' רא"ה שם ושטמ"ק שם, שפי' כן, אף לגי' זו.
  418. ↑ רש"י שם ד"ה טעונין ברכה; עי' סדור רש"י שם; עי' ס' הפרדס שם.
  419. ↑ ס' הפרדס שם.
  420. ↑ רש"י שם ד"ה בין לאחריהם; עי' סדור רש"י שם; עי' ס' הפרדס שם.
  421. ↑ תוס' שם.
  422. ↑ רא"ש ברכות פ"ו סי' כו ותוס' רא"ש שם; טוש"ע שם.
  423. ↑ ס' הערוך ע' דבר א'.
  424. ↑ עי' ראשונים שבציון 313; עי' רא"ש ברכות פ"ו סי' כז; עי' שו"ע או"ח קעז ב; לבוש שם.
  425. ↑ רא"ש שם.
  426. ↑ עי' רא"ש שם; עי' שו"ע שם; לבוש שם.
  427. ↑ עי' תר"י שם (כט ב), בשם ר"י; עי' לבוש שם.
  428. ↑ רא"ש שם; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם.
  429. ↑ לבוש שם.
  430. ↑ תוס' ר"י שירליאון ברכות מא ב, בשם רבינו; עי' תוס' שם ד"ה לאחר; סמ"ג עשין כז, בשם מורו רבינו יהודה; עי' רא"ש שם; עי' מרדכי שם רמז קלה; הגמ"י ברכות פ"ד הי"א; שו"ע או"ח קעז ב; עי' לבוש שם.
  431. ↑ תוס' ר"י שירליאון שם, בשם רבינו.
  432. ↑ עי' תר"י שם, בשם ר"י.
  433. ↑ תר"י שם, בשם ר"י.
  434. ↑ תוס' ר"י שירליאון שם, בשם רבינו; סמ"ג שם, בשם מורו רבינו יהודה.
  435. ↑ טור שם, ועי' ב"י שם; לבוש שם.
  436. ↑ לבוש שם.
  437. ↑ רב הונא ורב נחמן בברכות מא ב.
  438. ↑ רב ששת בגמ' שם.
  439. ↑ עי' גמ' שם, בד' ר' חייא שבציון הבא.
  440. ↑ ר' חייא בגמ' שם. ועי' רא"ה שבציון 249 ואילך, שלדעתו רב פפא בגמ' שם חלוק על כל האמוראים הנ"ל, ומחלק בין אם באו מחמת הסעודה או שלא מחמת הסעודה.
  441. ↑ עי' ציון 243 ואילך.
  442. ↑ בה"ג שבציון הבא, לפי רא"ש שם פ"ו סי' כו ותוס' רא"ש שם, ושלפי"ז רב פפא סובר לדינא כרב ששת שבציון 304; רש"י שבציון הבא, לפי תוס' שם ד"ה הלכתא ורא"ש שם, ושלפי"ז רב פפא סובר לדינא כרב ששת שבציון 304; עי' ס' הערוך שבציון הבא.
  443. ↑ בה"ג ברכות פ"ו; רש"י שם ד"ה דברים הרגילים; ס' הערוך ע' דבר א'; מעשה הגאונים עמ' 58.
  444. ↑ עי' רש"י שם; עי' ס' הפרדס (מהד' עהרענרייך) עמ' קפג; עי' מעשה הגאונים שם.
  445. ↑ ס' הפרדס שם.
  446. ↑ מעשה הגאונים שם.
  447. ↑ ס' הערוך ע' דבר א', בשם יש מי שאומרים (ולפי"ז רב פפא סובר לדינא כר' חייא שבציון 251 ואילך).
  448. ↑ עי' ס' הערוך שם, שהביא הדעה שבציון הקודם, בשם מי שאומרים; תוס' ברכות מא ב ד"ה הלכתא ותר"י שם (כט ב) ותור"פ שם והגמ"י ברכות פ"ד הי"א, בשם ר"י.
  449. ↑ תוס' שם, בשם ר"י, ושלפי"ז רב פפא סובר לדינא כרב הונא וכרב נחמן שבציון 250.
  450. ↑ עי' תור"פ שם, בשם ר"י; עי' לבוש או"ח סי' קעז ס"א.
  451. ↑ תר"י שם, בשם ר"י.
  452. ↑ לבוש שם.
  453. ↑ עי' רא"ה שבציון 296 ואילך.
  454. ↑ עי' טוש"ע או"ח קעז א; עי' לבוש שם.
  455. ↑ שו"ע שם; לבוש שם. והיינו כתר"י שבציון 295.
  456. ↑ לבוש שם.
  457. ↑ בעה"מ ברכות מא ב (כט א); רשב"א שם, בשמו; שו"ע או"ח קעז ד.
  458. ↑ שו"ע או"ח קעז ג, בדעה הא'.
  459. ↑ עי' רא"ש ברכות פ"ו סי' כח; עי' טור שם, בשמו; עי' שו"ע שם, בדעה הא'.
  460. ↑ רא"ש שם; טור שם, בשמו.
  461. ↑ רא"ש שם.
  462. ↑ עי' ב"י שם, בד' תר"י שם (כט א) והטור שם; עי' שו"ע שם: ויש חולקין.
  463. ↑ עי' הגמ"י ברכות פ"ד הי"א, שסיים: וצ"ע.
  464. ↑ הגמ"י שם; עי' שו"ע שם. ועי' ב"י שם, בד' תר"י שם, ועי' רמ"א שם.
  465. ↑ בה"ג ברכות פ"ז, לפי נחלת צבי סי' קעד סק"ז (וצ"ב מל' בה"ג שם), ועי' ציון 357, שי"מ בע"א; סדר"ע ח"א סי' עב, והובא (בעילום שמו) במחז"ו סי' נד; סדור רש"י סי' קז, בשם ר'; מחז"ו סי' עג, בשם ר' ובשם רבינו משולם הגדול; ס' הפרדס (מהד' עהרענרייך) עמ' קפה; שאלת השואל בתשו' ר"י שבשבה"ל סי' קמג, בשם הר"ר יו"ט, והובא (בעילום שמו) במרדכי ברכות רמז קלז; תוס' שם מא ב ד"ה אי, בשם מחז"ו; פסקי רי"ד שם, בשם בה"ג והמורה בפרדס, והסכים להם; שבה"ל שם, בשם פסקי רבינו יהודה בשם המחזורים והלכות גדולות; תר"י שם (כט ב), בשם י"א, ודחה; רשב"א שם, בשם הראב"ד, בד' הראשונים שבע' ברכת היין ציון 106; רא"ש שם פ"ו סי' כט ותוס' רא"ש שם וטור או"ח סי' קעד, בשם בה"ג; הגמ"י ברכות פ"ד הי"א, בשם המחזורים; עי' הגמ"י שם, בשם ריב"ן; שו"ע שם ז, בשם י"א.
  466. ↑ מחז"ו שם, בשם ר'.
  467. ↑ משנה ערובין כו ב. עי' שאלת השואל בתשו' ר"י שבשבה"ל שם, בשם הר"ר יו"ט, והובא (בעילום שמו) במרדכי שם (ושם, שהוא דודו); עי' רא"ש שם ושם, בשם ה"ר יו"ט; הגמ"י שם, בשם ריב"ן.
  468. ↑ מגן גבורים שם שלט"ג סק"ז, בד' תוס' שם בשם מחז"ו.
  469. ↑ פסקי רי"ד שם.
  470. ↑ עי' פסקי רי"ד שם.
  471. ↑ סדר"ע שם, ע"פ הגמ' שבע' ברכת שהכל ציון 61, שדוקא שם אינו מברך שהכל, הא לאו הכי מברך, והובא (בעילום שמו) במחז"ו סי' נד; עי' סדור רש"י שם, בשם ר'; עי' מחז"ו סי' עג, בשם ר' ובשם רבינו משולם הגדול; עי' ס' הפרדס שם; תוס' שם, בשם מחז"ו; פסקי רי"ד שם, בשם המורה בפרדס; שבה"ל שם, בשם רש"י; רשב"א שם, בשם ויש עוד מחמירין; רא"ש שם ושם, בשם י"א; טור שם, בשם רא"ש בשם י"א; שו"ע שם, בשם ויש מחמירין עוד.
  472. ↑ סדר"ע שם, והובא (בעילום שמו) במחז"ו סי' נד.
  473. ↑ סדור רש"י שם, בשם ר'; ס' הפרדס שם.
  474. ↑ עי' שבה"ל שם, בשם רש"י; רשב"א שם, בשם ויש עוד מחמירין.
  475. ↑ מחז"ו סי' עג, בשם ר'.
  476. ↑ עי' סדר"ע שם, והובא (בעילום שמו) במחז"ו סי' נד; סדור רש"י שם, בשם ר'; ס' הפרדס שם; עי' מחז"ו סי' עג, בשם ר'; עי' תוס' שם, בשם מחז"ו; עי' רשב"א שם, בשם ויש עוד מחמירין; עי' רא"ש שם ושם, בשם י"א; עי' טור שם, בשם רא"ש בשם י"א; עי' שו"ע שם, בשם ויש מחמירין עוד.
  477. ↑ סדור רש"י שם, בשם ר'; ס' הפרדס שם.
  478. ↑ מחז"ו שם, בשם ר' ובשם רבינו משולם הגדול.
  479. ↑ שבה"ל שם, בשם רש"י. וכעי"ז בקיצור ברא"ש שם ושם, בשם י"א.
  480. ↑ ע"ע ברכת היין ציון 107 ואילך. בה"ג שם; סדר"ע שם, בשם אית מרבנן, והובא (בעילום שמו) במחז"ו שם; תשו' ר"י שבשבה"ל שם, בשם תוס' הר"ר יוסף בשם בה"ג, והובא (בעילום שמו) במרדכי שם.
  481. ↑ רא"ש שם ושם.
  482. ↑ פסקי רי"ד שם.
  483. ↑ בה"ג ברכות פ"ז, לפי תשו' ר"י שבשבה"ל סי' קמג, בשם תוס' הר"ר יוסף, והובא (בעילום שמו) במרדכי ברכות רמז קלז, ולפי ב"ח או"ח סי' קעד, ועי' ציון 343, שי"מ בע"א; תשו' ר"י שם, בשם תוס' הר"ר יוסף, שכן המנהג, והסכים לו הר"ר יוסף, והובא (בעילום שמו) במרדכי שם; עי' שבה"ל שם, בשם רש"י; שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין, ע"פ הגמ' שבע' ברכת שהכל ציון 61, שדוקא שם אינו מברך שהכל, הא לאו הכי מברך, וע"פ ר' חייא בברכות מא ב: פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקה, ולא: פת פוטרת כל מיני מאכל ומשקה חוץ מן היין, וע"פ הגמ' שבע' ברכות הנהנין ציון 11 ואילך; מרדכי שם והגמ"י ברכות פ"ד הי"א, בשם ה"ר יוסף.
  484. ↑ מרדכי והגמ"י שם, בשם ה"ר יוסף.
  485. ↑ שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין.
  486. ↑ ב"ח שם, בד' בה"ג.
  487. ↑ עי' בה"ג ברכות פ"ז; שבה"ל שם, בשם רש"י.
  488. ↑ עי' ציון 347 ואילך.
  489. ↑ שבה"ל שם, בשם רש"י.
  490. ↑ שבה"ל שם, בשם בה"ג (עי' ציון 354) ורי"ד (עי' ציון 356).
  491. ↑ מחז"ו סי' נד, בשם אית מרבנן; תר"י ברכות מא ב (כט ב), בשם ר"ת (עי' ציון 363 ואילך), ע"פ גמ' שם; רשב"א שם, שכן אמרו שהיה נוהג רש"י (וסותר לסדור רש"י וראשונים בשם רש"י שבציונים 343, 347 ואילך, וצ"ב) ור"ת וגדולי הצרפתים, והסכים להם.
  492. ↑ ע"ע ברכת היין ציון 101.
  493. ↑ מחז"ו שם, בשם אית מרבנן.
  494. ↑ תר"י שם, בשם ר"ת (והוא לכאו' כיסוד ריב"א שבע' ברכת היין ציון 104).
  495. ↑ רשב"א שם, לד' זו.
  496. ↑ תר"י שם, בשם מורו; עי' שו"ע שם.
  497. ↑ תשו' ר"י שבשבה"ל סי' קמג, והובא (בעילום שמו) במרדכי ברכות רמז קלז; תוס' ברכות מא ב ד"ה אי, בשם ר"ת, ושם (מב א), בשם ר"ת ור"י; סמ"ג עשין כז, בשם ר"ת ור"י; פסקי רי"ד שם מא ב, בשם תלמידי ר"י בשם ר"ת ור'; שבה"ל שם, בשם פסקי רבינו יהודה בשם ר"ת ור"י; סמ"ק סי' קנא, בשם רבותינו מאיבר"א, ע"פ גמ' שם; רא"ש ברכות פ"ו סי' כט ותוס' רא"ש שם; מרדכי שם והגמ"י ברכות פ"ד הי"א, בשם ר"ת ור"י ושכן נוהגים בצרפת; טוש"ע או"ח קעד ז, בד' הא'.
  498. ↑ תוס' שם (מב א), בשם ר"ת ור"י.
  499. ↑ תשו' ר"י שבשבה"ל שם, ע"פ הברייתא שבציון 3, והובא (בעילום שמו) במרדכי שם; תוס' שם, בשם ר"ת ור"י; סמ"ג שם, בשם ר"ת ור"י, ע"פ הברייתא שבציון הנ"ל; פסקי רי"ד שם, בשם תלמידי ר"י בשם ר'; רא"ש שם ושם, ע"פ הברייתא שבציון הנ"ל.
  500. ↑ תוס' שם, בשם ר"ת ור"י.
  501. ↑ תוס' שם, בשם ר"ת ור"י; עי' טוש"ע שם, בד' הא'.
  502. ↑ רא"ש שם ושם.
  503. ↑ ע"ע ברכת היין ציון 101 ואילך. שבה"ל שם, בשם פסקי רבינו יהודה, בשם ר"ת ור"י; עי' טוש"ע שם, בד' הא'.
  504. ↑ טוש"ע שם, בד' הא'.
  505. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ד סי' יד, בשם התוס'.
  506. ↑ רא"ש פ"ו סי' כט ותוס' רא"ש ברכות מא ב ושו"ת הרא"ש כלל ד סי' יד; עי' הגמ"י ברכות פ"ד הי"א, שכן נהג מורו רבינו (ועי' הגמ"י (קושטא) שם וב"י שם, וע"ע נטילת ידים); עי' טור שם, בשם הרא"ש; עי' שו"ע שם, בסו"ד.
  507. ↑ רא"ש בפסקים ותוס' שם (אבל לא בשו"ת הרא"ש שם, וצ"ב); עי' טור שם, בשמו; עי' שו"ע שם, בסו"ד.
  508. ↑ ב"י או"ח סי' קעד: נראה, והובא במעיו"ט לרא"ש שם סק"ח.
  509. ↑ עי' רמ"א בשו"ע או"ח קעד ז; לבוש שם; ב"ח שם; מ"ב שם ס"ק לט. ועי' נחלת צבי שם סק"ז, הטעם: לפי שהם הרוב, וצ"ב. ועי' לבוש או"ח סי' קעז ס"ב וא"ר שם ס"ק יא וט"ז או"ח סי' קעד סק"ז ומג"א שם ס"ק יא ומחה"ש שם ס"ק יא וח"א כלל מג סי"א ופמ"ג שם א"א ס"ק יא ויד ומגן גבורים שם אלף המגן ס"ק טו, ועוד, הדין ביי"ש. ועי' ט"ז שם סק"ח, הדין בשכר. ועי' מג"א שם ס"ק יא ושעה"צ שם אות מה, הדין במשקים ששותים כדי לעורר הרעב. ועי' ח"א שם ומ"ב שם, הדין בקפה השותים בגמר הסעודה.
  510. ↑ ב"ח שם; מ"ב שם. עיי"ש שלפי"ז השותה קודם נט"י צריך לברך ברכה אחרונה שמסתמא אי דעתו לפטור המשקים שבתוך הסעודה.
  511. ↑ עי' ברייתא פסחים קא ב, ותיובתא דר' יוחנן בגמ' שם א-ב, שעל שינוי מקום אין צריך לברך, ועי' בעה"מ שם (כ א), שאע"פ שבגמ' שם ב, לגירסתו (וגי' כתוב שם לראב"ד שם, וגי' רא"ש שם פ"י סי' ו בשם מגילת סתרים דרבינו ניסים וי"ס, ודחה) בסוף הסוגיא נאמר: תניא כוותיה דר' יוחנן, אין הלכה כמותו, שאין לנו כיוצא בזה בכל התלמוד תיובתא דפלוני ותניא כוותיה, ושהוא מתוספת רבנן סבוראי, ועי' כתוב שם לראב"ד שם, שפי' בע"א, ועי' ציון 525, שי"ג בע"א.
  512. ↑ רב חסדא בשם רב הונא בגמ' שם, ורב אידי בר אבין שכן שנינו במתניתא דבי רב הינא ואמרי לה במתניתא דבי בר הינק. ועי' ברייתא בגמ' שם: בני חבורה וכו' וגמ' שם ורמב"ם ברכות פ"ד ה"ד ושו"ע או"ח קעח ב ורמ"א שם. ועי' ברייתא בגמ' שם קב א: חברים שהיו וכו' וטור שם.
  513. ↑ גמ' שם קא ב, לגי' רי"ף ור"ן שם (כ א) ותוס' שם ד"ה אלא וקצור פסקי הרא"ש שם פ"י סי' ו וריטב"א ומהר"ם חלאווה שם.
  514. ↑ עי' תוס' שם; עי' קצור פסקי הרא"ש שם.
  515. ↑ ע"ע קדוש.
  516. ↑ ר"ן שם, והובא בב"י או"ח סי' קעח. ועי' מהר"ם חלוואה שם, שפי' בע"א.
  517. ↑ גמ' שם, לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה ממקום למקום.
  518. ↑ רש"י שם ד"ה ממקום למקום.
  519. ↑ רמב"ם ברכות פ"ד ה"ה; ס' השולחן הל' סעודה ש"ב; תרומת הפרדס שער תיקון הברכות; עי' שו"ע או"ח קעח א.
  520. ↑ פסחים קא ב.
  521. ↑ עי' רש"י שם ד"ה בדברים שאין טעונים; רשב"ם שם ד"ה בדברים שאינן טעונין; עי' תוס' שם ד"ה אלא, בשמו.
  522. ↑ רב חסדא בגמ' שם.
  523. ↑ ע"ע ברכה מעין שלש ציון 166 ואילך (ושם ציון 171 שיש להחמיר כן). ושם ציון 169, שי"ח וסוברים דהיינו ה' מיני דגן בלבד. ושם ציון 170, שי"ח וסוברים דהיינו פת בלבד.
  524. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אבל דברים; רשב"ם שם ד"ה אבל דברים.
  525. ↑ רב חסדא בגמ' שם.
  526. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אבל דברים; רשב"ם שם ד"ה אבל דברים.
  527. ↑ רש"י שם ד"ה לקיבעיה; רשב"ם שם ד"ה לקיבעיה.
  528. ↑ רא"ש שם פ"י סי' ו.
  529. ↑ גמ' שם, ורש"י ד"ה אחד זה ורשב"ם ד"ה אחד זה.
  530. ↑ רי"ף פסחים קב א (כ ב), בשם רבואתא, והובא ברא"ש שם פ"י סי' ו; רמב"ם ברכות פ"ד ה"ג-ה"ה, לפי כס"מ שם ה"ד וב"י או"ח סי' קעח; עי' שו"ע שם ב.
  531. ↑ ע"ע הלכה: מתוך סוגיות התלמוד ציון 146 ואילך. רי"ף שם, והובא ברא"ש שם.
  532. ↑ עי' רי"ף שם, והובא ברא"ש שם. וע"ע הנ"ל: שם ציון 149.
  533. ↑ עי' גמ' שם קב א, לגירסתנו וגי' רשב"ם שם ד"ה ה"ג, ועי' ציון 503, שי"ג בע"א.
  534. ↑ עי' כס"מ ברכות פ"ד ה"ד.
  535. ↑ רשב"ם שם ד"ה ה"ג תניא כוותיה דרב חסדא, לפי ב"י שם; תוס' שם סוד"ה (קא ב) כשהן; רא"ש שם, בשם רשב"ם, והסכים לו; רמ"א בשו"ע שם, לפי עטרת צבי שם סק"ו ומגן גבורים שם אלף המגן סק"ח; מגן גבורים שם, בשם התו' והרא"ש ורוה"פ.
  536. ↑ רא"ש שם, בשם רשב"ם. ועי' ציון 402.
  537. ↑ עי' רא"ש שם, שכן מוכח מהברייתא שהביא ר"נ בר יצחק בגמ' שם, שהברייתא שהיא כרב ששת דעת יחיד היא של ר' יהודה ות"ק חלוק עליו. ועי' כס"מ שם, שדחה.
  538. ↑ עי' ראשונים שבציון 513; עי' רי"ף פסחים קא ב (כ א-ב); תוס' שם קב א ד"ה (קא ב) כשהן, ובד' ר"ח ורשב"ם; רא"ש שם פ"י סי' ו; רמ"א בשו"ע או"ח קעח ב.
  539. ↑ עי' תוס' שם; רא"ש שם; עי' רמ"א שם.
  540. ↑ ע"ע הסח הדעת ציון 401 ואילך. ושם ציונים 399 ואילך, 403 ואילך, שי"ח.
  541. ↑ תוספ' ברכות פ"ד.
  542. ↑ תוס' שם.
  543. ↑ ראב"ד בהשגות שם, והוסיף: וכ"ש אם רואה מקומו שאינה עקירה כלל.
  544. ↑ רמב"ם ברכות פ"ד ה"ה; ר"ן שם (כ ב), בשם רמב"ן ורא"ה; שו"ע שם.
  545. ↑ עי' תוספ' שבציון 541. כ"מ מרמב"ם שבציון 530; עי' כס"מ שם, בד' רמב"ם שם.
  546. ↑ עי' כס"מ שם, בד' רמב"ם שם.
  547. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  548. ↑ כס"מ שם, בד' רמב"ם שם.
  549. ↑ כס"מ שם, בד' רמב"ם שם; שו"ע שם. ועי' ציון 511.
  550. ↑ ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע בירו' ברכות פ"ו ה"ח.
  551. ↑ רמב"ם ברכות פ"ד ה"ה; תרומת הפרדס שער תיקון הברכות; שו"ע או"ח קעח ב.
  552. ↑ עי' ציון 511.
  553. ↑ כס"מ שם וב"י שם, בתי' הא'.
  554. ↑ כס"מ שם וב"י שם, בתי' הב': וזה נראה יותר; עי' מג"א שם סק"ה; עי' מ"ב שם ס"ק כה, בשם ב"י ושאר פוסקים. ועי' א"ר שם סק"ג.
  555. ↑ כ"מ מראב"ד שבציון 531, בד' הירו' שם; אבן העוזר לשו"ע שם ב, בד' טור שם, וב"י ושו"ע שבציון 532 ואילך, שחזר בו ממש"כ בציון הקודם.
  556. ↑ ראב"ד בהשגות ברכות פ"ד ה"ה, בפי' הירו' שבציון 530; תרומת הפרדס שער תיקון הברכות, בשם יש מן הגדולים. ועי' מג"ע שם וכס"מ שם, שנחלקו כיצד הראב"ד מפרש הירו'.
  557. ↑ א"ח הל' ברכות סי' יח, ע"פ ראב"ד שבציון הקודם, והובא בב"י או"ח סי' קעח; תרומת הפרדס שער תיקון הברכות; שו"ע שם ג, בשם יש מי שאומר. ועי' ט"ז שם סק"ט וא"ר שם סק"ו.
  558. ↑ א"ח שם, והובא בב"י שם; שו"ע שם, בשם יש מי שאומר.
  559. ↑ רמ"א בשו"ע שם א.
  560. ↑ עי' לבוש שם. ועי' א"ר שם סק"ב וא"ז שם סק"א, שתמה.
  561. ↑ עי' תוס' פסחים קב א ד"ה ועקרו וחולין פז א ד"ה משתא ורא"ש שם פ"ו סי' ו, בשם ה"ר יו"ט, ע"פ חולין שם, ודחו; עי' טור או"ח סי' קעח, בשם ה"ר יו"ט בר' יהודה, ע"פ גמ' שם.
  562. ↑ תוס' שם ושם ורא"ש שם ופסחים פ"י סי' כד, ע"פ פסחים שם; טור שם, בשם ר"י.
  563. ↑ ע"ע תפלה.
  564. ↑ רא"ש פסחים שם, ע"פ גמ' שם.
  565. ↑ שו"ע שם ו; לבוש שם.
  566. ↑ ט"ז או"ח קעח סק"י, ע"פ סמ"ג עשין כז; מ"ב שם ס"ק מז, בד' השו"ע שם א.
  567. ↑ א"ר שם סק"י; מאמ"ר שם ס"ק טו; שו"ע הרב שם ס"ו; מ"ב שם, בד' רמ"א בשו"ע שם ב.
  568. ↑ רש"י כתובות סא א ד"ה הכל משהין.
  569. ↑ רמב"ם ברכות פ"ז ה"ז.
  570. ↑ רש"י שם.
  571. ↑ קצור פסקי הרא"ש כתובות פ"ה סי' כה; עי' א"ר סי' קסט סק"א, בסו"ד; עי' מגן גבורים שם אלף המגן סק"ב, בשמו; עי' ערה"ש שם ס"א.
  572. ↑ עי' כתובות סא א; קצור פסקי הרא"ש שם; לבוש שם ס"א.
  573. ↑ טוש"ע או"ח קסט א, ע"פ גמ' שם, במסקנה: כללא דמילתא וכו'.
  574. ↑ מג"א שם סק"א, לפי א"ר שם ומחה"ש שם סק"א (ועי' פמ"ג שם א"א סק"א, שהגיה ופי' בע"א); א"ר שם, בשמו; מגן גבורים שם אלף המגן סק"א, בשם מג"א וא"ר, והסכים להם; ערה"ש שם; ערה"ש או"ח סי' קע ס"ה: משהו; מ"ב סי' קסט סק"ג, ובשעה"צ אות ב, שהוא בשם מג"א וא"ר ומגן גבורים, ודלא כפמ"ג.
  575. ↑ עי' רש"י שם ד"ה כל דאית ליה; עי' עט"ז שם סק"א, בשמו; לבוש שם; עי' מ"ב שם סק"ב.
  576. ↑ ערה"ש סי' קסט שם.
  577. ↑ ערה"ש שם.
  578. ↑ בה"ל שם ד"ה כל דבר, שכ"מ בגמ' שם.
  579. ↑ בה"ל שם ד"ה צריך ליתן ממנו: ומסתברא.
  580. ↑ גמ' שם (ועי' שעה"צ שם אות א); עי' לבוש שם. בטור הזכירו בתור ראיה, אבל לא בעצם הדין, ובשו"ע השמיט כליל, וצ"ב.
  581. ↑ עי' רש"י שם ד"ה קיוהא, ואוצר לעזי רש"י שם; שטמ"ק שם, בשם תר"י; מ"ב שם סק"א, ע"פ גמ' שם.
  582. ↑ שטמ"ק שם, בשם רש"י במהדו"ק.
  583. ↑ פרישה שם סק"א.
  584. ↑ מג"א שם סק"א, ע"פ רש"י שבציון 88; עי' א"ר שם ומגן גבורים שם, בשמו; מ"ב שם סק"ג, בשם אחרונים. ועי' רמב"ם שבציון 89.
  585. ↑ עי' מג"א שם: כן נ"ל; עי' א"ר שם, בשמו; מ"ב שם, בשם אחרונים.
  586. ↑ א"ר שם; מגן גבורים שם, בשמו.
  587. ↑ של"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' קסז במהד' יד רמ"ה); ערה"ש או"ח סי' קסט ס"א; בה"ל שם ד"ה מיד.
  588. ↑ עי' אחרונים שבציון הקודם.
  589. ↑ שעה"צ שם אות ג.
  590. ↑ לבוש או"ח סי' קסט ס"א; עי' מ"ב שם סק"ב.
  591. ↑ עי' מחה"ש שם סק"א.
  592. ↑ מ"ב שם סק"ד.
  593. ↑ רמב"ם ברכות פ"ז ה"ז. ועי' לחם יהודה שם.
  594. ↑ טוש"ע או"ח קסט א, ע"פ גמ' שם; לבוש שם. ועי' ב"י וב"ח שם ופרישה שם סק"ב.
  595. ↑ רמב"ם שם.
  596. ↑ לבוש שם.
  597. ↑ מג"א סי' קע סק"ח, לפי א"ר סי' קסט סק"א ובה"ל שם ד"ה לשמש, ועי' ציון 125, שי"מ בע"א.
  598. ↑ של"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' קסז במהד' יד רמ"ה): ונ"ל; עי' מג"א סי' קסט סק"א, בשמו, ומחה"ש שם סק"א; עי' עו"ת שם סק"א וא"ז שם סק"א, בשם של"ה; א"ר שם, בשם של"ה. ועי' של"ה שם, ראיה לזה מהנהוג במשרתים, שעושים אף מלאכות שאין עבד-עברי (ע"ע) עושה, ועי' מג"א שם, שדחה.
  599. ↑ מג"א שם; א"ר שם, בשמו; ערה"ש שם ס"א, בשם מג"א, והסכים לו; מ"ב שם סק"ג, בשם האחרונים (ועי' שעה"צ שם אות ג). ועי' מגן גבורים שם שלט"ג סק"א.
  600. ↑ בה"ל שם ד"ה מיד, ודימה לדין המג"א שבציון 102.
  601. ↑ עי' ק"נ לרא"ש כתובות פ"ה סי' כה סק"ח; בה"ל סי' קסט ד"ה לשמש, ע"פ כתובות סא א, ושהגמ' שם במימרא: הכל משהין בפני השמש, והטוש"ע שם נקטו דינם בשמש, משום דאורחא דמלתא נקטי שהשמש בודאי עומד שם בשעה שמביאו משא"כ באדם אחר אינו דרך שיושב בשעה שאוכלין.
  602. ↑ בה"ל שם: ואפשר.
  603. ↑ ר' יהושע בן חנניה בברייתא בערובין נג א, שכן ניצחה אותו אישה, שאמרה לו שכך אמרו חכמים, לגירסתנו. ועי' ר"ח שם, שגרס להיפך, ועי' ציון 123 ואילך.
  604. ↑ רש"י שם ד"ה אין משיירין. ועי' תוס' שבציון 125, לפי פרישה או"ח סי' קע סק"ו ומג"א שם סק"ט וערה"ש שם ס"ו, שפי' בע"א, ועי' פתח עינים שם, שפי' שהתוס' אינם חלוקים על רש"י.
  605. ↑ לבוש או"ח סי' קע ס"ג; עי' מ"ב שם ס"ק טו.
  606. ↑ עי' שו"ע או"ח קע ג; עי' לבוש שבציון הקודם.
  607. ↑ מג"א שם סק"ח, לפי ערה"ש שם ס"ה.
  608. ↑ מג"א שם, לפי ערה"ש שם, ועי' ציון 117, שי"מ בע"א.
  609. ↑ עי' ציון 92 ואילך.
  610. ↑ עי' ציון 94.
  611. ↑ ערה"ש שם.
  612. ↑ עי' ציון 97.
  613. ↑ עי' ערה"ש שם.
  614. ↑ עי' דא"ר פ"ט; טוש"ע או"ח קע יח.
  615. ↑ לבוש שם; עי' ד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' יט ס"ק צו, בשמו, והסכים לו; עי' ט"ז שם סק"ט ונחי"ע לדא"ר שם ומ"ב שם ס"ק לט, בשם לבוש.
  616. ↑ א"ר שם ס"ק כא, בד' לבוש שם; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק כב ומ"ב שם, בד' לבוש שם; עי' נחי"ע שם וערה"ש שם סי"ז, בשם הלבוש.
  617. ↑ פרישה שם ס"ק טו; ב"ח שם. ועי' פמ"ג שם, בד' פרישה, וצ"ב.
  618. ↑ פרישה שם.
  619. ↑ פמ"ג שם, בד' ב"ח שבציון הבא ואילך; עי' מ"ב שם, בד' ב"ח שבציון הבא ואילך.
  620. ↑ ב"ח שם; עי' ט"ז שם ומ"ב שם, בשמו; עי' מג"א שם ס"ק כב, בשם ב"י (וצ"ב, שאינו שם, ועי' פמ"ג שם, שאולי הוא ט"ס וצ"ל ב"ח); עי' מגן גבורים שם אלף המגן ס"ק יח, בשם ב"י (וצ"ב, שאינו שם) וב"ח.
  621. ↑ ב"ח שם; עי' מ"ב שם, בשמו.
  622. ↑ ט"ז שם; מ"ב שם, בשמו; עי' ערה"ש שם, בשם ט"ז.
  623. ↑ עי' ט"ז שם; עי' מ"ב וערה"ש שם, בשמו.
  624. ↑ עטרת צבי שם סק"י.
  625. ↑ עי' מג"א שם ס"ק כג.
  626. ↑ ציון 58 ואילך.
  627. ↑ עי' לבוש או"ח סי' קסט ס"א; פמ"ג שם מ"ז סק"א, בשם לבוש, והסתפק בזה למעשה; לבושי שרד שם, בד' ט"ז שם (ועי' פמ"ג שם, שהסתפק בד' הט"ז); מ"ב שם סק"ז, בשם י"א. ועי' מכתם לדוד ברכות פ"ז ה"ז.
  628. ↑ רש"י חולין קז ב ד"ה לא יתן; כ"מ מרא"ש חולין פ"ח סי' יז; עי' רי"ו תא"ו נט"ז ח"ד (קמד ד); עי' לבוש שם; עי' עטרת צבי שם סק"א; עי' מ"ב שם סק"ה.
  629. ↑ עי' ברייתא חולין שם; עי' רי"ף ברכות מב א בדפי הרי"ף; עי' רא"ש חולין שם; עי' טוש"ע או"ח קסט א; עי' לבוש שם.
  630. ↑ רש"י שם, לפי ב"י שם, והובא בד"ח לרא"ש שם ס"ק עח; לבוש שם; עי' מג"א שם סק"ב, בפי' הא'; ערה"ש שם ס"ב; מ"ב שם סק"ו, בפי' הא', בשם מג"א ושאר אחרונים.
  631. ↑ עי' ברייתא שם.
  632. ↑ עי' תר"י ברכות שם ב; עי' טור שם; לבוש שם; ט"ז שם סק"א; עי' עטרת צבי שם; עי' מג"א שם, בפי' הא'; עי' ערה"ש שם; עי' מ"ב שם, בפי' הא'.
  633. ↑ תר"י שם; עי' טור שם; עי' לבוש שם; עי' ט"ז שם; עטרת צבי שם; עי' מג"א שם, בפי' הא'; עי' ערה"ש שם; עי' מ"ב שם, בפי' הא'.
  634. ↑ רי"ו שם, והובא בב"י שם; ד"ח שם, בשם ב"י בשם רי"ו; עי' לבוש שם; עי' מג"א שם, בשם י"מ; עי' מ"ב שם, בשם י"מ.
  635. ↑ לבוש שם: מתוך ביעתותא; עי' מ"ב שם, בשם י"מ.
  636. ↑ עי' רי"ו שם; עי' מגן גבורים שם אלף המגן סק"ג, בד' השו"ע.
  637. ↑ רש"י שם; כ"מ מרא"ש שם; עי' רי"ו שם; עי' לבוש שם; טז שם; עי' עטרת צבי שם. ועי' ערה"ש שם, בד' הטור, וצ"ב.
  638. ↑ עי' ברייתא שם; עי' רי"ף ברכות שם ב; עי' טוש"ע שם.
  639. ↑ ברייתא שם.
  640. ↑ רבינו גרשום חולין שם; עי' תר"י שם; עי' עטרת צבי שם.
  641. ↑ רש"י שם; עי' רי"ו שם; עי' לבוש שם.
  642. ↑ רש"י שם; עי' לבוש שם.
  643. ↑ עי' רש"י שם; טור שם; עי' לבוש שם; ט"ז שם.
  644. ↑ תר"י שם, והובא בב"י שם ומ"ב שם סק"ח; עי' רמ"א בשו"ע שם; עי' לבוש שם.
  645. ↑ עי' רמ"א שם; לבוש שם.
  646. ↑ תר"י שם, והובא בב"י ומ"ב שם; לבוש שם; ט"ז שם סק"ב; עטרת צבי שם סק"ב; מג"א שם סק"ד; ערה"ש שם.
  647. ↑ תר"י שם, והובא בב"י ומ"ב שם; ט"ז שם; עטרת צבי שם; עי' מג"א שם; לבוש שם.
  648. ↑ תר"י שם, והובא בב"י ומ"ב שם; עטרת צבי שם; לבוש שם.
  649. ↑ ערה"ש שם.
  650. ↑ מג"א שם; מגן גבורים שם אלף המגן סק"ד, בשמו; מ"ב שם, בשם אחרונים. ועי' פמ"ג שם א"א סק"ד.
  651. ↑ ערה"ש שם.
  652. ↑ ציון 312 ואילך.
  653. ↑ שו"ע או"ח קסט א.
  654. ↑ ר' זירא אמר רב בחולין קז ב, לגירסתנו; מאירי שם. ברי"ף ברכות מב א בדפי הרי"ף ורא"ש חולין פ"ח סי' יז: לשמש, ועי' מעיו"ט שם סק"ת ועי' ציון הבא. הרמב"ם השמיט, ועי' שעה"צ שם אות יא.
  655. ↑ טוש"ע שם: ליתן לו, לפי ב"י שם; עט"ז שם, בשמו, ובד' רמב"ם שבציון 150. ועי' ב"י שם וסי' קסג וב"ח שם סי' קסט.
  656. ↑ ברייתא שם; רי"ף ברכות שם; רא"ש חולין שם; מאירי שם; טוש"ע שם. וע"ע נטילת ידים.
  657. ↑ רש"י לרי"ף שם.
  658. ↑ לבוש שם ס"ב; עטרת צבי שם סק"ג.
  659. ↑ רמב"ם ברכות פ"ו הי"ט. ועי' נחלת צבי שם סק"א.
  660. ↑ עטרת צבי שם; עט"ז שם.
  661. ↑ עטרת צבי שם; עט"ז שם; עי' מג"א שם סק"ה.
  662. ↑ עי' יש"ש חולין פ"ח סי' לה, ע"פ גמ' שם: ת"ש דרב הונא בר סחורה וכו'; מגן גבורים שם אלף המגן סק"ה, בשמו, ודחה הראיה; עי' עו"ת שם סק"ב.
  663. ↑ מגן גבורים שם.
  664. ↑ ע"ע ברכת היין. טוש"ע או"ח קסט ג.
  665. ↑ ר' זירא אמר רב בחולין קז ב; רמב"ם ברכות פ"ז ה"ז; טוש"ע שם; לבוש שם.
  666. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם: שיתנו לו.
  667. ↑ ריטב"א שם: נמלך; שו"ע שם; לבוש שם.
  668. ↑ רש"י שם ד"ה השמש מברך; נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם; עי' לבוש שם.
  669. ↑ רמב"ם שם.
  670. ↑ מ"ב שם ס"ק יב.
  671. ↑ רש"י שם; נמוק"י שם; עי' לבוש שם.
  672. ↑ לבוש שם.
  673. ↑ ע"ע ברכה מעין שלש.
  674. ↑ עי' טוש"ע שם; לבוש שם.
  675. ↑ מג"א שם סק"ז, ע"פ ב"י או"ח סי' קעד ושו"ע שם קעז ה וקעט ה; א"ר שם סק"ג וערה"ש שם ס"ד, בשמו; מ"ב סי' קסט שם, בשם מג"א ושאר אחרונים שציין בשעה"צ סי' קצ אות יב, ודלא כט"ז שבציון הבא.
  676. ↑ עי' ט"ז או"ח סי' קעט סק"ד.
  677. ↑ ט"ז שם, לפי א"ר שם ומגן גבורים סי' קסט אלף המגן סק"ז וערה"ש שם. ועי' מגן גבורים שם שלט"ג סק"ג. ועי' א"ר שם (והובא בערה"ש שם), שמסיק שלדינא צ"ע.
  678. ↑ עי' ר' זירא אמר רב בחולין קז ב; עי' טור או"ח סי' קסט; שו"ע שם ג; עי' לבוש שם. הרמב"ם השמיט, ועי' כס"מ ומער"ק ומרה"מ (חעלמא) ולחם יהודה ומכתם לדוד ובן ידיד וזיו משנה ובאר יהודה ברכות פ"ז ה"ז ושכנה"ג שם הגב"י אות ד ומגן גבורים שם.
  679. ↑ עי' ציון 92 ואילך. עי' ט"ז שם סק"ד; עי' א"ר שם סק"ד, בשמו.
  680. ↑ רב פפא בגמ' שם, בד' רב, ורש"י ד"ה אי איכא אדם חשוב, ונמוק"י שם; טוש"ע שם; לבוש שם.
  681. ↑ עי' רש"י ונמוק"י שם; עי' טוש"ע שם. ועי' ט"ז שם ומגן גבורים שם וערה"ש שם.
  682. ↑ לבוש שם.
  683. ↑ ריטב"א שם; לבוש שם.
  684. ↑ רב פפא בגמ' שם, בד' ר' יוחנן בגמ' שם; טוש"ע שם; לבוש שם.
  685. ↑ עי' ציון 159 ואילך. שו"ע שם; לבוש שם: ביין.
  686. ↑ תוס' פסחים קב א ד"ה (קא ב) כשהן.
  687. ↑ לבוש שם.
  688. ↑ עי' ציון 110 ואילך.
  689. ↑ ט"ז שם; עי' א"ר שם, בשמו.
  690. ↑ ע"ע: המאכל שמזמנים עליו. עי' אחרונים שבציון 185; מ"ב סי' קסט ס"ק יד.
  691. ↑ עי' תוספ' ברכות פ"ה; ברייתא ברכות מה א; עי' רא"ש שם פ"ז סי' ג; עי' מאירי שם; שו"ע או"ח קע כא; עי' רמ"א בשו"ע שם קסט ג; לבוש או"ח סי' קע סכ"א. הרי"ף הרמב"ם והטור השמיטו.
  692. ↑ רש"י שם ד"ה אוכל עמהם; פסקי רי"ד שם; עטרת צבי שם ס"ק יג.
  693. ↑ עי' ראשונים שבציון 185; עי' רמ"א סי' קסט שם; עי' לבוש סי' קע שם.
  694. ↑ מאירי שם.
  695. ↑ רש"י שם; פסקי רי"ד שם; עטרת צבי שם.
  696. ↑ ע"ע זמון ציונים 1 ואילך, 12 ואילך.
  697. ↑ מ"ב שם ס"ק מג.
  698. ↑ ע"ע זמון ציון 42 ואילך, מח' תנאים בשיעור האכילה המחייבת בזימון, ושם, ציון 44, שכן הלכה. מ"ב סי' קסט ס"ק יד: מעט.
  699. ↑ מ"ב שם.
  700. ↑ עי' ציונים 571 ואילך, 590 ואילך.
  701. ↑ ערה"ש או"ח סי' קע סי"ח.
  702. ↑ עי' תוספ' שם; עי' ברייתא שם; רא"ש שם; מאירי שם; שו"ע שם; לבוש שם. הרי"ף הרמב"ם והטור השמיטו.
  703. ↑ לבוש שם.
  704. ↑ עו"ת שם ס"ק יב.
  705. ↑ עי' ט"ז שם סק"י; עי' א"ר שם ס"ק כד וערה"ש שם, בשמו; עי' מ"ב שם ס"ק מג.
  706. ↑ עי' א"ר סי' קס ס"ק כד: אפשר; עי' מ"ב שם ס"ק מג, בשמו; פמ"ג שם מ"ז סק"י.
  707. ↑ ע"ע זמון ציון 706 ואילך.
  708. ↑ עי' פמ"ג שם.
  709. ↑ ציון 115 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:סעודה&oldid=139777"