אנציקלופדיה תלמודית:ערב ראש השנה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - היום שקודם לראש השנה, לענין דינים ומנהגים הנוהגים בו

מנהגי היום

הליכה לבתי קברות

יש הנוהגים לילך בערב ראש השנה לבתי קברות - ולהקיפם[1] - כדי להשתטח על קברי צדיקים[2], להכניע עצמו ליום הדין[3]. ונוהגים לומר על הקברות תחינות ובקשות[4], שבשעה שליבו של אדם כנוע תפלתו רצויה[5], או לפי שדעת המתים מועילה[6], או שמתפלל לקב"ה שיענהו בזכות הצדיקים הקבורים שם[7], או לפי שבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הרי הוא מקום קדוש וטהור, והתפלה במקום קדוש מתקבלת יותר[8].

טבילה

נוהגים לטבול בערב ראש השנה[9] - וכן בערב-יום-הכפורים*[10], ובהושענא-רבה*[11] - משום טומאת קרי[12], שאף על פי שחובת הטבילה שתיקן עזרא בבעל-קרי* בטלה[13], מכל מקום, כיון שיש בטבילה זו קדושה גדולה, נוהגים בה בראש השנה, שהוא יום של סליחה ותפילה יתירה[14]. ואף על פי שאין אדם נטהר מטמאת-מת* בלא הזאה[15], מכל מקום עליו לטבול לטומאת קרי, שמה שיש בידו לעשות יעשה[16]. על הסוברים שחייב אדם לטהר עצמו בראש-השנה* - וכן ביום-הכפורים* - כמו ברגלים[17], שלדעתם חיוב הטהרה* ברגלים אינו משום חובת קרבנות הרגלים, אלא שגזירת הכתוב הוא שיטהר אדם את עצמו בכל יום-טוב*, ע"ע טהרה[18].

ברכה על הטבילה

אין מברכים על הטבילה בראש השנה[19], שאינה חובה, ולא נעשית אלא בשביל טהרה בלבד[20].

שפיכת ט' קבים מים

במקום הטבילה של ערב ראש השנה - כגון כאשר קשה לאדם לטבול מחמת הצינה[21] - יש מן הראשונים שכתבו שרשאי אדם לשפוך על גופו ט' קבין מים, כי אין הטבילה של ערב ראש השנה נעשית לשם חובה, אלא לשם טהרה בלבד[22].

לבישת בגדי לבן ותספורת

ערב ראש השנה לובשים בגדי לבן ומתעטפים בבגדי לבן ומגלחים הזקן[23] - וחותכים צפרניהם[24], ומתרחצים[25], ומכבסים בגדיהם[26] - שיודעים שהקב"ה עתיד לעשות להם נס ביום הדין[27]. וכתבו אחרונים, שאין הענין בזה שישמח האדם ויגיל וישליך את רוע מעשיו אחר גוו, אלא יהיה עצב על חטאותיו ויתענה עליהם, ודוקא אחר שיעשה כן, ילבש לבנים ויעשה כל מעשה המראה לבני אדם שמחה וששון, ובפרט לעיני האומות שיכירו וידעו אהבתו של הקב"ה אלינו מכל אומה ולשון[28].

צדקה

ערב ראש השנה - קודם שאומרים הסליחות*[29], או בשעה שהולכים לבתי הקברות[30] - נוהגים ליתן צדקה לעניים[31] - בשיעור רב[32] - וחשוב הדבר כהקרבת קרבן על העוונות[33].

כפרות

מנהג הכפרות*, יש מן הגאונים והראשונים שכתבו שעושים אותו בערב ראש השנה[34]. ויש מן הגאונים והראשונים שכתבו שנוהגים לעשותו בזמנים אחרים[35].

מלקות

ערב ראש השנה, יש שכתבו שראוי לאדם ללקות ארבעים מלקות* בפני שלשה מישראל, במקום בית-דין*, שאף על פי שעונשי סנהדרין* בטלו[36], מכל מקום יש בכך משום סגולה להציל אדם מדין שמים על ענינים מסוימים[37].

על המנהג להתיר את הנדרים* בערב ראש השנה, ע"ע התרת נדרים[38]. על כך שאין תוקעים בשופר* בערב ראש השנה, אף על פי שתוקעים בשופר בשאר ימי חודש אלול*, ועל הטעמים לכך, ע"ע אלול[39].

על המוכר בהמה לחברו בערב ראש השנה - וכן בערבי שאר ימים שדרך ישראל לעשות בהם סעודות, דהיינו בערב יום טוב האחרון של סוכות* ובערב יום טוב הראשון של פסח* ובערב שבועות* ובערב ראש-השנה*, ולדעת ר' יוסי הגלילי אף בערב יום-הכפורים* בגליל[40] - שצריך להודיעו אם מכר את אמה או את ולדה לשחוט, כדי שימתין הלוקח ולא ישחטנה עד למחר, ולא יעבור על איסור אותו-ואת-בנו*, ע"ע אותו ואת בנו[41].

על המוכר לחברו בהמה בערב ראש השנה - וכן בערבי שאר ימים שדרך ישראל לעשות בהם סעודות[42] - שיש אומרים שאם נתן לו עליה הלוקח מעות, קנאה הלוקח, שבזמנים אלו העמידו חכמים דבריהם על דין תורה שמעות קונות, מפני כבודם של ימים אלו, או משום שכל העם צריכים בהם לבשר, ע"ע כסף[43].

על המוכר לחברו בהמה בערב ראש השנה - וכן בערבי שאר ימים שדרך ישראל לעשות בהם סעודות[44] - ומזכה לו אותה על ידי אחר שלא מדעתו, שכיון שזכות היא ללוקח להוציא מעות ולקנות בשר ביום זה, שהכל דרכם בכך, וזכים לאדם שלא בפניו, קנאה הלוקח, אף על פי שבשאר ימות השנה אין המוכר יכול לזכות ללוקח בהמה על ידי אחר, לפי שחוב הוא ללוקח, שאין אדם רוצה להרבות בהוצאות - ע"ע זכין לאדם שלא בפניו[45].

התענית

מהותה

ערב ראש השנה, נחלקו ראשונים ואחרונים אם מתענים בו: א) יש שכתבו שנוהגים להתענות בו[46] - בין גדולים בין קטנים[47] - שביום זה מתכפרים שליש מעוונותיהם של ישראל[48], והוא יום רצון[49]. וכן מצינו בירושלמי, שרבי יונתן היה צם כל ערב ראש השנה[50]. לדעה זו, אותה שמצינו בדרש, שבערב ראש השנה גדולי הדור מתענים והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהם[51], אין הכוונה לגדולי הדור דוקא, אלא לכל אדם, שבענינים של צער רשאי כל אדם לעשות עצמו גדול[52], או שלא אמרו כן אלא לענין חטאי הכלל, שהגדולים מתענים עבורם כדי לרצות ולפייס את הקב"ה בעבורם, אבל לענין החיוב המוטל על כל יחיד ויחיד אין תענית הגדולים מועילה, אלא על כל אחד ואחד להתענות עבור עצמו[53]. ב) ויש שכתבו, שדוקא גדולי הדור מתענים בערב ראש השנה, אך לא שאר העם[54], ולדעתם זו היא שמצינו בדרש, שבערב ראש השנה גדולי הדור מתענים[55]. ג) ויש הנוהגים שלא להתענות בערב ראש השנה כלל[56], שלדעתם יש בכך משום איסור חקות-הגוים*[57], שהרי אף הגוים מתענים בערבי חגיהם[58], או לפי שאסור להתענות בערב-יום-טוב*[59]. ד) ויש שכתבו, שאף על פי שמתענים בערב ראש השנה, מכל מקום נוהגים לאכול בו לפני עלות השחר[60] - קודם שמתחילה התענית[61] - כדי שלא יהיה בתענית זו משום איסור חקות הגוים[62], וכדי שלא יהיה בזה משום איסור תענית בערב יום טוב[63].

תנאי באכילה קודם עלות השחר

הבא לאכול בערב ראש השנה - לסוברים שמתענים ביום זה[64] - קודם עלות השחר, לאחר שישן שינת קבע, נחלקו ראשונים ואחרונים אם צריך להתנות מראש שיהא מותר לו לאכול ולשתות לכשיקום, כשם שצריך להתנות על כך בשאר תעניות, לסוברים כן[65]: יש סוברים שאף על פי שבשאר תעניות הרוצה לאכול ולשתות קודם עלות השחר צריך להתנות על כך במפורש, בתענית של ערב ראש השנה אין צריך להתנות על כך במפורש, שהואיל ומנהג הוא לאכול קודם עלות השחר - לסוברים כן[66] - חשוב הדבר כאילו התנה על כך[67]. ויש סוברים שכשם שבשאר תעניות צריך אדם להתנות שרוצה הוא לאכול ולשתות קודם עלות שחר, כך בתענית של ערב ראש השנה צריך להתנות על כך[68].

באבל

אבל, שצריך לאכול סעודת הבראה*[69], יש מן הראשונים סוברים שאינו מתענה תענית של ערב ראש השנה, כיון שתענית זו אינה חובה[70]. ויש שכתבו, שכיון שאם רצה האבל שלא לאכול סעודת הבראה, אלא להתענות, רשאי[71], צריך הוא להתענות אף בערב ראש השנה[72].

תחילת זמנה

תחילת זמן התענית של ערב ראש השנה, כתבו ראשונים שהוא בעלות-השחר*[73].

סוף זמנה

סוף זמן התענית של ערב ראש השנה, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שאין משלימים תענית זו עד הלילה[74] - משום שיש להוסיף מחול על הקודש[75], או כדי שלא יכנס אדם לראש השנה כשהוא מעונה[76] - אלא מיד שיוצא מבית הכנסת רשאי לאכול[77], או עד זמן מנחה גדולה[78], או עד שעה ורבע קודם הלילה[79]. ויש סוברים שיש להשלים תענית זו עד הלילה[80].

בסעודת ברית מילה

סעודת ברית-מילה* שאירעה בערב ראש השנה, כתבו ראשונים ואחרונים שמותר לאכול בה[81] - שתענית זו אינה תיקון חכמים, אלא מנהג בעלמא[82] - מהם שכתבו שאותם השייכים לברית המילה מצווים לאכול בה, ואילו שאר הנוכחים רשאים לאכול בה[83], מהם שכתבו, שעשרה בני אדם מצווים לאכול בה, ואילו השאר אינם אלא רשאים לאכול בה[84], ומהם שכתבו שאין מצוה לאכול בסעודה זו כלל, אלא מי שרוצה לאכול יאכל, ומי שרוצה להתענות יתענה[85]. על דיני סעודת ברית בערב-יום-טוב*, ע"ע ערב יום טוב.

המתענה בכל ערב ראש חודש

מי שקיבל על עצמו להתענות בכל ערב ראש חודש[86], נחלקו אחרונים אם צריך להתענות אף בערב ראש השנה, לסוברים שמותר להתענות בערב-יום-טוב[87]: יש שכתבו שאינו חייב, שלדעתם טעם התענית של ערב ראש חודש הוא משום מיעוט הירח[88], ובערב ראש השנה אין הלבנה טעונה פיוס, שאין לך פיוס גדול מזה שעל ידי המיעוט שלה היא מתעלה ומתקדשת ביותר[89]. ויש שכתבו, שמי שקיבל על עצמו להתענות בכל ערב ראש חודש, חייב להתענות אף בערב ראש השנה[90].

התפלות וקריאת התורה

"עננו" ו"אלהינו ואלהי אבותינו וכו'"

כיון שערב ראש השנה יום תענית הוא[91], אומר בו היחיד "עננו"[92] - בתפילת מנחה*, כבכל תענית*[93], לסוברים שתענית שאין משלימים אותה אומרים בה "עננו"[94] - אך שליח הצבור לא יאמר "עננו" בחזרת-הש"ץ*, שאין זו תענית-ציבור* אלא תענית-יחיד* בלבד[95]. וכן כתבו אחרונים לענין תפילת "אלהינו ואלהי אבותינו וכו'", שאין אומרים אותה בתענית של ערב ראש השנה, לפי שתענית יחיד היא ולא תענית ציבור[96].

נשיאת כפים

אין הכהנים נושאים כפים בתפילת מנחה של ערב ראש השנה, שתענית יחיד הוא, ולא תענית צבור[97]. ויש מן הראשונים מסתפקים לומר, שכיון שהכל מתענים ביום זה, נושאים בו הכהנים כפים[98].

מזמור "למנצח"

יש הנוהגים לומר בתפילת שחרית* של ערב ראש השנה מזמור "למנצח וגו' יענך ה' ביום צרה"[99], שלדעתם אף בשאר ערבי ימים טובים אומרים מזמור זה[100], או לפי שערב ראש השנה יום תענית הוא[101], ועל כן חשוב כ"יום צרה"[102]. ויש מן הראשונים סוברים שאין אומרים בערב ראש השנה מזמור "למנצח", כבשאר ערבי ימים טובים, שאין אומרים בהם מזמור "למנצח", לסוברים כן[103].

נפילת אפים

תפילת שחרית* של ערב ראש השנה, כתבו ראשונים ואחרונים שאין נופלים בה אפים[104], כבכל ערב-יום-טוב*[105]. בשעת אמירת הסליחות*, כתבו ראשונים ואחרונים שנופלים אפים[106], כיון שמסיימים אותן קודם עלות-השחר*[107], ומהם שהוסיפו, שאפילו אירע שהמשיכו לומר סליחות עד אחר עלות השחר, נופלים אפים[108], שכיון שרוב פעמים רגילים לסיים סליחות קודם עלות השחר, תקנו ליפול בהן אפים תמיד[109], ועוד, שלענין תפלה אין חשוב יום* אלא מהנץ-החמה* ואילך[110]. מקומות שנוהגים לילך לבית הכנסת אחר עלות השחר, ומאריכים בסליחות, כתבו אחרונים שאם נופלים על פניהם בסליחות, ובתפילה לא, הרי זה "תרתי דסתרי"[111]. ויש מן הראשונים סוברים שאין ליפול אפים בערב ראש השנה כלל, לא בסליחות ולא בתפילת שחרית[112]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שנופלים אפים אפילו בתפילת שחרית של ערב ראש השנה[113], ומן האחרונים יש שהוסיפו, שמנהג יפה הוא, לפי שראש השנה הוא זמן דין[114], וכיון שהמלך יושב על כסא דין, טוב לאדם שיתנפל ושיתחנן לפניו, אולי יזכה בדינו[115].

על הסליחות* הנאמרות בערב ראש השנה, ועל זמן אמירתן, ע"ע סליחות.

קריאת התורה

תענית של ערב ראש השנה, כתבו ראשונים ואחרונים שאין קוראים בה בתורה בפרשת "ויחל"[116] - כפי שקוראים בתעניות ציבור[117] - שאף על פי שהכל נוהגים בתענית זו, מכל מקום אין דינה כתענית ציבור אלא כתענית יחיד[118].

הערות שוליים

  1. עי' מטה משה ומג"א דלהלן, ע"פ האגודה מס' שמחות סי' ג: נהגו להקיף בית הקברות.
  2. עי' מהרי"ל הל' ר"ה סי' ג, והובא בד"מ או"ח סי' תקפא ס"ק ד וסי' תרה ס"ק ד, וכ"ה ברמ"א שם תקפא ד ובמג"א שם ס"ק טז; עי' מטה משה סי' תשפט; לבוש שם ס"ד; עי' א"ז שם ס"ק יט וא"ר שם ס"ק לט. ועי' מהרי"ל שם, שבמקום סכנה אין לנהוג כן. ועי' מג"א בשם כתבים, שאין לילך על קבר אחד ב' פעמים באותו יום. וע"ע בית הקברות ציון 171 ואילך. ועי' מג"א סי' תקנט ס"ק טו בשם האר"י, שאין לילך לבתי קברות אלא לצורך הלוית המת, ועי' מג"א שם וחיי אדם סי' קלח ס"ה, שבעל קרי יזהר מאוד שלא ילך לבתי קברות.
  3. ד"מ או"ח סי' תקפא שם.
  4. מטה משה שם; ד"מ שם ורמ"א שם; לבוש שם; א"ז שם; עי' חיי אדם סי' קלח ס"ה.
  5. ד"מ שם, טעם א.
  6. ד"מ שם, טעם ב, ע"פ דברי רבא בסוטה לד ב: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות; עי' פמ"ג למג"א שם, בשם סידור מענה לשון: משמע קצת שמבקשים מאת הנפש שיליץ טוב בעדנו. ועי' מהרי"ל הל' תענית סי' יח (והובא בא"ז שם ובא"ר שם ובפמ"ג שם): והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם אך יבקש מאת ה' יתברך שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר, וצ"ב.
  7. עי' מחצה"ש למג"א שם, טעם א; חיי אדם שם.
  8. א"ז שם וא"ר שם, ע"פ המהרי"ל הל' תענית סי' יח; מחצה"ש שם, טעם ב.
  9. מאירי ברכות כב א; עי' תשב"ץ קטן סי' קכב; כלבו סי' סד, והובא בד"מ או"ח סי' תקפא ס"ק ד; עי' האגודה יומא פח א; רמ"א או"ח שם ד; ס' המנהגים לר"א טירנא ר"ה; לבוש או"ח שם ס"ד; עי' כנה"ג או"ח שם הגה"ט אות ח, שכ"ה מנהג חסידים ואנשי מעשה; חיי אדם סי' קלח ס"ה: ראוי לכל אדם, ועי"ש: ולא יקדים לטבול עד שעה קודם חצות היום, והובא במ"ב שם ס"ק כוט.
  10. ע"ע. מאירי שם; האגודה שם.
  11. ע"ע, ציון 81. עי' תשב"ץ קטן שם.
  12. מאירי שם. וכעי"ז בכלבו שם: שתפלות ר"ה ויוה"כ צריכות טהרה מאוד; לבוש שם.
  13. ע"ע בעל קרי: ביטול התקנה.
  14. מאירי שם.
  15. ע"ע הזאה (לטהרה): בטהרת טמא מת.
  16. לבוש שם.
  17. ע"ע טהרה: טהרה ברגל.
  18. ציון 389 ואילך.
  19. כלבו סי' סד בשם מהר"ם מרוטנבורג, והובא בד"מ או"ח סי' תקפא ס"ק ד; עי' האגודה יומא פח א; לבוש או"ח שם ס"ד.
  20. כלבו שם.
  21. עי' מ"ב סי' תקפא ס"ק כו.
  22. תשב"ץ קטן סי' קכב בשם מהר"ם מרוטנבורג, והובא בב"י או"ח סי' תרו ובדרישה שם ס"ק ב; כלבו סי' סד בשם בשם מהר"ם מרוטנבורג, והובא בד"מ או"ח סי' תקפא ס"ק ד.
  23. ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג, והובא באו"ז ח"ב סי' רנז וברא"ש ר"ה פ"ד סי' יד ובמרדכי שם סי' תשח ובהגמ"י שופר פ"א ה"א ובטור או"ח תקפא ובסדר היום סדר ערב ר"ה, ועי' מהרי"ל הל' ר"ה סי' ג: כן איתא במדרש; שו"ע שם ד; לבוש שם ס"ד; א"ר שם ס"ק לו; עי' חיי אדם סי' קלח ס"ז: בגדי שבת. ועי' ביאור מהרש"ל לטור שם (והובא בפרישה שם ס"ק יב ובב"ח שם ובט"ז שם ס"ק ה), שמ"מ לא ילבש בגדי רקמה ואגמן, שא"כ לא תהיה בזה ראיה שבטוח הוא בה' יתברך שיעשה לו נס, שמא אינו מפחד מיום הדין כלל, משא"כ כשלובש בגדי לבן שיש בהם זכרון ליום המיתה, מראה בכך שזוכר את יום הדין, אלא שבטוח הוא בה' יתברך, ועי"ש טעם נוסף, שבלבישת בגדי הלבן יש סימן לכפרה, שנאמר (ישעיהו א יח): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ועי' ר"ח פלטיאל בראשית מא יד, שי"ס שאין מתגלחים בערב ר"ה, וצ"ב בכוונתם.
  24. או"ז ורא"ש והגמ"י ומהרי"ל וטור וסדר היום וא"ר שם.
  25. מהרי"ל וטור ולבוש שם.
  26. שו"ע שם. ועי' חיי אדם שם.
  27. ירושלמי שם, והובא בראשונים הנ"ל; עי' מהרי"ל שם בשם המדרש; לבוש שם. ועי' ירושלמי שם שמטעם זה אף אוכלים ושותים בר"ה, ועי' או"ז ורא"ש ומרדכי והגמ"י שם, שהוכיחו מזה שאסור להתענות בר"ה, וע"ע ראש השנה. ועי' בהגר"א או"ח סי' רס ס"א שמ' שביאר הירושלמי שם בע"א, וכ"ה בחיי אדם שם, וצ"ב, וע"ע כבוד שבת ציון 534.
  28. סדר היום שם.
  29. עי' מג"א סי' תקפא ס"ק יז, ומחצה"ש שם.
  30. עי' ציון 2 ואילך. מטה משה סי' תשפט, ועי"ש: וראיתי אדוני מורי הגאון מהר"ש ז"ל היה נותן הצדקה טרם שהתחיל להקיף ואמר שכ"ה נכון שהרי מרבים שם בתחינות (עי' ציון 4 ואילך) לכן יש ליתן קודם לכן צדקה על דרך "בצדק אחזה פניך" (תהילים יז טו).
  31. עי' כלבו סי' סד בשם הרא"ש, ע"פ ברכות ו ב: אגרא דתעניתא צדקתא (ועי' להלן: התענית, שי"ס שמתענים בערב ר"ה); עי' מהרי"ל הל' ר"ה סי' ג: כל מה שיתן צדקה לעניים בער"ה יתן בעין יפה; עי' סדר היום סדר חודש אלול; עי' ד"מ או"ח סי' תרה ס"ק ד: ובקצת הקהילות נוהגים להרבות בצדקות באותם הימים ומנהג יפה הוא, וכעי"ז ברמ"א או"ח תקפא ד; מטה משה שם; לבוש או"ח שם ס"ד.
  32. עי' כלבו שם; עי' מהרי"ל שם; עי' ד"מ שם.
  33. לבוש שם.
  34. עי' רש"י שבת פא ב ד"ה האי פרפיסא; שבה"ל סי' רפג בשם תשוה"ג; תניא רבתי סי' עב. ועי' תשו' ר' נטרונאי גאון או"ח סי' קעט. וע"ע כפרות ציון 85.
  35. ע"ע הנ"ל ציונים 84, 86 ואילך.
  36. ע"ע ???.
  37. סדר היום סדר ערב ר"ה.
  38. ציון 768 ואילך.
  39. ציון 30 ואילך.
  40. עי' משנה חולין פג א, ורש"י שם ד"ה בארבעה.
  41. ציון 92 ואילך.
  42. עי' ציון 1.
  43. ציון 1088.
  44. עי' ציון 1.
  45. ציון 121 ואילך.
  46. עי' שבה"ל הל' שמחות סי' כג וסדר ר"ה סי' רפב בשם ר"ש בר נטרונאי, ואו"ז ח"ב סי' תל, ועי"ש ושם שתענית זו אינה חובה; עי' שבה"ל שם סי' רפב: יש שמתענים, ע"פ הפסיקתא, וע"פ הירושלמי דלהלן; כלבו סי' סד בשם הרא"ש; עי' סדר טרוייש סי' ט: חובה, ע"פ המדרש דלהלן, ועי' ציון 55; הגמ"י שופר פ"א ה"א: מנהגנו, ע"פ הפסיקתא, וע"פ הירושלמי דלהלן; טור או"ח תקפא: נוהגים באשכנז, ע"פ תנחומא דלהלן; מהרי"ל הל' תענית סי' יז: בתפוצת אשכנז; ס' המנהגים לר"א טירנא ר"ה; שו"ע או"ח שם ב; סדר היום סדר חודש אלול וסדר ערב ר"ה. ועי' מרדכי ר"ה סי' תשח (והובא בב"י או"ח שם, ובפרישה שם ס"ק ו), ומהרי"ל הל' ימים נוראים סי' ט (והובא בד"מ או"ח שם ס"ק ד), שחכמים תקנו להתענות ד' ימים לפני ר"ה, כנגד ד' הימים שבין ר"ה ליוה"כ שאוכלים בהם, דהיינו שני ימים של ר"ה ושבת תשובה וערב יוה"כ. ועי' פרישה או"ח שם ס"ק י, שתענית של ערב ר"ה היא משום שא"א להתענות בר"ה עצמו, וע"ע ראש השנה שנחלקו ראשונים אם מותר להתענות בר"ה. ועי' שו"ת בית דוד (שלוניקי) או"ח סי' שמז, שתענית של ערב ר"ה אינה תיקון חכמים, אלא מנהג בעלמא, ועי' ציון 74.
  47. עי' ס' המנהגים לר"א טירנא שם: כל הקהל; סדר היום סדר חודש אלול. ועי' מג"א שם ס"ק ט בשם המהרי"ל, שאף התינוקות מתענים ביום זה, ועי' פמ"ג ולבושי שרד למג"א שם שביארו שכוונתו לבני י"ג שנה ולבנות י"ב שנה, ועי' א"ר שם ס"ק ל שלפנינו במהרי"ל אינו.
  48. עי' ציון 51. ועי' סדר היום שם ושם ומג"א שם, שיש לאדם להתענות ביום זה על עונותיו. ועי' ב"י או"ח שם, שכפרת השליש הראשון של העוונות, קלה מכפרת שני השלישים האחרים, הנעשית בעשי"ת וביוה"כ, ועי' מהרש"א ח"א יומא לו ב, שבערב ר"ה לא מתכפרות לאדם אלא עבירות שבשוגג. ועי' חיי אדם סי' קלח ס"ה: ערב ר"ה הוא יום האחרון מן השנה, וקבלו חז"ל שכל העושה תשובה יום א' בשנה חשוב כאילו שב כל השנה.
  49. מג"א שם.
  50. ירושלמי נדרים פ"ה ה"א ותענית פ"ב הי"ב, וכעי"ז בירושלמי מגילה פ"א הי"ד: רבי יוחנן. ועי' שבה"ל סי' רפב, והגמ"י שם, ובהגר"א או"ח שם ס"ב.
  51. ויקר"ר אמור פ"ל וקה"ר פ"ט ותנחומא אמור סי' כח, והובא בר"ח פלטיאל ויקרא כג מ ובהדר זקנים שם ובפי' הרא"ש עה"ת שם.
  52. עי' ב"י או"ח שם ופרישה שם ס"ק יב בד' הטור שם, ע"פ תענית י ב: לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה וכו' אבל בדבר של צער עושה, ועי' מג"א שם שביאר, שכיון שכל אחד מתענה ביום זה על עוונותיו, ולא על עוונות הציבור (עי' סדר היום ומג"א שבציון 48), אין בזה יוהרא.
  53. סדר היום סדר ר"ה, ועי"ש שסיים: והלואי שיועיל לו בענין הצלתו.
  54. או"ז ח"ב סי' רנז, ע"פ הדרש דלהלן. וכ"מ בר"ן סוף ר"ה (יב ב): נהגו מקצת יחידים.
  55. עי' ציון 51. או"ז שם, ועי' ר"ן שם.
  56. עי' סדר טרוייש שם בשם "יש שאין מתענים", ועי' ציון 45; הגמ"י שופר פ"א ה"א ולבוש או"ח סי' תקפא ס"א: יש מקומות; הגהות לס' המנהגים לר"א טירנא שם אות ק.
  57. סדר טרוייש שם; הגמ"י שם; הגהות לס' המנהגים לר"א טירנא שם; לבוש שם, טעם א. ועי' מטה יהודה (עייאש) או"ח שם ס"ק ו ומחז"ב שם אות ו, וע"ע חקות הגוים.
  58. עי' רמ"א או"ח שם ב ולבוש שם, לדעה זו.
  59. ע"ע. לבוש שם, טעם ב, לדעה זו. ועי' מטה יהודה (עייאש) או"ח שם ס"ק ו ד"ה וראיתי, שתמה.
  60. ד"מ או"ח שם ס"ק ד: הרבה מדקדקים, וברמ"א שם ב: רבים נוהגים; לבוש שם: נוהגים. ועי' מהרי"ל הל' ימים נוראים סי' ט: בערב ר"ה שדרך הנערים והבתולות לאכול קודם עה"ש. ועי' מחב"ר או"ח שם אות ה: בגלילותנו לא נהגו כך כי הוא איסור חמור ע"פ הזוהר הקדוש.
  61. עי' ציון 73.
  62. ד"מ שם, וברמ"א שם; לבוש שם, טעם א.
  63. לבוש שם, טעם ב. ועי' מו"ק או"ח שם שתמה.
  64. עי' ציונים 46, 54, 60.
  65. ע"ע תענית.
  66. עי' ציון 60.
  67. ד"מ או"ח סי' תקפא ס"ק ד ורמ"א או"ח שם ב. ועי' ד"מ שם שסיים: וכן נוהגים, ועי' מ"ב שם ס"ק כא.
  68. עי' מהרי"ל ימים נוראים סי' ט, וד"מ שם בדעתו.
  69. ע"ע.
  70. עי' ציון 45. שבה"ל הל' שמחות סי' כג בשם ר"ש בר נטרונאי; או"ז ח"ב סי' תל.
  71. ע"ע הבראה ציון 26 ואילך.
  72. עי' מג"א או"ח סי' תקפא ס"ק יב; מט"א שם סל"ח.
  73. מהרי"ל הל' ימים נוראים סי' ט (והובא בד"מ או"ח שם ס"ק ד).
  74. מהרי"ל הל' ימים נוראים סי' י, ועי"ש בשם תשו' רה"ג; ס' המנהגים לר"א טירנא אלול בשם או"ז, ור"ה; רמ"א או"ח תקפא ב; לבוש שם א; מט"א סי' תקפא סל"ה וסל"ח.
  75. ע"ע תוספת יום טוב. לבוש שם; מג"א שם ס"ק י.
  76. מט"א שם סל"ח.
  77. ס' המנהגים לר"א טירנא אלול בשם או"ז, ועי"ש שסיים: והמחמיר תבא עליו ברכה.
  78. ע"ע מנחה: זמנה. מחצה"ש למג"א שם.
  79. מט"א שם סל"ה, ועי"ש שחלושי המזג נוהגים להתענות עד זמן מנחה גדולה, ועי' ציון הקודם.
  80. עי' הגהות לס' המנהגים לר"א טירנא שם אות צח, בד' שו"ת תרוה"ד סי' קמו.
  81. שו"ת מהרי"ל סי' מד, והובא בב"י או"ח סי' תקפא בשם תשו' אשכנזית.
  82. עי' ציון 45. שו"ת בית דוד (שלוניקי) או"ח סי' שמז.
  83. עי' מג"א או"ח שם ס"ק יא ומטה יהודה (עייאש) או"ח שם ס"ק ה, בד' המהרי"ל שם.
  84. א"ז או"ח שם ס"ק יח.
  85. עי' כנה"ג או"ח שם הגב"י אות ג בשם בנו, בד' המהרי"ל שם, ועי"ש שסיים: ונכון הוא; עי' מט"א או"ח שם סל"ט.
  86. ע"ע יום כפור קטן ציון 6 ואילך.
  87. ע"ע.
  88. ע"ע הנ"ל ציון 23 ואילך.
  89. עי' הגהות חשק שלמה שבועות ב א, בד' הפנ"י שבועות ט א.
  90. עי' הגהות חת"ס למג"א או"ח סי' תקפא ס"ק ט: עוד נ"ל.
  91. עי' ציון 45 ואילך.
  92. עי' ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי חודש אלול; עי' טור או"ח תקפא, ופרישה שם ס"ק ו בדעתו; ס' המנהגים לר"א טירנא אלול ור"ה; לבוש שם ס"א וס"ג; מט"א סי' תקפא סל"ה, ועי"ש ע"פ הט"ז או"ח סי' תקסב ס"ק א, שכיון שאין משלימים תענית זו, יש לדלג המילים "צום תעניתנו".
  93. ע"ע תענית. עי' ס' המנהגים לר"א חילדיק שם; ס' המנהגים לר"א טירנא שם ושם; לבוש שם.
  94. ע"ע תענית, ועי' לעיל ציון 68 ואילך. מחצה"ש או"ח שם למג"א שם ס"ק י.
  95. עי' ס' המנהגים לר"א חילדיק שם; עי' ס' המנהגים לר"א טירנא שם ושם; עי' לבוש שם ושם.
  96. ד"מ או"ח שם ס"ק ד (והובא במג"א שם ס"ק י, ועי' מחצה"ש שם), בשם ס' המנהגים לר"א טירנא, ולפנינו אינו.
  97. עי' ס' המנהגים לר"א טירנא ר"ה: נ"ל, והובא בד"מ או"ח סי' תקפא ס"ק ד, ועי' א"ר שם ס"ק לד; עי' פמ"ג או"ח שם א"א ס"ק י.
  98. עי' ס' המנהגים לר"א טירנא שם: שמא. ועי' א"ז או"ח שם ס"ק טז.
  99. תהלים כ. ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי חודש אלול ד"ה בערב ר"ה וס' המנהגים לר"א קלויזנר סי' ו, בשם ה"ר יעקב בהר"ר נחמן, ועי' ס' המנהגים לר"א חילדיק שם ד"ה ואם חל; מהרי"ל הל' ר"ה סי' א, בשם מנהג מגנצא; לבוש או"ח סי' תקפא ס"ג. ועי' הגהות מהר"ם בנעט לאו"ח שם ס"ג.
  100. ע"ע ערב יום טוב. ס' המנהגים לר"א חילדיק שם ד"ה בערב ר"ה וס' המנהגים לר"א קלויזנר שם, בשם ה"ר יעקב בהר"ר נחמן. ועי' א"ר וא"ז שבציון 82.
  101. עי' לעיל: התענית.
  102. מהרי"ל שם; לבוש שם, ועי' א"ר שם ס"ק לה וא"ז שם ס"ק יז שתמה, שלד' הלבוש אומרים מזמור "למנצח" בכל ערב יו"ט (עי' לבוש או"ח סי' תסח ס"י ועוד), ומדוע נצרך לטעם זה, ועי"ש שיישב. ועי' א"ר סי' תיח ס"ק א.
  103. ע"ע הנ"ל. עי' ס' המנהגים לר"א חילדיק שם.
  104. ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי חודש אלול; מנהגים ישנים מדורא עמ' 150; טור או"ח תקפא: נוהגים באשכנז; מהרי"ל הל' ר"ה סי' א; ס' המנהגים לר"א טירנא ר"ה; ס' המנהגים לר"א קלויזנר סי' ו; שו"ע שם ג; ד"מ או"ח סי' קלא ס"ק ז, ורמ"א שם ו; לבוש או"ח סי' קלא ס"ו ובסי' תקפא ס"ג-ד.
  105. ע"ע נפילת אפים, וע' ערב יום טוב. טור שם; עי' מהרי"ל שם; ס' המנהגים לר"א טירנא שם; ס' המנהגים לר"א קלויזנר שם; לבוש סי' תקפא שם.
  106. ס' המנהגים לר"א חילדיק שם; מנהגים ישנים מדורא שם; טור שם; מהרי"ל שם; ס' המנהגים לר"א טירנא שם, ועי"ש בהגהות אות קא; ס' המנהגים לר"א קלויזנר שם; שו"ע שם; לבוש שם ס"ד.
  107. ע"ע סליחות. טור שם; מהרי"ל שם; הגהות לס' המנהגים לר"א קלויזנר שם, אות א; שו"ע שם; לבוש שם ס"ד. ועי' פר"ח או"ח שם ס"ג שתמה, שכל ההיתר ליפול אפים קודם עה"ש הוא משום שקרוב ליום הוא, וא"כ כיצד ניתן ליפול אפים כשביום שלאחר מכן אין נופלים אפים, ועי' מטה יהודה (עייאש) או"ח שם ס"ק ז שיישב.
  108. עי' מג"א סי' תקפא ס"ק יג (והובא בא"ר שם ס"ק לג), בד' המהרי"ל שם. ועי' מט"א סי' תקפא סל"ג. וכ"מ בהגהות לס' המנהגים לר"א קלויזנר שם. ועי' הגהות לס' המנהגים לר"א חילדיק שם אות יז, והגהות לס' המנהגים לר"א טירנא ר"ה אות קא, שמ' שחולקים.
  109. עי' מג"א שם, בד' המהרי"ל שם. וכ"מ בהגהות לס' המנהגים לר"א קלויזנר שם.
  110. ע"ע שחרית. עי' מג"א שם, טעם ב.
  111. פמ"ג למג"א שם. וצ"ב בכוונתו, אם באופן זה יש ליפול אפים אף בשחרית, או שאין ליפול אפים אף בסליחות.
  112. עי' ס' המנהגים לר"א חילדיק שם וס' המנהגים לר"א קלויזנר שם, בשם ה"ר יעקב בן הר"ר נחמן.
  113. עי' שבה"ל סדר ר"ה סי' רפב: ערב ר"ה שחרית אין נמנעים מליפול על פניהם, ועי' מטה יהודה (עייאש) או"ח סי' תקפא ס"ק ז בדעתו; מנורת המאור פ"ב הל' ר"ה עמ' 360.
  114. ע"ע ראש השנה.
  115. מנורת המאור שם.
  116. שמות לב יא, ואילך. עי' ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי חודש אלול; מהרי"ל הל' תענית סי' יז, והובא בד"מ או"ח סי' תקפא ס"ק ד; ס' המנהגים לר"א טירנא אלול ור"ה; ב"ח או"ח סי' תקסו; רמ"א או"ח תקפא ב; לבוש או"ח שם ס"א וס"ד.
  117. ע"ע תענית צבור. עי' מהרי"ל שם; ס' המנהגים לר"א טירנא אלול; ב"ח שם; לבוש שם.
  118. עי' ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי חודש אלול; עי' ס' המנהגים לר"א טירנא שם; עי' לבוש שם ושם; ב"ח שם.