אנציקלופדיה תלמודית:עשרה בטבת
|
|
הגדרת הערך - תענית ציבור, משום דברים רעים שארעו בה.
ערך זה עוסק בדברים המיוחדים ל"צום העשירי" והוא תענית עשרה בטבת[1], או חמשה בטבת[2]. על ההלכות והמנהגים של כל תענית ציבור, ובכללם תענית זו, ע"ע תענית צבור.
עשרה בטבת
מקורה
תענית ציבור בחודש העשירי, הוא חודש טבת – בחמישי בו[3], או בעשרה בו [4]– מצינו בכתובים, שאמר זכריה: כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ושמחה[5], ודרשו תנאים, ש"צום העשירי" הוא הצום שבחודש טבת, החודש העשירי לחודשים[6], שנמנים מניסן[7]. ואמר רב פפא, בדעת רב חנא בר ביזנא בשם ר' שמעון חסידא, בביאור הכתוב שקרא את הימים הללו "צום" וקרא אותם "ששון ושמחה", שבזמן שיש שלום, יהיו לששון ולשמחה, יש גזירת המלכות צום, אין גזירת מלכות ואין שלום, רצו מתענים רצו אין מתענים[8].
הצום העשירי
"צום העשירי"[9], נחלקו בו תנאים: לדעת רבי עקיבא, זה עשרה בטבת[10], ואף על פי שבצומות שבכתוב הצום העשירי נכתב לאחר שאר הצומות[11], ולפי סדר הפרענויות היה ראוי שיכתב ראשון – שהמצור קדם לשאר הפרעניות, שמחמתם גזרו שאר תעניות[12] - לא נכתב כן, אלא כדי להסדיר חדשים כתיקונם[13], שנכתבו כסדר החודשים[14], ויש שכתבו שנסדרו לפי סדר גזירתם, שתענית זו גזרוה לאחר שאר תעניות[15]. לדעת רבי שמעון זה חמשה בטבת[16], ואמר רבי שמעון, שנראים דבריו מדברי רבי עקיבא, שהצום העשירי נסדר בכתוב לאחר שאר תעניות[17], לפי סדר המאורעות[18]. בטעם הדבר שנפלה מחלוקת בענין זה, ולא בררו את מנהג ישראל שבדורם ובדורות שלפניהם – בימי בית שני, שימי התעניות הפכו לימי שמחה[19] - כתבו אחרונים שמדברי קבלה לא נקבעו תעניות צבור ליום מסויים בחודש[20], אלא נקבעו על החודשים, והתענו, או נהגו ששון ושמחה בימי בית שני, באותם החודשים באיזה יום שרצו, ואחר כך כשנחרב הבית, רצו חכמים לקבוע את ימי התעניות לכל ישראל בשוה, ביררו את אותם הימים, ונחלקו בדבר, והראיות שהביאו תנאים מן הפסוקים[21], אינם אלא לאסמכתא בלבד[22].
עשרה בטבת
עשרה בטבת לדעת רבי עקיבא - וכן הלכה[23] - הוא "צום העשירי" הנזכר בכתוב[24], שבו סמך מלך בבל על ירושלים[25], ומזה נמשך החורבן[26]. ואף על פי שירושלים היתה כמה פעמים במצור, לא קבעו תענית אלא על המצור ההוא, משום שבאותו היום שסמך מלך בבל מלמטה, ישבו בית דין של מעלה, ודנו על חורבן הבית, עד שגברו המקטרגים וחרב הבית[27]. וכתבו אחרונים שיום זה קשה למאד, יותר מיום חורבן הבית, כי צרה גדולה היתה - וכל ההתחלות קשות[28], ובכל הדברים העיקר הוא ההתחלה[29] - וכיון שכבר הותרה הרצועה מלמעלה, לצור על העיר, כבר היתה הדרך כבושה לפני אויבינו[30]. וכך נאמר "ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחודש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים[31]", שצוהו לכתוב את היום, שידעו לדורות הבאים, להתענות בו בכל שנה ושנה[32]. לדעת רבי שמעון – הסובר שצום העשירי הוא חמשה בטבת[33] - יש מן האחרונים שכתבו שאף לדעתו, עשרה בטבת הוא יום תענית[34], שהרי נאמר "כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים[35]", שצוהו לכתוב את היום, שידעו לדורות הבאים, להתענות בו בכל שנה ושנה[36], ולא נחלק אלא בביאור "הצום העשירי" האמור בזכריה[37], ואף שלדעתו מתענים בחמשה בטבת, מתענים אף בעשרה בטבת[38]. ויש מי שמצדד שדוקא לאחר חורבן בית שני, שאפשר שאירעה בו פורענות כעין תחילת המצור ביום זה, מתענים בעשרה בטבת - במקום בחמשה בו[39] - אף לדעת רבי שמעון, שאבלות בית שני עיקר[40].
זמן קביעת התענית
תענית עשרה בטבת, יש מן האחרונים שכתבו שלא גזרוה אלא עד לאחר שהצליח מעשה שטן ונחרבה העיר[41], שהרי הצרו כמה פעמים על ירושלים, ולא יכלו לה, ולא ניכר פרענות מצור זה, עד אחר שהצליח להחריב את העיר, ונהרג גדליה, שאז נכבתה גחלת ישראל[42], וגזרו בתחילה צום על בקיעת העיר וחורבנה, ואחר כך על יום המצור[43].
קביעתו ליום מסויים בחודש
קביעת תענית עשרה בטבת ליום מסויים בחודש – ששאר תעניות ציבור, לא נקבעו מדברי קבלה אלא לחודשים ידועים, ולא ליום מסויים בהם, לסוברים כן[44] - נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שהוא כשאר תעניות ציבור שמדברי קבלה לא נקבעו ליום מסויים בחודש[45]. ויש סוברים שעשרה בטבת נקבע מדברי קבלה, ליום זה בדוקא, לפי שנאמר בו "בעצם היום הזה"[46].
לאחר חורבן בית שני
תענית עשרה בטבת נוהגת אף לאחר חורבן בית שני, ואף על פי שקביעת התענית היתה משום המצור שבבית ראשון שהחל ביום זה[47] - וכבר חזר ונבנה הבית[48], ובבית שני לא החל המצור ביום זה [49] - לא קבעו את התענית אלא לפי הבית הראשון[50], לפי שתקנת נביאים של ארבעת הצומות היא תקנה קבועה, ואין לשנותה ולקבוע צומות אחרים[51], וצרת חורבן בית ראשון היתה קשה לישראל יותר מחורבן בית שני, ולא היתה צרת חורבן בית שני כדאי בשביל לקבוע עליה צומות אחרים[52], ויש שכתבו שלפי שאף בבית שני צר טיטוס על ירושלים, אלא שמחמת הצרות נשתכח היום שהחל בו במצור, לפיכך קבעו את התענית בזמן הידוע שבו החל המצור בבית ראשון[53]. ויש מצדדים שאף בבית שני אירעה ביום זה, פורענות מעין תחילת המצור[54].
חובת הצער
ביום התענית, כתבו אחרונים שיש להצטער הרבה, לכפר על המרי שנהגו אבותינו בזמן הזה, שבסיבתו נמשך שנלכדה ירושלים ונחרב הבית וגלו ישראל[55].
יום דין על בנין הבית
יום עשרה בטבת, יש מן האחרונים שכתב שבכל שנה יושבים בית דין של מעלה, וגוזרים על החורבן שיתחדש בשנה זו[56], כדרך שביום שבו סמך מלך בבל, ישבו בית דין של מעלה, וגזרו על חורבן הבית[57], והתענית ביום זה, מסוגלת לבטול הגזירה העתידה[58].
חלותו בשבת
עשרה בטבת לעולם אינו חל בשבת[59], והיינו בזמן הזה, שמקדשים על פי חשבון[60], ויש מבארים שקבעו כן בדוקא, שלדעתם אם יחול בשבת, אי אפשר לדחות את התענית ליום אחר[61]. אבל בזמן שקדשו על פי הראיה, היה יכול לחול בשבת, שאין מעברים את החודש מטעם זה[62].
כשחל בשבת
עשרה בטבת, אילו היה חל בשבת - ששאר תעניות ציבור נדחות מפני השבת[63], מלבד יום הכפורים[64], ותענית חלום[65] - יש מן הראשונים שכתבו, שלא היה נדחה ליום אחר, מפני שנאמר בו "בעצם היום הזה[66]" כמו ביום הכפורים[67], על תענית זו שאינה נדחית, ליום אחר, האם היו מתענין אותה בשבת, או שלא היתה מתקיימת כלל, עי' להלן[68]. אבל דעת הרבה ראשונים שאפילו אם היה עשרה בטבת חל בשבת, היתה התענית נדחית ליום אחר[69].
להתענות בשבת
יום עשרה בטבת שחל להיות בשבת, שאין התענית נדחית ליום אחר – לסוברים כן [70]– נחלקו אחרונים בדעת ראשונים, אם היו מתענים אותה בשבת: א) יש סוברים שהיו מתענים בשבת[71]. ואף לסוברים שאיסור תענית בשבת, הוא מן התורה[72], כתבו אחרונים, שלדעתם אין האיסור אלא בתענית מעת לעת לילה ויום[73], ותענית זו אינה אלא ביום[74]. ואף על פי ששאר תעניות, ואפילו תשעה באב, נדחות מפני השבת[75], תענית זו חמורה מהן, לפי שענין המצור שאירע ביום זה[76], קשה מיום חורבן הבית[77], והיא היתה תחילת הפורענות, וההתחלה קשה מכולן[78], והטומאה עיקרה בתחילה, ומתגברת והולכת עד שמתכלה[79], והרע בתחלתו הוא רע ומר, שמי יודע מה יהיה בסופו, וחמור מסופו, שכבר נתקיימה הגזירה לגמרי ונתקבל העונש[80]. ויש מן האחרונים שמבאר הטעם שמתענים אותה אפילו בשבת, משום שלדעתו יום זה בכל שנה הוא יום דין על החורבן, והתענית שבו מסוגלת לביטול הגזירה[81], ואין איסור תענית בשבת, אלא כשמתענים על צרה שעברה, ולא על ביטול צרה העתידה, משום שיש לו עונג שבת בביטול הגזירה, וכדרך שמצינו שמתענים בשבת תענית חלום[82], שלדעתם היינו משום שמתענה על העתיד, לביטול החלום[83]. ויש שכתבו הטעם שמתענים אותה אפילו בשבת, שאינה דומה לשאר תעניות שנדחות לאחר השבת, לפי שמדברי קבלה לא נקבע להם יום מסויים בחודש, ואילו תענית זו, שנאמר בה "בעצם היום הזה"[84], נקבעה מדברי קבלה ליום זה[85], ואי אפשר לדחותה ליום אחר[86], וכתענית חלום, שמתענים אותה אפילו בשבת, משום שאינה מועלת אלא ביום החלום[87]. ויש שכתבו הטעם לפי שהמצור על ירושלים נגרם מחמת חילול שבת[88], לכן ראויה תענית זו לדחות את השבת[89]. ועוד כתבו שתענית עשרה בטבת נקבעה על מה שאירע בבית ראשון[90], לכן חמורה משאר תעניות לדחות שבת[91]. ב) ויש מצדדים שאף שאין התענית נדחית ליום אחר, לפי שנאמר בה "בעצם היום הזה"[92], מכל מקום אינה דוחה את השבת, ובשנה זו אין מתענים כלל[93], או שמתענים עד חצות שלא לשם תענית – שאין איסור בכך[94] - לזכר בלבד[95].
בזמן שאין חיוב להתענות
עשרה בטבת שחל בשבת, בזמן שאין חיוב להתענות - היינו כשאין שמד ואין שלום, ותעניות צבור אינן חובה, אלא אם רצו מתענים[96] – כתבו אחרונים שאם רצו להתענות, דוחים את התענית לאחר השבת, שהרי אם רצו יכולים לעקרה לגמרי[97], וכיון שאין מחוייבים להתענות, אין יכולים להחמיר לעקור עונג שבת - שחיובו מהתורה, לסוברים כן[98] - ומה שמצינו שתענית עשרה בטבת דוחה את השבת - לסוברים כן[99] – היינו דוקא כשהתענית חובה, כגון בזמן שמד[100], או בזמן הזה, שקבלו על עצמם את התעניות כחובה[101].
ערב התענית
תשעה בטבת, שיש שמתענים בו[102], יש שכתבו שהיינו משום שהחל מחצות היום, שכבר נטו צללי ערב, מתחיל ענין היום הבא, ולפי שיום עשרה בטבת קשה מאד לישראל[103], ענין הצרה והתוכחה מתחיל ביום שלפניו[104].
בימי בית שני
בימי בית שני – שתעניות צבור הפכו לימי שמחה[105] - יש מהאחרונים שכתב בדעת תנאים שעשרה בטבת, לא הפך ליום שמחה, אלא היה יום תענית, לפי שתענית זו חמורה משאר תעניות[106]. ויש שכתבו שהיא כשאר תעניות ציבור, ונהגו בה ששון ושמחה[107].
חמשה בטבת
מקורה
חמשה בטבת לדעת רבי שמעון הוא "צום העשירי" המוזכר בכתוב[108], שבו באה שמועה לגולה, שהוכתה העיר, שנאמר "ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר[109]", ועשו יום שמועה כיום שריפה[110], ויש מן האחרונים שכתב, שעוד קודם לכן לכן נודע חורבן הבית, והשמועה שבאה אליהם ביום זה, לא היתה אלא שחרב אף בית מקדש וירושלים של מעלה, המכוונים כנגד אלו שלמטה[111].
המחוייבים בתענית
תענית חמשה בטבת, לדעת רבי שמעון[112], יש מן האחרונים שכתב שלא נהגה אלא לאלו שגלו בגלות יהויכין וזרעם, שהם לא ראו את החורבן, ולא נקבעה אצלם תענית לתשעה באב, והתענו ביום השמועה, בחמשה בטבת, ולא לאלו שראו את החורבן, ונקבע אצלם תשעה באב ליום תענית, ולא התחדש אצלם דבר ביום השמועה[113].
חומרתו
תענית חמשה בטבת, לדעת רבי שמעון[114], יש מן האחרונים שמצדד שהוא חמור כתשעה באב - לענין חמשה עינויים, וחובת הפסקה מבעוד יום[115] – שהיא עומדת תחת תענית תשעה באב לאלו שלא ידעו מחורבן הבית עד יום זה[116], ועשו יום שמועה כיום שריפה, לענין חומר התענית[117].
לאחר חורבן בית שני
תענית חמשה בטבת לדעת רבי שמעון[118], לאחר חורבן בית שני, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שעדיין הוא יום תענית[119], אף על פי שבבית שני לא אירע דבר ביום זה[120]. ויש מן האחרונים שכתב, שלאחר חורבן בית שני חמשה בטבת אינו יום תענית, שלא נקבעה התענית אלא על שמועה שבאה שנחרב בית ראשון[121], ולאחר שנבנה בית שני, נהפכו ימי התעניות לששון ולשמחה[122], ובחורבנו לא היה בו יום שמועה, שיהא ראוי לקבעו שוב לתענית[123], ויש מי שמצדד שבבית שני אירעה פורענות מעין תחילת המצור בעשרה בטבת,, ולפיכך לדברי הכל מתענים בו[124], ובטלה תענית חמשה בטבת, לפי שאבלות בית שני עיקר[125].
לבעלי נפש
תענית חמשה בטבת לבעלי נפש, יש מן האחרונים שכתב שאף בעלי נפש אין צריכים להתענותה, משום שמתחילה לא נתקנה אלא לאלו שגלו בגלות יהויכין וזרעם [126], ועכשיו נתערבו המשפחות, ואין אדם יודע אם הוא מהם[127].
הערות שוליים
- ↑ עי' להלן: עשרה בטבת.
- ↑ עי' להלן: חמשה בטבת.
- ↑ עי' להלן: חמשה בטבת.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ זכריה ח יט.
- ↑ ברייתא ר"ה יח ב.
- ↑ עי' טור או"ח סי' תקמט.
- ↑ גמ' ר"ה יח ב. וע"ע תעניות ציבור.
- ↑ זכריה ח יט.
- ↑ ברייתא ר"ה יח ב.
- ↑ עי' ציון 5.
- ↑ ע"ע צום גדליה וע' שבעה עשר בתמוז וע' תשעה באב.
- ↑ רבי שמעון בברייתא ר"ה שם. ועי' ציון 18 סדר הכתוב לר"ע. ועי' ציון 21.
- ↑ טור או"ח תקמט.
- ↑ עי' ציונים 41 ואילך. דרשות חת"ס ח"א דרוש לח' טבת תקפו (פה א).
- ↑ עי' להלן: חמשה בטבת.
- ↑ עי' ציון 5.
- ↑ ע"ע צום גדליה וע' שבעה עשר בתמוז וע' תשעה באב. ר"ש בברייתא שם. ועי' ציון 21. ועי' ציון 13 סדר הכתוב לר"ע. ועי' ציון 23 שמ"מ אין הלכה כר"ש.
- ↑ ע"ע תעניות.
- ↑ ע"ע תעניות.
- ↑ עי' ציונים 13, 18. ועי' כתובים שבציונים 31, 110, על המאורעות שאירעו באותם הימים, ולכאו' לא עליהם כתב המנ"ח, שאינם אלא ציון מאורעות.
- ↑ מנ"ח מצוה שא (במהדורת מ"י, אות ב).
- ↑ רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ב; תורת האדם ענין אבלות ישנה, שהלכה ומנהג כר"ע; טשו"ע תקמט א. ועי' ב"י שם, שאע"פ שאמר ר"ש שנראים דבריו (עי' ציון 18) פסק הטור כר"ע, משום שכך נהגו העולם. ועי' ברכ"י שם אות ג, למה נפסקה הלכה כר"ע, ועי' בהגר"א לשו"ע שם, שהיינו משום שבדורות הללו אין הלכה כתלמיד במקום הרב (ע"ע אין הלכה כתלמיד במקום הרב, ציונים 5א ואילך). ועי' ציונים 34 ואילך, שי"ס שאף לדעת ר"ש מתענים ביום עשרה בטבת.
- ↑ עי' ציון 5.
- ↑ ברייתא ר"ה יח ב.
- ↑ חיי אדם כלל קלג סעי' ג; משנ"ב סי' תקמט ס"ק ב.
- ↑ תורת משה ח"ב פרשת ויקרא דרשה לז' אדר (במהדו' תשסה, ט ב).
- ↑ יערות דבש דלהלן; עי' בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת מאמר יד אות א. ועי' בני יששכר שם, שכן מצינו לענין תשעה באב (ע"ע), שמתענים ביום שהחל שריפת הבית, אף שרובו נשרף בעשירי.
- ↑ שואל ומשיב ח"ג סי' קעט.
- ↑ יערות דבש ח"א דרוש ב ד"ה והנה לבאר. ועי' ציון 78, שלכן י"ס שעשרה בטבת חמורה מת"ב לענין דחיית השבת.
- ↑ יחזקאל כד א-ב. ר"ע בברייתא ר"ה שם.
- ↑ בנין שלמה הוספות ותקונים סי' לד. ועי' רד"ק שם, שפי' את הפסוק בע"א.
- ↑ עי' להלן: חמשה בטבת.
- ↑ דרשות חת"ס ח"א דרוש לח' טבת (קא א); בנין שלמה תקונים והוספות סי' לד. ועי' בנין שלמה שם, שכ"מ מהשמטת הרי"ף והרא"ש את מחלוקת ר"ע ור"ש שבציונים 9 ואילך, משום שאין במחלוקת נפק"מ להלכה, שלדברי הכל מתענים בעשרה בטבת , ובחמשה בטבת אין מתענים בזה"ז (עי' ציון 124).
- ↑ יחזקאל כד א-ב. ועי' ציון 31.
- ↑ בנין שלמה הוספות ותקונים סי' לד.
- ↑ עי' ציונים 9 ואילך. דרשות חת"ס שם; בנין שלמה שם; ועי' ציון 107, הטעם שלדעתו לא נזכרה תענית עשרה בטבת בכתוב.
- ↑ בנין שלמה שם.
- ↑ עי' ציון 126.
- ↑ הערות (רי"ש אלישיב) ר"ה יח ב ע"פ ברכ"י יו"ד סי' רמב סעי' ג, שבמחלוקת ר"ש ור"ע אין נפק"מ להלכה.
- ↑ דרשות חת"ס ח"א דרוש לח' טבת תקפו (פה א). ועי' ציון 15.
- ↑ ע"ע צום גדליה. דרשות חת"ס ח"א דרוש לח' טבת תקצז (צז ב).
- ↑ דרשות חת"ס שם.
- ↑ ע"ע תעניות.
- ↑ מנ"ח מצוה שא. ועי' ציון 22, שכ"מ ממחלוקת ר"ש ור"ע שבציונים 10 ואילך.
- ↑ חידושי הגר"ח על הש"ס (סטנסיל) סי' מד בדעת הראשונים שבציון 68.
- ↑ עי' ציונים 25 ואילך.
- ↑ עי' תשב"ץ דלהלן.
- ↑ עי' מאירי ר"ה יח ב; עי' שו"ת התשב"ץ ח"ב תחילת סי' רעא; לח"מ לרמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ב. ועי' תפא"י תענית פ"ד מ"ו שהמצור החל בניסן (ועי' מלחמות היהודים ספר חמישי פרק שלישי).
- ↑ שו"ת התשב"ץ ח"ב תחילת סי' רעא; לח"מ לרמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ב; חת"ס שבציון 90. ועי' לח"מ שם, שאף שלענין י"ז בתמוז יש סוברים שהולכים אחר בית שני, הוא משום ששם בבית ראשון ושני אירעה הפורענות באותו החודש (ע"ע שבעה עשר בתמוז) אבל כאן הם תאריכים חלוקים. ועי' ציון 90, שי"א שלכן חמורה משאר תעניות.
- ↑ ע"ע תעניות.
- ↑ תשב"ץ שם.
- ↑ בנין שלמה הוספות ותקונים סי' לד.
- ↑ הערות (רי"ש אלישיב) ר"ה יח ב ע"פ ברכ"י שבציון 40. ועי' ציון 40, שכתב שלכן הוא יום תענית, אף לסוברים שבבית ראשון התענו בחמשה בחודש.
- ↑ בית מועד (לר"מ רבא) דרוש טו.
- ↑ עי' גמ' סוטה מט א, שכל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו, כאילו נחרב בו. תורת משה דלהלן.
- ↑ עי' ציון 27.
- ↑ תורת משה ח"ב פרשת ויקרא דרשה לז' אדר (דף ט ע"ב). ועי"ש שדבר זה מרומז קצת בספר הקרניים, (עי"ש מאמר ו' על חודש טבת). ועי' תורת משה שם (הובא בציון 84) שלכן י"א שמתענים אפי' בשבת.
- ↑ אבודרהם סדר תפילת התעניות; יסוד עולם מאמר ד סוף פ"ט. וע"ע לוח שנה ציון 442.
- ↑ הגהות רש"ק (לר"ש גרינברג חתן המחבר) בשו"ת מהר"ם בריסק ח"ג סי' כט.
- ↑ עי' ציון 67. יסוד עולם שם; הגהות רש"ק שם. ועי' יסוד עולם שם שמסדרים זאת בחודשים המשתנים, ע"ע לוח שנה ציון 168.
- ↑ הגהות רש"ק שם.
- ↑ ע"ע תענית וע' שבת.
- ↑ ע"ע יום הכפורים ציונים 735 ואילך. וע' שבת.
- ↑ ע"ע תענית חלום.
- ↑ יחזקאל כד ב. אבודרהם סדר תפילת התעניות; יסוד עולם מאמר ד סוף פ"ט; קובץ הלכות תפילה ומועדות לאחד מתלמידי רבינו יונה נדפס בקובץ על יד (מקיצי נרדמים) כרך כג עמ' 281; תקון יששכר דף כח ע"א בשם תשובות הגאונים. ועי' או"ש הל' תעניות פ"ה ה"ו, שמקור דברי אבודרהם מגמ' עירובין מ ב, שדנה על תענית ביום שישי, כגון תענית של בר בי רב, ולא דנה על תענ"צ, שאין תענ"צ יכולה לחול בע"ש מלבד עשרה בטבת, ואותה מתענים אף בשבת. ועי' בהמשך דברי האבודרהם שם שהביא בשם תשובות הגאונים, ולכאו' הוא ענין בפ"ע, ואפשר שהתקון יששכר, (שמצינו שמביא בספרו מהאבודרהם) התכון לכך, ועי' ציון 70.
- ↑ עי' ויקרא כג כח-ל. אבודרהם שם. ועי' שו"ת קול מבשר ח"א סי' טו, שהעיר שבגמ' יומא פא א, למדו מ"בעצם היום הזה" האמור ביוהכ"פ לענין אחר. ועי' גמ' כתובות ה א, שדנו אף על יוהכ"פ לדחותו, ועי' יד אהרן לב"י סי' תקנ, וברכי יוסף לשו"ע או"ח סי' תקמט אות ג, ושו"מ ח"ג סי' קעט, שישב.
- ↑ עי' ציונים 72 ואילך.
- ↑ רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ה; עי' רש"י מגילה ה א ד"ה אבל, שעשרה בטבת שחל בשבת נדחה, ויד אהרן לב"י סי' תקנ ושו"ת מהר"ם בריסק ח"ג סי' כט בדעתו, שחולק על האבודרהם שבציון 68; מאירי מגילה שם ותענית ל ב; כלבו סי' סז; ארחות חיים הל' תענית אות כ; עי' ב"י או"ח סי' תקנ, שכתב ע"ד האבודרהם שם: ולא ידעתי מנין לו זה; שו"ע או"ח תקנ ג; עי' דרכי משה הארוך שם. ועי' ציון 98, שי"מ דברי רש"י שם בע"א. ועי' כנה"ג הגהות ב"י סי' תקנ אות ב שציין על דברי הב"י שם, לתקון יששכר בשם תשובות הגאונים שבציון 68, ועי' ציון 68.
- ↑ עי' ציונים 68.
- ↑ קובץ הלכות תפילה ומועדות לאחד מתלמידי רבינו יונה נדפס בקובץ על יד (מקיצי נרדמים) כרך כג עמ' 281; עי' אבודרהם שבציון 68, שאינו נדחה ליום אחר, ואחרונים שבציונים 75 ואילך בדעתו, שמתענים בשבת; תקון יששכר דף כח ע"א בשם תשובות הגאונים. ועי' ציון 94, שי"מ דברי אבודרהם בע"א. ועי' תורת חיים (סופר) לשו"ע או"ח סי' תקנ ס"ק ד, שאע"פ שאין עשרה בטבת חלה בשבת (עי' ציון 59) לא הביאו האבודרהם אלא להורות את חומרת התענית כיוכ"פ שאסורה בחמשה עינויים, ודבריו צ"ב ועוד שבאבודרהם שם, שאי"צ בחמשה עינויים. ועי' הליכות שלמה תעניות פי"ג ארחות הלכה הערה 2, לענין סעודת שבע ברכות בליל התענית, שבפרט יש להחמיר בליל עשרה בטבת, משום שהיא חמורה משאר תעניות.
- ↑ ע"ע תענית וע' שבת.
- ↑ עי' ערכים הנ"ל.
- ↑ ע"ע תענית. אור שמח הל' תעניות פ"ה ה"ו.
- ↑ ע"ע תעניות וע' שבת.
- ↑ עי' ציון 25.
- ↑ עי' ציון 30. יערות דבש ח"א דרוש ב ד"ה והנה לבאר.
- ↑ עי' ציון 28. יערות דבש שם; בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת מאמר יד אות א.
- ↑ דרשות חת"ס ח"א דרוש לח' טבת תקצג (צ א). ועי' חת"ס שם שתוקף הקדושה בסופה, והוא ענין קדושת השבת, ולכן עשרה בטבת שהוא כנגד תחילת הטומאה ותוקפה, ראוי שידחה את השבת.
- ↑ תורת משה בראשית מד טז (במהדו' תשסה, מ ב).
- ↑ עי' ציון 58.
- ↑ ע"ע תענית חלום.
- ↑ תורת משה ח"ב פרשת ויקרא דרשה לז' אדר (דף ט ע"ב).
- ↑ עי' ציון 67.
- ↑ עי' ציון 46.
- ↑ חי' הגר"ח על הש"ס (סטנסיל) סי' מד. וע"י חידושי הגר"ח שם, שכ"כ בדעת הבה"ג, ולכאו' הוא ט"ס, וכונתו לאבודרהם.
- ↑ ע"ע תענית חלום. חי' הגר"ח שם.
- ↑ דרשות חת"ס ח"א דרוש לח' טבת תקצג (צג א) ודרוש לח' טבת תקצז (צז ב). ועי' חת"ס שם ושם, שענין זה מרומז בפסוק "בעצם היום הזה" שהביאו הראשונים (עי' ציון 67).
- ↑ דרשות חת"ס ח"א דרוש לח' טבת תקי"ף (צ א); עי' חת"ס שם דרוש לח' טבת תקצג ודרוש לח' טבת תקצז.
- ↑ עי' ציונים 25, 47 ואילך.
- ↑ דרשות חת"ס ח"א דרוש לח' טבת תקי"ף (צ א). ועי' חת"ס שם, שתענית י"ז בתמוז נקבעה על בקיעת העיר בבית השני, וכן עיקר תענית תשעה באב, על חורבן הבית השני, ואינו חמור כל כך, וכן צום גדליה אינו חמור כל כך, משום שאינו על חורבן הבית, ועי' בערכי התעניות הנ"ל.
- ↑ עי' ציון 73.
- ↑ התעוררות תשובה לב"י או"ח סי' תקנ בדעת האבודרהם שבציון 68, שאין התענית נדחית ליום אחר. ועי' ציונים 72 ואילך, שי"מ דברי האבודרהם בע"א. ועי' יסוד עולם שבציון 68, שאם היה חל בשבת, אסור להתענות, וא"א לדחותו, וצ"ב אם משמע שלא היו מתענים.
- ↑ ע"ע תעניות וע' שבת.
- ↑ התעוררות תשובה שם.
- ↑ ע"ע תעניות.
- ↑ שואל ומשיב ח"ג סי' קעט; התעוררות תשובה לב"י או"ח סי' תקנ. ועי' אחרונים הנ"ל, שלפי"ז אין הכרח שרש"י שבציון 70, שעוסק בימי בית שני, שהם ימי שלום, חולק על האבודרהם שבציון 68, שעוסק בזה"ז, עי' להלן. ועי' שו"מ שם, שכ"מ בב"י או"ח סי' תקן שהביא את דברי רש"י והאבודרהם ולא ציין שנחלקו, ועי' שו"ת מהר"ם בריסק ח"ג סי' כט, שדחה.
- ↑ ע"ע עונג שבת. התעוררות תשובה שם.
- ↑ עי' ציונים 72 ואילך.
- ↑ ע"ע תעניות.
- ↑ ע"ע הנ"ל. שואל ומשיב שם.
- ↑ ע"ע טבת ציונים 34 ואילך.
- ↑ עי' ציון 30.
- ↑ יערות דבש ח"א דרוש ב.
- ↑ ע"ע תעניות.
- ↑ דרשות חת"ס ח"א דרוש לח' טבת (קא א) לדעת ר"ש שלא הוזכר עשרה בטבת בפסוק בזכריה (עי' ציון 109) שהוא המקור לכך שנוהג ששון ושמחה בימי שלום (עי' ציון 8) וצ"ב האם היינו אף לדעת ר"ע שבציונים 23 ואילך. ועי' חת"ס שם, שהוא כמו שמצינו שחמורה משאר תעניות לענין דחיית שבת, עי' ציונים 72 ואילך.
- ↑ מנ"ח מצוה שא.
- ↑ זכריה ח יט. ועי' ציון 10 שלר"ע הצום העשירי הוא עשרה בטבת.
- ↑ יחזקאל לג כא. ר"ש בבריתא דלהלן.
- ↑ ר"ש בברייתא ר"ה יח ב.
- ↑ בנין שלמה תקונים והוספות סי' לה. ועי' ציון 114, שמשמע בדעת הבנין שלמה, שהשמועה באה על החרבן ממש, וצ"ב.
- ↑ עי' ציונים 109 ואילך.
- ↑ בנין שלמה הוספות ותקונים סי' לד. ועי' בנין שלמה שם סי' לה, שהביא סמך לדבריו מתוספתא וספרי, שביהודה מתענים על המעשה, ובגולה על השמועה. ועי' ציון 128. ועי' ציון 112.
- ↑ עי' ציונים 109 ואילך.
- ↑ ע"ע תשעה באב. בנין שלמה דלהלן.
- ↑ עי' ציון 114.
- ↑ בנין שלמה הוספות ותקונים סי' לה.
- ↑ עי' ציונים 109 ואילך.
- ↑ טורי אבן ר"ה יח ב.
- ↑ טורי אבן שם. ועי"ש שהוא כמו צום גדליה (ע"ע).
- ↑ עי' ציון 110.
- ↑ ע"ע תעניות.
- ↑ בנין שלמה הוספות ותקונים סי' לד. ועי' בנין שלמה שם, הטעם ששאר תעניות צבור חזרו לאחר חורבן בית שני, ועי' ציון 53. ועי' ציון 34, על השמטת מחלוקת ר"ש ור"ע מדברי ראשונים.
- ↑ עי' ציון 54.
- ↑ הערות (רי"ש אלישיב) ר"ה יח ב, ע"פ ברכ"י שבציון 40.
- ↑ עי' ציון 114.
- ↑ בנין שלמה הוספות ותקונים סי' לה.