אנציקלופדיה תלמודית:פיוטים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - פיוטים. דברי אגדה או הלכה בצורת שיר או חרוז הנאמרים מענין היום.

שמם, מהותם וטעם תקנתם

שמם

השיר או החרוז, כתבו אחרונים שנקרא פיוט[1], ושכן קוראים לקרובות[2] שמוסיפים בימים טובים - ובשאר מועדים[3], או אף בכל שבת[4], או אף בחול[5] - בתפלה*, פיוטים[6], ונמצא שם זה בדברי חז"ל[7]. למשורר או לחרזן, כתבו אחרונים שקוראים פייטן[8], ושם זה נמצא באגדות ירושלמיות[9] ובלשון הראשונים[10], ולא בתלמוד הבבלי[11], ובא בלשון הראשונים אף בריבוי: פייטנים[12]. ויש שבלשון הגאונים והראשונים נקרא המשורר פייט[13], ובריבוי: פייטים[14].

מילת פיוט, נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שעיקרה מלשון שירה, מלשון יוון, שקוראים למשורר פיטאנ"א[15]. ויש סוברים שפיוט הוא לשון ניגון, מתרגום והיה כנגן המנגן[16]: והוה כמפייט פייטא[17].

על מיני הפיוטים השונים ועל שמותיהם, עי' להלן: מיניהם.

מהותם

פיוטים הם דברי אגדה[18] ודברי שבח של הקב"ה[19] בצורת שיר או חרוז[20] הנאמרים מעניינו של יום[21], בכל רגל ורגל מעניינו[22], ובראש-השנה* ויום-הכפורים* דברי ריצוי וסליחות, ובתשעה-באב* דברי חורבן הבית[23]. או שבחות והודיות וחרוזות להזכיר ולהזהיר הלכות חג בחג והלכות ימים טובים והלכות שבתות ודקדוקי המצוות[24].

טעם תקנתם

בטעם תקנת הפיוטים, נחלקו גאונים וראשונים:

א) יש גאונים הסוברים הטעם, שגזרו - מלכות אדום[25] - שמד על בני ארץ ישראל, שלא יקראו קריאת-שמע* ולא יתפללו, והיו מניחין אותן ליכנס שחרית בשבת לומר ולזמר מעמדות - פיוטים[26] - והיו אומרים בשחרית מעמד, וקדוש - קדושה* - ושמע במוסף* - במקום בשחרית, שכבר הסתלקו השומרים - והיו עושים דברים הללו באונס[27].

ב) ויש מהראשונים סוברים מעין זה, שגזרו בשעת השמד האויבים על ישראל שלא לעסוק בתורה[28], ועל כן היו חכמים שביניהם מתקנים להם בכלל התפלה* להזכיר ולהזהיר לעמי הארץ הלכות חג בחג והלכות ימים טובים והלכות שבתות ודקדוקי המצוות בדרך שבחות והודיות וחרוזות ופיוטים[29].

ג) ויש מהראשונים סוברים שלאחר שתיקנו אנשי כנסת הגדולה סדר תפילה של כל הימים, באו אחרונים ותיקנו לצחצח לשונם בשבחו של מקום, ותיקנו על כל תפילה שבחו של מקום, לכל אחת ואחת מעניינה[30], שכן נמצא באגדה: יספתָּ לַגוי ה'[31], הוספת לנו ימים טובים, הוסיפו לך להרבות שבחות ותפילות[32].

ד) ויש מהראשונים סוברים טעם אמירת הפיוטים בימים טובים, שמשום שמשה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום[33], ולפי שאין רגילים בני הגולה לדרוש בכל מקום מדרש, שנתמעטה חכמה בישראל ואינם רגילים לדרוש בציבור מעניני החג, קדושי עליון ייסדו מענייני ימים טובים - כגון מה שייסדו בחג השבועות* - אזהרות[34] של חג שבועות וקרובות[35] ויוצרות[36] מענייני מתן תורה[37].

ה) ויש מהראשונים סוברים מעין זה, שנתקנו הפיוטים כדי שיהיו להם לישראל המדרשים כזמירות[38], מפני עמי הארצות שלא היו באים לבתי מדרשות[39], ובמקום הדרשה נתקנה[40], שכן קודם לכן נשיא הדור היה דורש בכל שבת ויום טוב[41].

על הטעם שאין באמירת פיוטים בימים טובים משום טורח הציבור, ע"ע טרחא דצבורא[42].

זמן התקנה

יש מהראשונים שכתבו על אחד הפיוטים שהוא מיסוד אנשי כנסת הגדולה[43]. והרבה ראשונים כתבו על אחד הפייטנים שהוא תנא[44], ובימיו היו מקדשים ע"פ הראייה[45]. ויש מהראשונים סוברים שהפיוטים - הראשונים - תוקנו בימי האמוראים[46]. וגאונים כתבו על הפייטנים הראשונים שהם המשוררים הקדמונים[47].

היתר אמירתם

בהיתר אמירת פיוטים, נחלקו גאונים וראשונים:

א) יש סוברים שהאומרים פיוטים הרשות בידם[48], ועיקר שאומרים בכל ברכה וברכה מעין פתיחתה[49] וחתימתה של ברכה[50], ובאמצע אומרים דברי אגדה ודברי שבח של הקב"ה[51]. והמתפלל קרובות[52] בחול ובימים טובים, אם אמר מעין כל ברכה וברכה ומקצת מה שתיקנו חכמים בכל ברכה וברכה של תפילה, מותר לענות אחריו אמן*[53]. ויש ללמוד מן הפייטנים הראשונים שהיו חכמים גדולים[54], ופייטו קרובות לכל סדר וסדר שלכל השנה[55], ולכל הרגלים[56] ולצום כיפור[57]. ואין לנו למעט בקרובות ובפיוטים, שהם מיוסדים על שבח המקום, ויש בהן מעניינו של יום[58], כמו שאנו אומרים: ברוך ה' יום יום[59], כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו[60]. ועוד מצינו שגם בימי רבותינו - התנאים* - נוהגים בקרובות ופיוטים[61], כמו שאמרו במדרש: כאשר נפטר ר' אלעזר בר' שמעון היה דורו קורא עליו: מי זאת עֹלה מן המדבר כתימרות עשן מקֻטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל[62], מהו מכל אבקת רוכל, אלא שהיה קורא ושונה - וקרוב[63] - ופייטן[64] ודרשן[65]. אבל האומר פיוט אחר ואין בו מקצת מה שתיקנו חכמים בכל ברכה וברכה, אין עונים אחריו אמן[66], ואסור לאומרו, ואם אמר, מלמדים אותו שלא יאמר כך[67]. וכתבו ראשונים שמנהג כל הקהילות[68], בכל העולם[69], בכל הגולה[70], בכל המקומות[71], קהילות ספרד וקהילות מערב וקהילות יוון וקהילות צרפת[72], לומר יוצרות[73] וקרובות[74], אשר אין ארץ מארצותם ואין קהילה מקהילותם שלא יאמרו בם קרובות ושירות רבות[75].

ב) ויש מהגאונים וראשונים סוברים שאין לשנות כלל מתפילות שתיקנו חכמים[76], ושליח-צבור* שמוסיף על מטבע שטבעו חכמים בתפילה ומרבה דברים בן נדוי* הוא[77], וצריך להעבירו[78]. והיאך יעלה על לב איש שיניח ברכה ותפילה של נביאים כמו שהיא ויקח לעצמו דברי כל גדול שבעולם שיקום או פעוט שיקום לעצמו ויוסיף בדברי פיוטים או בדברי שבח לפני המקום בלא עיתן[79], כמו שאמרו רבותינו: המספר בשבחו של מקום יותר מדאי נעקר מן העולם[80], והאומר הלל* בכל יום הרי זה מחרף ומגדף[81]. ולא התירו לומר פיוטים, אלא בשעת השמד - לסוברים שזוהי טעם תקנתם[82] - אבל שלא בשעת השמד, חזר הדבר לאיסורו[83].

על הפסקות בברכות* באמירת פיוטים, ע"ע[84]. על הפסקות בברכות-קריאת-שמע* באמירת פיוטים, ע"ע[85]. על הפסקות בקריאת-התורה* באמירת פיוטים, ע"ע. על הפסקות בפסוקי-דזמרה* באמירת פיוטים, ע"ע. על הפסקות בשמנה-עשרה* באמירת פיוטים, ע"ע. על הפסקות בתפלה* באמירת פיוטים, ע"ע.

קלקול היוצא מאמירת הפיוטים

יש מהאחרונים שכתב שמכיוון שבעוונותינו הרבים מסיבת אריכות הפיוטים מפסיקים ומדברים, וכן מתעכבים מלקרות קריאת-שמע* ושחרית* בזמנן[86], וכשיוצאים מבית הכנסת יוצאים מחצות היום ואילך, ובסיבת אריכות זה יש הרבה מיחידי הקהל שקודם לכתם לבית הכנסת טועמים, ולא ידעו כי יש איסור בדבר[87], והחסידים שנזהרים בזה עוברים על האיסור להתענות עד חצות היום בשבת* ויום-טוב*[88], מוטב לקצר בפיוטים[89].

סוגי פיוטים מסויימים

יש מהגאונים הראשונים והאחרונים שהשיגו על אמירת סוגי פיוטים מסויימים, משום לשונם[90] או תוכן ענייניהם[91], או משום שאינם מכוונים להלכה[92] או לקבלה[93] או שפונים בהם בתחינה אל המלאכים[94], או שמתפרשים לעניינים הרבה[95].

ויש מהראשונים שכתב להעדיף לומר ביום-טוב* ראשון של חג השבועות פיוט שחיבר תנא - לסוברים שיש מהפייטנים שהוא תנא[96] - וביום-טוב-שני-של-גליות* לומר פיוט אחר[97].

לימוד הפיוטים

כתבו ראשונים שכל אדם ירגיל עצמו בפיוטים של ראש-השנה*, ויחזור וילמוד הפיוטים מקודם להיות שגורים בפיו בראש השנה בשעת התפלה*[98]. וביארו אחרונים שצריך להסדיר תחילה הפיוטים להבין בפירושם, שחמור פירושם אם לא בנתינת דעה רבה עליהם[99]. וראוי להתעורר שיורגלו להשים לב להבין מה שאומרים בפיהם, ושילמד אחד עם רבים מהון העם איזה ימים מקודם[100]. ויש שכתב שיכול לאומרם בביתו אחר התפילה, ויעיין בהם בדרך לימוד[101].

לימוד תורה בשעת אמירת הפיוטים

אין ללמוד בשעת אמירת הפיוטים, וכשאומרים הציבור קרובץ[102], יש לומר גם כן עמהם[103].

לשנות ממנהג המקום

אין לשנות בפיוטים שהנהיגו לומר ראשונים[104], הנהוגים במנהג* העיר[105], ולומר אחרים תחתיהם[106]. וכתבו אחרונים שהוא הדין אם לא אמרם על סדר הברכות כמו שתיקנוהו[107], ואפילו אומר פיוטים שנתקנו גם כן מגדולי קדמונים רק שהנהיגו לומר אחרים[108]. ויש שנראה מדבריהם שיכול לומר הפיוטים אחר התפילה, כדי שיבינם כראוי[109], או במקום אחר ממה שתיקנוהו, מחשש הפסק[110].

תוקפם ההלכתי

יש מהפיוטים שהם שבחות והודיות וחרוזות להזכיר ולהזהיר הלכות חג בחג והלכות ימים טובים והלכות שבתות ודקדוקי המצוות[111], ומהם שנכתבו בידי הראשונים[112], וראשונים דנו בהם להלכה[113], ויש שאף פירשו חלקם משפט אחר משפט[114]. אכן בפיוטים שהם דברי אגדה ושבח של הקב"ה[115], נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש סוברים שיש מהפייטנים שמנהגם היה שלא להקפיד לכתוב כהלכתן[116]. ולכן ייסד רבנו אליהו הזקן באזהרות[117] שלו: טבילה* בזמנה[118] - שמצוה על הטמאים לטבול מיד שהגיע זמן טבילתם[119] - אע"פ שלהלכה - לסוברים כן[120] - טבילה בזמנה אינה מצוה[121]. וכן ייסד שם: דנתם ונתחייב סקילה תסקלוהו ויאמר המלך תלוהו[122], כדעת ר' אליעזר שכל הנסלקים נתלים, אע"פ שחכמים אומרים שאין נתלה אלא מגדף ועובד עבודה-זרה*[123]. וכן ייסד שם: זמן עשר כסף כי ילוונו, בחצי ימיו יעזבנו[124], אע"פ שלהלכה המלווה את חברו לעשר שנים, אין שביעית משמטתו[125]. ויש מהראשונים שכתבו להשיג על אמירת פיוטים שיש בהם ענין שאין הלכה כמותו[126].

ב) ויש מהראשונים ואחרונים הסוברים שהפייטנים כיוונו דבריהם להלכה[127]. יש מהם שלכן הגיהו דברי הפיוט להתאימם להלכה[128], כגון במילים: זמן עשר כסף כי ילוונו, בחצי ימיו יעזבנו[129], שהגיהו: זמן עשר כסף כי ילוונו ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו[130]. וביארו אחרונים שזמן עשר כסף כי ילוונו אינו נכנס בדין ומשפט של בחצי ימיו יעזבנו, דהיינו שישמט, אלא אינו משמט[131]. ויש מהם שטרחו לבאר דברי הפיוט כך שלא יסתור דברי התלמוד[132]. ויש מהם שהביאו ראיות להלכה מפיוטים של אגדה[133].

נסמכו על מקורות המנוגדים לבבלי

יש מהפייטנים שכתבו ראשונים ואחרונים שדבריהם אינם מכוונים לתלמוד הבבלי, אלא למקורות אחרים: לספרי[134], לירושלמי[135], ולמדרשים[136]. וכן יש מהפייטנים שכתבו אחרונים שדבריהם מחודשים ע"פ התוספתא[137]. ויש מהראשונים שכתבו שיש מהפייטנים שהניחו שיטת תלמודנו - וחולקים על תלמוד שלנו[138] - כדי לאחוז שיטת תלמוד ירושלמי, מפני שהיו תנאים[139], שלא מצינו אמורא בתלמוד מארץ ישראל חולק על תלמוד שלנו באותם דברים[140].

נסמכו על דעות שלא נפסק כמותן

יש מהפייטנים שכתבו ראשונים ואחרונים שנסמכו על דעות שלא נפסק כמותן להלכה[141].

כללו דעות שונות

יש מהפייטנים שכתבו ראשונים שכללו בדבריהם דעות שונות של תנאים ואמוראים[142].

הגהות בסדרי עבודה

בפיוטים שנתחברו על סדר העבודה של יום-הכפורים*[143], מצינו ראשונים ואחרונים שהגיהו להתאימם להלכה[144]. כגון בסדר העבודה אתה כוננת עולם ברב חסד, שבמקום קרעם והוציא חלבם והקטיר[145], הגיהו ראשונים: להקטיר[146], לפי שלא היה מקטירן עד אחר קריאת הפרשה והקרבת אילו ואיל העם[147]. ובמקום קידם ועשה שעיר המוסף והכליל אילו עם מוספי יום[148], הגיהו ראשונים: והכליל אילו ואיל העם עם חלבי יום[149], שהכליל אילו עם מוספי יום, אינו מתאים לאף דעה במחלוקת התנאים בזמן הקרבת המוסף[150]. ובסדר העבודה אתה כוננת עולם מראש, על המילים טמטם עיניו ושב לאחוריו[151], כתבו ראשונים שאין זה בגמרא, ואדרבא מתוך הירושלמי משמע שאינו צריך, שכן אמרו בירושלמי: עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון[152]. ולכן הגיהו אחרונים: טהור שב לאחוריו[153]. או: טהור לב פסע ושב לאחוריו[154].

הגהות להתאים לחתימה

יש מהראשונים שהגיהו בקרובות[155] כדי להתאים הפיוטים לחתימת הברכה[156].

נוסחאות קבע המשתנות בשעת אמירתם

ברכת אמת ואמונה

בברכות-קריאת-שמע* של ערבית, בברכת אמת ואמונה[157], לנוהגים לומר מעריבים[158] בלילי ימים טובים, משנים את המטבע שלאחר חלקו הרביעי של המעריב ושלפני מי כמֹכה באלים וגו'[159], ואומרים: בגילה ברינה בשמחה רבה ואמרו כולם[160]. ומשנים את המטבע שלאחר חלקו החמישי של המעריב ושלפני ה' ימלֹך לעֹלם ועד[161], ואומרים: זה צור ישענו פצו פה ואמרו[162]. ויש אף המשנים את מטבע החתימה של הברכה, שבא לאחר חלקו השישי של המעריב, ואומרים: בא"י מלך צור ישראל וגואלו[163].

על הנוהגים שלא לשנות מהמטבע הרגיל של בא"י גאל ישראל, ע"ע ברכות קריאת שמע[164]. ושם[165], על המגיהים: וגאלו, בלשון עבר, ועל הסוברים שאין להגיה.

ברכת יוצר אור

בברכות-קריאת-שמע* של שחרית, בברכת יוצר אור[166], לנוהגים לומר יוצרות[167], בשבתות ובימים טובים[168], מצינו מספר שינויים:

א) נוהגים לומר לפני היוצר[169]: אור עולם באוצר חיים, אורות מאופל אמר ויהי[170]. בטעם הדבר כתבו ראשונים, שנתקן שם, משום שהוא מדבר מענין היצירה, וכדי שלא ייחשב היוצר להפסק, אף אם מדבר מעניינו של יום, ולא מענין היצירה[171].

ב) יש שנהגו בימי הראשונים לשנות את מטבע הברכה שלאחר היוצר, בשבתות, ואומרים: והכל יודוך, עם וא"ו[172].

ג) משנים את מטבע הברכה שלאחר האופן[173], ואומרים: והחיות ישוררו וכרובים יפארו ושרפים ירונו ואראלים יברכו פני כל חיה ואופן וכרוב לעומת שרפים לעומתם משבחים ואומרים[174]. בראש השנה ויום הכפורים נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שמדלגים בהם על מטבע זה[175], שאין לומר שירה בימים הללו[176], שכן אמרו: מפני מה אין ישראל אומרים שירה בראש השנה וביום הכיפורים, אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה[177]. או משום ש"והאופנים" - המטבע הרגיל - מדבר מעניינו של יום, שיש בו "ברעש גדול"[178]. ב) ויש סוברים שאף בהם אומרים מטבע זה[179], שמלאכי השרת אומרים שירה אף בימים הללו[180], שרק על ישראל אמרו בגמרא שאין אומרים שירה[181]. וביארו אחרונים ששירת המלאכים היינו שירת היום, השיר הרגיל בכל יום וקדושה* שאומרים ביוצר - בשחרית[182] - ומנחה, שגם ישראל גם מלאכים אומרים, שאינה רק קילוס ורוממות לאל יתברך ולא שייך לבטלה משום שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו[183]. ויש מהראשונים שכתבו בטעם שאומרים מטבע זה, שאף בו אומרים: והאופנים וכו'[184].

ביום נישואין, לנוהגים לומר אף בחול יוצר, ומכל מקום אין אומרים אופן מפני טורח הציבור[185], אומרים - ללא אופן - והחיות ישוררו[186].

יש מהאחרונים שכתבו שטעות נקודה יש במחזורים ובסידורים בתיבת פני כל, כי ניקדו כָל, בקמץ, ואז היה דבק למה שלאחריו, אבל צריך לנקד כֹל, בחולם, ואז אינו דבק[187]. ואז יתבאר פירושו והחיות ישוררו וכרובים יפארו ושרפים ירונו ואראלים יברכו פני כל, כלומר לפני כל המלאכים הנכללים באראלים, הם חיה ואופן וכרוב[188].

על שביעי של פסח*, שיש שנתנו טעם למנהג שאין אומרים בו אופן[189], שהוא מפני שאין לומר בו "והחיות ישוררו", עי' להלן: זמני אמירתם[190].

ברכת אמת ויציב

בברכות-קריאת-שמע* של שחרית, בברכת אמת ויציב[191], לנוהגים לומר יוצרות[192], בשבתות ובימים טובים[193], מצינו שני שינויים:

א) כשאומרים זולת[194], אומרים במקום מטבע הברכה מאמת ויציב עד זולתך: אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן וטוב הדבר הזה על אבותינו ועלינו ועל בנינו ועל דורותינו ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך, על הראשונים ועל האחרונים לעולם ועד חוק ולא יעבור. אמת שאתה הוא ה' אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד, אתה מלכנו, מלך אבותינו אתה, למען שמך מהר לגאלנו כגאלת את אבותינו. אמת מעולם שמך הגדול עלינו נקרא באהבה אין לנו אלהים עוד זולתך[195]. ויש הנוהגים לומר את המטבע הרגיל של הברכה עד "זרע ישראל עבדיך", ולומר את הנוסח המקוצר רק מ"על הראשונים" ואילך[196]. לנוסח הרגיל של הברכה קראו ראשונים אמת ויציב של חול[197], ולנוסח המקוצר: אמת ויציב של יום טוב[198]. בטעם שקיצרו באמת ויציב, כתבו ראשונים שמפני טורח ציבור[199] עשו כך, שיש לומר פיוט זולת[200]. ובטעם שאומרים נוסח זה, כתבו אחרונים, שברכת אמת ויציב כולה היא שבח והודאה לאל יתברך על הטובות שעשה עם אבותינו ועימנו ואין בה בקשה ותחינה כלל עד לבסוף, שאנו אומרים - לנוהגים כן[201] - צור ישראל קומה בעזרת ישראל וכו' ופיוטי הזולת הן תחינות ובקשות ואין להם חיבור עם ההודאה באמצעיתה, לכן אומרים "על הראשונים" הזה, שיש בו קצת שבח ובקשה, כמו "למען שמך מהר לגאלנו", ואז יש חיבור לזולת עם הבקשה הזאת[202]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שלא קיצרו כלל באמת ויציב, אף כשאמרו זולת[203].

ב) כשאומרים גאולה[204], מוסיפים לפני החתימה - חתימה מעין הברכה[205] - בגלל אבות תושיע בנים ותביא גאולה לבני בניהם[206].

בשבתות שבין-פסח-לעצרת* כתבו ראשונים, שאף הנוהגים לומר בהם יוצרות[207] - אין אומרים הנוסח המקוצר - אלא אמת ויציב של חול[208]. ובשבת שובה נראה מדברי ראשונים שיש שאומרים אמת ויציב של יום טוב ויש שאומרים אמת ויציב של חול[209].

על ראש-השנה* ויום-הכפורים*, שאין אומרים בהם זולת[210], ושנתנו ראשונים טעם לדבר כדי שלא לקצר באמת ויציב, עי' להלן: זמני אמירתם[211].

ברכת אבות

בברכת אבות*, כשנוהגים לומר קדושתא[212] בשבת ויום טוב[213] - או אף כשאומרים קרובה אחרת[214] בימים אחרים[215] - יש שנהגו בימי הראשונים לשנות מטבע הברכה, ולומר: בא"י וכו' אל עליון קונה - או: קונה ברחמיו[216] - שמים וארץ[217]. לומר פיוט - מגן[218] - ואחר הפיוט הוא חותם, ומדלג נוסח ברכת אבות[219]. בטעם הקיצור, כתבו ראשונים שהוא מפני טורח ציבור[220]. יש מהראשונים שנראה מדבריהם שהרוצה לעשות כן רשאי[221], אך שעיקר לומר כל הברכה עד באהבה, ולומר הפיוט, ואח"כ חותם מלך עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם[222], שאין לשנות מן המטבע שטבעו חכמים[223]. וכן לא קיצרו בברכת מחייה המתים בשביל הפיוט[224]. ואינו דומה לברכת אמת ויציב, שמקצרים אותה בשביל הזולת[225], שהרי אינן דומות שאר ברכות לי"ח ברכות של תפילה[226]. ויש ראשונים שכתבו יותר מזה, שאין לפחות מנוסח הברכה כלום, אלא יש לו לומר כל הברכה כנ"ל, ומי שאינו עושה כן טועה ומשתקים אותו[227]. וכן המנהג בימינו[228].

ברכת גבורות

בברכת גבורות*, כשאומרים פיוטי טל וגשם[229], יש הנוהגים לומר הפיוטים לאחר המילים "רב להושיע"[230]. ויש הנוהגים להמשיך ולומר: מכלכל חיים וכו' עד ומצמיח ישועה, ולומר אז הפיוטים, ולאחריהם מוסיפים: ממית ומחיה מצמיח ישועה ואין דומה לך, וחותמים[231]. וכל הנוהגים לומר הפיוטים בתוך חזרת-הש"ץ*, משנים המטבע של הזכרת הטל, ואומרים: משיב הרוח ומוריד הטל"[232].

קדושה

בקדֻשה*, כשאומרים סילוק[233], משמיטים את פתיחת הקדושה[234], ואומרים רק: ככתוב - או: ככתוב על יד נביאך[235] - וקרא זה אל זה ואמר[236].

מיניהם

ישנם מינים רבים של פיוטים, והעיקריים בהם הנידונים בפוסקים וספרי המנהגים הם: א) פיוטים הבאים בתוך ברכות-קריאת-שמע*, של ערבית*, הנקראים מעריבים[237], ושל שחרית*, הנקראים יוצרות[238]. ב) פיוטים הבאים בתוך שמנה-עשרה*, ונקראים קרובות[239]. ג) פיוטים הנאמרים בתשעה-באב*, ונקראים קינות[240]. ד) פיוטים הנאמרים בעשרת-ימי-תשובה, בימי חודש אלול* ובתעניות ציבור[241], ונקראים סליחות*[242]. ה) פיוטים הנאמרים בחג הסוכות, המתחילים או מסיימים במילה "הושענא", ונקראים הושענות*[243]. ו) פיוטים הנאמרים כבקשה של שליח-הצבור* לפני פיוטים אחרים, ונקראים רשויות[244].

כמו כן ישנם פיוטים הנאמרים בכל יום, לפני התפילה או לאחריה[245], או בזמנים מסויימים[246], או כזמירות בסעודות שבת[247] ומוצאי-שבת*[248], מהם שחוברו לאומרם שם[249], ומהם שחוברו לאומרם בתוך התפילה[250].

מעריבים

בברכות-קריאת-שמע* של ערבית, יש הנוהגים להוסיף בלילי ימים טובים פיוטים[251], ובימי הראשונים היו שנהגו להוסיף כן אף בשבתות מיוחדות[252] וימים נוראים[253]. מערכת פיוטים אחת נקראת מעריב[254], וברבים: מעריבים[255]. ויש הקוראים אפילו למערכת אחת מעריבים[256]. ויש הקוראים למערכת אחת: מערבית[257]. יש שלפני חתימת ברכת השכיבנו מתווסף למעריב פיוט נוסף - העוסק לרוב בעניינים הלכתיים - ונקרא תוספת[258] או ביכור[259].

בליל יום טוב שחל בשבת, אם מותר לומר מעריבים, או שאסור משום שמא יטה את הנר, עי' להלן: זמני אמירתם[260]. על טעמי המנהגים השונים באמירת מעריבים בלילות ראש-השנה*, עי' להלן: שם[261].

יוצרות

בברכות-קריאת-שמע* של שחרית, יש הנוהגים להוסיף בימים טובים ושבתות מיוחדות - או אף ימים מיוחדים[262] - פיוטים[263]. מערכת פיוטים אחת נקראת יוצר[264], ובריבוי: יוצרות[265]. אף הפיוט הראשון של היוצר - הנאמר לאחר פתיחת הברכה - נקרא יוצר[266], ובריבוי: יוצרות[267].

הפיוטים הבאים לרוב במערכת היוצר, לאחר היוצר, הם: א) אופן[268] - הנאמר לאחר הפסוק "קדוש קדוש" וגו' - ובריבוי: אופנים[269]. ונקרא אופן, משום שבמקום "והאופנים וחיות הקדוש" שיש לו לומר אומר לו[270]. ב) זולת[271] - הנאמר בתוך ברכת אמת ויציב, לאחר הנוסח המקוצר הנאמר בימים שאומרים זולת[272] - ובריבוי: זולתות[273]. בטעם שנהגו לומר הזולת שם, כתבו ראשונים, שמ"אמת ויציב" עד "עוד זולתך" היא איגרת ששלחו בני בבל לבני ארץ ישראל, שהיו בני א"י שולחים להם איגרות להיוועץ מה יעשו, שבכל יום היו מתים מאה מישראל, ותיקנו להם בני בבל תפילה זו, ויסדו בה מאה תיבות להיות כפרה על מאה נפשות[274], ולפי שאיגרת היה זאת, נהגו להפסיק בין זולתך לעזרת אבותינו לומר זולתות[275].

יש שבאים במערכת היוצר, פיוטים נוספים, בנוסף ליוצר, אופן וזולת, או במקומם, פיוטים נוספים: א) מאורה[276], הנאמר לפני חתימת ברכת יוצר המאורות[277]. ב) אהבה[278], הנאמר לפני חתימת ברכת האהבה[279]. ג) מי כמוך, הנאמר לאחר הפסוק: מי כמכה וגו'[280]. ד) וגאולה[281], הנאמר לפני חתימת ברכת הגאולה.

יש מהראשונים שכתב שמתחילה היו קובעים היוצרות שמדברים מענין היצירה ולא מענין היום, ואח"כ נקבעו יוצרות שמדברים מענין היום ולא מענין היצירה כלל, לא בתחילה ולא בסוף[282], וכתב שלכן נכון לומר אור עולם באוצר חיים וכו'[283] וכל היוצר, לפני שיתחיל ברכת יוצר אור, ולא להתחיל הברכה תחילה, לפי שהיוצר נחשב הפסקה אחרי שאינו מדבר מעניינו של יום[284].

קרובות

בחזרת-הש"ץ* יש הנוהגים להוסיף בימים מיוחדים פיוטים[285], ונקראים במספר שמות:

א) גאונים וראשונים קוראים להם: קרובה[286], ובלשון רבים: קרובות[287]. ויש שאף בלשון יחיד קוראים להם קרובות[288], שיש בהם קרובות - פיוטים - הרבה[289]. ויש שבלשון יחיד קוראים להם קרובתא[290]. וכתבו אחרונים שבשם קרובות נקראים בפי כל העדות, מלבד האשכנזים[291]. בביאור השם נחלקו הדעות: א) יש מהראשונים סוברים שהוא מלשון הגשה[292], כפי ששנינו: אין ויגש אלא לשון תפילה[293], ככתוב: ויגש אברהם ויאמר[294], ויגש אליהו[295], ותרגום "ויגש": קרב[296]. ב) ויש מהראשונים סוברים שהוא במקום קדושה[297], ודרשו רבותינו: ולא קרב זה אל זה כל הלילה[298], שמנעם הקב"ה למלאכי השרת מלומר קדושה[299], ועל לשון קרב שהוא שירת קדושה נקראת קרובה[300]. ג) ויש מהראשונים סוברים שהוא מלשון מלחמה[301], על שם ששנינו: מי שעובר לפני התיבה אין אומרים לו עבור, אלא קרב[302], כלומר עשה מלחמה עם השטן[303]. וכן שנינו: ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח[304], שהיה אהרן רואה את השטן כדמות גדל על המזבח, והיה מתיירא ליקרב אצלו מפני החטא, אמר לו: אל תירא, קרב אליו, והקרב עגל בן בקר לחטאת ושור ואיל, זכות אברהם יצחק ויעקב[305]. ד) ואחרונים כתבו שנקראו כן, לפי שמקריבין אל השם יתברך בשבח והודיות[306].

ב) והרבה ראשונים קוראים להם: קרובץ[307], ונכתב לעיתים: קרוב"ץ[308], וכתבו אחרונים שניקודו קְרֻבַּץ[309], ושכן נקראים הפיוטים בידי האשכנזים[310]. ויש מהראשונים שקראוהו: קרובוץ[311]. בביאור השם קרוב"ץ נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש שכתבו שהוא ראשי תיבות: קול רנה וישועה באהלי צדיקים[312]. ב) ויש שכתבו שהאשכנזים גורשו מצרפת, ולפי שהצרפתים אינם מבדילים במבטא בין הצד"י* ובין התי"ו* הרפוייה, כאשר שמענו שאמרו קרובות, חשבנו שאומרים קרובוץ[313]. ג) ויש שכתבו שהצד"י נשתבש בלשון, שכן הרגל הלשון להוסיף אות לסימן הריבוי[314]. ד) ויש שכתבו שקרוב"ץ הוא ליוצר[315], וביארו בדעתם שקרוב"ץ הוא מילה מורכבת מן קרוב ויוצר[316].

ג) ויש מהגאונים שקוראים להם: מעמד[317].

מיני הקרובה

הקרובה מתחלקת לשני מינים: א) פיוטים אחידים המפייטים את ברכות שמנה-עשרה* בשווה[318], ולעיתים באה הרחבת פיוטים בברכה מסויימת[319]. כשהקרובה באה לפייט תפילה שאומרים בה שבעה ברכות בתפילת העמידה, היא נקראת "שבעתא"[320]. ב) קדושתא[321], פיוטים המפייטים את שתי הברכות הראשונות של העמידה, כאשר לפני הקדושה*, באים עוד מספר פיוטים[322].

פיוטי הקדושתא

בקדושתא - הרגילה - שבעה פיוטים[323], על שם: שבע ביום הללתיך[324], הבאים לאחר הרשות: מסוד חכמים וכו'[325]. א) מגן[326], והוא הפיוט המפייט את ברכת אבות*[327]. ב) מחיה[328], והוא הפיוט המפייט את ברכת גבורות*[329]. ג) משולש[330], והוא פיוט הדומה בצורתו למגן ומחיה[331]. ד) פיוט קצר המסתיים במילים: חי וקיים נורא ומרום וקדוש[332]. ה) פיוט ארוך[333], שלאחריו בא בקביעות הפיוט: אל נא לעולם תוערץ וכו'[334]. ו) פיוט ארוך נוסף[335]. ז) סילוק[336] - והוא פיוט המקדים לקדושה* - ולפני הסילוק מוקדם: ובכן ולך תעלה קדושה וכו'[337]. וכתבו ראשונים שנקרא סילוק, על שם ולך תעלה קדושה, שתרגום והעלאה: סליק[338]. יש קדושתאות בהם חסרים פיוטים מהנ"ל[339], ויש שבאים פיוטים נוספים על הנ"ל[340]. ויש שבאים בנוסף לקדושתא פיוטים בתוך הקדושה[341], ובלשון הראשונים יש שהפיוטים הללו נקראים קדושתא[342].

רשויות

לפני אמירת הקדושתא פותחים בנטילת רשות: מסוד חכמים ונבונים, ומלמד דעת מבינים[343]. בשבתות וימים טובים מסיימים: אפתחה פי בשיר ורננים, להודות ולהלל פני שוכן מעונים[344]. ובראש-השנה* ויום-הכפורים* מסיימים: אפתחה פי בתפילה ובתחנונים[345] - ויש אומרים: אפתחה פי בחינונים[346] - ומוסיפים בראש השנה: לחלות ולחנן[347] - ויש אומרים רק: לחלות[348] - פני מלך מלכי המלכים ואדוני האדונים[349]. ויש מסיימים: מלך מלכי המלכים מלא רחמים[350]. וביום הכפורים אומרים: לחלות ולחנן פני מוחל וסולח לעוונים[351].

בטעם נטילת הרשות כתבו ראשונים, לפי שהקרובה באה במקום הדרשה - לסוברים כן[352] - לפיכך נוטל רשות לדרוש במקום החכם שהיה דורש אז[353]. ואחרונים כתבו הטעם, לפי שנחלקו גאונים אם מותר להתפלל קרובות ופיוטים באמצע התפילה[354], לפיכך כשמתחיל החזן לומר הפיוטים, כדי להפיס דעתם של הציבור שלא יתלוננו עליו איך הוא מרשה לעצמו להפסק באמצע התפילה, הוא מתנצל לפניהם ואומר כי לא מדעת עצמי אני עושה זאת, אלא מסוד חכמים ונבונים שהם ברוב חכמתם יסדו לומר כך[355].

בטעם החילוק בין ראש השנה ויום הכפורים לשאר המועדים, כתבו ראשונים שבראש השנה ויום הכפורים באות הקרובות לבקש על נפשנו מאימת הדין לכן אומרים: אפתחה פי בתפילה ובתחנונים וכו', אבל בשאר מועדים אותן קרובות שירות ותשבחות על הניסים שנעשו לנו, ולכן אומרים: אפתחה פי בשיר ורננים וכו'[356].

יש מהפייטנים שחיברו רשות נוספת מפוייטת הבאה לאחר נטילת רשות זו ולפני המגן[357].

מלבד נטילת הרשות לפני הקדושתא, לפני פיוטים מסויימים[358], או תרגומים מסויימים[359], או תפילות מסויימות[360], מוסיפים לעיתים רשויות.

אמירת הפסוקים

בקדושתא, המגן והמחיה בנויים מפיוט ארוך שבסופו שרשרת פסוקים, ולאחריו פיוט קצר שבסופו מעין החתימה[361]. המשולש בנוי מפיוט שבסופו שרשרת פסוקים[362], המסיימים בפסוקים: ימלֹך ה' לעולם אלהיך ציון לדֹר ודֹר הללויה[363], ואתה קדוש יושב תהלות ישראל[364], שלאחריו באה התוספת: אל נא[365].

בנוגע לאמירת הפסוקים, נחלקו ראשונים: יש סוברים שהפסוקים הם יסוד הקרובץ, שמהם נתייסדו, וכשם שמנגנים את הקרובץ במשך כן יש לעשות לפסוקים, שלא יהיו הפיוטים עיקר ואשר ברוח הקודש טפל, שימהרו פסוק כאשר קצים בו ולטורח עליהם, וכתוב: ואל תקֹץ בתוכחתו[366]. ויש מהראשונים שהעידו עליו שאינו אומר הפסוקים שבתוך הקרובות[367].

בביאור החתימה בואתה קדוש[368], כתבו ראשונים, שלאחר מגן ומחיה - וימלך ה' לעולם[369] - שבא החזן להוסיף בשבח מעצמו בפזמונים וספירת - סיפור - מעשים, עומד ומכריז: ואתה קדוש, להעיד על יוצרנו שהוא מתעכב ומאריך שכינתו בבית-הכנסת* על תוספת תהילתן של ישראל[370]. ואז מפייסים ישראל: ואתה קדוש יושב תהלות[371], שהוא בסופי התיבות: השבת[372], ובמסורת תמצא כל יושב שבתהלים חסר ויו, חוץ מב', וזה אחת מהן[373], כלומר הקב"ה יושב וממתין עד ויו שעות בכל שבתות וימים טובים[374], "יושב" הוא לשון עכבה, כמו ותשבו בקדש ימים רבים[375], ואל נא, הוא לשון בקשה: בבקשה ממך[376], תמתין לנו עוד[377]. ומטעם הזה אומר אותו בסדר קדושה, שהיא תוספת שבח לאחר שסיימנו חובת הברכה של קריאת-שמע* ותפלה*[378].

יש מהראשונים שכתב שביום-הכפורים*, אם רוצה לקצר לא יאמר במנחה* קרובה - מגן, מחיה ומשולש - אלא יאמר אבות וגבורות, ויוסיף ימלך ה' לעולם ואתה קדוש אל נא[379], ואח"כ יאמר שאר הפיוטים[380], והוא הדין בנעילה*[381].

אל נא לעולם תוערץ

אל נא לעולם תוערץ, הבא בתוך הקדושתא[382], נוסחו: אל נא, לעולם תוערץ[383] ולעולם תוקדש, ולעולמי עולמים תמלוך ותתנשא, האל מלך נורא מרום וקדוש, כי אתה הוא מלך מלכי המלכים, מלכותו נצח, נוראותיו שיחו, ספרו עוזו, פארוהו צבאיו, קדשוהו, רוממוהו, רון שיר שבח, תוקף תהילות תפארתו[384]. וכתבו ראשונים שלאחר שייסד תפילת - פיוט - מגן[385] ומחיה[386] וימלוך[387], ייסד עוד פיוט למלכות של הקב"ה: אל נא לעולם תוערץ וכו'[388], ובו ה' פעמים מלך, כי אין מלכותו של הקב"ה נראית עד לאחר ד' מלכיות[389]. ושיר - פיוט - זה יש בו קדושה[390], ותיקנו בו אל"ף בי"ת מן מ"ם ואילך, ולא אל"ף בי"ת כולו, מפני טורח ציבור[391]. וכתבו ראשונים שנהגו לאומרו בכובד ראש, מפני ששירת מלאכים היא[392].

על ראש השנה ויום הכפורים, שאין אומרים בהם אל נא לעולם תערץ, ובטעם הדבר, עי' להלן: זמני אמירתם[393]. על שביעי של פסח, שיש שאין אומרים בו אל נא לעולם תערץ, ועל טעם הדבר, עי' להלן: שם[394].

ובכן ולך תעלה קדושה

באמירת "ובכן ולך תעלה קדושה" שלפני הסילוק[395], מוסיפים ואומרים אחריו תוספת. בשבתות ומועדים: כי אתה קדוש ישראל ומושיע[396]. בראש-השנה*: כי אתה אלהינו מלך[397]. וביום-הכפורים*: כי אתה מלך מוחל וסולח[398]. ויש אומרים בראש השנה ויום הכפורים: כי אתה אלהינו[399].

פזמון

יש מהפיוטים הנקראים על שם צורתם, כגון פזמון, הנזכר בדברי ראשונים ככינוי לפיוט בקדושתא[400], או לתקיעות[401], או בסליחות*[402], שיש מהראשונים סוברים - שנקרא על שם צורתו - כי מילת פזמון הוא הדבר שחוזרים לאומרו פעמים רבות[403], וזה שבעלי לשון זה קוראים את האיש החוזר לשנות דבריו פעם אחר פעם וחוזר על הדבר פעמים רבות פזמאנ"א, וכן הפזמון להיות לעולם סובב וחוזר על כל בית ובית מבתי השיר קראוהו פזמון[404]. או שפזמון הוא לשון חביבות, כלומר חביב הוא לענות ולחזור ולשנות אותו[405], ובפסיקתא כאשר חפץ לומר חביבות שלו אומר: פיזמא דידיה[406]. וכן בדורות האחרונים נתייחד השם פזמון ככינוי לסוג מסויים של סליחות[407], שבו חוזרים על משפט מסויים לאחר כל בית[408]. ויש מהראשונים סוברים שהפזמון נקרא כן - על שם צורת הניגון שלו - ופזמון עניינו הגבהת הקול בשיר ובזמר, מלשון: ותען להן מרים[409], שתרגומו: ופזימת להון מרים[410], והוא כתרגום ויען איוב[411]: ופזים איוב[412]. וכן יש מהאחרונים שכתב טעם לשם פזמון שבסליחות, שהוא על שם הניגון, כי כל פיוט ופיוט הפזמון יש עליו נגינה מיוחדת שאינו בשאר, מה שאין כן בפיוטי הסליחות נגינה אחת לכולן[413].

קינות

הקינות הן פיוטים הנאמרים על חורבן הבית[414]. בקינות, כתבו ראשונים לחלק בין אלו מהן שייסדן הקליר, שראשונים מנו בהן כ"א, כנגד ימים של בין-המצרים*, לאלה שייסדו גאונים אחרים על הגזירות[415]. ויש מהם שכתבו חילוק נוסף, בין הקינות שייסדו על הגזירות לבין הציונים - קינות שתחילתן "ציון" שנכתבו בצורת כתיבת הקינה "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך" - וכתבו שאותן שייסד הקליר אומר שליח-הצבור* בתחילה, ולאחר מכן אותן שייסדו על הגזירות אומר המופלא שבציבור והקהל, ולאחר מכן אומר המופלא שבציבור וכל הקהל ציון הלא תשאלי ושאר ציונים[416].

על המנהגים השונים באמירת הקינות, ועל זמני אמירתן, ע"ע תשעה באב (או: קינות).

סליחות

הסליחות* נתקנו בימי הראשונים בכינויים, ע"פ ענייניהן: פתיחה[417]; סליחה[418]; עקידה[419]; תוכחה[420]; תחינה[421], וצורתן: חטאנו[422]; פזמון[423]. ויש שהסליחה מכונה בכינויים שונים ע"פ סוג החרוז: שנייה[424]; שלישית[425]; ושלמונית[426].

על מנהגי הסליחות* השונים, בזמני אמירתן ובצורת אמירתן, ע"ע. על ההושענות*, ע"ע.

בברכות שאינן בסדר התפילה

יש מהפייטנים שייסדו אף פיוטים לברכת-המזון*[427] וברכות שונות[428]. וכתבו גאונים - שאפילו לסוברים שאסור לומר פיוטים בתוך התפלה*[429] - אע"פ שיש בהוספות האלה אריכות לשון מרובה, אינן מזיקות למי שאמרן, מפני שאינן בתוך תפילה[430]. וכן יש פיוטים הנאמרים בכל יום לפני התפילה או לאחריה[431].

זמני אמירתם

בימינו, ברוב העדות ממעטים מאוד באמירת פיוטים[432]. ובקהילות אשכנז אומרים מעריבים[433] בלילות יום-טוב*[434] ויוצרות[435] בימים טובים[436] ושבתות מיוחדות[437] וקרובות[438] בימים טובים[439] ושבתות מיוחדות[440] ופורים[441]. בפרק זה יבואו נידונים בראשונים על זמני האמירות.

מעריב בליל יו"ט שחל בשבת

באמירת פיוטים בליל יום-טוב* שחל בשבת* נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שאין החזן אומר מעריב[442] ופיוט בתוך המחזור לאור הנר ביחיד[443], אלא אם כן יקרא אחר עימו[444], שמא יטה את הנר[445], שאינו כ"כ צורך שעה לומר פיוט[446], ואין הכל בקיאים בפיוט הבא לפרקים, ויש לחוש שמא יתקן את הנר לראות בו[447]. וכתבו אחרונים שאפילו אם הקהל קורא בספרים[448], בשני ספרים אפילו קוראים בענין אחד אסור - לסוברים כן[449] - שכל אחד מעיין בספרו[450], ואינו משגיח במה שיעשה[451], ומכל מקום כתבו ראשונים שאם הוא יודע קצת הפיוט מבחוץ, מותר לעיין ראשי דבריהם בספר ויגמור מבחוץ[452].

ב) ויש מהראשונים המתירים לחזן לומר פיוטים בליל יום טוב שחל בשבת[453], שלא גרע מתינוקות שלפני רבן[454] - הקוראים לפני רבן[455] - שהרי אימת ציבור עליו[456], או משום שנותנים לב זה לזה[457].

ביום-הכפורים*, כתבו ראשונים שרגילים לומר סליחות* ותפילות לאור הנר[458], ומותר כל אחד בלבד לומר סליחות ותחנונים לאור הנר[459], ומותר לשליח ציבור לקרות לאור הנר ביחיד על הבימה בבית הכנסת[460], מפני שאימת יום הכיפורים עליו[461], וגם צורך שעה להרבות תחנונים[462], ועוד, שבאותה שעה אדם חשוב הוא[463], שאין דרכו להטות[464]. ובחזן יש להתיר עוד, מפני שאימת ציבור עליו[465].

למעשה כתבו אחרונים שהמנהג שלא לומר פיוטים בליל יום טוב שחל להיות בשבת[466]. ויש מהאחרונים סוברים שבנר של שעוה וחלב אין חשש כלל[467]. אבל כתבו אחרונים שלמרות זאת אין אומרים מעריב כשחל יום טוב בשבת, משום שלא חילקו חכמים בתקנותיהם "לא-פלוג-רבנן*"), שלפעמים יהיה נרות שמן ויש חשש איסור שמא יטה[468].

מעריב בר"ה

יש מהראשונים שהביאו בסתם שאומרים מעריבים[469] בלילות ראש-השנה*[470]. ויש שכתבו שיש בדבר מנהגים שונים: יש הנוהגים לומר מעריבים[471], שלדעתם בערב ראש השנה מתענים ומשלימים[472], ועל כן מאריכים במעריבים עד חשיכה[473]. ואגב שמאריכים בליל ראשון גם כן עושים ביום שני, שיש המתענים גם בר"ה, אם אירע לו תענית-חלום*[474]. ועוד, שלא יבשלו הנשים מבעוד יום ראשון על השני - לסוברים שכן הדין בראש השנה[475] - לכן צריכים גם בר"ה להמתין עד הלילה[476]. ויש הנוהגים שלא לומר מעריבים[477], שלדעתם המתענים בערב ר"ה אין משלימים[478], וכן המנהג בימינו[479].

יוצרות וקרובות בר"ה ויוה"כ

בראש-השנה* וביום-הכפורים* כתבו ראשונים שאין אומרים סוגי פיוט מסויימים:

א) אין אומרים בראש השנה ויום הכפורים זולת[480], לפי שאנו צריכים לומר אמת ויציב כהלכתו[481], ויש בו שישה פעמים אמת - לנוהגים בנוסח זה[482] - כנגד שישה פעמים אמת שבבראשית בסוף התיבות[483], ברא אלהים את[484], וירא אלהים את האור[485], וירא אלהים את כל אשר עשה[486], ויברא אלהים את התנינים[487], ויברא אלהים את האדם[488], ברא אלהים לעשות[489]. תמצא שישה פעמים אמת רמוז[490]. ובראש השנה אומר זה היום תחילת מעשיך[491], הואיל ותחילת מעשיו הוא צריכים אנו לומר שישה פעמים אמת[492], שכתוב בתחילת מעשיו[493]. ואילו היינו אומרים זולת היינו מחסרים פעמיים אמת[494] - לפי שכשאומרים זולת אומרים הנוסח המקוצר של אמת ויציב[495] - ולמרות שיום הכפורים אינו תחילת מעשיו, מכל מקום תשלומין הוא לראש השנה, לפי שבינונים תלויים ועומדים עד יום הכפורים[496]. ועוד, שאמרו במדרש: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד[497], זהו יום הכפורים[498], ויום הכפורים יום הדין הוא[499]. ויש אומרים מעין זה הטעם שאין אומרים זולת בראש השנה, לפי שכל העולם עומד בדין ואנו מזכירים מידת הרחמים, ובאמת ויציב תיקנו שישה אמת - ואפילו היינו אומרים זולת והנוסח הארוך של אמת ויציב - אין להפסיק ביניהם ביום זה, כי אנו מזכירים כל מעשה בראשית[500]. ויש אומרים מעין זה הטעם שאין אומרים זולת בראש השנה ויום הכפורים, לפי שהן ימי הדין, ומזכירין כל מעשה בראשית ומידת הרחמים, ובאמת ויציב תקנו שש פעמים אמת, לכן אין להפסיק ביניהם בזולת[501]. ויש אומרים הטעם שאין אומרים זולת בראש השנה, שקרוב"ץ הוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים - לסוברים כן[502] - ואין שמחה בראש השנה[503]. ויש אומרים הטעם שאין אומרים זולת בראש השנה ויום הכפורים, לפי שספרי מתים וספרי חיים פתוחים[504], וגם מפני אימת יום הדין[505].

ב) אין אומרים בראש השנה ויום הכפורים חי וקיים נורא ומרום וקדוש[506] - והפיוט שלפניו[507] - שלא נאמר חי להקב"ה כל זמן שאין שייך לומר בנו חי, כמו בראש השנה וביום כפור, כפי שכתוב: כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמֹנו ויֶּחי[508], הרי שהיכן שכתוב בנו חיים כתוב בו חיים, וזהו שכתוב אחר הפסוק: השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויֶּחי[509], ולא כתוב בזה הפסוק אלהים חיים[510], כך בראש השנה וביום הכיפורים שהעולם נידון וספק חיים לא תיקנו לומר חי וקיים[511].

ג) אין אומרים בראש השנה ויום הכפורים אל נא לעולם תוערץ[512], שכולו שיר של קדושה[513], ואמרו: מפני מה אין ישראל אומרים שירה בראש השנה וביום הכיפורים, אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה[514].

בראש השנה ויום הכפורים מוסיפים על הקדושתא[515] במוסף*, ואומרים פיוטים לאחריה[516], ובמיוחד נתייחד מוסף של ראש השנה באמירת תקיעות[517] במלכויות, זכרונות ושופרות[518] - ויש הקוראים לפיוט: תקיעתא[519] -ויום הכפורים באמירת פיוטים שנתחברו על סדר העבודה של יום הכפורים, ועל כך ע"ע יום הכפורים[520]. וכן ביום הכפורים מוסיפים בחזרת-הש"ץ* בשחרית, מוסף, מנחה וערבית, סליחות*, ועל כך ע"ע סליחות[521].

על אמירת פיוטים בברכות-קריאת-שמע* ביום-הכפורים*, ע"ע[522]. על אמירת פיוטים בשלש ברכות ראשונות של חזרת-הש"ץ* ביום הכפורים, ע"ע הנ"ל[523]. על הפיוטים הנאמרים לאחר סדר העבודה, ע"ע הנ"ל[524]. על אמירת פיוטים מיוחדים בקול רם בבית הכנסת במוצאי יום הכפורים, ע"ע הנ"ל[525]. על אמירה ביום-הכפורים* פיוטים שנזכרו בהם ברכות שמנה-עשרה*, כטעם לאי אמירת "אין כאלהינו" ביום הכפורים, ע"ע הנ"ל[526]. על אמירת פיוטים בי"א תשרי בידי הנוהגים לעשות בחוץ לארץ שני ימים יום הכפורים, ע"ע הנ"ל[527].

פיוטי גשם וטל

בתפילת מוסף* של שמיני-עצרת*, שלהלכה מתחילים להזכיר בו גבורות גשמים[528], אומרים פיוט בברכת אבות* ומאריכים בפיוטי גשם בברכת גבורות[529], וכן בתפילת מוסף של יום-טוב* ראשון של פסח*, שמפסיקים להזכיר בו גבורות גשמים[530], אומרים פיוט בברכת אבות* ומאריכים בפיוטי טל בברכת גבורות[531], וכתבו ראשונים שפיוטי הטל והגשם הם שבעה פיוטים[532], כפי מספר הפיוטים בקדושתא[533], על שם: שבע ביום הללתיך[534]. ויש הנוהגים לומר הפיוטים לפני חזרת הש"ץ[535].

על שמיעת פיוטי הגשם בתפילת מוסף של שמיני-עצרת*, כסברא להזכרת הגשם בתפילת מנחה, ע"ע גבורות[536].

שביעי של פסח

בשביעי של פסח - ובשמיני של פסח[537], לנוהגים ביום-טוב-שני-של-גליות* - כתבו ראשונים ואחרונים שיש שאין אומרים בו אופן[538], ולא "והחיות ישוררו"[539], משום שאמרו בתלמוד: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני[540], וסימן לדבר: ויסר את אופן מרכבותיו[541]. וביארו אחרונים שזכר לזה אין ראוי לומר והחיות ישוררו, אף שהוא בשירה של יום שאומרים המלאכים בקדושה*[542], ומפי שאין ראוי לומר והחיות ישוררו נהגו שלא לומר אופן כלל, מפני שמנהג פשוט לומר והחיות ישוררו אחר פיוט האופן[543]. ויש שאומרים אופן וכן והחיות ישוררו[544], שפשוט שאין החיות מניחות עתה לשורר - אלא אומרות שירה אף בשביעי של פסח - וגם באותו זמן לא נאמר כי אם למלאכים[545].

בשביעי של פסח, ובשמיני של פסח - לנוהגים ביום-טוב-שני-של-גליות* - כתבו ראשונים שיש שאומרים אל נא לעולם תוערץ[546]. ויש שאין אומרים אותו[547], ובטעמם כתבו ראשונים, לפי שהסדר שיש לומר עכשיו של פרשה ויושע מיוסד על טיבוע שטבעו מצרים בים סוף, ודרשו רבותינו: ולא קרב זה אל זה כל הלילה[548], שמנעם הקב"ה למלאכי השרת מלומר קדושה[549], לכן אין אומרים אל נא לעולם תערץ, שכולו שיר של קדושה[550].

אזהרות

בשבועות*, אומרים במוסף פיוטים ובהם עיקרי תרי"ג המצוות[551], ונקראים: אזהרות[552]. יש שקראו אף לפיוטים ההלכתיים המפרטים דיני פסח - ונאמרים בשחרית בקדושתא בשבת-הגדול*[553], או במוסף של שבת הגדול[554] - אזהרות[555].

נישואין

ביום נישואין, יש מהראשונים שכתבו שנוהגים לומר אף בחול יוצר, ומכל מקום אין אומרים אופן מפני טורח הציבור[556].

על אמירת "דוי הסר" ו"נודה לשמך" לפני ברכת-המזון* בימי שבע הברכות, ע"ע ברכת חתנים[557]. על אמירת פיוטים בברכות-קריאת-שמע* במוצאי-שבת* שהן מענין ההבדלה*, ע"ע הבדלה[558]. על אמירת פיוטים לאחר שתיית הכוס הרביעי מארבע-כוסות* בליל-הסדר*, ע"ע הגדה[559]. על אמירת פיוטים בברכות-קריאת-שמע* בשבת שלאחר החתונה, ע"ע חתן וכלה[560]. על אמירת פיוטים בקריאת-התורה* בשבת זו, ע"ע הנ"ל[561]. על אמירת פיוט בקדושה* של מוסף בשבת זו, ע"ע הנ"ל[562]. על אמירת פיוטים בברכת-המזון* בשבת זו, ע"ע הנ"ל[563]. על האומר פיוטים בבית הכנסת בשעת התפילה, שאינו צריך ליטול ידיו מחדש לתפילה נוספת, ע"ע נטילת ידים. על החלפת המעריבים והיוצרות של יום-טוב* של סוכות* ושל יום-טוב-שני-של-גליות*, כשחל יום טוב בשבת, ע"ע סוכות. על אמירת היוצרות של שבת חול-המועד* פסח* בשביעי של פסח, בשנה שאין בה שבת חול המועד, ע"ע פסח. על החלפת הפיוטים בראש-השנה*, כשחל היום הראשון בשבת, ע"ע.


הערות שוליים

  1. ס' התשבי ע' פייט.
  2. על מהותם, עי' ציון 285 ואילך.
  3. עי' תשוה"ג חמדה גנוזה סי' קס וסי' קסא על הוספות בברכות בתעניות ציבור: פיוטים.
  4. עי' תשובת גאון בגנזי קדם ח"ג עמ' 42 ואוצה"ג ברכות התשובות סי' קפ: והמתפלל קרובות בחול ובימים טובים; עי' תשובת רבנו גרשום שבשבה"ל סי' כח: הרי ר' ינאי שהיה מן החכמים הראשונים ופייט קרובות לכל סדר וסדר שלכל השנה.
  5. עי' תשובת גאון שם ושם.
  6. תשבי שם.
  7. בר"ר פפ"ה סי' א; ילק"ש דניאל רמז תתרסג.
  8. תשבי שם.
  9. עי' ויק"ר ופסיקתא דר"כ שבציון 64; עי' קה"ר פ"א פיס' יג ושהש"ר פ"א פיס' א; עי' ילק"ש שה"ש רמז תתקפג. שד"ל במבוא למחזור לבני רומא עמ' ט.
  10. מיוחס לרש"י דהי"א כה ג; הדר זקנים דברים כה כד; רבינו בחיי שמות כה י; ועוד.
  11. שד"ל שם.
  12. מחז"ו סי' שפד: פייטנין; ראב"ע בראשית מו כג וקהלת ח י.
  13. תשוה"ג החדשות (אופק) סי' לו, על המחבר של "בפי ישרים" וכו' בנשמת (ע"ע פסוקי דזמרה); רש"י בראשית ל כב ויחזקאל כא יח ומב כ; מיוחס לרש"י דהי"א כח ט; ס' הערוך ע' קרוב; ס' השרשים לרד"ק שורש עתר; תו"י יומא סח ב; מאירי בפתיחה למס' אבות; ועוד.
  14. מחז"ו סי' שלא; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' מג.
  15. שו"ת ר"י מיגש סי' רד; ס' השרשים שם; עי' ס' התשבי ע' פייט. ועי' ס' התשבי שם ומוסף הערוך ע' פייט שכ"ה בלשון רומי.
  16. מל"ב ג טו.
  17. תרגום ירו' בפי' מחזור ישן נושן, שמובא בערה"ש ע' פייט. תשלום אבודרהם עמ' 1; עי' ערה"ש שם, בשם כ"י ערה"ק ריגינסבורג.
  18. עי' תשו' רב נטרונאי גאון בתשוה"ג חמדה גנוזה סי' נ ובתוך תשו' רבנו גרשום שבשבה"ל סי' כח ובאוהצ"ג ברכות התשובות סי' קעח ותשובות רנ"ג או"ח סי' ל.
  19. עי' תשו' רבנו גרשום שבשבה"ל שם, וצ"ב אם הוא מתשו' רב נטרונאי, ונחסר בתשוה"ג חמדה גנוזה ותשובות רנ"ג שבציון הקודם (ובאוצה"ג הביאו בסוגריים מרובעות וציין מקורו); עי' שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין.
  20. עי' ס' התשבי שבציון 1.
  21. שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין.
  22. תשו' רב נטרונאי שם ושם ושם.
  23. תשו' רב נטרונאי שם ושם ושם.
  24. עי' ס' העתים סי' קעג.
  25. עי' אגרת פירקוי בן באבוי (נד' בגנזי שכטר ח"ב עמ' 552), בשם מר יהודאי.
  26. עי' ציון 317.
  27. אגרת פירקוי בן באבוי שם (עמ' 551), בשם מר יהודאי.
  28. עי' ס' העתים סי' קעג.
  29. ס' העתים שם.
  30. מחז"ו סי' שלא, שכן מצא בס' ישן.
  31. ישעיהו כו טו.
  32. עי' מחז"ו שם.
  33. מגילה לא ב.
  34. על מהותם, עי' ציון 551 ואילך.
  35. על מהותם, עי' ציון 285 ואילך.
  36. על מהותם, עי' ציון 262 ואילך.
  37. עי' פרדס הגדול סי' קעד.
  38. עי' ס' קרובה (נד' בידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ג עמ' קא).
  39. ס' קרובה שם.
  40. הלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' יט.
  41. עי' ס' קרובה שם, ע"פ ברכות כח א וחגיגה ג א.
  42. ציון 125.
  43. מחז"ו סי' רמח, על הפיוט "אשר הניא".
  44. תשו' ר"ת במחז"ו ושבה"ל שבציון 139 ותוס' ואו"ז שבציון הנ"ל ותוס' ר"י שירליאון ברכות יא א ורא"ש ברכות פ"ה סי' כא, על הקליר, שהוא ר' אלעזר בר' שמעון, ע"פ המדרש שבציון 48 ואילך (עי' מחז"ו ואו"ז שם בטעם שנקרא בירבי קליר, וכ"כ בערוך ע' קלר ג'); פירושי רבינו אליהו מלונדריש ופסקיו עמ' מח ואגודה ברכות פ"א סי' כג, על הקליר שהוא ר' אלעזר בר' שמעון; מחז"ו ואו"ז שם, ותוס' ר"י שירליאון שם, בשם ר"ת, על הקליר, שאפי' אם אינו ר' אלעזר בר' שמעון, מ"מ הוא תנא; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תסט, על הקליר, שאומרים עליו שהוא ר' אלעזר בן ערך, לגירסתו בציון 65; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' לג, על הקליר, שהיה מגדולי התנאים; ס' המנהגים (טירנא) פסח בהג"ה וחג השבועות בהג"ה, על הקליר. ועי' תוס' ר"י שירליאון ואו"ז ואגודה שם שהק' שהרי הקליר ייסד בפר' החודש (בפיוט "אדון מקדם", הנמצא בסדורי האשכנזים): ספור הוא למלכים ולרגלים, פירוש, שפסח הוא ראשון לענין בל תאחר, והלא ראב"ש סובר (בברייתא בר"ה ד ב) שבחג הסוכות בלבד עובר בבל תאחר, ויישבו בתוס' ר"י שירליאון ואו"ז שפייט לפי ההלכה, וכאביו הסובר (בברייתא שם) ג' רגלים כסדרן וחג הפסח תחילה. ובאגודה שמשום ענווה ייסד כאביו. ובפירושי ר"א שם הביא בשם י"א שאינו ראב"ש משום הראיה הנ"ל, ודחה, שפייט לפי ההלכה. עוד על זמנו של הקליר, עי' שו"ת נוב"י תנינא או"ח סי' קיג ושו"ת זכר יהוסף או"ח ח"א סי' יט אות ג.
  45. תוס' חגיגה יג א ד"ה ורגלי; או"ז ח"א ק"ש סי' יט; אבודרהם ברכות ק"ש.
  46. עי' הלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' יט.
  47. עי' רס"ג בס' האגרון (נד' בזכרון לראשונים (הרכבי) ח"ב עמ' נ).
  48. תשו' רב נטרונאי בתשוה"ג חמדה גנוזה סי' נ ובתוך תשו' רבנו גרשום שבשבה"ל סי' כח ובאוהצ"ג ברכות התשובות סי' קעח ותשובות רנ"ג או"ח סי' ל; עי' שו"ת ר"י מיגאש סי' פז, בשם הרי"ף; עי' ס' המנהיג צום כפור סי' נט וטור או"ח סי' תרכ, בשם רב עמרם.
  49. עי' תשו' רב נטרונאי שם ושם ושם ושם.
  50. ע"ע ברכות ציון 72 ואילך. עי' תשו' רב נטרונאי שם ושם ושם ושם; שו"ת ר"י מיגאש שם, בשם הרי"ף.
  51. תשו' רבנו גרשום שבשבה"ל שם, וצ"ב אם הוא מתשו' רב נטרונאי, ונחסר בתשוה"ג חמדה גנוזה ותשובות רנ"ג שבציון 48 (ובאוצה"ג הביאו בסוגריים מרובעות וציין מקורו).
  52. על מהותם, עי' ציון 285 ואילך.
  53. עי' תשו' גאון בגנזי קדם ח"ג עמ' 42 ואוצה"ג ברכות התשובות סי' קפ.
  54. תשו' רבנו גרשום שם.
  55. תשו' רבנו גרשום שם: ר' ינאי.
  56. תשו' רבנו גרשום שם: ר' אלעזר בר' קליר ורבינו קלונימוס
  57. תשו' רבנו גרשום שם: ר' משולם בנו (של רבינו קלונימוס).
  58. שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין.
  59. תהלים סח כ.
  60. עי' רכות מ א. שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין.
  61. עי' מחז"ו סי' שכה; שבה"ל שם; עי' או"ז ח"א ק"ש סי' יט.
  62. שה"ש ג ו.
  63. פסיקתא דר"כ פסי' כז; עי' מחז"ו שם. שבה"ל שם, בשם פס"ר דסוכה: קרוב. ועי' תוס' חגיגה יג א ד"ה וחיות: וקרובץ (עי' ציון 307). ועי' או"ז שם: קרובן.
  64. ויק"ר פ"ל סי' א; פסי' דר"כ שם: פוייטון; שבה"ל שם, בשם פס"ר דסוכה; או"ז שם: ופוייטן.
  65. ויק"ר שם; פסי' דר"כ שם: ודורשן. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תסט, שנ' שבמקום ר' אלעזר בר' שמעון גרס: ר' אלעזר בן ערך.
  66. עי' תשובת גאון בגנזי קדם שם ותשוה"ג סי' קפ שם.
  67. תשו' רב נטרונאי בתשוה"ג חמדה גנוזה שם ואוצה"ג סי' קעח שם.
  68. תחכמוני שכ"ד.
  69. שו"ת ר"י מיגאש סי' פז: לכל העולם.
  70. פרדס הגדול סי' קעד.
  71. אבודרהם ברכות ק"ש.
  72. תחכמוני שם.
  73. על מהותם, עי' ציון 262 ואילך.
  74. עי' פרדס הגדול שם; עי' תחכמוני שם; עי' אבודרהם שם.
  75. תחכמוני שם.
  76. תשו' רב נחשון באוצה"ג ברכות התשובות סי' קעט; עי' תשו' רב עמרם באוצה"ג שם סי' קעט (וכתב בציון מקורו שהוא בסדר"ע ורשא י ע"ב, וצ"ב שאינו שם); אגרת פירקוי בן באבוי (נד' בגנזי שכטר ח"ב עמ' 552), בשם מר יהודאי; ס' העתים סי' קעג; ראב"ע קהלת ה א, בסו"ד (וצ"ב, שהוא עצמו פייט פיוטים לאומרם בתוך התפילה, עי' מחזורי הספרדים הישנים והאיטלקים לשמיני עצרת, "צמאה נפשי", שהוא רשות לנשמת, ועי' תכלל עטרת זקנים (חבאן) יו"כ עמ' קנח סדר עבודה "אזכרה סדר עבודה", ועוד).
  77. תשו' רב צמח דיאנא רבה באוצה"ג שם.
  78. תשו' רב עמרם שם ותשו' רב צמח שם.
  79. ס' העתים שם.
  80. מגילה יח א. ס' העתים שם.
  81. עי' שבת קיח ב. ס' העתים שם.
  82. עי' ציונים 25 ואילך, 28 ואילך.
  83. עי' אגרת פרקוי בן באבוי שם; ס' העתים שם.
  84. ציון 82 ואילך.
  85. ציון 54 ואילך.
  86. ע"ע קריאת שמע וע"ע שחרית.
  87. ע"ע תפלה.
  88. עי' ירו' תענית פ"ג הי"א.
  89. עי' פר"ח או"ח סי' קיב.
  90. עי' ראב"ע קהלת ה א, שכתב להשיג על פיוטי הקליר, מכח ד' דברים, והג' הראשונים: א. שרוב פיוטיו חידות ומשלים. ב. שפיוטיו מעורבים בלשון תלמוד, ויש כמה לשונות בתלמוד ואינן לשון הקודש (ע"ע לשון תורה; לשון חכמים). ג. אפילו המילים שהן בלשון הקודש יש בהן טעויות, ויש בפיוטיו חרוזים שאינם מדוייקים. ועי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' לג, שדחה ההשגה הג'. ועי' שו"ת אורח משפט או"ח סי' יח שהרבה מאד גדולי ישראל הקדמונים העריצו מאד את הפיוטים, ולא חששו לכל התלונות של הראב"ע. ועי' מענה להשגות הראב"ע בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' א.
  91. עי' אגרת פירקוי בן באבוי (נד' בגנזי שכטר ח"ב עמ' 546), על פיוטים שיש בהם מעשה-מרכבה (ע"ע) שאסור לדרוש בו אפילו ביחיד (ע"ע מעשה מרכבה), ושם (עמ' 547) על המפסיקים בשבח המקום, ולאחר האל הגדול הגבור והנורא אומרים פיוטים שאין בהם שבחו של מקום; עי' ראב"ע שם, בהשגה הד' על פיוטי הקליר, שכל פיוטיו מלאים אגדות ומדרשות, ואין ראוי להתפלל אלא על דרך פשט, ולא על דבר שיש לו סוד או הוא על דרך משל.
  92. עי' ציון 116 ואילך, אם הפייטנים כיוונו לכתוב ע"פ ההלכה. עי' ראב"ע שם, בתוך ההשגה הד'.
  93. עי' שעה"כ דרושי עלינו לשבח, שהאר"י לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים, לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה, אבל היה אומר התפלות והבקשות ופזמונים שתיקנו הראשונים כמו תפלת ר' עקיבא, וכן היה אומר כל הפיוטים ופזמונים שתיקן ר"א הקליר, לפי שכל אלו הראשונים תקנו דבריהם ע"פ חכמת האמת.
  94. ע"ע תפלה מח' אחרונים על אמירת הסליחה "מכניסי רחמים".
  95. עי' ראב"ע שם, בתוך ההשגה הד'.
  96. עי' ציון 44.
  97. ס' המנהגים (טירנא) פסח בהג"ה וחג השבועות בהג"ה, לומר ביו"ט א' של שבועות הקדושתא "ארץ מטה" שייסד הקליר, וביום ב' לומר הקדושתא "אורח חיים" שייסד ר' שמעון הגדול.
  98. מהרי"ל הל' ר"ה אות ב: קרובץ (עי' ציון 307); באה"ט או"ח סי' תקפב סק"ג, בשם מהרי"ו (וכ' בשו"ת זכר יהוסף או"ח ח"א סי' יט אות ג, שהוא ט"ס וצ"ל מהרי"ל).
  99. ט"ז או"ח סי' ק; זכר יהוסף שם, בשמו.
  100. זכר יהוסף שם.
  101. עי' זכר יהוסף שם.
  102. עי' ציון 307.
  103. עי' מהרי"ל הל' תפילה אות ג.
  104. ס' חסידים (מרגליות) סי' קיד ותרז.
  105. עי' מהרי"ל הל' יו"כ אות יא; רמ"א בשו"ע או"ח תריט א.
  106. עי' ס' חסידים שם; עי' מהרי"ל שם.
  107. שו"ת שבות יעקב ח"א סי' יב, ע"פ ס' חסידים שם סי' קיד.
  108. שבות יעקב שם, ע"פ ס' חסידים שם סי' תרז.
  109. עי' זכר יהוסף שבציון 101.
  110. עי' מעשה רב סי' קכז.
  111. עי' ציון 24.
  112. עי' סדר "אלהי הרוחות לכל בשר" שבסדורי האשכנזים לשבת הגדול (בתוך הקרובה "אלהים בצעדך"), שנכתב בידי ר' יוסף טוב עלם ומבאר הל' פסח, ומאורה (עי' ציון 276 ואילך) לשבת זכור "זכרון לדור אחרון" (נד' בתוך יגל חזון עמ' 21), שנכתבה בידי בעה"מ ומבארת הל' פורים.
  113. עי' תוס' פסחים קטו א ד"ה מתקיף וקיז ב ד"ה רביעי, ועוד, ושו"ת מהר"ח או"ז סי' קמג הדנים ב"אלהי הרוחות לכל בשר" (עי' ציון הקודם); עי' תוס' ר"י מפאריש ע"ז עה ב, הדן ב"אדיר דר מתוחים".
  114. עי' פי' ה"ר שמואל מפלייש ל"אלהי הרוחות לכל בשר" (עי' ציון 112) בתוך או"ז ח"ב הל' פסחים סי' רנו.
  115. עי' ציון 18 ואילך.
  116. תוס' יומא ח א ד"ה דכולי, על אזהרות רבינו אליהו הזקן שבציון 118 ואילך (והלשון "מנהגן היה שלא היה מקפיד" צ"ב, ואולי יש ט"ס וצ"ל: ומנהגו, וכן נראה מל' תוס' נדה ל א ד"ה ושמע: ורבינו הזקן וכו' כולו יסד דלא כהלכתא, אבל בב"י דלקמן העתיק: מנהגם היה שלא היו מקפידין); עי' ראב"ע שבציון 92; כ"מ מב"י או"ח סי' תרכא, ע"פ תוס' יומא שם, על סדר העבודה אתה כוננת עולם מראש, אך עי' ציון 128 שי"מ בע"א; עי' מג"א סי' תרכא סק"ד, שכ"ה בסליחות (ע"ע) ובסדר "שלהם" (סדר העבודה אתה כוננת עולם מראש, שנאמר בידי הספרדים), אבל "הפיוטים שלנו" (סדר העבודה אמיץ כח, שנאמר בידי האשכנזים) הוא אליבא דהלכתא; שו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"א סי' קכ.
  117. עי' ציון 551 ואילך.
  118. אזהרות "אמת יהגה חכי" בתוך מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 654.
  119. ע"ע טבילה: זמנה.
  120. ע"ע טבילה ציון 138 ואילך מח' תנאים וראשונים להלכה.
  121. עי' תוס' יומא שם ונדה שם.
  122. מחזור (גולדשמידט) שם עמ' 669.
  123. עי' סנהדרין מה ב, וע"ע סקילה. תוס' שם ושם.
  124. מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 661.
  125. ע"ע שמיטת כספים. תוס' ב"ב קמה ב ד"ה ואין, בשם ר' יעקב, ומכות ג ב ד"ה איכא, בשם ר"ת, לפי הגהות הב"ח ומהרש"ל ב"ב שם והמגיה במהרש"א מכות שם בד' המהרש"א (ולפי"ז סותר לכאו' לרא"ש בשם ר"ת שבציון 130, וצ"ב), ועי' ציון 130 שי"מ בע"א.
  126. ראב"ע שבציון 92.
  127. כ"מ מתוס' ורא"ש שבציון 130;עי' תוס' שבציון 133; ב"י או"ח סי' תרכא וחמדת הימים ח"ג יו"כ פ"ז ושפעת רביבים, לפי כתר שם טוב ח"ו עמ' 379; עי' אחרונים שבציון 132.
  128. כ"מ מתוס' ורא"ש שבציון 130; ב"י שם וחמדת הימים שם ושפעת רביבים, שהגיהו סדר העבודה אתה כוננת עולם מראש להתאימו להלכה.
  129. עי' ציון 124.
  130. תוס' ב"ב קמה שם, בשם ר' יעקב, ומכות שם, בשם ר"ת, לפי גופי הלכות (קלד א במהד' איזמיר ת"מ), ולפי הידור זקן לאזהרות לחג השבועות לרבינו אליהו הזקן דף יא ע"א בהערה בד' מהרש"א מכות שם ומהר"ם לובלין ב"ב שם (וכן בקיצור בהקדמה להידור זקן שם בהערה אות א), ועי' ציון 128, שי"מ בע"א; רא"ש מכות פ"א סי' ב, בשם ר"ת (ולפי האחרונים שבציון 128 סותר לתוס' בשם ר"ת, וצ"ב); מרדכי ב"ב רמז תרט, בשם ר"ת: לא במשפט. ועי' מחזור (גולדשמידט) שם בח"נ.
  131. גופי הלכות שם.
  132. עי' מהרש"א וערל"נ ר"ה טז ב בח"א שתמהו על הפייט שייסד את "ונתנה תוקף" (נד' בסדורי האשכנזים למוסף של ר"ה ויו"כ) מדוע ייסד ג' דברים המעבירים את רוע הגזירה, ובגמ' שם לד' ר' יצחק נמנים ד' דברים המקרעים גזר דינו של אדם ולד' י"א נמנים חמש, ויישבו במס' אופנים. ועי' גליון הש"ס שם שהעיר משו"ת הרא"ש כלל יז סי' יב: כדאמרינן שלשה דברים מבטלין את הגזרה וכו' וי"א אף שנוי השם (וצ"ב, שסותר לרא"ש ר"ה פ"א סי' ה, שנוקט כגירסתנו, ועי' רח"ד שעוועל בהדרום כרך יב עמ' 120 מש"כ ליישב). ועי' ציונים 135, 136, שיש ראשונים ואחרונים שכתבו שמקורו בירו' ובמדרש, ולא בבבלי.
  133. עי' תוס' חולין מב א ד"ה דרוסת הב', שהביאו ראיה לדינא מל' הסליחה (של ר' שלמה הבבלי) "תוחלת ישראל" (סליחות כמנהג פולין סי' פ); עי' כתוב שם לראב"ד ר"ה כ ב, שהביא ראיה לדינא מהקליר (בפיוט "אבי כל חוזה" בתוך הקדושתא לפר' החודש, ונד' בסדורי האשכנזים): ועד שלושים מרוצות לא ניכר בחוצות.
  134. רש"י יומא סז א, בד' הקליר בסילוק (עי' ציון 336 ואילך) לפר' שקלים (נד' בסדורי האשכנזים): ובשלשים קנים הוא קצב הריס, שנסמך על ספרי האזינו פיס' שטו, החלוק על הגמ' שם, והביא ראיה מהקליר בסילוק ליו"ט ב' של סוכות (נד' במחזורי האשכנזים).
  135. מחז"ו סי' שכה ותוס' חגיגה יג א ד"ה ורגלי, שהקליר ייסד בקדושתא (פיוטי קדושה, עי' ציון 342)" וחיות אשר הנה מרובעות לכסא" (נד' במחזורי האשכנזים למוסף ר"ה): כף רגל חמש מאות וחמש עשרה, ע"פ הירו' ברכות פ"ט ה"א, החלוק על הגמ' שם, ומחז"ו שם:כי רוב דבריו לפי תלמוד ירו'; תוס' חולין קט ב ד"ה נדה, שהקליר ייסד בסילוק (עי' ציון 336 ואילך) לפר' פרה (נד' בסדורי האשכנזים): מן הדם טחול הדם וכו', והכל עשה ע"פ הירו'; ס' המצרף ח"ב סי' קלג, בד' הפייט שייסד את "ונתנה תוקף" שייסד ג' דברים המעבירים את רוע הגזירה, ובר"ה טז ב לד' ר' יצחק נמנים ד' דברים המקרעים גזר דינו של אדם ולד' י"א נמנים חמש, שנסמך על הירו' תענית פ"ב ה"א סנהדרין פ"י ה"א או על בר"ר (עי' ציון הבא).
  136. ערוגת הבשם ח"ב עמ' 119, בד' ר' מנחם בר מכיר ביוצר (עי' ציון 266) "אשחר אל אל" (נד' במחזור (גולדשמידט) ר"ה עמ' 311: סדר תפילה וצדקה ותשובה בכפרתן להשתבח, שנסמך על בר"ר פמ"ד סי' יב: ר' יודן בשם ר"א אמר שלשה דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הם תפלה וצדקה ותשובה וכו' (עיי"ש ד' חולקות, ועי' ירו' שבציון הקודם שמביא רק הד' הא'); עי' מטה משה סי' תתיח, בד' הפייט שייסד את "ונתנה תוקף", שנ' שסובר שנסמך על בר"ר שם; ס' המצרף שם, בד' "ונתנה תוקף" שם, שנסמך על בר"ר שם או על הירו' (עי' ציון הקודם).
  137. קמחא דאבישונא (מחזור רומא עם פירוש קמחא דאבישונא ח"ב עמ' 111א), בד' סדר העבודה "אזכר סלה" ליוחנן הכהן שם: נוגני דוכן גם הם ישמיעו נעימת צרדה בפה ולא בכינור, שהוא ביאור של הפייטן בתוספ' יומא פ"א (ועי' ירו' שם פ"א ה"ז, והפייט ביאר באופ"א).
  138. מחז"ו שבציון 135, על הקליר.
  139. עי' מחז"ו שם ותשו' ר"ת שבמחז"ו סי' שלא ושבה"ל סי' כח, ותוס' חגיגה (ד' ונציה) שבציון 135 ואו"ז ח"א ק"ש סי' יט, שהקליר היה ר' אלעזר בר' שמעון הנזכר בציון 62 ואילך.
  140. תשו' ר"ת במחז"ו שם ושבה"ל שם.
  141. עי' תוס' שבציונים 121, 123, 125, על אזהרות ר' אליהו הזקן; עי' סדר העבודה "אזכר סלה" ליוחנן הכהן (מחזור רומא עם פירוש קמחא דאבישונא ח"ב עמ' 113ב): 'תלבושת בד יפשוט ולא ילבשנה', כד' ר' דוסא שאי"צ בגניזת בגדי לבן של כהן גדול שעבד בהם עבודת-יום-הכפורים (ע"ע), אלא שלא ילבשם שוב (עי' קמחא דאבישונא שם), וע"ע עבודת יום הכפורים; עי' חזנות יניי עמ' רכט דוג' מפיוטי יניי להבאת דעות שלא נפסק כמותן.
  142. עי' פי' ר"י קרא במחזור נירנברג כ"י דף שלח ע"א ומובא במבוא לערוגת הבשם עמ' 20, שכן דרכו של הקליר בכל מקום, ושכן עשה בפיוט הקדושה ("ועמך תלואים", במחזורי האשכנזים למוסף של ר"ה): קול שופר (ע"ע) כפוּף, כפוֹף לב אחד, ציון שופר פשוּט, פשוֹט לב אחד, שנחלקו תנאים בדבר, אם שופר ר"ה בשופר כפוף או פשוט (ע"ע שופר), ושנה כדברי שניהם, וכן ייסד הקליר (בקדושתא למוסף ר"ה "אופד מאז") כר' אליעזר שאמר בתשרי (ע"ע) נברא העולם: הראשון אדם בו נוצר, ובפיוטי טל (עי' ציון 528 ואילך) של פסח ייסד כר' יהושע שבניסן (ע"ע) נברא העולם: דוק וחלד לכונן בקץ עתותי טל; עי' תוס' ר"ה כז א ד"ה כמאן, שהקליר ייסד כר' אליעזר שאמר בתשרי נברא העולם וכר' יהושע שבניסן נברא העולם, וביאר ר"ת שאלו ואלו דברי אלהים חיים, ובתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן; הגש"פ ושה"ש עם פי' הרוקח עמ' קפה, בד' ר' מאיר ש"ץ בתוספת (עי' ציון 258) "אזכרה שנות עולמים": הראות בעזרה בקרבן פנים לקדם, שכלל יחד ד' ר' יוחנן בחגיגה ז א שהראיון היינו ראיית פנים בעזרה, עם ד' ר"ל שם, החולק ואומר שהיא ראיית פנים בקרבן.
  143. ע"ע ציון 1982 ואילך.
  144. עי' תו"י שבציונים 146, 149; עי' רא"ש שבציון 152; עי' ב"י או"ח סי' תרכא וחמדת הימים ח"ג יו"כ פ"ז ושפעת רביבים, שהגיהו סדר העבודה אתה כוננת עולם מראש להתאימו להלכה. לראשונים ואחרונים שבציון 116 ואילך, שהפייטנים לא כיוונו תמיד להלכה, לכאו' הגיהו סדרי העבודה, כדי שהמתפלל יאמר הסדר בצורה המתאימה להלכה.
  145. מחזור (גולדשמידט) יו"כ עמ' 477.
  146. תו"י יומא סח ב, בשם ר"ת.
  147. תו"י שם. ועי' שם בתי' הב' שאי"צ להגיה: ושמא לשון המשנה תפס לו הפייט כך.
  148. מחזור (גולדשמידט) שם.
  149. תו"י יומא ע ב, בשם רבינו יעקב.
  150. ע"ע עבודת יום הכפורים. עי' תו"י שם. ועיי"ש (ע ב - עא א) להגהה זו, היכן הזכיר המוספים. ועיי"ש (עא א) בשם י"מ שאין צורך בהגהה, ודחה.
  151. סדור רס"ג עמ' רעח; תשלום אבודרהם עמ' 65; רא"ש בסדר עבודת יום הכפורים. ועי' זוהר ח"ג דף טז ע"א וקב ע"א.
  152. ירו' יומא פ"ה ה"ג. רא"ש שם.
  153. ב"י שם.
  154. חמדת הימים שם, וע"פ זה נד' בסדורים בימינו. ועי' ר"י פערלא לספה"מ לרס"ג ל"ת ריב מש"כ שאין צורך להגיה הפיוט ובביאור ד' הרא"ש.
  155. על מהותם, עי' ציון 286 ואילך.
  156. ע"ע ברכות ציונים 72, 76. עי' פיוטים לארבע פרשיות עם פירוש רש"י ובית מדרשו עמ' מו.
  157. ע"ע ברכות קריאת שמע ציון 2.
  158. על מהותם, עי' ציון 251 ואילך.
  159. שמות טו יא.
  160. כ"ה בכל סדורי ומחזורי האשכנזים. ועי' מחזורי האשכנזי לפסח בזולת לשבת חול המועד פסח, שסיים הפייט: "קדושים שבחוך שירה ערבה, בגילה ברינה בשמחה רבה", ומבואר שבמקומו נהגו לומר כן אף באמת ויציב, כשאמרו פיוטים.
  161. שמות שם יח.
  162. כ"ה בכל סדורי ומחזורי האשכנזים.
  163. כ"ה במחזורים כ"י של מנהג צרפת ומזרח גרמניה ובסדורי ומחזורי האשכנזים של מנהג מזרח אירופה. ועי' ירו' ברכות פ"א ה"ו, לגבי אמת ויציב: ריב"ל אומר: צריך להזכיר את כולן, וצריך לומר צור ישראל וגואלו. במחזורים כ"י של מנהג מערב גרמניה וסדורי ומחזורי האשכנזים של מנהג מערב אירופה, אין שינוי בחתימה, ועי' ציון הבא.
  164. ציון 352.
  165. ציון 349 ואילך.
  166. ע"ע ברכות קריאת שמע ציון 2.
  167. על מהותם, עי' ציון 262 ואילך.
  168. עי' ציון 435 ואילך.
  169. על מהותו, עי' ציון 266 ואילך.
  170. כ"ה בכל סדורי ומחזורי האשכנזים. ועי' סדורי האיטלקים שנהגו לומר כעי"ז לעולם בשבתות וימים טובים בנוסח הברכה: אור עולם אוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי.
  171. סדר טרוייש סי' י. ועי' ציון 284 שלמעשה הסיק שראוי לומר יוצרות המדברות מענין היום קודם הברכה.
  172. עי' מחזור וורמייזא דף2א, 10א, ועוד; עי' רשימת מחזורים אשכנזים כ"י הנוהגים כן במחזור וורמייזא כרך המבואות עמ' מט הערה 298. ועי' סוף היוצר לשבת א' של חנוכה: משבי הדרירם והכל יודוך.
  173. על מהותו, עי' ציון 268 ואילך.
  174. עי' סדור השל"ה לברכת יוצר אור; חו"י סי' רכה, שכן המנהג; כ"ה בכל סדורי ומחזורי האשכנזים.
  175. עי' תוס' ערכין י ב ד"ה אמרו, שבאו לשלול ד' זו; סדר טרוייש סי' ט; מנהגים דבי מהר"ם עמ' 42, בסתם; חו"י סי' רכה, שכן מנהג אשכנז. וכ"ה במחזורי האשכנזים של מנהג מערב אירופה.
  176. עי' תוס' שם.
  177. גמ' שם. מנהגים דבי מהר"ם שם.
  178. סדר טרוייש שם.
  179. עי' תוס' שם, בשם ר"י; מנהגים דבי מהר"ם שם, בשם יש שאומרים; מנהגים ישנים מדורא עמ' 148, לפי תיקון המהדיר בעמ' 177 הערה 73: בר"ה. וכ"ה במחזורי האשכנזים של מנהג מזרח אירופה.
  180. עי' תוס' שם; עי' מנהגים דבי מהר"ם שם.
  181. מנהגים דבי מהר"ם שם.
  182. עי' רש"י תענית ב ב ד"ה הראשון וג א ד"ה הי, ועוד.
  183. חו"י סי' רכה.
  184. מנהגים ישנים מדורא שם.
  185. עי' ציון 556.
  186. סדר טרוייש סי' י.
  187. סדור השל"ה ליוצר אור, שכן קיבל.
  188. סדור השל"ה שם.
  189. על מהותו, עי' ציון 268 ואילך.
  190. ציון 537 ואילך.
  191. ע"ע ברכות קריאת שמע ציון 2.
  192. על מהותם, עי' ציון 262 ואילך.
  193. עי' ציון 435 ואילך.
  194. על מהותו, עי' ציון 271 ואילך.
  195. כ"ה בכל סדורי ומחזורי האשכנזים הישנים, בחלקם כסתם, ובחלקם מצויין שהוא מנהג אשכנז.
  196. כן מצויין כמנהג פולין בחלק מסדורי ומחזורי אשכנזים הישנים. ועי' מקו"ח (בכרך) סי' סא ס"ג ד"ה יכווין בט"ו ווין וכו'.
  197. מהרי"ל דיני הימים שבין פסח לשבועות אות ג והל' עשי"ת אות ג: דחול.
  198. מהרי"ל הל' מילה אות כא; מנהגי רב זלמן יענט.
  199. ע"ע טרחא דצבורא.
  200. הלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' יח. ועי' פירושי סידור התפילה לרוקח סי' מג: ולפי שאיגרת היתה מן אמת ויציב (עי' ציון 274 ואילך) מהפכין אותו כשאומ' קרובות, ולכאו' הוא טעם אחר לקיצור הנוסח, וצ"ב.
  201. כ"ה בסדורים האשכנזיים.
  202. סדור ר' שבתי סופר עמ' 128.
  203. עי' מנהג מרשלייאה (נד' בתוך קובץ על יד ס' יד חוברת כד עמ' 133); עי' סדור חסידי אשכנז שבציון 275.
  204. על מהותה, עי' ציון 281 ואילך.
  205. ע"ע ברכות ציון 72 ואילך.
  206. כ"ה בכל סדורי ומחזורי האשכנזים. ועי' סדורי האיטלקים שנהגו לומר מטבע זו לעולם בנוסח הברכה. ועי' סדור רס"ג עמ' קי בערבית של שבת: הושעת. ועי' סדר"ע ח"א סי' כט בסוה"ס, שהתנגד לנוסח זה.
  207. עי' ציון 437.
  208. מהרי"ל דיני הימים שבין פסח לשבועות אות ג; מנהגי רב זלמן יענט.
  209. עי' מהרי"ל הל' עשי"ת אות ג, שלגבי מנ' מגנצא כתב שאומרים אמת ויציב דחול ולגבי מנ' וורמיישא פירט היוצרות, אך לא ציין דבר לגבי האמת ויציב.
  210. על מהותו, עי' ציון 271 ואילך.
  211. ציון 480 ואילך.
  212. על מהותה, עי' ציון 321 ואילך.
  213. עי' מחזורים אשכנזיים כ"י, שקיצור זה אינו בקדושתאות של ר"ה ויו"כ, וכן אינו כשנאמר שבעתא (עי' ציון 320) או פיוטי טל וגשם (עי' ציון 528 ואילך) או הקרובה לפורים.
  214. על מהות הקרובה שאינה קדושתא, עי' ציון 318 ואילך.
  215. עי' תחילת הסליחות (ע"ע) לעשרה-בטבת (ע"ע) במנהג הספרדים: וארץ שפל רומי וגדל שברי, ובתחילת הסליחות לשבעה-עשר-בתמוז (ע"ע) במנהג הספרדים: וארץ שפל רומי יום דימה רשע להכניעי, ובמחזורים כ"י הוא תחילת הפיוט לברכת אבות, ומתחיל במילה "וארץ" משום השרשור עם מטבע הברכה שבציון 217.
  216. עי' סדור רס"ג עמ' קפד; הלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' יח, שכן החזן אומר; מחזור וורמייזא דף 3ב, 11א, ועוד בכתב הסופר.
  217. עי' סדור רס"ג שם, ניסוח מורחב יותר של מטבע הברכה, אך אינו כנוסח הרגיל שבסדור (עיי"ש עמ' יח); הלכות ומנהגים לרבינו אפרים שם; ריטב"א ע"ז ח א, בשם מקצת מקומות; מחזור וורמייזא שם. עי' על זה, ועל תפוצת המנהג בכל קהילות ישראל במחזור וורמייזא כרך המבואות עמ' מח.
  218. על מהותו, עי' ציון 326 ואילך. עי' ריטב"א שם; עי' הלכות ומנהגים שם.
  219. עי' סדור רס"ג עמ' קפה; ריטב"א שם; עי' הלכות ומנהגים שם; עי' מחזור וורמייזא שם.
  220. ע"ע טרחא דצבורא. הלכות ומנהגים שם.
  221. עי' הלכות ומנהגים שם.
  222. הלכות ומנהגים שם, בשם קרובו אב"ן ישראל (הראב"ן), ושכן עיקר, ושכן ראה את ר' שמואל הפרנס ואת ר' יחיאל בנו, שכן קיבלו מן הזקנים וכן המנהג בוורמיישא; עי' מחזור וורמייזא שם, בשולי העמודים בכתב יד מאוחרת, כעי"ז: עד מלך עוזר ומושיע ומגן, ואז אומרים הפיוט.
  223. הלכות ומנהגים שם.
  224. הלכות ומנהגים שם.
  225. עי' ציון 194 ואילך.
  226. ע"ע שמנה עשרה. הלכות ומנהגים שם.
  227. ריטב"א שם.
  228. עי' סדורי ומחזורי האשכנזים.
  229. עי' ציון 528 ואילך.
  230. כ"ה במחזורים כ"י של מנהג מזרח גרמניה ובמחזורי האשכנזים של מנהג מזרח אירופה.
  231. כ"ה במחזורים כ"י של מנהג מערב גרמניה ובמחזורי האשכנזים של מנהג מערב אירופה.
  232. כ"ה בכל מחזורי האשכנזים. ועי' סדור רש"י סי' תלו ומחז"ו הל' פסח סי' קג שהביאו שכן נוסח הזכרת הטל בתפילה בימות החמה (ועי' טור או"ח סי' קיד שבני אשכנז אינם מזכירים הטל ובני ספרד מזכירים), וכ"כ בב"ח שם, בביאור מנהג ספרד שבטור שם, שמזכירים כן בימות החמה, וכ"כ במג"א שם סק"ג שהוא מנהג ספרד.
  233. על מהותו, עי' ציון 336 ואילך.
  234. ע"ע קדשה.
  235. כ"ה בסדורי ומחזורי האשכנזים הנדפסים.
  236. ישעיהו ו ג. כ"ה בסדורי ומחזורי אשכנזים כ"י.
  237. עי' ציון 251 ואילך.
  238. עי' ציון 262 ואילך.
  239. עי' ציון 286 ואילך.
  240. עי' ציון 414 ואילך. וע"ע תשעה באב (או: קינות).
  241. ע"ע תענית צבור.
  242. עי' ציון 417 ואילך. וע"ע סליחות.
  243. ע"ע.
  244. עי' ציונים 343 ואילך, 358 ואילך.
  245. עי' סדורים "אדון עולם" ו"יגדל".
  246. ע'י בסדורים "האדרת והאמונה" בשבת ויו"ט לפני ברוך שאמר, וע"ע פסוקי דזמרה.
  247. ע"ע כבוד שבת; כבוד יום טוב ציון 136 ואילך.
  248. ע"ע הנ"ל ציון 423 ואילך.
  249. עי' זמירות שבת שבסדורים, שרובם נאמרו על ענין השבת ואינם קשורים לתפילה.
  250. עי' סדורי האשכנזים "צמאה נפשי" של ראב"ע, ועי' מחזורי הספרדים הישנים לשמיני-עצרת (ע"ע) שהוא רשות (עי' ציון 358 ואילך) לנשמת; עי' סדורי הספרדים "אגדלך" של ראב"ע, ומתוכנו עולה שהוא רשות לקדיש.
  251. עי' מחזורי האשכנזים.
  252. עי' מחז"ו סי' תמט לשבת חוה"מ של פסח וסי' תס לשבת חוה"מ של סוכות.
  253. עי' ציון 469 ואילך.
  254. עי' מחז"ו סי' תמז, ועוד; עי' סמ"ג לאוין סה; עי' סה"ת סי' ריט; עי' מחזור וורמייזא דף 41 א, ועוד; עי' לבוש או"ח סי' תפט ס"א; עי' סדור ר' שבתי סופר עמ' 794, ועוד.
  255. עי' מחז"ו סי' תמו, ועוד; עי' סדר טרוייש סי' י; עי' ערוגת הבשם ח"ג עמ' 368; עי' סמ"ק סי' רפב; עי' מרדכי ברכות רמז כה: מעריבין; עי' א"ח הל' שבת סי' קצט; עי' מהרי"ל סדר התפלות של פסח אות א, ועוד; ועוד. ועי' מחזורי האשכנזים שחלקו השלישי של המעריב מתארך מאוד.
  256. עי' מהרי"ל שבציון 473; עי' מג"א ר"ס תפט; עי' פמ"ג או"ח סי' סו משב"ז סק"ו.
  257. עי' לבוש או"ח סי' תפז, ועוד; עי' מג"א ר"ס רלו; עי' ט"ז או"ח סי' סו סק"ו; עי' א"ר סי' תצ ס"ק טז; עי' פמ"ג או"ח סי' תרסט בא"א.
  258. עי' מחז"ו סי' סי' תמח: תוספות; עי' תוס' ברכות יא א ד"ה אחת; עי' סדר טרוייש סי' י.
  259. עי' מג"א ר"ס תפט; עי' שו"ת חו"י סי' רלח; עי' דה"ח דיני ספירת העומר ס"א; עי' פמ"ג סי' תרסט שם.
  260. ציון 442 ואילך.
  261. ציון 469 ואילך.
  262. עי' סדר טרוייש שבציון 556; עי' סדורי האשכנזים, שבחלקם מופיע מאורה (עי' ציון 276 ואילך) לפורים, ומצויין שהוא מנהג פולין.
  263. עי' סדורי ומחזורי האשכנזים; עי' סדורי ומחזורי הספרדים כ"י.
  264. מחזור וורמייזא דף 12א, ועוד, לפי מחזור וורמייזא כרך המבואות עמ' מא; עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח אות ב.
  265. עי' רי"ו מישרים נכ"ט ח"ג (פא ד); עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח אות ב; עי' ס' המנהגים (טירנא) דיני יוצרות והפטרות.
  266. עי' מחז"ו סי' תעז ותעח; עי' פרדס הגדול סי' קעד; עי' סדר טרוייש סי' י; עי' ערוגת הבשם ח"א עמ' 62, ועוד; עי' ס' המחכים עמ' 41; עי' מהרי"ל הל' ר"ח אות ז, ועוד; עי' אוסף פיוטי ספרד כ"י מוסקבה מהד' פקסימיליה עמ' 12, ועוד.
  267. עי' פרדס הגדול סי' קעה; עי' תשו' ר"ת שבמחז"ו סי' שלא ושבה"ל סי' כח; עי' סדר טרוייש סי' י.
  268. עי' פרדס הגדול סי' קעד; עי' מחזור וורמייזא דף 73א, ועוד; עי' סדר טרוייש סי' י; עי' הלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' יח; עי' ערוגת הבשם ח"א עמ' 43, ועוד; עי' מהרי"ל הל' ר"ח אות ז, ועוד; ס' המנהגים (טירנא) דיני יוצרות והפטרות ; עי' אוסף פיוטי ספרד כ"י מוסקבה מהד' פקסימיליה עמ' 14, ועוד.
  269. עי' פרדס הגדול סי' קעה; עי' תשו' ר"ת שבמחז"ו סי' שלא ושבה"ל סי' כח.
  270. הלכות ומנהגים שם. ועי' מחזורי הספרדים לר"ה, לפני הקדיש של שחרית יום א': אופן "ידי רשים", והועבר לשם ממקומו הקדום.
  271. עי' פרדס הגדול סי' קעד; עי' מחזור וורמייזא דף 3א, ועוד; עי' ערוגת הבשם ח"א עמ' 76, ועוד; עי' ס' המחכים עמ' 41; עי' מנהג מרשלייאה (נד' בתוך קובץ על יד ס' יד חוברת כד עמ' 133); עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים (טירנא) דיני יוצרות והפטרות.
  272. עי' ציון 194 ואילך.
  273. עי' פרדס הגדול סי' קעה; עי' תשו' ר"ת שם ושם.
  274. פירושי סידור התפילה לרוקח סי' מג; סדור חסידי אשכנז סי' לג, שכן נמצא בסודות של ה"ר אלעזר (הרוקח).
  275. סדור חסידי אשכנז שם, בתוספת.
  276. עי' מנהג מרשלייאה (נד' בתוך קובץ על יד ס' יד חוברת כד עמ' 133); עי' ס' המנהגים (טירנא) חנוכה וחודש טבת וחג השבועות; עי' אוסף פיוטי ספרד כ"י מוסקבה מהד' פקסימיליה עמ' 16, ועוד.
  277. עי' מנהג מרשלייאה שם.
  278. עי' מנהג מרשלייאה שם; עי' ערוגת הבשם ח"א עמ' 47, ועוד; עי' ס' המנהגים שם; עי' אוסף פיוטי ספרד כ"י מוסקבה מהד' פקסימיליה עמ' 16, ועוד.
  279. עי' מנהג מרשלייאה שם.
  280. שמות טו יא. עי' מנהג מרשלייאה שם. ועי' סדורי הספרדים לפר' זכור "מי כמוך" לריה"ל (בחלקם מצויין לאומרו בתוך נשמת, ובחלקם לאחר קדיש תתקבל של שחרית), ובמחזורים כ"י הוא מי כמוך הנועד לאמירה בברכות ק"ש, ולשונו בסופו: אז שוררו שירה חדשה מי כמכה באלים ה'.
  281. עי' ערוגת הבשם ח"א עמ' 66, ועוד; עי' מהרי"ל דיני הימים שבין פסח לשבועות אות ג; עי' אוסף פיוטי ספרד כ"י מוסקבה מהד' פקסימיליה עמ' 17, ועוד.
  282. סדר טרוייש סי' י, ולכאו' כוונתו כללית, ולא דוקא לארבע-פרשיות (ע"ע) הנזכרות שם, וצ"ב.
  283. עי' ציון 169 ואילך.
  284. סדר טרוייש שם, שכן ראוי, ושכן היה נוהג אביו.
  285. עי' סדורי ומחזורי האשכנזים; עי' מחזורי הספרדים והתימנים לר"ה ויו"כ.
  286. סדר"ע ח"ב סי' קכז, לגבי מוסף (ע"ע) של יום-הכפורים (ע"ע), ועי' ציון 317, וצ"ב; מחז"ו סי' שפד; ס' המחכים עמ' 42, לגבי נעילה (ע"ע) של יו"כ, ועי' ציון 288, וצ"ב; תחכמוני שכ"ד; ס' קרובה (נד' בתוך ידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ג עמ' צח וקב).
  287. תשו' גאון שבציון 53; ראשונים שבציון 55, 61, 74, 75; ס' השרשים לרד"ק שורש עתר; ס' קרובה שם (עמ' קב); עי' אגודה ברכות סי' כג.
  288. עי' פיוטים לארבע פרשיות עם פירוש רש"י ובית מדרשו עמ' מא; עי' הלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' טו; ס' המחכים שם, לגבי מנחה (ע"ע) של יו"כ, ועי' ציון 286, וצ"ב; כ"מ מתשב"ץ קטן סי' קב; עי' א"ח הל' יו"כ סי' לז.
  289. עי' הלכות ומנהגים שם.
  290. מחזור וורמייזא דף 80א, בציון שליד כותרת הפיוט (ובציון שלפני תפילת העמידה: קדושתא (עי' ציון 321 ואילך) ).
  291. עי' ס' התשבי ע' קרבץ.
  292. הלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' יט, בפי' הא'.
  293. עי' ילק"ש וירא רמז פג: רבנן אמרין הגשה לתפלה וכו'.
  294. בראשית יח כג.
  295. מל"א יח כא.
  296. עי' אונקלוס בראשית שם; עי' ת"י מל"א שם. הלכות ומנהגים שם.
  297. הלכות ומנהגים שם, בפי' הב'. והוא לכאו' טעם לשימוש בשם "קרובה" כתיאור לקדושתא (עי' ציון 321 ואילך) בלבד, ולא למין הקרובה האחר (עי' ציון 318 ואילך).
  298. שמות יד כ.
  299. מגילה י ב.
  300. הלכות ומנהגים שם.
  301. הלכות ומנהגים שם, בפי' הג'.
  302. עי' ירו' ברכות פ"ד ה"ד: זה שעובר לפני התיבה אין אומר לו בוא והתפלל אלא בוא וקרב וכו', וכעי"ז בבר"ר פמ"ט סי' ח. עי' הלכות ומנהגים שם; ס' קרובה (נד' בתוך ידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ג עמ' קא).
  303. ס' קרובה שם. ועי' הלכות ומנהגים שם, והלשון צ"ב.
  304. ויקרא ט ז.
  305. ס' קרובה שם (עמ' קא-קב) בשם ויק"ר, ואינו לפנינו.
  306. עי' ס' התשבי ע' קרבץ; מעיו"ט לרא"ש ברכות פ"ה סי' כא סק"א, בד' ס' הערוך ע' קרוב.
  307. מיוחס לרש"י דהי"א כח יט; תוס' חגיגה יג א ד"ה וחיות וע"ז ח א ד"ה אם; תוס' ר"י שירליאון ברכות יא א; ס' חסידים (מרגליות) סי' קיד, ועוד; רוקח סי' ריח; הגהות אש"רי ברכות פ"א סי' יב; שו"ת ריב"ש סי' עה; מהרי"ל סדר תפלות של פסח אות ב, ועוד.
  308. ראבי"ה ברכות סי' צב; פירושי רבינו אליהו מלונדריש ופסקיו עמ' מח; רא"ש ברכות פ"ה סי' כא; טור או"ח סי' סח; ב"י שם. לכאו' לטעמים שבציונים 312, 316 ציון הגרשיים הוא מפני שהוא ר"ת, ולטעם שבציון 313 מפני שהוא לעז.
  309. ס' התשבי שם.
  310. ס' התשבי שם.
  311. סדר טרוייש סי' ט, ועוד; מנהגים דבי מהר"ם עמ' 77; כלבו סי' ע; לקט יושר ח"א עמ' קכו ענין ד; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' טו הגה ז, ועוד.
  312. תהלים קיח טו. ס' המנהגים (קלויזנר) סי' טו, הגה ח: קרובות חסר ו' (וט"ס הוא, וצ"ל: קרובץ חסר ו', דהיינו לא קרובוץ (עי' ציון הקודם) ); מהרי"ל סדר תפילות של ר"ה אות ז, בשמו (ועי' מקו"ח (בכרך) סי' קיב ס"ב); ס' התשבי ע' קרבץ, שכן אומרים, ודחה; ב"י או"ח סי' סח, שכן שמע; הגה בשו"ע שם ב, בשם י"א.
  313. עי' ס' התשבי שם.
  314. מעיו"ט לרא"ש ברכות פ"ה סי' כא סק"א.
  315. הגה בשו"ע או"ח קיב ב.
  316. מעיו"ט שם.
  317. עי' אגרת פירקוי בן באבוי שבציון 27; סדר"ע ח"ב סי' קכה, לגבי שחרית של יו"כ, ועי' ציון 286, וצ"ב. ועי' ס' המנהיג הל' צום כפור סי' נט, בשמו, שנ' שמעמד הוא כינוי לשאר הקדושתא, שלאחר המגן, מחיה ומשולש (עי' ציון 332 ואילך).
  318. עי' סדורי האשכנזים "ויאהב אומן" לפורים; עי' סדורי הספרדים בתחילת הסליחות (ע"ע) לעשרה-בטבת (ע"ע): וארץ שפל רומי וגדל שברי, ובמחזורים כ"י הוא קרובה לשמונה עשרה עד ברכת הסליחה, בתחילת הסליחות לשבעה-עשר-בתמוז (ע"ע) : וארץ שפל רומי יום דימה רשע להכניעי.
  319. עי' הרבה סדורים אשכנזים "אזרח בט חוץ" וכו' בברכת-המינים (ע"ע). ועי' מחזורי האיטלקים שכל הקינות אצלן בתוך ברכת בנין ירושלים שבשמנה-עשרה (ע"ע) כהרחבות לקרובה "איכה אנו שפתינו" (וכ"מ מסדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף רג ע"א). ועי' מחזור וורמייזא כרך המבואות עמ' מא הערה 191 שבמקורות הקדומים של הגניזה (הקהירית) קרובות לחול, המפייטות את תפילת העמידה קרויות י"ח או: שמונה עשרה.
  320. עי' פיוטים לארבע פרשיות עם פירוש רש"י ובית מדרשו עמ' מא, ועוד; עי' מחזור וורמייזא דף 27א. ועי' מחזור וורמייזא כרך המבואות שם הערה 190, שבגניזה (הקהירית) מכונות לעולם: שבעה.
  321. עי' מחזור וורמייזא דף 3א, ועוד; עי' שבה"ל סי' שיט, ועוד; עי' ס' המנהגים (טירנא) חג הפסח, ועוד.
  322. עי' סדורי האשכנזים על הקדושתאות של ארבע פרשיות ובמחזורי האשכנזים על הקדושתאות של ימים טובים.
  323. כ"מ מס' קרובה (נד' בידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ג עמ' קב), אך ייתכן שכוונתו לשבעתא, וצ"ב.
  324. תהלים קיט קסד. עי' ס' קרובה שם.
  325. עי' ציון 343 ואילך.
  326. עי' פיוטים לארבע פרשיות עם פירוש רש"י ובית מדרשו עמ' יח; עי' שו"ת ר"י מיגאש סי' פז; עי' ס' המנהיג הל' צום כפור סי' נט, בשם רב עמרם, וסי' סא; עי' הלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' יח; עי' ס' קרובה (נד' בתוך ידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ג עמ' ק); עי' מנהג מרשלייאה (נד' בתוך קובץ על יד ס' יד חוברת כד עמ' 133); עי' ריטב"א ע"ז ח א.
  327. עי' הלכות ומנהגים שם; עי' מנהג מרשלייאה שם; עי' ריטב"א שם. על מבנהו, עי' ציון 361 ואילך. ועי' סדורים ומחזורים אשכנזיים, שבשבתות ומועדים אומרים מסוד חכמים והמגן לאחר אמירת כל הברכה (למנהגנו שאומרים כל הברכה, עי' ציון 228) ולפני החתימה, וכן המחיה (עי' ציון הבא ואילך) לאחר אמירת כל הברכה ולפני החתימה, אך בר"ה ויו"כ אומרים המגן לאחר "למען שמו באהבה" (וכ"ה במנהג מרשלייאה שם) ולפני התוספת של עשרת-ימי-תשובה (ע"ע): זכרנו לחיים, והמחיה לאחר "ומצמיח ישועה" ולפני התוספת של עשי"ת: מי כמוך. ועי' ס' המנהגים (טירנא) ר"ה, בהגהות המנהגים.
  328. עי' פיוטים לארבע פרשיות שם; עי' שו"ת ר"י מיגאש שם; עי' ס' המנהיג הל' צום כפור סי' נט, בשם רב עמרם, וסי' סא; עי' ס' קרובה שם.
  329. על מבנהו, עי' ציון 361 ואילך.
  330. עי' ס' המנהיג סי' נט שם, בשם רב עמרם, וסי' סא; עי' מנהג מרשלייאה שם.
  331. על מבנהו, עי' ציון 362 ואילך.
  332. עי' ס' קרובה (נד' בידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ג עמ' קיא וקיב); עי' סדורי ומחזורי האשכנזים.
  333. עי' סדורי ומחזורי האשכנזים.
  334. עי' ציון 382 ואילך.
  335. עי' סדורי ומחזורי האשכנזים. ועי' שירת הקודש העברית בימי הביניים עמ' 147, שמימי הקליר ואילך נהגו בפיוט זה בתבנית הקיקלר (עי' ציונים 404, 412).
  336. עי' מחז"ו סי' שפד; עי' הלכות ומנהגים שם; עי' ס' קרובה שם (עמ' קיג); עי' מהרי"ל הל' ער"פ אות י.
  337. עי' סדורי ומחזורי האשכנזים לכל המועדים ומחזורי הספרדים לר"ה ויו"כ. על נוסח המשך המשפט, עי' ציון 395 ואילך.
  338. הלכות ומנהגים שם.
  339. עי' ציונים 506 ואילך, 512 ואילך, 547 ואילך.
  340. עי' ציון 515 ואילך. ועי' שירת הקודש העברית בימי הביניים עמ' 148, שבכ"י מאוחרים הם נקראים: רהיטים (עי' ציון 412). ועי' מחזורי האשכנזים ליו"כ, בשחרית ומוסף, לאחר המחיה, פיוט נוסף מסוג תוכחה (ועי' ציון 420 שאף בסליחות יש סוג סליחה עם שם זהה), ועי' מנהג מרשלייאה (נד' בתוך קובץ על יד ס' יד חוברת כד עמ' 135): ופיוט משולש ומסתגיב (על סוג זה עי' שירת הקודש העברית בימי הביניים עמ' 379) ותוכחה.
  341. עי' מחזורי האשכנזים לר"ה ויו"כ, בשחרית ומוסף. ועי' חלק מסדורי האשכנזים פיוטים לשבתות מיוחדות לאחר אמירת אני ה' אלהיכם בקדושה של מוסף.
  342. מחז"ו סי' קצב; תוס' חגיגה יג א ד"ה ורגלי; עי' רוקח סי' ריח.
  343. כ"ה בסדורי ומחזורי האשכנזים.
  344. כ"ה בסדורי ומחזורי האשכנזים.
  345. כ"ה במחזורי האשכנזים.
  346. הלכות ומנהגים בעניני ראש השנה לרבינו אפרים מבונא בתוך צפונות ט' עמ' יא.
  347. מנהגים דבי מהר"ם עמ' 42; מהרי"ל (מ"י) סדר תפילות של ר"ה אות ו, בח"נ, שכן אמר המהרי"ל בתחילה; כ"ה במחזורי האשכנזים.
  348. מהרי"ל שם, בח"נ, שכן אמר המהרי"ל בסוף ימיו.
  349. מנהגים דבי מהר"ם שם; מהרי"ל שם, שכן המנהג במגנצא; עי' לקט יושר או"ח עמ' קלג ענין ב, שכן אמר מהר"ר איסרלן; כ"ה במחזורי האשכנזים.
  350. מהרי"ל שם, שכן המנהג בוורמיישא; עי' לקט יושר שם, שכן אמר מהרי"ו. ועי' מהרי"ל סדר מוסף של ר"ה אות ט וס' המנהגים (טירנא) ר"ה, שביום ב' של ר"ה אין אומרים במוסף מסוד חכמים, וכ"ה במחזורי האשכנזים. דהיינו מכיוון שנוהגים שלא לומר קדושתא בתפילת מוסף, אלא סילוק (עי' ציון 336 ואילך) בלבד (עי' מחזורי אשכנזים שכן המנהג (ויש המוסיפים לפני הסילוק פיוט נוסף), ועי' מחזור (גולדשמידט) ר"ה עמ' מב שבצרפת אמרו בו קדושתא).
  351. עי' מהרי"ל הל' יו"כ אות ח; ד"מ הקצר או"ח תרכ סק"א, בשמו; כ"ה במחזורי האשכנזים.
  352. עי' ציון 38 ואילך.
  353. עי' הלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' יח.
  354. עי' ציון 48 ואילך.
  355. עיון תפלה לר"א גורדון בתחי' הקדושתא לפר' שקלים. עיי"ש הטעם לאמירת "להודות ולהלל פני שוכן מעונים".
  356. עי' הלכות ומנהגים בעניני ראש השנה לרבינו אפרים מבונא בתוך צפונות ט' עמ' יא.
  357. עי' מחזורי האשכנזים לשחרית של א' של ר"ה "יראתי בפצותי" שהיא רשות שחיבר הפייטן יקותיאל בר משה לקדושתא "את חיל" של הקליר, ובמחזורי האשכנזים לשחרית של ב' של ר"ה ושל יו"כ רשויות של מחברי הקדושתאות.
  358. עי' מחזורים האשכנזיים "היה עם פיפיות" ו"אוחילה" שהן רשויות לפני פיוטי התקיעות (עי' ציון 517 ואילך) בר"ה וסדר העבודה (ע"ע יום הכפורים ציון 1982 ואילך) ביו"כ. ועי' מחזורי הספרדים החדשים שהסבו את "אוחילה" לפני תפילת העמידה, ועי' סדורים ומחזורים ספרדים ישנים שהוא במקומו המקורי, ועי' רמב"ם בסדר תפילות כל השנה שהביא את אוחילה כחלק מברכת מלכויות (ע"ע ראש השנה) בראש השנה, ועי' מחלוקת הראשונים אם ראוי לאמירה לש"ץ בלבד או אף לקהל, במנהג מרשלייאה (נד' בתוך קובץ על יד ס' יד חוברת כד עמ' 124) וא"ח סדר תפלת מוסף של ר"ה סי' ט ואבודרהם סדר תפלת ר"ה. ועי' מחזורי האשכנזים לשמיני עצרת ולפסח רשויות להרחבות לפיוטי גשם וטל (עי' ציון 528 ואילך). ועי' מחזורי הספרדים ליו"כ "היה עם פיפיות" (בנוסח קצר מהנוסח במחזורי האשכנזים) ו"ארוממך חזקי" שהן רשויות לסדר העבודה.
  359. עי' סדורי ומחזורי האשכנזים "אקדמות מילין" בשבועות, והוא במקורו רשות לתרגום (ע"ע). וע"ע קריאת התורה על הפסק בקריאת התורה עבור אמירתו, וע"ע תרגום על המנהג לתרגם את התורה בימים טובים.
  360. עי' מחזורי הספרדים לר"ה ויו"כ לפני חזרת הש"ץ, ועי' מחזורי הספרדים לר"ה, לפני קדיש של יום ב', רשות לקדיש ועי' סדרי הסליחות של הספרדים רשות לאשרי; עי' סדורי התימנים שבח המהולל לעולם קודם ברוך שאמר, ועי' תכלאל חבאן שאומרים אותו גם קודם ישתבח, ושם בשבת לפני ברוך שאמר פיוטים נוספים, ולפני נשמת הפיוט המהולל ארוך יותר.
  361. עי' מחזורים אשכנזיים כ"י ובחלק מהמחזורים החדשים הנדפסים בימינו. וברוב המחזורים שבדפוס נשמטו הפסוקים, ע"פ התשב"ץ שבציון 367. הפיוט שמעין החתימה יש שהוא נקרא במילה הערבית כֻרוּג', שפירושה יציאה (עי' שירת הקודש העברית בימי הביניים עמ' 143), עי' מנהג מרשלייאה (נד' בתוך קובץ על יד ס' יד חוברת כד עמ' 133, ועוד): אל כרוג (היציאה), ואוסף פיוטי ספרד כ"י מוסקבה מהד' פקסימיליה עמ' 18: כרוג.
  362. ולעיתים בסופו שרשת פסוקים ולאחריו שלושה בתים נוספים של פיוט שלאחר כ"א שרשרת פסוקים, שסופם ימלך וכו', כבציון הבא (עי' סדורי האשכנזים כ"י לפר' שקלים והחודש).
  363. תהלים קמו י.
  364. תהלים כב ד.
  365. עי' מחזורים אשכנזיים כ"י ובחלק מהמחזורים החדשים הנדפסים בימינו. וברוב המחזורים שבדפוס נשמטו הפסוקים, ע"פ התשב"ץ שבציון 367, ונותר רק ימלך וכו'.
  366. משלי ג יא. עי' ס' חסידים (מרגליות) סי' רנו.
  367. תשב"ץ קטן סי' קב.
  368. עי' ציון 364 ואילך.
  369. ס' קרובה (נד' בתוך ידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ג עמ' ק).
  370. פיוטים לארבע פרשיות עם פירוש רש"י ובית מדרשו עמ' יח.
  371. תהלים כב ד.
  372. עי' ס' קרובה שם.
  373. ס' קרובה שם, לפי תיקון המהדיר שם.
  374. ס' קרובה שם.
  375. דברים א מו. עי' פיוטים לארבע פרשיות שם.
  376. עי' פיוטים לארבע פרשיות שם עמ' יט, ע"פ אונקלוס במדבר יב יג; עי' ס' קרובה שם (עמ' קא).
  377. ס' קרובה שם.
  378. פיוטים לארבע פרשיות שם עמ' יח.
  379. ס' המחכים עמ' 42: קרובות (עי' ציון 288).
  380. עי' ס' המחכים שם.
  381. עי' ס' המחכים שם.
  382. עי' ציון 334.
  383. על נקוד (ע"ע) מילה זו עי' מחזור וורמייזא דף 5א, בהערת הסופר, בשם ר' אברהם החוזה, (עי' כרך המבואות שם עמ' מד שניסה למצוא מקור לזה בראב"ע) שניקודו: תעֳרץ, ושאין ניקודו תוערץ (על משקל תוקדש, שבהמשך), וכן נוקד שם במחזור בדף 5 א, ועוד (עי' כרך המבואות עמ' טז ראיות שהנקדן היה סופר אחר). אך בס' קרובה שבציון 388 והלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' יב ומנהגים ישנים מדורא עמ' 148: תוערץ.
  384. כ"ה בסדורים ומחזורים אשכנזיים כ"י. בדפוס: ושבח.
  385. עי' ציון 326 ואילך.
  386. עי' ציון 328 ואילך.
  387. עי' ציון 363 ואילך.
  388. ס' קרובה (נד' בתוך ידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ג עמ' קז).
  389. ס' קרובה שם.
  390. מחזור וורמייזא דף 5א, בהערת הסופר.
  391. עי' מחזור וורמייזא שם, לפי ההשלמות שבכרך המבואות שם עמ' מד.
  392. מחזור וורמייזא שם, לפי ההשלמות שבכרך המבואות שם.
  393. ציון 512 ואילך.
  394. ציון 546 ואילך.
  395. עי' ציון 337.
  396. כ"ה בסדורי ומחזורי האשכנזים.
  397. כ"ה במחזורי האשכנזים, ובחלקם: אתה הוא.
  398. כ"ה במחזורי האשכנזים, ובחלקם: אתה הוא.
  399. מנורת המאור (אלנקוה) עמ' 398 ו399; כ"ה במחזורי הספרדים לר"ה ויו"כ.
  400. עי' פיוטים לארבע פרשיות שבציון 317; עי' א"ח הל' יו"כ סי' לז; עי' אוסף פיוטי ספרד כ"י מוסקבה מהד' פקסימיליה עמ' 18, ועוד.
  401. עי' ציון 517. עי' א"ח סדר תפלת ר"ה סי' ו.
  402. עי' ציון 423.
  403. שו"ת ר"י מיגש סי' רד.
  404. שו"ת ר"י מיגש שם. עיי"ש שאף קיקלר (עי' שירת הקודש העברית בימי הביניים עמ' 147) נקרא כן ע"ש צורתו.
  405. תשלום אבודרהם עמ' 1 בהערות המהדיר, בשם ס' אסופות בשם ה"ר עזריאל.
  406. עי' פסי' דר"כ פיס' יב: פיזמה דידה. ס' אסופות שם.
  407. עי' סדורים וסדרי הסליחות ומחזורים האשכנזים; עי' נימוקי הגרי"ב לסליחות (נד' בסדור אוצר התפילות לאחר הסליחות לשובבי"ם ת"ת).
  408. עי' נמוקי הגרי"ב שם, טעמים נוספים לשם פזמון ע"פ יסוד זה של חזרה.
  409. שמות טו כא. תשלום אבודרהם שם; עי' ס' אסופות שם, בפי' הב'; עי' ס' התשבי ע' פזם, שכן שמע.
  410. ס' אסופות שם, בשם ת"י.
  411. איוב ג ב.
  412. תשלום אבודרהם עמ' 1; ס' אסופות שם, בשם ת"י. עי' ערה"ש ע' פזמון מקורות לתרגום זה. ועי' תשלום אבודרהם שם, שאף קיקלר ועסטריוטא (עי' שירת הקודש העברית בימי הביניים עמ' 166) נקראים ע"ש ניגונם. ועי' הלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' יז, שאף הרהיטים של רבינו משולם (עי' מחזור (גולדשמיט) יו"כ עמ' לז ועמ' 182 ואילך, ושם אף הפיוטים שנשמטו מחמת הצנזורה במחזורי האשכנזים שבדפוס, ועל חלוקת הרהיטים בצרפת עי' סדר טרוייש סי' ט ומחקרי תפילה ופיוט עמ' 106, 110, 114) נקראים על שם ניגונו.
  413. נמוקי הגרי"ב שם.
  414. כ"מ מתשו' רב נטרונאי שבציון 23, אך לא הזכיר הכינוי קינות. ועי' מחזורי האיטלקים שכל הקינות אצלן בתוך ברכת בנין ירושלים שבשמנה-עשרה (ע"ע) כהרחבות לקרובה "איכה אנו שפתינו". והקינה "שבת סורו מני" היא המשך ישיר במבנה של קרובה זו.
  415. עי' מנהגים ישנים מדורא עמ' 158; עי' מהרי"ל סדר תפילת ט' באב אות כד; עי' ס' קרובה (נד' בתוך ידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ג עמ' קכז).
  416. עי' מהרי"ל שם.
  417. סדר טרוייש סי' ט; ס' המנהגים (קלוייזנר) סי' ה; עי' ערוגת הבשם ח"ג עמ' 312.
  418. סדור רש"י סי' ריג; סדר טרוייש שם; עי' ערוגת הבשם שם עמ' 301, ועוד; ס' המנהגים שם; מהרי"ל דיני הימים שבין פסח לשבועות אות ו, ועוד.
  419. סדר טרוייש שם; ס' המנהגים שם; מהרי"ל הל' תענית אות כ, ועוד.
  420. סדר טרוייש שם. סוג זה לא צויין בדפ' הסליחות (ועי' ציון 340 שיש פיוט המתווסף בקדושתא של יו"כ עם שם זהה).
  421. מנהג מרשלייאה (נד' בתוך קובץ על יד ס' יד חוברת כד עמ' 101, ועוד); כ"י המבורג קמד ע"א המובא במבוא לערוגת הבשם עמ' 59 (עיי"ש שהוכיח שלשון זו הועתקה בידי הכותב מכתיבת המהר"ם מרוטנבורג): תחנון; אבודרהם דיני קריאת התורה; א"ח דין מה שמוסיפין בשני ובחמישי אחר י"ח סי' ג; מהרי"ל הל' עשי"ת אות א: תחנון. ועי' סדר טרוייש שם סוג נוסף: זכרונות (על סוג זה עי' שירת הקודש העברית בימי הביניים עמ' 410). על מהות הסוגים השונים של הסליחות, עי' סדר הסליחות (גולדשמידט) עמ' 9, ושם נמנו עוד סוגים שלא צויינו בדפ' הסליחות.
  422. סדר טרוייש שם; מהרי"ל דיני הימים שבין פסח לשבועות שם, ועוד. על מהותו, עי' סדר הסליחות שם.
  423. סדור רש"י שם וסי' ריד; סדר טרוייש שם; עי' ערוגת הבשם שם עמ' 292; מהרי"ל שם. על מהותו, עי' ציון 400 ואילך. ועי' ציון 409 שי"ס שנקראו בשם זה ע"ש נגינתן. ועי' סדר הסליחות שם, סוג נוסף: שמע ישראל.
  424. מצוי בדפ' הסליחות, ולא נזכר בראשונים.
  425. מהרי"ל הל' עשי"ת שם.
  426. מהרי"ל שם. על מהותם, עי' נימוקי הגרי"ב לסליחות (נד' בסדור אוצר התפילות לאחר הסליחות לשובבי"ם ת"ת) וסדר הסליחות שם. ועי' נמוקי הגרי"ב שם, וסדר הסליחות שם בהערה, שי"מ ששלמונית אינו על שם סוג החרוז.
  427. עי' מחז"ו עמ' 600 לשבת חתן ועמ' 602 לשבת רגילה. ועי' תוס' ר"י שירליאון ברכות יא א, שכ' שאין לומר הפיוטים הללו (והזכירו הפיוט הנ"ל לשבת חתן) משום שברכת הזן היא ברכה קצרה (ע"ע ברכות ציון 78 ואילך), ודחה שאין הכוונה לברכת הזן, אלא לברכת הזימון.
  428. עי' סדור רס"ג עמ' קמא פיוט בתוך הקדוש (ע"ע) בליל הסדר ועמ' קמד פיוט בתוך ברכת-הגאולה (ע"ע) בליל הסדר. ועי' סדורי התימנים שאומרים בליל הסדר הפיוט האחרון.
  429. עי' ציון 76 ואילך.
  430. סדור רס"ג עמ' קמה, לגבי הפיוטים שבציון 428.
  431. עי' סדורי האשכנזים והספרדים אדון עולם ויגדל; עי' סדורי התימנים אדון העולמים.
  432. עי' סדורי ומחזורי הספרדים והתימניים. ועי' ברכ"י או"ח סי' קיב אות ה, שהעיר על הר"י מיגאש שבציון 69: בזמנו דיבר ולא כן עתה.
  433. על מהותם, עי' ציון 251 ואילך.
  434. עי' מחזורי האשכנזים. בימינו בהרבה קהילות אין אומרים אותם.
  435. על מהותם, עי' ציון 262 ואילך.
  436. עי' מחזורי האשכנזים. בימינו ברוב הקהילות אין אומרים אותם.
  437. עי' סדורי האשכנזים יוצרות לחנכה (ע"ע) וארבע-פרשיות (ע"ע) ושבתות הפסקה (ע"ע ארבע פרשיות: ההפסקות) ושבת-הגדול (ע"ע) ושבתות שבין-פסח-לעצרת (ע"ע, ועי' סדורי האשכנזים שהם מענין הגזירות שהיו באותו פרק) ושבת ראש-חודש (ע"ע) ומילה (ע"ע) וחתונה (ע"ע). ויש סדורים שבהם יוצרות לפרשיות נוספות. בימינו ברוב קהילות האשכנזים אין אומרים היוצרות בשבתות. מילה וחתונה, אם דוחים פיוטי מילה מפני חתונה או להיפך, עי' מהרי"ל הל' מילה אות כא. מילה בראש השנה, אם פיוטי מילה נדחים כליל, או שאומרים הגאולה יום ליבשה, עי' ס' המנהגים (קלויזנר) סי' טו הגה ג. ר"ח ושבת שבין פסח לעצרת וראש חודש ומילה, מה נדחה מפני מה, עי' מהרי"ל דיני הימים שבין פסח לשבועות אות ג.
  438. על מהותם, עי' ציון 285 ואילך.
  439. עי' מחזורי האשכנזים.
  440. עי' סדורי האשכנזים קרובות לארבע-פרשיות (ע"ע) ושבת-הגדול (ע"ע). בימינו ברוב הקהילות אין אומרים אותם.
  441. עי' סדורי האשכנזים.
  442. על מהותו, עי' ציון 251 ואילך.
  443. סמ"ג לאוין סה; סה"ת סי' ריט; הגמ"י שבת פ"ה הט"ו, בשמו, ודחה; סמ"ק סי' רפב, בשם יש אוסרים; טור או"ח סי' ערה, בשם ספה"מ בשם יש אוסרים.
  444. הגמ"י שם, בשם סה"ת.
  445. עי' שבת יב א, וע"ע מבעיר. עי' טור שם.
  446. סמ"ג שם; סה"ת שם.
  447. לבוש שם ס"ב.
  448. עי' לבוש שם.
  449. ע"ע מבעיר.
  450. רמ"א שם; לבוש שם.
  451. לבוש שם; מ"ב שם סק"ז.
  452. הגמ"י שם, בשם סה"ת. וע"ע מבעיר.
  453. הגמ"י שבת פ"ה הט"ו; סמ"ק סי' רפב, בשם יש מתירים; טור או"ח סי' ערה, בשם ספה"מ; עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח אות א (ועי' ח"נ במהד' מ"י שחסר בכ"י וד"ר) וסדר תפילות חג הסוכות אות א. ועי' מחז"ו שבציון 233 מעריב לשבתות חוה"מ, ועי' מעריבים לשבת חוה"מ פסח במחזור (גולדשמידט) פסח עמ' 271, 281, ושם עמ' 278 פיוט למגן אבות, ומחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 68 ואילך פיוטים למגן אבות ליו"ט ב' של שבועות (על סוג זה, עי' שירת הקודש העברית בימי הביניים עמ' 467, ושם פיוט למגן אבות לשבת שובה, ועי' עיטורי פיוט למגן אבות בתוך תרביץ כרך מה חוב' א עמ' 89).
  454. הגמ"י שם.
  455. ע"ע מבעיר.
  456. הגמ"י שם; סמ"ק שם.
  457. סמ"ק שם; טור שם, בשם ספה"מ.
  458. סמ"ג לאוין סה; סה"ת סי' ריט; טור או"ח סי' ערה, בשמו.
  459. מרדכי שבת רמז רלו.
  460. עי' סמ"ג שם; מאירי שבת יב ב, בשם קצת גאונים.
  461. סמ"ג שם; סה"ת שם; עי' סמ"ק סי' רפב; הגמ"י שבת פ"ה הט"ו.
  462. סמ"ג שם; סה"ת שם; מרדכי שם.
  463. הגמ"י שם; מאירי שם.
  464. הגמ"י שם; וע"ע מבעיר.
  465. עי' סמ"ג שם; עי' מאירי שם. ועי' סה"ת ומרדכי שם, שהביאו כטעם ליחיד, וצ"ב.
  466. רמ"א בשו"ע או"ח ערה ב; אחרונים שבציון 468. אכן אך עי' לוח מנהגי בית הכנסת לבני אשכנז, שמנהג יוצאי גרמניה לומר מעריבים אפילו בליל יו"ט שחל בשבת.
  467. ט"ז שם סק"ד, וע"ע מבעיר.
  468. עי' תו"ש שם סק"ו; פמ"ג שם משב"ז סק"ד; מ"ב שם סק"ח, בשם תו"ש ופמ"ג. וע"ע מבעיר.
  469. על מהותם, עי' ציון 251 ואילך.
  470. סדר טרוייש סי' ט, עיי"ש במנהגים השונים אם מחליפים המעריבים כשר"ה חל בשבת.
  471. מהרי"ל סדר תפילות של ראש השנה אות ד, שכן נוהגים בוורמיישא.
  472. ע"ע ראש השנה.
  473. מהרי"ל שם.
  474. מהרי"ל שם.
  475. ע"ע ראש השנה.
  476. מהרי"ל שם.
  477. מהרי"ל שם, שכן נוהגים בשאר מקומות.
  478. מהרי"ל שם.
  479. עי' מחזורי האשכנזים. ועיי"ש שאף אין אומרים מעריב בליל יו"כ. ועי' מעריב לליל יו"כ במחזור (גולדשמידט) יו"כ עמ' לג.
  480. על מהותו, עי' ציון 271 ואילך. ס' חסידים (מרגליות) סי' רנח; רוקח סי' רה; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' טו הגה ב: בר"ה; מהרי"ל סדר תפילות של ר"ה אות ז, בשמו: בר"ה; ס' המנהגים (טירנא) ר"ה.
  481. ס' חסידים שם; רוקח שם.
  482. עי' סדורים נוסח אשכנז.
  483. ס' חסידים שם; עי' רוקח שם.
  484. בראשית א א. ס' חסידים שם; רוקח שם.
  485. בראשית שם ד.
  486. שם לא.
  487. שם כא.
  488. שם כז. רוקח שם.
  489. בראשית ב ג. ס' חסידים שם; רוקח שם.
  490. ס' חסידים שם.
  491. ר"ה כז א: מצלינן האידנא; ירו' ר"ה פ"א ה"ב וע"ז פ"א ה"ב: בתקיעתא דבי רב.
  492. ס' חסידים שם; רוקח שם.
  493. ס' חסידים שם.
  494. ס' חסידים שם; עי' רוקח שם.
  495. עי' ציון 194 ואילך.
  496. עי' ר"ה טז ב. ס' חסידים שם; רוקח שם.
  497. בראשית א ה.
  498. עי' ר"ר פ"ב סי' ג; עי' ילק"ש בראשית רמז ד.
  499. ס' חסידים שם.
  500. ס' המנהגים (קלויזנר) שם; מהרי"ל שם, בשמו.
  501. ס' המנהגים (טירנא) שם.
  502. עי' ציון 312.
  503. ס' המנהגים (קלויזנר) שם הגה ח: טעם אחר; מהרי"ל שם, בשמו: טעם אחר.
  504. עי' ערכין י ב.
  505. ס' המנהגים (טירנא) שם: טעם אחר.
  506. רוקח סי' ר; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' טו הגה ז; עי' מהרי"ל סדר תפילות של ר"ה אות ז, בשמו; עי' ס' המנהגים (טירנא) ר"ה.
  507. עי' ציון 332. עי' מחזורי האשכנזים שכ"ה בתפילות ר"ה ויו"כ מלבד שחרית, בו אומרים פיוט אתה הוא אלהינו. ועי' מחזור גולדשמידט (ר"ה) עמ' לח, שבמנהג אשכנז המערבי לעולם אינו נאמר, ושבמנהג צרפת נאמר בכל קרובה של ר"ה ויו"כ.
  508. דברים ה כג.
  509. דברים ד לג.
  510. רוקח שם; ס' המנהגים (קלויזנר) שם; מהרי"ל שם, בשמו.
  511. רוקח שם. ועי' ס' המנהגים (טירנא) שם שכ' הטעם, לפי שספרי מתים וספרי חיים פתוחים, ולכאו' כיוון לזה, וכ' בהמשך: וגם מפני אימת יום הדין, וצ"ב.
  512. על מהותו, עי' ציון 382 ואילך. הלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' יג; מנהגים דבי מהר"ם עמ' 42, לגבי ר"ה; מנהגים ישנים מדורא עמ' 148, לפי תיקון המהדיר בעמ' 177 הערה 73: בר"ה; ס' המנהגים (טירנא) ר"ה.
  513. עי' הלכות ומנהגים שם עמ' יב ועמ' יג.
  514. ערכין י ב. הלכות ומנהגים שם עמ' יג; מנהגים דבי מהר"ם שם; מנהגים ישנים מדורא שם; עי' ס' המנהגים שם.
  515. על מהותה, עי' ציון 321 ואילך.
  516. עי' מחזורי האשכנזים היה עם פיפיות ואוחילה (עי' ציון 358) והאוחז ביד.
  517. עי' סדור רס"ג עמ' רכה (ושמא הוא ריבוי, וביחיד: תקיעה); מהרי"ל סדר מוסף של ר"ה אות ז ואות ט.
  518. עי' סדור רס"ג שם; עי' מחז"ו סי' שלא, ושם על מח' הראשונים במקום אמירת התקיעתא בכל ברכה (ועי' סדור רס"ג שם). ועי' מהר"ל שם אות ט.
  519. עי' מחז"ו שם, ובתחי' דבריו: תקיעתא של פיוטין.
  520. ציון 1982 ואילך.
  521. ע"ע. עי' מחזורי האשכנזים. ועיי"ש בשחרית פיוטי רהיטים (עי' ציון 412) באמצע ברכת קדושת השם.
  522. ציון 1902 ואילך.
  523. ציון 1905 ואילך.
  524. ציון 2011 ואילך.
  525. ציון 2305 ואילך.
  526. ציון 2024.
  527. ציון 2212 ואילך.
  528. ע"ע גבורות ציונים 76, 79 ואילך, 99.
  529. עי' סדורים ומחזורים האשכנזיים והמחזורים הספרדים הישנים. ועי' מחזורים האשכנזיים אריכות פיוטי גשם, ובסדורים האשכנזיים הושמטו רובם, וכן בימינו הרוב אינו נוהג באמירתם. ועי' מחזור (גולדשמידט) סוכות עמ' לה, שבמקור פיוטי גשם של הקליר, הנאמרים בידי האשכנזים, הינם שבעתא (עי' ציון 320) שהורחבה בברכת גבורות, ועיי"ש עמ' 431 ועי' גנזי קדם (החדש) כרך ג' (אנגלית) עמ' *17 הערה 18.
  530. ע"ע הנ"ל ציון 115 ואילך.
  531. עי' סדורים ומחזורים האשכנזיים והמחזורים הספרדים הישנים. ועי' מחזורים האשכנזיים אריכות פיוטי טל, ובסדורים האשכנזיים הושמטו רובם, וכן בימינו הרוב אינו נוהג באמירתם. ועי' מחזור (גולדשמידט) פסח עמ' לח, שבמקור פיוטי טל של הקליר, הנאמרים בידי האשכנזים, הינם שבעתא שהורחבה בברכת גבורות, ועיי"ש עמ' 240. ועי' אוסף פיוטי ספרד כ"י מוסקבה מהד' פקסימיליה עמ' 19 ועמ' 146, שכפי הקדושתא, אף בפיוטי הטל נקרא הפיוט שבברכת אבות: מגן, והפיוט הראשון שבברכת גבורות: מחיה.
  532. ס' קרובה (נד' בידיעות המכון לחקר השירה העברית כרך ג עמ' קיד). ועי' הערת המהדיר שם שמנה הפיוטים.
  533. עי' ציון 323 ואילך. עי' ס' קרובה שם.
  534. תהלים קיט קסד. ס' קרובה שם.
  535. כן מנהג הספרדים בימינו והתימנים והפרושים האשכנזים בא"י.
  536. ציון 103.
  537. עי' מנהגי מהרא"ק סי' קכח, שכן המנהג במגנצא.
  538. סדר טרוייש סי' י, שכן מנהג רוב העולם; עי' מנהגי מהרא"ק שם; חו"י סי' רכה, שכן המנהג.
  539. על נוסח זה, עי' ציון 173 ואילך. סדר טרוייש שם; חו"י שם.
  540. ערכין י ב. סדר טרוייש שם.
  541. שמות יד כה. מהרי"ל סדר התפילות של פסח אות יג; חו"י שם, שכן אומרים האשכנזים, ושהשואל החזיק כן להלצה.
  542. עי' חו"י שם.
  543. עי' ציון 173 ואילך. חו"י שם.
  544. סדר טרוייש שם, שכן שמע מפי חכמים ואביו הסכים עימם.
  545. סדר טרוייש שם.
  546. על מהותו, עי' ציון 382 ואילך. הלכות ומנהגים לרבינו אפרים ב"ר יעקב מבונא בתוך זכור לאברהם (חולון) תשנ"ג עמ' יב, בשם יש שאומרים. ועי' מחזור (גולדשמידט) פסח עמ' 557 ו-585, שכן היה נהוג במנהג צרפת.
  547. הלכות ומנהגים שם, בשם מחזורים הישנים; מהרי"ל סדר התפילות של פסח אות יא ואות יג; ס' המנהגים (טירנא) חג הפסח; כ"ה במחזורי האשכנזים.
  548. שמות יד כ.
  549. מגילה י ב.
  550. עי' הלכות ומנהגים שם.
  551. סדור רס"ג עמ' קנו. עי' מחזורי כל העדות.
  552. עי' רש"י שמות כד יב; עי' פרדס הגדול שבציון 37; עי' תוס' שבציון 121; עי' תוס' מכות שבציון 125; עי' מרדכי שבציון 130; עי' שו"ת רשב"ש סי' קמו. ועי' נתיבות עולם נתיב העבודה פי"ב.
  553. עי' מהרי"ל הל' ער"פ, שכן המנהג במגנצא; כ"ה בסדורי האשכנזים.
  554. מהרי"ל שם, בשם יש מדינות: נוהגין לומר אדיר דר מתוחים במוסף, כשסיים ש"צ זכר ליציאת מצרים.
  555. עי' מאירי פסחים ח א: ועל זו סמכו גדולי הנשיאים שבנרבונא באזהרות שלהם להצריך בדיקה באוצרות שמן במסתפק.
  556. סדר טרוייש סי' י.
  557. ציון 247 ואילך.
  558. ציון 119 ואילך.
  559. ציון 237 ואילך.
  560. ציון 306.
  561. ציון 314 ואילך.
  562. ציון 307.
  563. ציון 336.