אנציקלופדיה תלמודית:פרים ושעירים הנשרפים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הגדרת הערך - פר-כהן-משיח* ופר-יום-הכפורים* של כהן-גדול*, ושעיר של יום-הכפורים* ושעירי-עבודה-זרה* של הוראת בית-דין* ופר-העלם-דבר-של-צבור*, אימוריהם קרבים על גבי המזבח, ושאר גופם מצוותו שיישרף מחוץ לירושלים בבית-הדשן*.

שריפתם

כל חטאת* שדמן טעון הזאה* בפנים, כלומר במזבח שהיה בהיכל[1], היו נשרפים - בבית-הדשן* הגדול שמחוץ למחנה[2] - וכל החטאות שלא היו מזים מדמם לפנים אלא במזבח שבחוץ[3], היו נאכלים[4]. וחמש חטאות הן הנשרפות, שתים ליחיד ושלוש לציבור[5]: שני חטאות של יחיד הנשרפות הם פר-כהן-משיח* ופר-יום-הכפורים* של כהן-גדול*, ושלוש חטאות של ציבור הנשרפות הם שעיר של יום-הכפורים*[6] ושעירי-עבודה-זרה* של הוראת בית-דין* ופר-העלם-דבר-של-צבור*[7].

פרים הנשרפים - וכן שעיר של יום הכפורים - שריפתם מפורשת בתורה[8]:

א) נאמר בפר כהן משיח - לאחר הקטרת[9] אימוריו[10] על גבי המזבח[11] - והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אֹתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף[12].

ב) נאמר בפר העלם דבר של ציבור - לאחר הקטרת אימוריו על גבי המזבח[13] - והוציא את הפר אל מחוץ למחנה ושרף אֹתו כאשר שרף את הפר הראשון[14], של הכהן הגדול[15], דהיינו פר כהן משיח[16].

ג) ונאמר בפר ושעיר של יום הכפורים - לאחר הקטרת אימוריהם על גבי המזבח[17] - ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו באש את עֹרֹתם ואת בשרם ואת פרשם[18].

שעירי עבודה זרה, נלמדים בבנין-אב* מפר העלם דבר של ציבור[19], או אינו אומר אלא פר ישרף ואין שעירי עבודה זרה נשרפים - שבאומרו: כאשר שרף את הפר הראשון[20], הפר, אינו ממעט שעירי עבודה זרה[21] - תלמוד לומר[22]: חטאת הקהל[23], בנין אב לכל חטאות הקהל שישרפו[24], שתלה טעם השריפה להיותו חטאת, ובזה אמר כל מה שיהיה חטאת ישראל בין שיהיה פר או שעיר[25]. והלא שעירי רגלים[26] שהן חטאות הקהל, יכול ישרפו[27], שהרי תלתה התורה טעם השריפה בהיותם חטאת הקהל[28], תלמוד לומר: הוא[29], שהוא לשון מיעוט[30]. וכיון שאלו ואלו הם חטאת הקהל[31] מה ראית לרבות שעירי עבודה זרה ולהוציא שעירי רגלים, אחר שריבה הכתוב מיעט, מרבה אני את שעירי עבודה זרה - בכלל חטאת הקהל[32] - שהן באים על עבירת מצוה ידועה[33], ודומים יותר לפר העלם דבר של ציבור[34], ומוציא שעירי רגלים שאין באים על עבירת מצוה ידועה[35], שאינם באים על דבר נודע ואין דומים לו בכפרתם, שהרי באים על טֻמאת-מקדש-וקדשיו*, שנטמא ונכנס למקדש ואין לו ידיעה לא בטומאה ולא בכניסה[36], והמיעוט ימעט מה שאינו דומה אל הנישא שבו מדבר לא מה שידמה אליו, והריבוי ירבה מה שידמה אליו, ואם כן מרבה אני לשריפה שעירי עבודה זרה, שהם באים על עבירת מצוה שיש בה ידיעה. והשכל יחייב זה, לפי ששריפת החטאת הוא תמורת מה שהיה ראוי ליעשות בחוטא, ולזה כשהעבירה ידועה העונש ידוע ויעשה בקרבן, אבל כשאינה ידועה גם העונש אינו ידוע ולזה לא יעשה בחוטא[37]. והלא פר - ויש גורסים: שעיר[38] - יום הכפורים[39], אינו בא על עבירת מצוה ידועה[40] וטעון שריפה[41], מה זה מיוחד שדמו נכנס לפנים[42], אף כל שדמו נכנס לפנים[43], יצאו אלו שאין דמם נכנס לפנים[44], שאין לנו להביא בכלל של חטאת הקהל אלא פנימיים, דהינו שעירי עבודה זרה הדומים לפר העלם ולפר יום הכפורים ולהוציא שעירי רגלים שאין דמם נכנס לפנים[45].

פרים ושעירים הנשרפים דמם טעון הזאה* ומתן-דמים*[46]. פר ושעיר של יום הכפורים דמם טעון הזאות על בין הבדים ועל הפרוכת ומתן דמים על ארבע קרנות מזבח-הפנימי* ואמצעו של מזבח, ועל כך ע"ע הזאה (א): יוהכ"פ לפני ולפנים וע' מתן דמים. שאר פרים ושעירים הנשרפים דמם טעון הזאות על הפרוכת ומתן דמים על ארבע קרנות מזבח הפנימי, ועל כך ע"ע הזאה (א): החטאות הנשרפות וע' מתן דמים.

חטאת על שגגת כרת

יש הסוברים שכשמביא היחיד כשבה או שעירה - לחטאת*[47] - כששגג באחת מארבעים ושתיים כריתות, היא נשרפת והיא נכנסת בכלל שעירים הנשרפים[48]. ודחו ראשונים דבריהם, שהיא נאכלת כשאר חטאות של יחיד[49].

מקום השריפה כשלא אירע בהם פסול

מקום שריפת הפרים ושעירים הנשרפים כמצוותם - שלא אירע בהם פסול[50] - הינו חוץ לשלוש מחנות[51] - שהיו במדבר, דהיינו מחנה שכינה, מחנה לויה ומחנה ישראל[52], ובזמן שבית המקדש קיים, היינו מחוץ לירושלים[53] - שנאמר: והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה[54], מחוץ למחנה, חוץ לשלוש מחנות[55], אתה אומר חוץ לשלוש מחנות, או אינו אלא חוץ למחנה אחת, כשהוא אומר בפר העדה: אל מחוץ למחנה[56], שאין תלמוד לומר[57], שהרי כבר נאמר: ושרף אֹתו כאשר שרף את הפר הראשון[58], ובפר הראשון, דהיינו פר-כהן-משיח* נאמר: מחוץ למחנה[59], ואם כן למה נאמר - בפר העדה - אל מחוץ למחנה, ליתן לו מחנה שנייה[60], להוסיף לו חוץ למחנה אחר[61] לשריפתו[62]. כשהוא אומר בדשן - דשון-מזבח-הפנימי*[63] - מחוץ למחנה[64], שאין צריך לומר[65], אינו מלמד כלום[66], שהרי כבר נאמר - לגבי פר כהן משיח[67] - אל שפך הדשן[68], ומשם אנו למדים ששפך הדשן הוא מחוץ למחנה, שהרי בפר כהן משיח כתוב: מחוץ למחנה[69], ואם כן למה נאמר אל מחוץ למחנה[70], גבי דשן, אם אינו ענין לגופו תניהו ענין[71] גבי פר[72] ליתן לו מחנה שלישית[73].

על מחלוקת התנאים במקום בית-הדשן*, ע"ע[74]. ושם, על התנאים של נתינת הדשן בבית הדשן[75].

מקום השריפה כשאירע בהם פסול

אירע פסול בפרים ושעירים הנשרפים, אינם נשרפים בבית הדשן, אלא "בבית הבירה"[76]. ושני לימודם לדבר: א) נאמר: לכפר בקדש[77], אם כפרו במצוותם נשרפים בבית הדשן, אם לא כפרו במצוותם נשרפים בבית הבירה[78]. ב) נאמר: וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש וגו' באש תשרף[79], שאם אירע בהם פסול תהא שריפתה בקודש[80], אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים - לסוברים כן[81] - ללמד שפסוליהם נשרפים לפני הבירה[82], שבכשרה לא נצרך הכתוב, שהרי כתוב: ושרף אֹתו על עצים וגו'[83], אלא שאם נפסלה ביוצא* ובטֻמאה*, בא הכתוב ללמדך שתשרפנה בבית הבירה, ולא חוץ לשלוש מחנות כמצותה[84], ופירוש הפסוק: כל חטאת אשר מצוותו שיובא אל אהל מועד אל הקודש, והם חטאות הפנימיות, אם אירע בו פסול באש תשרף[85].

במקום שריפת הפרים ושעירים הנשרפים שנמצא בהם פסול, נחלקו בתלמוד: א) לוי שנה בברייתא: בית הדשן גדול היה בעזרה*, ששם שורפים פרים השנרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהם פסול, בין קודם זריקה*[86], שלא הגיע זמנם לצאת[87], שנטמאו או שיצאו חוץ לעזרה עד שלא הגיע זמנם לצאת[88], בין לאחר זריקה[89], שלן הבשר או לנו האמורים* שלהם[90], הואיל ועדיין לא יצאו[91]. ובית הדשן אחר היה בהר הבית, ששם שורפים פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהם פסול ביציאתם[92], דהיינו שלא אירע הפסול בעזרה אלא אחר שיצא חוץ[93], כיון שנפסל חוץ נשרף חוץ[94]. ב) ולדעת רב נחמן אמר רבה בר אבוה, בית הדשן גדול היה בעזרה, ששם שורפים פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהם פסול קודם זריקה[95], שלא הגיע זמנם לצאת, לפיכך נשרפים בעזרה[96]. ובית הדשן אחר היה בהר הבית ששם שורפים פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהם פסול אחר זריקה[97], שהגיע זמנו לצאת, לפיכך נשרפים חוץ לעזרה[98].

להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שאם אירע פסול בפרים ושעירים של חטאות הנשרפות, בין לפני זריקה בין לאחר זריקה, נשרפים בבית הדשן שהיה בעזרה[99], ואם אירע בהם פסול אחר צאתם מן העזרה נשרפים בבית הדשן שבהר הבית[100], שההלכה כפי ששנה לוי בברייתא[101].

על מקומו של בית-הדשן* שהיה בעזרה, ע"ע בית הדשן[102]. על מקומו של בית הדשן שהיה בהר הבית, ע"ע הנ"ל[103]. על פרים ושעירים הנשרפים, שאין מפשיטים אותם, ואף על פי שמוציאים אותם כשהם שלמים, מנתחים אותם קודם שריפה, ע"ע הפשט ונתוח[104]. על פרים ושעירים הנשרפים שיצאו חוץ לעזרה לפני זריקת דמים, שהתספקו בתלמוד אם היציאה מועילה בהם לפוסלם, ע"ע יוצא (א)[105]. ושם[106], שלצד שהיציאה אינה פוסלת אותם, נחלקו אמוראים בירושלמי אם כשיצא חוץ לירושלים נפסל משום יוצא. על אימורי פרים ושעירים הנשרפים, שנפסלים בלינה*, ע"ע לינה (ב)[107]. על בשר פרים ושעירים הנשרפים, שהסתפקו בתלמוד אם נפסלים בלינה, ע"ע הנ"ל[108].

במנין המצוות

יש ממוני המצוות שמנה בכלל מניינו מצות פרים הנשרפים[109].

זמן ההוצאה

פרים ושעירים הנשרפים, ניתן להוציאם לשריפה משעת זריקת דמים[110].

טומאתם

פרים ושעירים הנשרפים הם אבות הטומאה[111], שטומאתם מחמת קדושתם[112], ומטמאים את העוסקים בשריפתם, וכן מטמאים הבגדים שעליהם[113], שאם נגע בבגדים והוא מחובר במטמא טימא אותם[114], אף על פי שפרים ושעירים הנשרפים עצמם אין מטמאים אדם ובגדים שנוגעים בהם[115], וגזרת-הכתוב* היא[116]. ושני לימודים לדבר: א) הדבר נלמד בגזרה-שוה* "חטאת" "חטאת"[117], שנאמר: ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת[118], וכופל "חטאת" פעמיים[119], ובאחד מהם היה די, שהיה לו לכתוב "ואת שעיר ופר החטאת"[120], לפי שלא למדנו אלא לפר ושעיר של יום הכפורים שמטמאים בגדים[121], יכול אין לי מטמאים בגדים אלא אלו בלבד, ומנין לרבות פר-כהן-משיח* ופר-העלם-דבר-של-ציבור ושעירי-עבודה-זרה*[122], תלמוד לומר: חטאת חטאת[123]. ב) ממקומו הוא מוכרע[124], שהרי הוא אומר בפר ושעיר של יום הכפורים: והשֹּׂרף אֹתם יכבס בגדיו[125], ונאמר שם: אשר הובא את דמם לכפר[126], הרי הוא אומר ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת[127], שאין תלמוד לומר לכפר, מה תלמוד לומר לכפר[128], זה בנין-אב*, כל שדמו נכנס לפנים השורפו מטמא בגדים[129].

תחילת זמן הטומאה

מאימתי פרים ושעירים הנשרפים מטמאים, נחלקו תנאים: א) לדעת תנא קמא - ויש הגורסים כן בדעת ר' מאיר[130] - מטמאים בגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה[131], שנאמר - בפר ושעיר של יום הכפורים - יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו[132], שמשמע ששורפם חוץ למחנה שכינה מייד במחנה לוייה, והלא אף אלו פנימיים ונשרפים חוץ לשלוש מחנות[133], אם כן למה נאמר יוציא אל מחוץ למחנה, אלא כיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמאים בגדים[134], שלא נאמר לענין שריפה, אלא לענין טומאת בגדים הכתובה אחריה: והשורף אותם יכבס בגדיו[135], לומר שכיון שיצאו חוץ לעזרה המתעסקים בהם מטמאים בגדים, ואף פר כהן משיח מכאן למד, שהרי לא נכתבה בו טומאת בגדים, ואינו נלמד אלא מריבוי מפר ושעיר של יום הכפורים[136]. מכאן אמרו[137], היו סובלים אותם - את הנשרפים כמצוותן[138] - במוטות[139], יצאו הראשונים - הנושאים במוט[140], והולכים בראש האחד[141] - חוץ לחומת העזרה, והאחרונים - שבראש השני[142] - לא יצאו, הראשונים מטמאים בגדים והאחרונים אין מטמאים בגדים עד שיצאו[143], יצאו, אלו ואלו מטמאים בגדים[144]. ב) ויש הגורסים בדעת ר' מאיר שטמאים משיצאו מחומת ירושלים[145]. ג) לדעת ר' יהודה טמאים משישליכם לאור[146]. ד) ויש הגורסים בדברי ר' יהודה: טמאים משיצית האור[147], משיתחיל להישרף[148]. ה) ולדעת ר' שמעון אינם מטמאים עד שיוצת האור ברובם[149], שנאמר: והשֹּׂרף[150], ואז יקרא שורף, אבל כל עוד שלא הוצת ברובו עדיין לא יקרא שורף[151].

לדעת הסוברים שהנושאים את הפרים ושעירים הנשרפים נטמאים משעת יציאתם חוץ לחומת העזרה[152], יצאו וחזרו לעזרה, הנושאים בעזרה טהורים[153], שנאמר: ואחר יבוא אל המחנה[154], ואין[155], הרי שהכתוב מדבר על היוצאים לחוץ[156], וכל שלא יצא אין קוראים בו "ואחר יבוא", וכיון שלא קוראים בו "ואחר יבוא" אין קוראים בו[157] את תחילת הפסוק: וכבס המטהר את בגדיו[158], ואלו שיצאו חוץ לעזרה טמאים[159]. ויש מהראשונים מפרשים שספק הוא בתלמוד ולא נפשט באותם האנשים עצמם שהוציאום והחזירום אם הועיל להם החזרה שלא יטמאו[160].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שהנושאים פרים ושעירים הנשרפים מטמאים בגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה[161], נשאום במוטות ויצאו מקצת הנושאים חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו, אלו שיצאו מטמאין בגדים ואלו שעדיין לא יצאו אינן מטמאין בגדים עד שיצאו, יצאו וחזרו לעזרה הנושאים בעזרה טהור עד שיצא בהם[162].

יצאו חוץ לעזרה וחזרו, והיה עומד חוץ לעזרה ומושך אותם משם - במקלות[163]. או בקולר[164] - הסתפקו בתלמוד אם כיון שיצאו חוץ לעזרה כל העסוקים בהם מכאן ואילך חוץ לעזרה מטמאים בגדים, או שמא כיון שחזרו חזרו ועד שיצאו אינם מטמאים[165].

בדעת הסוברים שהנושאים את הפרים ושעירים הנשרפים נטמאים משעת יציאתם חוץ לחומת העזרה[166], נחלקו ראשונים: יש סוברים שכל שיצאו הראשונים עם קצת מהפר, אפילו מיעוט מטמאים בגדים[167]. ויש סוברים שאינם מטמאים עד שיצא רוב הפר[168], ולדעתם הסתפקו בתלמוד כשיצא חציו של פר ברוב אבר, האם מטמאים המתעסקים בגדים[169], האם אנו אומרים שמיעוט האבר נמשך אחר רוב אבר, והוא כמי שלא יצא, ואין כאן רוב הבהמה לחוץ, או שמא הולכים אחר הבהמה שמחובר בה, והוא נחשב כנמצא במקומו[170], ולא פשטו[171]. וכן לדעה זו אם היו חמישה מתעסקים, ויצאו שלושה, ונותרו שניים ורוב הבהמה עימם, הסתפקו בתלמוד האם הולכים אחר רוב האנשים, וטמאים או אחר רוב בהמה וטהורים, ולא פשטו[172].

סוף זמן הטומאה

פרים ושעירים הנשרפים, עד אימתי מטמאים, נחלקו תנאים:

א) לדעת תנא קמא ור' יהודה אין השורף משיעשה אפר מטמא, שנאמר: אֹתם[173], אותם מטמאים בגדים ומשנעשים אפר אין מטמאים בגדים[174], ואפילו משנתחרך הפר ונפסדה צורתו מטמא עד שיעשה אפר[175], שלדעתם "אֹתם" משמע ולא השרוף לגמרי מטמא[176], אבל המהפך באפר לא יאמר בו שהוא שורף אותם, שהרי נעדרו[177], אבל נחרך, ששלט בו האור, למרות זאת מטמא הואיל ואינו שרוף לגמרי[178], ש"אֹתם" משמע בעת אשר עדיין יוכל לרמוז אותם[179].

ב) ולדעת ר' שמעון ור' אלעזר בר' שמעון אם ניתך הבשר אין השורף מטמא בגדים[180], אף על פי שעוד לא נעשה אפר[181]. אם משום שנאמר: אֹתם[182], אותם מטמאים בגדים, ניתך הבשר אין מטמאים בגדים[183]. או משום שנאמר: הפר[184], הפר מטמא, ניתך הבשר אינו מטמא בגדים[185], ש"הפר" משמע כל זמן שנקרא פר, שעדיין לא שלט בו האור, אבל משנחרך אינו מטמא[186],שאינו נקרא "פר"[187].

להלכה פסקו ראשונים שכל שמסייע בשעת שריפה טמא אפילו משתנחרך הפר עד שיעשה אפר[188].

טומאה במגע

פרים ושעירים הנשרפים אין מטמאים הם עצמם בגדים - או אדם[189] - במגעם[190]. ואם מטמאים אוכלים ומשקים במגעם נחלקו תנאים: לדעת ר' מאיר מטמאים אוכלים ומשקים[191]. ולדעת חכמים ור' שמעון אין מטמאים אוכלים ומשקים[192], וכן הלכה[193].

טומאת המצית והמסדר

השורף את הפרים ושעירים הנשרפים הוא הנטמא[194], לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה[195] ששורפים אותה בה[196], ואיזהו השורף, זה המסייע בשעת שריפה[197], כגון המהפך בבשר[198], שמהפך באיברים לכאן ולכאן[199] כדי שישלוט בהם האש[200], והמשליך עצים והמהפך באש והחותה גחלים כדי שתבער האש, וכיוצא בהן[201], שנאמר: אֹתם[202], שהוא מיעוט שמורה יחוד[203], דהיינו המתעסק בצרכי שריפתם בגופם[204], אבל לא המצית והמסדר, שאז עדין אינו שורף אותם[205].

להלכה נחלקו ראשונים: יש סוברים שהדברים אמורים לדעת ר' שמעון שאין מטמאים בגדים עד שיוצת בהם האור[206], ולכן להלכה - שנפסק שטמאים משעת היציאה מחומת העזרה[207] - אף המצית את האור או המסדר את המערכה טמא[208]. ויש סוברים - שהדברים אמורים אף לסוברים שטמא משיצא חוץ לחומת העזרה[209] - שאף על פי שהמוציאם לשריפה טמא, המצית את האור או המסדר את המערכה טהור[210].

אירע פסול בפרים ושעירים

אירע פסול בפרים ושעירים הנשרפים, אינם מטמאים - אדם[211] - ובגדים[212], שנאמר: לכפר בקדש[213], אם כיפרו במצוותם נשרפים מטמאים בגדים, אם לא כיפרו במצוותם אינם מטמאים בגדים[214].

איסור אכילתם

אסור לאכול מבשר החטאות הנעשות בפנים[215], כלומר מאותן חטאות שהיו מזין מדמן במזבח הפנימי שהיה בהיכל[216]. ומספר לימודים לדבר: א) נאמר: וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תֵאכל באש תשרף[217], כל שטעון שריפה בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו[218], שאף אם כתוב זה אינו מדבר רק על חטאות הפנימיות, ודאי מדבר אף עליהן[219]. ב) כתוב זה מדבר רק על חטאות החיצוניות, אבל הכתוב "לא תֵאכל"[220] הוא מיותר, שאם נשרפת פשוט שלא תאכל, אלא אם אינו ענין לחטאות החיצוניות הנאכלות, תנהו ענין[221] לחטאות הפנימיות הנשרפות[222]. ג) כל הענין כולו אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, ליתן לא-תעשה* על אכילתם[223], בין כשרים בין פסולים, שנאמר: לא תֵאכל[224], שבמקומם לא נאמר לאו על אכילתם וכתבו כאן[225], ופירוש הפסוק: כל חטאת אשר מצוותו שיובא אל אהל מועד אל הקודש, והם חטאות הפנימיות, לא תאכל - אף - כאשר לא אירע בו פסול, שאם אכלו עובר בלאו[226]. ד) כתוב זה מדבר על חטאות החיצוניות[227], והלאו על אכילת פרים ושעירים הנשרפים נלמד מהכתוב: וכל מנחת כהן כלילה תהיה לא תֵאכל[228], כל שהוא בכליל תהיה, ליתן לא תעשה על אכילתו[229].

יש מהאחרונים הלמד בדעת הסוברים שאין הכתוב של וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו'[230] מדבר אלא בחטאות החיצוניות, שאין איסור לאכול מבשר פרים ושעירים הנשרפים[231].

איסור אכילת חטאת פנים נוהג בכהנים, והוא הדין לכל אדם, שדרך כלל נאמר: לא תֵאכל[232], והאוכל - כזית*[233] - מבשר חטאות הנשרפות לוקה[234].

איסור זה, יש ממוני המצוות שמנאוהו במנין-המצות* כלא-תעשה*[235]. ויש שלא מנאוהו כלל[236].

הערות שוליים

  1. ע"ע הזאה (א): בחטאות הנשרפות, ושם: יוהכ"פ בהיכל, וע' מזבח פנימי.
  2. עי' ציון 50 ואילך.
  3. ע"ע מזבח החיצון וע' מתן דמים.
  4. חינוך מ' קלט.
  5. רמב"ם מעה"ק פ"א הט"ז, לגירסתנו. ועי' לח"מ שם, שצידד בד' הראב"ד, שגרס ברמב"ם בע"א, ושנזדמנה לו נוסחא מוטעית ברמב"ם, ועי' שו"ת רדב"ז ח"ה ללשונות הרמב"ם סי' קח, שפי' הראב"ד בד' הרמב"ם בע"א.
  6. ע"ע שעירי יום הכפורים.
  7. רמב"ם שם, לפי שו"ת רדב"ז שם, בשאלת השואל, ועי' שו"ת רדב"ז שם, שהסכים לו.
  8. פהמ"ש לרמב"ם זבחים מג א.
  9. ע"ע הקטרה (א).
  10. ע"ע אמורים.
  11. עי' ויקרא ד ט-י. וע"ע הנ"ל ציון 44.
  12. ויקרא שם יב.
  13. עי' ויקרא ד יט.
  14. שם כא.
  15. תיוב"ע שם.
  16. עי' ראשונים שבציון 59.
  17. עי' ויקרא טז כה, ורש"י ורלב"ג שם. ועי' יומא סז ב, דהיינו ששמו האימורים במגיס על מנת להקטירם, אבל הקטירום לאחר מכן, וע"ע עבודת יום הכפורים.
  18. ויקרא שם כו.
  19. עי' ציון הבא ואילך.
  20. ויקרא ד כא.
  21. עי' קרבן אהרן לתו"כ ויקרא דבורא דחובה פרק ו.
  22. תו"כ שם.
  23. ויקרא שם.
  24. תו"כ שם; פהמ"ש לרמב"ם הק' סדר זבחים, בשמו; עי' ילק"ש ויקרא רמז תסט.
  25. קרבן אהרן שם.
  26. ע"ע קרבן מוסף.
  27. תו"כ שם; עי' ילק"ש שם.
  28. עי' קרבן אהרן שם.
  29. ויקרא שם. תו"כ שם; ילק"ש שם.
  30. עי' עזרת כהנים שם ס"ק נד.
  31. קרבן אהרן שם.
  32. פי' הח"ח לתו"כ שם.
  33. תו"כ שם; עי' ילק"ש שם.
  34. פי' הח"ח שם.
  35. תו"כ שם; ילק"ש שם.
  36. ע"ע טמאת מקדש וקדשיו ציונים 693 ואילך, 710 ואילך. דרך הקודש שם.
  37. קרבן אהרן שם.
  38. תו"כ שם, לגי' רבינו הלל שם וגליון כ"י רומי שם; ילק"ש שם.
  39. תו"כ שם, לגירסתנו וגי' כ"י רומי שם וקרבן אהרן שם.
  40. ע"ע פר יום הכפורים וע' שעירי יום הכפורים.
  41. תו"כ שם, לגי' כ"י רומי וגי' עזרת כהנים שם ס"ק נה ופי' ח"ח שם, וכ"מ מרבינו הלל וקרבן אהרן שם; ילק"ש שם. בתו"כ שם, לגירסתנו: אלא על.
  42. תו"כ שם; עי' ילק"ש שם.
  43. תו"כ שם, לגי' הג' הגר"א שם (ולגירסתנו אינו שם).
  44. תו"כ שם; עי' ילק"ש שם.
  45. פי' הח"ח שם.
  46. עי' להלן.
  47. ע"ע אסור כרת ציון 2 ואילך וע' חטאת ציון 26 ואילך.
  48. עי' ראב"ד מעה"ק פ"א הט"ז, בשם רבינו ניסים ובד' הרמב"ם (ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א, ועי' ציון 5), ולח"מ שם, בד' רבינו ניסים.
  49. ראב"ד שם. ועי' לח"מ שם ושו"ת רדב"ז ח"ה ללשונות הרמב"ם סי' קח, בד' הרמב"ם, שהרמב"ם מודה לראב"ד, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  50. עי' רש"י זבחים קד א ד"ה שלא כמצותן; רש"י שם ב ד"ה וכמצותן.
  51. עי' תו"כ וברייתא שבציון 54 ואילך; עי' תני לוי בגמ' שם; עי' רב נחמן אמר רבה בר אבוה בגמ' שם; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ד; עי' קרי"ס שם.
  52. עי' תוספ' כלים ב"ק פ"א; עי' ברייתא פסחים סח א; עי' גמ' שם סז א; עי' ברייתא זבחים קטז ב; עי' רש"י במדבר ה; עי' רמב"ם בהב"ח פ"ז הי"א; עי' קרי"ס שם. וע"ע שלוח מחנות.
  53. עי' תוספ' כלים ב"ק פ"א; עי' ר' יצחק בספרי נשא פיס' א וילק"ש נשא רמז תש; עי' ברייתא זבחים קטז ב; עי' במדב"ר פ"ז סי' ח; עי' רמב"ם בהב"ח שם וביא"מ פ"ג ה"ב ומעה"ק שם; עי' קרי"ס בהב"ח שם. וע"ע הנ"ל.
  54. ויקרא ד יב.
  55. תו"כ ויקרא דבורא דחובה פרק ה; עי' ברייתא יומא סח א; ברייתא זבחים קה א.
  56. ויקרא שם כא.
  57. תו"כ שם; ברייתא יומא שם; עי' ברייתא זבחים שם.
  58. שם. עי' תו"כ שם; ברייתא יומא שם; עי' ברייתא זבחים שם.
  59. ויקרא שם יב. עי' ר"ח יומא שם; עי' רש"י שם; רבינו אליקים שם.
  60. תו"כ שם; עי' ברייתא יומא שם.
  61. ר"ח שם.
  62. רבינו אליקים שם.
  63. עי' רש"י יומא ד"ה מחוץ למחנה בדשן וזבחים שם ד"ה מחוץ למחנה בדשן.
  64. ויקרא ו ד. עי' תו"כ שם; עי' ברייתא יומא שם; ברייתא זבחים שם: מחוץ למחנה בדשן.
  65. תו"כ שם וברייתא יומא שם: שאין תלמוד לומר; ברייתא זבחים שם.
  66. רש"י יומא שם וזבחים שם ד"ה שאין ת"ל.
  67. עי' ר"ח יומא שם; רבינו יומא שם.
  68. ויקרא ד יב. עי' תו"כ שם; ברייתא יומא שם; ברייתא זבחים שם: על שפך.
  69. שם. עי' ר"ח יומא שם; עי' רבינו אליקים שם.
  70. ויקרא שם. תו"כ שם; עי' ברייתא יומא שם; עי' ברייתא זבחים שם.
  71. ע"ע אם אינו ענין ל... תנהו ענין ל... .
  72. רבינו אליקים יומא שם.
  73. תו"כ שם; ברייתא יומא שם; ברייתא זבחים שם: תן לו.
  74. ציון 62 ואילך.
  75. ציון 68 ואילך.
  76. עי' משנה זבחים קד א; עי' תו"כ שבציון הבא ואילך. ועי' ירו' יומא פ"ו ה"ו: יתיב ר' זריקן אמר ר' זעורה שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שנטמאו מהו שישרפו וכו', ועי' קה"ע שם ורידב"ז שם, בפי' הספק.
  77. ויקרא טז כז.
  78. תו"כ אחרי מות פרשה ה.
  79. ויקרא ו כג. עי' רש"י פסחים פג א ד"ה כל הענין כולו, בד' ריה"ג שבציון 81 ואילך.
  80. רש"י זבחים פב א ד"ה ה"ג כל הענין, בד' ריה"ג שבציון הבא ואילך.
  81. עי' ציון 223 ואילך.
  82. ר' יוסי הגלילי בתו"כ צו פרק ח וברייתא פסחים שם; עי' ר' יוסי הגלילי בברייתא זבחים שם.
  83. ויקרא ד יב.
  84. עי' ציון 50 ואילך. רש"י פסחים שם.
  85. קרבן אהרן לתו"כ שם.
  86. תני לוי בזבחים קד ב.
  87. עי' רש"י שם ד"ה קודם זריקה.
  88. רמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ג; קרי"ס שם.
  89. תני לוי בגמ' שם.
  90. רמב"ם שם; קרי"ס שם.
  91. עי' רש"י שם ד"ה בין לאחר זריקה.
  92. תני לוי בגמ' שם.
  93. עי' רש"י שם ד"ה ביציאתן; עי' קרי"ס שם.
  94. קרי"ס שם.
  95. גמ' שם.
  96. רש"י שם ד"ה קודם זריקה: זמנו.
  97. רב נחמן אמר רבה בר אבוה בגמ' שם.
  98. רש"י שם ד"ה אחר זריקה. ועי' קה"ע שבציון 169.
  99. רמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ג ופהמ"ש זבחים קד א; קרי"ס שם.
  100. עי' רמב"ם מעה"ק שם ה"ד ופהמ"ש שם; עי' קרי"ס שם.
  101. עי' כס"מ שם ה"ג.
  102. ציון 35 ואילך.
  103. ציון 41 ואילך.
  104. ציון 22 ואילך.
  105. ציונים 201 ואילך, 391 ואילך.
  106. ציון 400 ואילך.
  107. ציון 7.
  108. ציון 42 ואילך.
  109. אזהרות "אתה הנחלת" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 637), וצ"ב מדוע אינו מזכיר שעירים הנשרפים.
  110. עי' רש"י שבציונים 87, 96.
  111. ע"ע אבות הטומאות. פהמ"ש לרמב"ם הק' סדר טהרות.
  112. קרבן אהרן לתו"כ שמיני פרשה ה, בשם רבינו ניסים, בפי' התו"כ שם. וכ"מ מס' הערוך ע' טמא שפי' בתו"כ שם, ועי' קרבן אהרן שם, שפי' התו"כ בע"א.
  113. עי' משנה זבחים קד א, ורש"י ומטמאין בגדים, ופרה פ"ח מ"ג; עי' תוספ' יומא פ"ג; עי' תו"כ אחרי מות פרשה ה; עי' רמב"ם פרה אדומה פ"ה ה"ד.
  114. עי' פהמ"ש לרמב"ם זבחים שם.
  115. עי' ציון 189 ואילך. רע"ב זבחים פי"ב מ"ו.
  116. רע"ב שם.
  117. עי' ר' יהודה בתו"כ אחרי מות פרשה ה וברייתא זבחים פג א, וקרבן אהרן לתו"כ שם.
  118. ויקרא טז כז. עי' ר' יהודה בתו"כ וברייתא שם.
  119. עי' רש"י שם ד"ה אלא מה תלמוד לומר.
  120. עי' קרבן אהרן שם.
  121. ר' יהודה בברייתא שם.
  122. ר' יהודה בתו"כ שם; עי' ר' יהודה בברייתא שם.
  123. ר' יהודה בתו"כ וברייתא שם.
  124. רבי בתו"כ שם.
  125. ויקרא שם כח. עי' רש"י זבחים שם; רמב"ם שם; קרי"ס שם.
  126. ויקרא שם. עי' רבי בתו"כ שם.
  127. ויקרא שם.
  128. ר' מאיר בברייתא זבחים שם.
  129. עי' ר' מאיר בברייתא שם; רבי בתו"כ שם; עי' רמב"ם פרה אדומה שם ופהמ"ש שם קד א.
  130. ר' מאיר בתוספ' יומא פ"ג, לגירסתנו וגי' כ"י וינה וכ"י ארפורט, ועי' ציון 145, שי"ג בע"א.
  131. ת"ק במשנה יומא סז ב; עי' ת"ק במשנה שבציון 139 ואילך; עי' תו"כ אחרי מות פרשה ה; עי' סתם ברייתא יומא סח א.
  132. ויקרא טז כז. עי' תו"כ שם; ברייתא שם.
  133. עי' ציון 50 ואילך. עי' רש"י יומא סח א ד"ה ת"ר נאמר כאן; עי' קרבן אהרן לתו"כ שם. ועי' רבינו אליקים יומא שם, שפי' בע"א.
  134. תו"כ שם: השורפו מטמא; ברייתא זבחים שם.
  135. ויקרא שם.
  136. עי' ציון 117 ואילך. עי' רש"י יומא שם; קרבן אהרן שם.
  137. תו"כ שם.
  138. רש"י זבחים קד ב ד"ה היו סובלין אותו; רע"ב שם פי"ב מ"ו.
  139. ת"ק במשנה זבחים קד ב: אותו; תו"כ שם.
  140. רש"י שם ד"ה הראשונים.
  141. עי' רש"י שם.
  142. רע"ב שם.
  143. משנה שם; עי' תו"כ שם.
  144. משנה שם.
  145. תוספ' שם, לגי' הג' הגר"א שם (וכפי ד' ר"מ בשעיר-המשתלח (ע"ע) ), ועי' ציון 130, שי"ג בע"א.
  146. ר' יהודה בתוספ' שם, לגי' כ"י וינה וכ"י ארפורט; ר' יהודה בתוספ' שם, לגירסתנו: לאור, לפי חס"ד שם. ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  147. תוספ' שם, לגי' הג' הגר"א שם, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א.
  148. מנ"ב לתוספ' שם.
  149. משנה שם ושם; תוספ' שם.
  150. ויקרא טז כח. עי' קרבן אהרן שבציון הבא.
  151. קרבן אהרן שם.
  152. עי' ציון 130 ואילך.
  153. עי' רבינא בזבחים קה א, והוא מסקנת הגמ'; עי' ירו' יומא פ"ו ה"ו: פשיטה דרך חזירה וכו', וקה"ע ופ"מ שם. ועי' ר' אבא בר ממל בגמ' שם, הסובר שספקו של ר' אלעזר היה אם הטומאה מתחילה מהרגע שתצא כל הבהמה מחוץ לעזרה, ולצד זה הנושאים בעזרה שלא יצאו טמאים.
  154. ויקרא יד ח.
  155. רבינא בגמ' שם.
  156. רש"י שם ד"ה הא בעינן.
  157. רש"י שם; קרי"ס פרה אדומה פ"ה.
  158. ויקרא שם. עי' רש"י זבחים שם; עי' קרי"ס שם.
  159. כ"מ מרש"י שם ד"ה ופרכינן ורמב"ם שם.
  160. ראב"ד שם, שכ"ה "הסוגיא שלנו" בפי' ספקו של ר"א בגמ' שם, למסקנה, ועי' ציון 165, שי"מ בע"א.
  161. רמב"ם פרה אדומה פ"ה ה"ה; עי' רע"ב זבחים פי"ב מ"ו; עי' קרי"ס שם.
  162. רמב"ם שם; קרי"ס שם.
  163. זבחים קה א, לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה דנקיטי לה בבקולסי ומוסף הערוך ע' קלס ג' בשם נוסחאות וגי' ד' ונציה: בבקולסי, ורש"י שם ד"ה דנקיטי לה בבקולסי וד"ה בקולסי ומוסף הערוך ע' בקלס. וכעי"ז בגמ' שם, לגי' ס' הערוך ע' קלס ג': בקולסי, ובגמ' שם, לגי' כ"י מינכן 95 וכ"י וטיקן 120: בקלסי. ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  164. גמ' שם, לגי' ראב"ד פרה אדומה פ"ה ה"ה: בקולרי. בגמ' שם, לגי' כ"י קולומביה 294: בקולה (ואולי הוא ט"ס, וצ"ל: בקולר). בגמ' שם, לגי' כי"ח 147: בקונסי, וכעי"ז בגמ' שם, לגי' וטיקן 118: בקינסי. ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א.
  165. רש"י שם ד"ה דנקיטי לה בבקולסי, ורמב"ם שם לפי ראב"ד שם, והסכים לו, בפי' ספקו של ר"א בגמ' שם, למסקנה, ועי' ציון 160, שי"מ בע"א.
  166. עי' ציון 130 ואילך.
  167. מרה"מ (חעלמא) פסוה"מ פי"ט ה"ג, בד' רמב"ם שם.
  168. עי' רש"י זבחים קד ב ד"ה שיצא רובו וד"ה מהו; עי' מרה"מ שם, בד' ראב"ד שבציון הבא.
  169. בעיא דר' אלעזר בזבחים קד ב, למסקנת הגמ' שם, לפי רש"י שם ד"ה מהו וראב"ד בהשגות שם, ותוס' שם ד"ה שיצא, לפי בה"ז וקר"א שם ומרה"מ שם (ועי' להלן, שי"מ התוס' בע"א); בעיא דר' אלעזר בירו' יומא פ"ו ה"ו, לפי קה"ע שם, בפי' הא' (ועי' להלן, שי"מ בע"א). ועי' רמב"ם שם, ותוס' שם, לפי ר"י קורקוס וכס"מ וקרי"ס שם (ועי' לעיל, שי"מ התוס' בע"א), שפי' בעיית הבבלי בע"א, וכ"פ בפ"מ שם בעיית הירו' (ועי' לעיל, שי"מ בע"א). ועי' קה"ע שם, בפי' הב', שפי' שהספק הוא כשיצאו קודם זריקה אם נשרפים כמצוותם, ועי' ציון 86 ואילך.
  170. גמ' שם קה א, ורש"י ד"ה (קד ב) מהו וקה א ד"ה או דלמא.
  171. גמ' שם: תיקו.
  172. עי' רבה בר רב הונא בגמ' שם, ששנה ספקו של ר"א בענין זה, לפי רש"י ד"ה מתני לה וראב"ד בהשגות שם, ועי' רמב"ם שם, שפי' בע"א.
  173. ויקרא טז כח. עי' ר' יהודה בתו"כ אחרי מות פרשה ה; עי' ת"ק בברייתא יומא סח ב, לגירסתנו וגי' כ"י הספריה הבריטית וכ"י מינכן6 וכ"י מינכן 95 וכ"י אנלאו 270 וכ"י אנלאו 271 וד' ואד אל חגארה, ומהרש"א שם ע"פ רש"י שם ד"ה דשויה חרוכא וזבחים וילק"ש דלהלן (ולגי' ד' ונציה: ר' יהודה); עי' ת"ק בזבחים קו א; עי' ת"ק בילק"ש אחרי מות רמז תקעז.
  174. עי' ר' יהודה בתו"כ שם; ת"ק בברייתא שם ושם וילק"ש שם.
  175. מאירי יומא שם, ע"פ גמ' שם.
  176. רבינו אליקים יומא שם.
  177. קרבן אהרן לתו"כ שם.
  178. עי' גמ' שם ושם; רבינו אליקים יומא שם.
  179. קרבן אהרן שם.
  180. עי' ר' שמעון בתו"כ אחרי מות פרשה ה; עי' ר' אלעזר בר' שמעון בברייתא יומא סח ב, לגירסתנו וגי' כ"י הספרי הבריטית וד' ואד אל חגארה (ולגי' כ"י מינכן6 וכ"י מינכן 95 וכ"י אנלאו 270 וכ"י אנלאו 271 וד' ונציה: ר' שמעון); עי' ר' שמעון בברייתא זבחים קו א, לגירסתנו, ולגי' רש"י שם ד"ה דשוייה חרוכא, לפי שטמ"ק שם אות יז והג' הב"ח שם אות ב (ובברייתא שם, לגי' רש"י שם, לגירסתנו: ר' אלעזר בר' שמעון, וכן הגיה בבה"ז שם בברייתא שם, ע"פ רש"י שם, והובא בגליון ד' וילנא); עי' ר' שמעון בילק"ש אחרי מות רמז תקעז.
  181. רש"י זבחים שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה דשויה חרוכא.
  182. ויקרא טז כח.
  183. עי' ר' שמעון בתו"כ שם; ר' שמעון בברייתא זבחים שם וילק"ש שם.
  184. ויקרא ד יב וכא. עי' רש"י שבציון 187; רבינו אליקים יומא שם, בד' ראב"ש שבציון הבא.
  185. ראב"ש בברייתא יומא שם.
  186. רבינו אליקים שם.
  187. רש"י שם ד"ה דשויה חרוכא.
  188. עי' רמב"ם פרה אדומה פ"ה ה"ד; מאירי יומא סח ב.
  189. רמב"ם פרה אדומה פ"ה ה"ז; עי' רע"ב שבציון 115.
  190. עי' משנה פרה פ"ח מ"ג; עי' ר' מאיר בתוספ' יומא פ"ג ; עי' רמב"ם שם; עי' רע"ב שבציון הנ"ל; עי' קרי"ס שם.
  191. תוספ' יומא שם ופרה פ"ז; ברייתא זבחים קה א.
  192. חכמים בתוספ' שם ושם וברייתא שם; ר' שמעון בתוספ' פרה שם.
  193. רמב"ם פרה אדומה פ"ה ה"ז; קרי"ס שם.
  194. עי' ר' יהודה בתו"כ אחרי מות פרשה ה; עי' ת"ק בברייתא יומא סח ב עי' ת"ק בברייתא יומא סח ב, לגירסתנו וגי' כ"י הספריה הבריטית וכ"י מינכן6 וכ"י מינכן 95 וכ"י אנלאו 270 וכ"י אנלאו 271 וד' ואד אל חגארה, ומהרש"א שם ע"פ רש"י שם ד"ה דשויה חרוכא וזבחים וילק"ש דלהלן (ולגי' ד' ונציה: ר' יהודה); ת"ק בברייתא זבחים קו א וילק"ש אחרי מות רמז תקעז.
  195. ר' יהודה בתו"כ שם; ת"ק בברייתא שם ושם וילק"ש שם.
  196. רבינו אליקים יומא שם.
  197. עי' ר' יהודה בתו"כ שם; ת"ק בברייתא יומא שם וילק"ש שם; עי' ת"ק בברייתא זבחים שם.
  198. רמב"ם פרה אדומה פ"ה ה"ד.
  199. רבינו אליקים שם; עי' קרבן אהרן לתו"כ שם.
  200. קרבן אהרן שם.
  201. רמב"ם שם.
  202. ויקרא טז כח.
  203. עי' קרבן אהרן שם.
  204. רש"י יומא שם ד"ה השורף.
  205. עי' קרבן אהרן שם.
  206. עי' ציון 149 ואילך. רש"י יומא סח ב ד"ה השורף וזבחים קו א ד"ה השורף; עי' מאירי יומא שם, בשם י"מ.
  207. עי' ציון 161.
  208. מאירי שם, בשם י"מ.
  209. עי' ציון 130 ואילך. עי' כתר המלך פרה אדומה פ"ה ה"ד, בד' רמב"ם שבציון הבא, ועי' רמב"ם שבציון 161.
  210. עי' רמב"ם פרה אדומה פ"ה ה"ד; מאירי שם, בדעה הא';
  211. עי' רמב"ם פרה אדומה פ"ה ה"ד.
  212. עי' משנה זבחים קד א; עי' תו"כ שבציון הבא ואילך.
  213. ויקרא טז כז.
  214. תו"כ אחרי מות פרשה ה.
  215. עי' ריה"ג שבציון 223; עי' גאונים וראשונים שבציון 235; חינוך מ' קלט.
  216. חינוך שם.
  217. ויקרא ו כג. עי' רש"י פסחים פג א ד"ה כל הענין כולו, בד' ריה"ג שבציון הבא ואילך; רמב"ם מעה"ק פי"א ה"ג וספה"מ ל"ת קלט; סמ"ג לאוין שכג; חינוך מ' קלט.
  218. ר' אליעזר בתו"כ צו פרק ח; ספה"מ לרמב"ם ל"ת קלט וחינוך שם, בשם ספרא.
  219. עי' לח"מ מעה"ק פי"א ה"ג, בד' רמב"ם שם, ונשאר בצ"ע, ועי' ציונים 220 ואילך, 229, שי"מ בע"א; צידה לדרך ויקרא שם, בד' הרמב"ם, בתי' הא'.
  220. ויקרא שם.
  221. ע"ע אם אינו ענין ל... תנהו ענין ל... .
  222. צידה לדרך שם, בד' רמב"ם שם, בתי' הב' (ועי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג ל"ת קפט, שתמה), ועי' ציונים 219, 229, שי"מ בע"א.
  223. ר' יוסי הגלילי בתו"כ צו פרק ח וברייתא פסחים שם.
  224. ויקרא שם. רש"י זבחים שם ד"ה ה"ג כל הענין.
  225. רש"י שם; קרבן אהרן לתו"כ שם: אכילתו.
  226. קרבן אהרן שם..
  227. עי' מזרחי ויקרא ו כג, בד' חכמים בתו"כ שם; לח"מ שם, בד' ר' עקיבא במשנה זבחים פא ב וברייתא שם פב א.
  228. ויקרא ו טז.
  229. כס"מ שם, ע"פ ר' אליעזר במכות יח ב, בד' רמב"ם שם (ועי' רי"פ פערלא שם, שתמה), ועי' ציונים 219, 220 ואילך, שי"מ בע"א.
  230. ויקרא ו כג.
  231. מזרחי שם, בד' חכמים שבתו"כ צו פרק ח, לפי לח"מ מעה"ק פי"א ה"ג וצידה לדרך ויקרא שם.
  232. ויקרא ו כג. חינוך מ' קלט.
  233. רמב"ם מעה"ק פי"א ה"ג; חינוך שם. וע"ע אכילה ציון 47א ואילך.
  234. רמב"ם שם; עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת קלט.
  235. רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קעא): מאכול חטאת פנימה, ואזהרות "אנכי אש" (סדור רס"ג עמ' רטו): וחטאת פנימה מאכול נמנעים; ספה"מ לרמב"ם ל"ת קלט; סמ"ג לאוין שכג; חינוך מ' קלט; ועוד.
  236. בה"ג; אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי"; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה"; יראים. ועי' נתיב מצוותיך לאזהרות ר"ש ן' גבירול (קסז א) ורי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג ל"ת קפט, שתמהו. ועי' נתיב מצותיך שם, שצידד שנכלל בפרשת החטאת, ועי' רי"פ פערלא שם, שדחה, שבה"ג מנה לאו של לא יבדיל של עולת העוף אע"פ שמנה פרשת עולות, ועוד שר"א הזקן לא מנה פרשת חטאת ולמרות זאת לא מנה לאו של אכילת בשר פרים ושעירים הנשרפים.