אנציקלופדיה תלמודית:פר כהן משיח

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - פר חטאת שמביא כהן משוח בשמן שמשחה ששגג והורה על אחת מהמצות שבתורה להיתר, ועשה על פי הוראתו.

מהותו וחיובו

החטא עליו בא הפר

כהן משיח – היינו כהן שנמשח בשמן המשחה[1] – שטעה והורה לעצמו להיתר בדבר שזדונו כרת ועל שגגתו ההדיוט מביא חטאת קבועה[2], ועשה בשוגג על פי הוראתו - כגון שדימה שהזורק מרשות לרשות בשבת מותר, וזרק מרשות לרשות והוא תולה בהוראתו לעצמו[3] - מביא פר חטאת[4], והוא הנקרא פר כהן משיח[5], שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת[6], ודרשו: לאשמת העם - הרי משיח כצבור מה הצבור שהן בית דין אינן חייבין בקרבן עד שיטעו בהוראה ויעשו העושים על פיהם[7], כך המשיח אינו מביא קרבן עד שיטעה בהוראה ויעשה על פי הוראתו[8]. פעמים שנקרא פר הבא על כל המצות[9], לפי שבתחילת הפרשה נאמר: נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה'[10]. בראשונים מצאנו שקראו לפר זה פר העלם דבר[11], לפי שבא על העלם דבר עם שגגת מעשה[12].

הבאת הפר היא מצות עשה[13], יש מהראשונים והגאונים שמנו אותה בכלל המצוה להביא חטאת יחיד[14], ויש שמנו אותה מצוה בפני עצמה, לפי שנכתבה בתורה בפרשה בפני עצמה והקרבן חלוק מקרבן יחיד[15], ויש מהאחרונים שכתב שהוא בכלל המצוה להביא פר העלם דבר של ציבור[16].

על כהן מרובה בגדים אם מביא פר, ע"ע כהן גדול[17].

כהן משוח מלחמה אינו מביא פר כהן משיח[18]. ודרשו על הכתוב אם הכהן המשיח[19], משיח - יכול המלך יביא פר, שהוא משוח בשמן המשחה[20], תלמוד לומר: כהן; יכול משוח מלחמה תלמוד לומר והכהן המשיח שאין משיח על גביו, שמ-"ה" של המשיח משמע שהוא המשיח הידוע, דהיינו כהן גדול[21].

על כהן משיח שחטא בשגגה בעבודה זרה, ע"ע שעירי עבודה זרה.

על כהן משיח שחטא עד שלא נתמנה, ואחר כך נתמנה, אם מביא פר, ע"ע אשתני גופא[22], וע' שגגת הוראה.

על כהן גדול שעבר מכהונתו מחמת מום או מחמת זקנה ואחר כך חטא, או שחטא ואחר כך עבר מכהונתו, ע"ע כהן גדול[23], וע' בעל מום (כהן)[24], וע' שגגת הוראה. על כהן גדול שסילקוהו מכהונתו אם מביא פר כהן משיח, ע"ע כהן גדול[25].

על אילו מצות חייבים פר כהן משיח כששגג בהם, ע"ע חטאת[26], וע' שגגת הוראה[27].

על כהן משיח ששגג בעבירה שחייבים עליה אשם ודאי, אם מביא פר או שמביא קרבן אשם כיחיד, ע"ע אשם[28]. על כהן משיח שהסתפק אם שגג בהוראת עצמו אם מביא אשם תלוי, ע"ע אשם תלוי[29].

על כהן משיח שחטא בב' מיני עבירות או בעבירה אחת בב' ידיעות, אם ידיעות מחלקות, ע"ע ידיעות מחלקות[30], וע' שגגת הוראה[31].

דרשו חז"ל על הכתוב: כאשר יורם משור זבח השלמים[32], וכי מה מפורש בזבח השלמים שאין מפורש כאן, אלא מה שלמים מביאין שלום לעולם שלכן נקראו שלמים, אף זה אף על פי שאין שמו שלמים, מביא שלום לעולם[33].

על ההבדל בפגם של העבירה בין ציבור שחטאו לכהן משיח שחטא, ע"ע פר העלם דבר של צבור[34].

ההוראה

אין כהן משיח חייב קרבן עד שיהיה חכם מופלא[35] – היינו שיהיה ראוי להוראה[36] – שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם[37], הרי משיח כצבור מה הצבור שהן בית דין אינן חייבין בקרבן עד שיהיו חכמים ראויין להוראה, כך המשיח[38]. וכן בכל דיני ההוראה שנוהגים בפר העלם דבר של צבור, כגון שצריך שיקיים מקצת ויבטל מקצת מהמצוה, למדים מכתוב זה שנוהגים אף בפר כהן משיח[39].

על דיני ההוראה בפר העלם דבר, ע"ע הוראת בית דין: גדרה[40], וע' דבר שהצדוקים מודים בו[41], וע' הלכה למשה מסיני[42], וע' שגגת הוראה.

על דיני ההוראה המיוחדים בכהן משיח, ועל כהן משיח שהורה עם בית דין ושגגו בהוראה, אם חייב קרבן, ועל פרטי ההלכות מתי חשוב שעשה על פי הוראתו ומתי חשוב שאינו עושה על פי הוראתו, ועל אופנים שונים שדנו בהם אם חייב קרבן, ע"ע שגגת הוראה.

הורה לאחרים

כהן משיח שהורה לאחרים ועשו על פיו, אינו מביא פר. ודרשו: והקריב על חטאתו אשר חטא[43] - על מה שחטא הוא מביא ואין מביא על מה שחטאו אחרים[44], שהכתוב: אשר חטא מיותר, ובא ללמד שצריך שהשגגה והמעשה יהיו בכהן גדול עצמו[45].

מהותו

פר כהן משיח הוא פר חטאת*[46], והוא חטאת יחיד[47], ומכל מקום סתם שם חטאת יחיד שנזכר בחז"ל הוא על קרבן יחיד מישראל שחטא ולא על פר כהן משיח[48], שדיניו שונים מדיני חטאת יחיד[49]. חטאת זו היא זכר, ובא מן הבקר[50] - אף שכל חטאת יחיד היא נקבה[51], ואינה באה מן הבקר[52] - שכתוב: והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר[53], ופר הוא זכר[54]. על גילו של הפר, ע"ע פר. על מהות קרבן חטאת והלכותיו, ע"ע חטאת.

חטאת זו היא מחטאות הפנימיות*, שדמם טעון הזאה ונתינה בפנים, בהיכל[55], ואין בהם זריקה על מזבח החיצון[56]. על פרטי הדינים של ההזאה עי' להלן[57]. על מהותם והלכותיהם של חטאות הפנימיות, ע"ע חטאות הפנימיות, וע' פרים הנשרפים.

פר כהן משיח הוא מפרים הנשרפים*[58], או חטאות הנשרפות[59], שבשרן טעון שריפה בבית-הדשן* מחוץ לירושלים[60], ואסור באכילה[61], שלא כחטאות-החיצונות* שבשרן נאכל לכהנים[62]. על מהותם והלכותיהם של פרים הנשרפים, ועל פסול טמא אם נוהג בהם, ע"ע פרים הנשרפים. על פסול לינה אם נוהג בבשר ובאימורים של פרים הנשרפים, ע"ע לינה[63]. על פסול יוצא אם נוהג בפרים הנשרפים, ע"ע יוצא[64].

אם לא מצא פר, אינו יכול להביא במקומו שעירה - כמו שמביא יחיד שחטא[65] -, ודרשו: את הפר[66] - פר הוא מביא ואינו מביא חלופין[67], שפר זה מיותר שכבר נאמר: והקריב וכו' פר[68], והיה לו לומר "והביאו", ובא ללמד שאינו מביא אחר במקומו[69].

הקרבתו

הבאת הקרבן

פר כהן משיח ופר העלם דבר שעומדים ליקרב, פר כהן משיח קודם לפר העלם דבר בכל מעשיו[70]. וכן קודם פר כהן משיח לשעירי עבודה זרה שמביאים ציבור שחטאו בשגגת ע"ז בהוראת בית דין[71], שדין הוא שיקדים המכפר למתכפרים[72]. על אופנים שונים שדנו אם יש בהם חיוב קדימה, ע"ע פר העלם דבר[73].

פר כהן משיח אין מקריבים אותו בטומאה, כיון שהוא קרבן יחיד[74], ועוד שאין זמנו קבוע, וכל קרבן שאין זמנו קבוע אינו דוחה את הטומאה אף שהוא קרבן צבור[75], וכן אינו דוחה את השבת מטעמים אלו[76]. ואמרו: כאשר יורם משור זבח השלמים[77], הקישו הכתוב לשלמי יחיד הבאים משור, כשם שהם אינם דוחים שבת וטומאה אף פר כהן משיח אינו דוחה שבת וטומאה[78].

פר כהן משיח מביאים אותו לפני אהל מועד, שכתוב: והביא את הפר אל פתח אהל מועד[79]. ודרשו: אמר ר' יצחק משל למלך שכיבדו אוהבו בדורון נאה ובקילוסין נאה, אמר המלך הניחו דורון על פתח פלטין, כל מי שיצא ונכנס יהא רואה אותו, שנאמר והביא את הפר וגו'[80].

כהן משיח שעבר עליו יום הכיפורים אחר שחטא, חייב להביא קרבן[81] - ככל חייבי חטאות שחייבים להביאם אף לאחר יום הכיפורים[82] -, ודרשו: והביא את הפר[83], "והביא" הוא מיותר שכבר כתוב: והקריב על חטאתו וכו' פר[84], ובא ללמד שמביא אף לאחר יום הכפורים[85].

על פר כהן משיח אם קרב בבמה, ע"ע במה[86].

דיני ההקרבה

פר כהן משיח דבר הוא חטאת[87], ובעיקר דיני ההקרבה דינו כחטאת יחיד[88], ומכל מקום ישנם בו הלכות מיוחדות שנאמרו בחטאות הפנימיות[89], וברוב הלכותיו הוא דומה לפר העלם דבר של צבור*[90], אלא שפר העלם דבר הוא קרבן צבור[91], ופר כהן משיח הוא קרבן יחיד[92].

על דיני ההקרבה של חטאת ע"ע חטאת: הקרבתה ואכילתה. על דיני ההקרבה של חטאות הפנימיות, ע"ע פרים הנשרפים.

פר כהן משיח אינו טעון נסכים ככל החטאות שאינן טעונות נסכים[93].

פר כהן משיח טעון סמיכה*, כדין קרבן יחיד[94], שנאמר: וסמך את ידו על ראש הפר[95]. על פרטי הדינים של הסמיכה ע"ע סמיכה.

פר כהן משיח דבר טעון וידוי[96], שמתודה עליו חטא שהביאו עליו[97], ככל קרבנות חטאת שמתודה עליהם[98]. וידוי זה אינו אלא ביום, וכל היום כשר לוידוי זה[99], שלמדים בגזרה שוה כפרה - כפרה מיום הכפורים, מה שם ביום, אף כאן ביום[100]; ומכל מקום מצוה להקדימו, שזריזין מקדימין למצות*[101]. על פרטי הדינים של הוידוי, ע"ע ודוי: בקרבנות[102].

פר כהן משיח שחיטתו בצפון[103] כשאר חטאות הטעונות צפון[104], וכן נאמר בו: ושחט את הפר לפני ה'[105], היינו בצפון[106].

אחר השחיטה מקבל דמו בכלי, שנאמר: ולקח הכהן המשיח מדם הפר[107], ולמדו גזירה שוה לקיחה לקיחה מעולת הר סיני שכתוב בה: ויקח משה חצי הדם וישם באגנות[108], מה לקיחה האמורה שם בכלי, אף לקיחה זו בכלי[109]. קבלה זו בצפון כשאר חטאות[110].

בפר כהן יש דין הולכה, שצריך להוליך את הדם למזבח הפנימי שבהיכל ולפרוכת[111], שנאמר: ולקח וגו' מדם הפר והביא אתו אל אהל מועד[112].

על פר כהן משיח שעשה עבודותיו לשם קרבן אחר, ע"ע מחשבה בקדשים[113], על מחשבה לשמה בפר כהן משיח, עי' שם[114].

על מחשבת חוץ לזמנו בפר כהן משיח, ע"ע פגול, וע' הולכה[115].

על מחשבת חוץ למקומו בפר כהן משיח, ע"ע פגול.

על מחשבת פסול בהולכה אם פוסלת בפר כהן משיח, ע"ע הולכה[116].

על דם הפר שהכניסו לקדש הקדשים, אם נפסל הקרבן, ע"ע דם חטאת[117].

ההזאות

פר כהן משיח טעון שבע הזאות – היינו שמזה באצבעו בכח מרחוק[118] - על הפרוכת המבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים[119], בין שני בדי הארון[120], שנאמר בו: והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש[121]. שבע ההזאות צריכות מנין, שימנה כל אחת מהם, ומכל מקום אין צריך למנות אחת ושבע כדרך שמונה בהזאות של פר ושעיר ביום הכיפורים[122]. על פרטי הדינים של ההזאה, ועל מקום ההזאה ואופן ההזאה, ועל ההזאות אם צריכות ליגע בפרוכת, ועל מקום עמידת הכהן בשעת ההזאות של הפרוכת ומזבח הזהב, ע"ע הזאה[123].

אחר ההזאות נותן מן הדם ארבע מתנות על ארבע קרנות מזבח הזהב שבהיכל, שנאמר: ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד[124]. מתנות אלו אין דינם בהזאה אלא בנתינה[125], היינו שנותן באצבע, טיפין טיפין, בנחת ומקרוב[126]. על פרטי הדינים של המתנות, ע"ע מתן דמים[127].

כל ההזאות שעל הפרוכת ועל מזבח הזהב, מעכבות זו את זו, שאם חיסר אחת מהם לא יצא[128].

מזבח הזהב שלא נתחנך על ידי שהקטירו עליו קטורת הסמים[129], אי אפשר להזות עליו ההזאות של פר כהן משיח[130].

על חיוב הפרישה מההיכל ומבין האולם והמזבח בשעת מתן דמים של פר כהן משיח, ע"ע בין האולם ולמזבח[131].

שפיכת שיריים

אחר שנתן מהדם על קרנות המזבח הפנימי, שופך את שיירי הדם ליסוד המזבח החיצון[132], שנאמר: ואת כל הדם ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד[133]. אם לא שפך הקרבן כשר[134]. על פרטי הדינים של שפיכת השיריים, ועל מקום השפיכה ביסוד מזבח החיצון, ע"ע שפיכת שירים, וע' פר העלם דבר[135].

הקטרת אימורים

פר כהן משיח טעון הקטרת אימורים – היינו החלבים, ויותרת ושתי הכליות[136] - על המזבח החיצון, שנאמר: ואת כל חלב פר החטאת ירים ממנו את החלב המכסה על הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב, ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכליות יסירנה וגו' והקטירם הכהן על מזבח העלה[137], ומזבח העולה הוא מזבח החיצון[138].

על פרטי הדינים של ההקטרה, ע"ע אמורים: הקטרתם[139], וע' הקטרה (אמורים ומנחות), וע' פר העלם דבר[140].

הוצאתו ושריפתו

את הפר מוציאים מחוץ לירושלים ושורפים אותו בבית הדשן שהיה שם, שנאמר: ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו. והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף[141].

על פרטי הדינים של ההוצאה והשריפה, ועל איסור אכילתו, ע"ע פרים הנשרפים. על טומאת העוסקים בהוצאתו ובשריפתו, ע"ע טמאת מקדש וקדשיו[142], וע' פרים הנשרפים.

פר כהן משיח אינו טעון הפשט כלל, ואינו מנתח אותו קודם שיוצאנו, אלא מוציאו שלם, ואחר שיוציאנו לפני השריפה מנחת אותו[143]. על פרטי הדינים של ההפשט והניתוח, ע"ע הפשט ונתוח[144].

פר כהן משיח - אף שאין בשרו נאכל[145] - נוהג בו איסור אכילת קדשים בטומאת הגוף וחיובו בכרת או בקרבן[146].

עבודתו בכהן גדול

על עבודות הדם - היינו הזאה וקבלת הדם והולכה[147] -, שנחלקו ראשונים ואחרונים אם כשרות דוקא בכהן משיח עצמו או אף בכהן הדיוט, ועל מרובה בגדים אם כשר לעבודות אלו, ע"ע הזאה[148], וע' כהן גדול[149]. על מרובה בגדים אם כשר לעבודות הפר, ואם קודם לכהן הדיוט, ע"ע הזאה[150]. על הולכת אברים לכבש אם כשרה בכהן הדיוט, ע"ע פר העלם דבר[151].

לדעת הסוברים שעבודות הדם צריכות להיות בכהן גדול[152], יש אחרונים סוברים שאם יש שני כהנים גדולים - כגון שנטמא הכהן הגדול ביוה"כ ומשחו אחר במקומו, שאותו שני אינו חוזר לעבודתו משום איבה ומ"מ דינו ככהן גדול[153] - אין צריך שדוקא הכהן המשיח שחטא והביא את הפר יעשה אותם, אלא יכול כהן אחר לעשותם, ובלבד שיהיה משוח[154], ויש שנראה מדבריהם שרק הכהן משיח עצמו שחטא יכול להביא את הפר, כיון שמביא את הפר על חטאו צריך להקריבו בעצמו[155].


הערות שוליים

  1. עי' רש"י מגילה ט ב ד"ה מרובה, וד"ה פר הבא; עי' תוס' יומא נז א ד"ה אני ראיתיה; עי' רמב"ן מכות יא א; מאירי מגילה שם, והוריות יא ב. על פרטי הדינים של המשיחה והכהן המשוח, ע"ע כהן גדול ציון 26 ואילך, וציון 271 ואילך.
  2. ע"ע חטאת ציון 86.
  3. רמב"ם שגגות פט"ו ה"ב.
  4. עי' ויקרא ד ג; עי' משנה הוריות ו ב, ושם ח א; עי' רמב"ם שגגות טו א; מאירי סנהדרין סא ב.
  5. מאירי שם. וברוב המקומות נקרא בשם זה, עי' תו"כ ויקרא דבורא דחובה פ"ד פ"ו, ושם אחרי מות פ"ה פ"ו, תוספתא קרבנות פ"ד ה"ד, מנחות פ"ו ה"ו, כלים ב"ק פ"א ה"ו, ברייתא יומא מד א, שם עג א, ברייתא הוריות יג א, זבחים לט ב, ושם מב א, חולין קיז א, ועוד.
  6. ויקרא ד ג.
  7. ע"ע הוראת בית דין, וע' פר העלם דבר ציון 4 ואילך.
  8. הוריות ז א; עי' ירושלמי הוריות פ"ב ה"א; רמב"ם שגגות פט"ו ה"א.
  9. פהמ"ש לרמב"ם הקדמה למס' זבחים. ועי' פהמ"ש לרמב"ם מנחות פ"ג מ"ו. ועי' רמב"ם מעה"ק פ"א הט"ו: וחטאת כהן משיח שהוא פר ונשרפת והוא פר הבא על כל המצות, ועי' שם פ"ה הט"ו; עי' תו"כ אחרי מות פ"א פ"א; עי' הוריות פ"ג מ"ד, ורע"ב שם; עי' משנה מגילה ט ב ורש"י ד"ה פר הבא, ותוס' ד"ה אין בין, וריטב"א ומאירי שם; נזיר מז ב ורש"י ד"ה משוח בשמן. וע"ע פר העלם דבר, שגם פר העלם נקרא בשם זה. ועי' חסדי דוד לתוספתא קרבנות פ"י ה"א, ורש"ר הירש ויקרא א ד, שעיקר שם זה הוא על פר כהן משיח, מה שנקרא גם פר העלם בשם זה, הוא על דרך הרחבת הלשון.
  10. ויקרא ד ב. פהמ"ש לרמב"ם שם.
  11. עי' רש"י הוריות יא ב ד"ה אין בין, ובאר שבע שם, ויצחק ירנן על הרמב"ם מעה"ק פ"א הט"ו, בדעתו. ועי' רש"י זבחים פג ב ד"ה אין בין, ובאר שבע הוריות שם, בדעתו; עי' רש"י נזיר מז ב ד"ה משוח בשמן: מביא פר העלם על כל המצות; יצחק ירנן שם, בדעת תוס' קידושין לו ב ד"ה אי.
  12. באר שבע שם.
  13. עי' להלן.
  14. סהמ"צ לרמב"ם שורש שביעי, ועי' שם עשה סט, ועי' פהמ"ש לרמב"ם הקדמה למס' זבחים; ועי' ביאור הגרי"פ פרלא לרס"ג עשה קלו קלז, בדעתו; הקדמת הבה"ג מנין העשין אות קעח, לגירסא שלפנינו. וע' ביאור הגרי"פ פרלא שם, בדעתו, ועי' שם, שיש גורסים אחרת; ביאור הגרי"פ פרלא שם בדעת הס' יראים סי' תמה (דפו"י שסב), ואזהרות הר"ש בן גבירול. ועי' להלן ציון 23.
  15. ספר המצות לרס"ג עשה קמא קמב קמג, וביאור הגרי"פ פרלא שם, ושם עשה קלו קלז, בדעתו; עי' ביאור הגרי"פ פרלא עשה קלו קלז, בדעת אזהרות הר"א הזקן והר"י אלברגלוני ז"ל, ואזהרות אתה הנחלת.
  16. עי' מנ"ח מ' קכ אות יח. ונראה כוונתו שלדעת מוני המצות שלא מנו הבאת פר כהן משיח מצוה בפני עצמה היא מצוה אחת עם הבאת פר העלם. ובהערות הגרי"פ פרלא על המנ"ח, העיר על דבריו מדברי הרמב"ם בסהמ"צ שם, שמבואר שהוא בכלל חטאת יחיד. וכ"כ גם בביאור הגרי"פ לרס"ג עשה קלו קלז.
  17. ציון 35 ואילך.
  18. הוריות יב א,ב; רמב"ם שגגות פ"א ה"ד. ע"ע משוח מלחמה.
  19. ויקרא ד ג.
  20. רש"י הוריות יב א ד"ה אם הכהן.; קרבן אהרן לתו"כ ויקרא דבורא דחובה פ"ב פ"א.
  21. תו"כ ויקרא דבורא דחובה פ"ב פ"א וקרבן אהרן שם, ועי' מלבי"ם ויקרא מקטע ב אות רב; הוריות יב א ורש"י ד"ה המיומן.
  22. ציון 29 ואילך.
  23. ציון 56 ואילך.
  24. ציון 114 ואילך.
  25. ציון 254 ואילך.
  26. ציון 81 ואילך. וציון 201.
  27. ועי' שם אם מביא פר על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו.
  28. ציון 10 ואילך.
  29. ציון 29. ועי' שם ציון 39, הדין באכל חצי זית ספק חלב כשהיה הדיוט וחצי זית ספק חלב אחר שנתמנה לכהן גדול.
  30. ציון 40, לגבי פר העלם, ועי' מנ"ח מ' קכ אות יט, שה"ה לגבי פר כהן משיח.
  31. ועי' מנ"ח שם, אם גופים מחלקים בכהן משיח, ועי' שם עוד פרטי הלכות בזה.
  32. ויקרא ד י.
  33. תו"כ ויקרא דבורא דחובה פ"ג פ"ד, וקרבן אהרן שם. ועי' קרבן אהרן שם, שביאר למה הוצרכו ללימוד זה הרי בלאו הכי למדים על כל הקרבנות שמביאים שלום.
  34. ציון 83 ואילך.
  35. עי' הוריות ז א; עי' ירושלמי הוריות פ"ב ה"א; רמב"ם שגגות פט"ו ה"א.
  36. עי' הוריות שם ורש"י ד"ה והא; עי' ירושלמי שם: והוא שיהא יודע לישא וליתן בהלכה; עי' רמב"ם שגגות פט"ו ה"א; עי' קרן אורה הוריות ז א.
  37. ויקרא ד ג.
  38. עי' משנה הוריות ז א, וגמ' שם ב; רמב"ם שגגות פט"ו ה"א. ועי' ירושלמי הוריות פ"ב ה"א: דלא כן מה נן אמרין ויש שוטים מורין. משמע שהלכה זו נלמדת מסברא, שאם אינו ראוי להוראה הוראתו אינה כלום.
  39. עי' משנה הוריות ז א, וגמ' שם ב; רמב"ם שגגות פט"ו ה"א.
  40. ציון 9 ואילך.
  41. ציון 2 ואילך, וציון 30 ואילך.
  42. ציון 127.
  43. ויקרא ד ג.
  44. תו"כ ויקרא דבורא דחובה פ"ב פ"ב; הוריות ז א; ירושלמי הוריות פ"ב ה"א; עי' רמב"ם שגגות פט"ו ה"א, ה"ב.
  45. קרבן אהרן לתו"כ שם. ועי' מלבי"ם ויקרא מקטע ב אות רה.
  46. ויקרא ד ג. רמב"ם שגגות פט"ו ה"ב; מאירי סנהדרין סא ב.
  47. פהמ"ש לרמב"ם הקדמה למס' זבחים. ועי' רמב"ם מעה"ק פ"א הט"ז, ולח"מ והר המוריה ושו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם שם. ועי' מלבי"ם ויקרא מקטע ב אות ר. ע"ע חטאות הפנימיות ציון 2. ועי' לעיל ציון 12.
  48. עי' מנחות ג א אמר לשם חטאת יחיד כו' והוריות ט ב שעיר נשיא ופר כהן משיח במקום יחיד כו'. וע"ע חטאת ציון 10.
  49. עי' להלן ציון 89 ואילך.
  50. פהמ"ש לרמב"ם שם.
  51. ע"ע חטאת ציון 221.
  52. עי' משנה הוריות ט א, ורמב"ם שגגות פ"א ה"ד.
  53. ויקרא ד ג.
  54. עי' אלשיך ויקרא שם. ועי' שמות רבה תצוה לח ג, שפר הוא לשון זכר, ועי' אברבנאל ויקרא יא, ומלבי"ם ויקרא מקטע ב אות רח; ע' רמב"ם מעה"ק פ"א הט"ו. וע"ע פר העלם דבר ציון 45.
  55. ע"ע חטאות הפנמיות ציון 1.
  56. ע"ע חטאות הפנמיות ציון 6.
  57. ציון 111 ואילך.
  58. ע"ע חטאות הפנימיות ציון 9. וע"ע פרים ושעירים הנשרפים.
  59. ע"ע חטאות הפנימיות ציון 10.
  60. ע"ע בית הדשן ציון 52 ואילך. ועי' שם ציון 62 ואילך, באיזה צד של ירושלים היה בית הדשן.
  61. רש"י זבחים מז א ד"ה פרים הנשרפים. ע"ע חטאות הפנימיות ציון 11. וע"ע פרים ושעירים הנשרפים. וע"ע חטאת ציון 438. ועי' להלן ציון 143 ואילך.
  62. ע"ע חטאת ציון 435 ואילך, וע' חטאות הפנימיות ציון 12.
  63. ציון 7 על לינה באימורים, וציון 42 ואילך על לינה בבשר. ועי' מקדש דוד קדשים סי' כג.
  64. ציון 201 ואילך, וציון 390 ואילך. ועי' שם ציון 578 ואילך, הדין אם יצא רק חלק מהבהמה. ועי' מקדש דוד שם.
  65. קרבן אהרן על התו"כ ויקרא ד ד. ועי' מלבי"ם שם אות רי, שכתב שהחידוש הוא שאינו מביא שעירה כמו שמביא בשגגת ע"ז.
  66. ויקרא ד ד.
  67. תו"כ ויקרא שם, וקרבן אהרן ומלבי"ם שם אות רי. ועי' מלבי"ם שם שכתב שהחידוש הוא בעבר עליו יוה"כ שהקריב בו פר חטאת והיה מקום לומר שיביא קרבן אחר כדי שלא יביא אותו קרבן ב' פעמים.
  68. ויקרא ד ג.
  69. קרבן אהרן שם.
  70. ע"ע פר העלם דבר ציון 186.
  71. ע"ע שעירי עבודה זרה. מנ"ח מ' קכ אות כא. וע"ע פר העלם ציון 202, שאפ' פר העדה קודם לשעירי ע"ז, וכ"ש פר כהן משיח שקודם לפר העדה שיקדם להם.
  72. עי' הוריות יג א. מנ"ח שם.
  73. ציון 196 ואילך, וציון 207 ואילך.
  74. ע"ע טמאה בצבור ציון 4.
  75. ע"ע טמאה בצבור ציון 7 ואילך; רמב"ם ביאמ"ק פ"ד ה"ט.
  76. עי' יומא נ א; רמב"ם שם, מטעם שאין זמנו קבוע. וע"ע חטאת הצבור ציון 4.
  77. ויקרא ד י.
  78. תו"כ ויקרא דבורא דחובה פ"ג פ"ד. ועי' קרבן אהרן שם, שביאר שלולא ההיקש הייתי אומר שכיון שהקישו לפר העלם דינו כקרבן צבור, ולכן גם כשהקישו לשלמים היינו שלמי ציבור שדוחים שבת, ולכן למדו מהכתוב: שור שהקישו לשלמי יחיד שאינם דוחים שבת.
  79. ויקרא ד ד.
  80. ויקרא רבה פ"ה סי' ו. ועי' יפ"ת שם שפירש שהקילוסין זה הוידוי. ובתולדות יצחק על התורה ויקרא שם, פירש שזה התשובה; ילקוט שמעוני ויקרא רמז תסט, ושם: בדורון נאה ובגלוסקא נאה.
  81. תו"כ ויקרא דבורא דחובה פ"ג פ"ג.
  82. ע"ע יום הכיפורים ציון 1396 ואילך.
  83. ויקרא ד ד.
  84. ויקרא ד ג.
  85. תו"כ ויקרא שם, וקרבן אהרן ומלבי"ם שם אות רט. ועי' מלבי"ם שם, שתמה שהגמ' בכריתות כה ב, לא הביאה לימוד זה.
  86. ציון 118 ואילך, בבמה גדולה, וציון 149 בבמה קטנה.
  87. עי' לעיל ציון 15.
  88. ע"ע חטאת: הקרבתה ואכילתה, ציונים: 371, 399.
  89. עי' להלן ציון 71 וציון 88.
  90. ע"ע פר העלם דבר של צבור. ועי' שם ציון 123, 143. ועי' מנ"ח מ' קכ אות יח: הכלל שזה בכל דיניו שוה לפר העלם דבר של צבור.
  91. ע"ע פר העלם דבר של צבור ציון 56.
  92. עי' לעיל ציון 22. ע"ע מחשבה בקדשים ציון 480, אם יש דין שנוי בעלים בפר העלם כיון שהוא קרבן צבור, ובפר כהן משיח שהוא קרבן יחיד שייך שנוי בעלים. וע"ע הזאה ציון 191, דעת הסוברים שדוקא בפר כהן משיח יש מצוה שהוא יקריב, אבל פר העלם יכול כל כהן להקריבו.
  93. ע"ע חטאת ציון 258 ואילך.
  94. מנחת חינוך מ' קכ אות יח.
  95. ויקרא ד ד.
  96. עי' מגילה כ ב: ולוידוי הפרים ורש"י ד"ה ולוידוי וריטב"א ומאירי שם; ע' רמב"ם עבודת יוה"כ פ"ב ה"ז.
  97. רש"י שם; מאירי מגילה שם.
  98. יומא לו ב. וע"ע וידוי: בקרבנות. ועי' ריטב"א מגילה כ ב, שכתב שלמדין את חיוב הוידוי בפרים מגזירה שוה כפרה כפרה מגילה שם, שממנה למדים שהוידוי ביום, עי' להלן ציון 45.
  99. ע"ע וידוי ציון 99 ואילך, וע' יום ציון 180 ואילך.
  100. מגילה כ ב. ע"ע ודוי ציון 101 ואילך, ועי' יום ציון 182.
  101. ע"ע זריזין מקדימין למצוות ציון 25 ואילך, ועי' שם ציון 32.
  102. ציון 66 ואילך.
  103. ע"ע חטאת ציון 399.
  104. ע"ע חטאת ציון 386 ואילך.
  105. ויקרא ד ד.
  106. תו"כ ויקרא דבורא דחובה פרשה ג פ"ג; ילקוט שמעוני ויקרא רמז תסט. וע"ע חטאת ציון 399. ועי' מלבי"ם ויקרא ב אות ריא, שעיקר הלימוד הוא מהכתוב בשעירת יחיד, ויקרא ו כט: ושחט את החטאת במקום העלה, שממנו למדים בנין אב לכל חטאות שיהיו טעונות צפון, וגם פר כהן משיח בכלל, ע"ע חטאת ציון 399, ולכן מפרשים את הכתוב לפני ה' שמשמעו בצפון, אבל לולי זה היה אפשר לפרש את הכתוב לפני ה' באופנים אחרים.
  107. ויקרא ד ה; תו"כ ויקרא דבורא דחובה פרשה ג פ"ג.
  108. תו"כ ויקרא דבורא דחובה פרשה ג פ"ג.
  109. תו"כ שם, וקרבן אהרן על התו"כ שם, ומלבי"ם ויקרא מקטע ב אות ריב. ועי' קרבן אהרן ומלבי"ם שם שלקיחה האמורה בפר כהן משיח מיותרת שהיה די לומר והביא הכהן מדם הפר, ואף לקיחה האמורה בעולת הר סיני מיותרת שהיה לו לומר וישם משה את הדם באגנות, והוצרכו ללמוד מהם גז"ש. ועי' מלבי"ם שם שכתב שלקיחה האמורה בחטאת היא בכלי שכיון שצריך לקבל כל דם החטאת וזה א"א לעשות ביד בע"כ הכוונה ולקח בכלי. ועי' רש"י זבחים מז ב ד"ה כי כחטאת, שגם קבלה בשאר חטאות הטעונה כלי למדין מעולת הר סיני. וע"ע חטאת ציון 409.
  110. ע"ע חטאת ציון 405 ואילך. ועי' שם ציון 411 ואילך, שאף המקבל צריך לעמוד בצפון.
  111. ע"ע הולכה ציון 31. ושם ציון 503.
  112. ויקרא ד ה, ומשך חכמה שם, ומלבי"ם ויקרא א אות לז.
  113. ציון 247 ואילך.
  114. ציון 13. ועי' תו"כ ויקרא דבורא דחובה פ"ג פ"ד שדרשו על הכתוב: כאשר יורם משור זבח השלמים, וכי מה מפורש בזבח השלמים שאין מפורש כאן, אלא מה שלמים לשמן אף זה לשמו. ועי' קרבן אהרן שם, שמכאן למדים ששחיטתו וקבלת דמו וזריקתו של הפר צריך שיהיו לשמן אף לעכב. וכתב שיש שפרשו שהלימוד על הקטרת אימורים שצריך שיהיו לשמן לכתחילה.
  115. ציון 159 ואילך.
  116. ציון 132 ואילך.
  117. ציון 191 ואילך.
  118. ע"ע הזאה ציון 2 ואילך.
  119. משנה זבחים מז א; תו"כ ויקרא דבורא דחובה פרשה ג פ"ג; רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ה הי"ג.
  120. ע"ע הזאה ציון 148 ואילך.
  121. ויקרא ד ו. תו"כ שם. וע"ע הזאה ציון 13, וציון 136. ועי' תו"כ אחרי מות פ"א פ"א, שלמדו מהכתוב ויקרא טז ג: בזאת יבא אהרן, שפר כהן משיח אין מזה מדמו לפני ולפנים אלא מחוץ לפרוכת בלבד.
  122. ע"ע הזאה ציון 172 ואילך; עי' תו"כ ויקרא דבורא דחובה פרשה ג פ"ג וקרבן אהרן שם; עי' גבורות ארי יומא נג ב. וע"ע פר העלם דבר ציון 133 על מנין ההזאות.
  123. על דיני ההזאה עי' שם ציון ציון 70 ואילך. וציון 111 ואילך. על מקום ואופן ההזאות עי' שם ציון 148 ואילך. על ההזאות אם צריכות ליגע בפרוכת, עי' שם ציון 162 ואילך. על מקום עמידת הכהן, עי' שם ציון 141 ואילך. ועי' שם ציון 157 ואילך מה הדין אם לא היו מכוונות כנגד בין הבדים. ושם ציון 168 ואילך, אם צריכים להיות כסדרן אחת למעלה ושבע למטה. ועי' שם ציון 172 ואילך. על ההזאה אם צריכה שיעור ע' שם ציון 86 ואילך. ועי' שם ציון 125 ואילך, שאם נפחתה תקרת גגו של היכל לא היה מזה. ועי' צפנת פענח מאכ"א פ"ב הכ"ד, שגם למ"ד הזאה צריכה שיעור, אם נתערב דם פר כהן משיח בדם פר העלם מצטרפים כיון שלמדין זה מזה. ועי' שם נדרים י פי"ב הי"ד, ע"ז פ"ז הי"ב, שמטעם זה בנתערבו דם פר כהן משיח ודם פר העלם, די במתנה אחת לשתי הקרבנות, שהם כמו מציאות אחת. וע"ע פר העלם דבר ציון 132 ואילך.
  124. ויקרא ד ז. ע"ע מתן דמים, וע' הזאה ציון 175, וע' ארבע מתנות ציון 6.
  125. ע"ע הזאה ציון 135. ע"ע מתן דמים.
  126. ע"ע הזאה ציון 2 ואילך. וע"ע מתן דמים.
  127. ועי' שם, ובע' פר העלם דבר ציון 143 ואילך, מה הדין אם הקדים מתנות שעל המזבח למתנות שעל הפרוכת.
  128. ע"ע הזאה ציון 88 ואילך. ועי' שם המקורות לכך.
  129. ע"ע חנוך כלי המקדש ציון 22 ואילך.
  130. ע"ע חנוך כלי המקדש ציון 25 ואילך.
  131. ציון 56 ואילך.
  132. משנה זבחים מז ב; רמב"ם מעה"ק פ"ה הי"א. וע"ע חטאת ציון 433, וע' שירי הדם.
  133. ויקרא ד ז.
  134. משנה זבחים מז ב וברייתא שם לט ב; ע"ע שפיכת שירים.
  135. ציון 159 ואילך.
  136. ע"ע אמורים ציון 10 ואילך, וע' הקטרה (אמורים ומנחות) ציון 1. וע' תו"כ ויקרא דבורא דחובה פ"ג פ"ד, שאינו טעון אליה ככבש של שלמים. וע"ע אמורים ציון 17, וע' הקטרה שם.
  137. ויקרא ד ח – י.
  138. עי' מלבי"ם ויקרא ב אות רנב. וע"ע הקטרה (אמורים ומנחות) ציון 313 ואילך, וע' חטאת ציון 435.
  139. ציון 20 ואילך.
  140. ציון 154 ואילך.
  141. ויקרא ד יא-יב. עי' לעיל ציון 38 ואילך.
  142. ציון 456 ואילך.
  143. ע"ע הפשט ונתוח ציון 22 ואילך.
  144. ע"ע הפשט ונתוח שם.
  145. עי' ריטב"א ומאירי שבועות ז א.
  146. ע"ע טמאת מקדש וקדשיו ציון 537 ואילך.
  147. עי' שער המלך עבודת יוה"כ פ"א ה"ב; עי' מל"מ מעה"ק פ"ה הט"ו; הערות הגרי"ש אלישיב קידושין לו ב.
  148. ציון 176 ואילך.
  149. ציון 46 ואילך. וע"ע פר העלם דבר ציון 173 ואילך. ועי' בספר יצחק ירנן על הרמב"ם מעה"ק פ"א הט"ו, ובהערות הגרי"ש אלישיב קידושין לו ב, שכתבו שגם לדעת הסוברים שעבודתו כשרה בכהן הדיוט, מ"מ זכות ההקרבה היא של הכהן המשיח שהרי הפר שלו, והוא יכול לקבוע מי יקריב ויאכל את הפר.
  150. ציון 193 ואילך.
  151. ציון 180 ואילך.
  152. עי' לעיל ציון 105 ואילך.
  153. ע"ע כהן גדול ציון 1233 ואילך.
  154. מנ"ח מ' קכ אות יח, לדעתו שמצוה לכתחילה בכהן משיח; ע' הערות הגרי"ש אלישיב קדושין לו ב.
  155. ע"ע הזאה ציון 191, בשם מרכה"מ והראב"ד.