אנציקלופדיה תלמודית:קרא כדכתיב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - כשאי אפשר לקיים את המקרא כמו שכתוב, נחלקו תנאים אי אפשר לקיים כלל את הכתוב, או שהכתוב נכתב למצוה בלבד, ומקיימים אותו בקירוב.

בכמה מקומות נחלקו תנאים אם "קרא כדכתיב", דהיינו שמה שנכתב במקרא בדוקא הוא[1], והמקרא הוא כפשוטו[2], ובמקום שאי אפשר לקיים המקרא כפי שהוא כתוב, לא ניתן לקיים כלל את הכתוב[3]. או שאין צורך ב"קרא כדכתיב", שלא נאמר לעיכוב[4], אלא למצוה בלבד[5], ובמקום שאי אפשר לקיים המקרא כפי שהוא כתוב, עושים מה שאפשר[6], ואין המקרא כפשוטו לגמרי[7]. ומכל מקום לכתחילה ודאי צריך לקיים המקרא כפי שהוא כתוב[8].

נתינת דם ושמן בטהרת מצורע

בטהרת-מצורע*, שצריך הכהן ליתן מדם אשם-מצורע* על תנוך אוזן המצורע הימנית ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית[9], וצריך הכהן ליתן שמן מלוג-שמן-של-מצורע* על תנוך אוזן המצורע הימנית ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית[10], מצורע שאין לו בוהן יד או בוהן רגל או אוזן ימנית, נחלקו בו תנאים: א) לדעת תנא קמא אין לו טהרה עולמית[11], לפי שאין יכול לקיים בו מתן דם ושמן על בוהן ידו[12], ולדעתו צריך קרא כדכתיב[13]. ב) לדעת ר' אליעזר נותן על מקומו[14] ויוצא[15], שלדעתו אין צורך בקרא כדכתיב[16], אלא הבוהן או מקומו[17], ומקומו עדיף מידו השמאלית, שהרי - נאמר: ועל בֹּהן ידו הימנית[18] - וידו הימנית הוא ואף על פי שאין בוהן[19], ולדעתו אף אם יש לו בהונות, אם נתן על מקום אחר, יצא - בדיעבד - שהרי אין צורך בקרא כדכתיב[20]. ג) ולדעת ר' שמעון נותן על שמאלו ויוצא[21], כלומר נותנו על בוהן יד שמאל ויצא[22], שאף לדעתו אין צורך בקרא כדכתיב[23], ומה שמעכב הוא הבוהן ואם יהיה בבוהן, אף על פי שלא יהיה מיד ימין, יצא[24]. ויש גורסים: אם נתן על של שמאל יצא[25], וביארו אחרונים, דהיינו שאם זה שאין לו בוהן נתן על שמאל יצא, ולזה מוטב שיתן על בוהן אף על פי שיהיה מיד שמאל[26]. ומכל מקום כתבו אחרונים שלדעה זו, אם אין לו בוהן גם בשמאל נותן על מקומו בימין, לקיים "ידו הימנית"[27].

להלכה פסקו ראשונים כתנא קמא[28], שמצורע שאין לו בוהן יד ימנית או בוהן רגל ימנית או שאין לו אוזן ימנית אין לו טהרה עולמית[29], ואין תקנה בנתינה על המקום או בנתינה על השמאלית כלל[30]. יש מהראשונים שכתבו שלא נאמרו הדברים אלא כשנקטע הבוהן לאחר שהוזקק לטומאה, אבל אם נקטע קודם לכן, לדברי הכל נותן על מקומו[31], או שלא אמרו שאין לו טהרה אלא כשנקטע משנזקק לטהרה[32], היינו ביום הבאת קרבנותיו[33], אבל אם נקטע קודם לכן, אף על פי שהיה לו בוהן בשעת חילוטו נותן על מקומו[34], שכל שאין לו בוהן מתחילה, מתקיים "קרא כדכתיב" במקומו, שזהו בוהן שלו[35]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאף אם היה קטוע קודם לכן אין לו טהרה עולמית[36], אם משום שלהלכה אין הטעם משום שצריך קרא כדכתיב, אלא משום שנאמר: תהיה[37], שכל הכתוב בפרשה מעכב[38], או שאף משום קרא כדכתיב כל שהבוהן קטוע אין לו טהרה, אף על פי שנקטע מקודם, שלעולם אין הפרק העליון נקרא בוהן[39].

על הסוברים שאף לדעת הסוברים שמצורע שאין לו בוהן אין לו טהרה עולמית, היינו לענין הבאת הקרבנות, אבל מכל מקום טהרה יש לו, ע"ע טהרת מצורע[40].

יציקת לוג שמן של מצורע

לסוברים שקיום הבאת לוג-שמן-של-מצורע* מעכב את טהרת המצורע[41], יש מהאחרונים סוברים שמחלוקת תנאים היא אם יציקת לוג שמן של מצורע מעכבת את קיום הבאת הלוג, שלדעת ר' עקיבא צריך קרא כדכתיב[42], ויציקת הלוג מעכבת את הטהרה[43]. ולדעת ר' שמעון אין צריך קרא כדכתיב[44], ואין היציקה מעכבת את הטהרה[45].

על הסוברים שלדעת הסוברים שהיציקה מעכבת, אף כשלא נעשתה יציקה בקצת מן השמן, צריכים לעשות יציקה חדשה באותו השמן שהוסיף, ע"ע לוג שמן של מצורע[46].

תגלחת נזיר

בתגלחת-נזיר*, שנינו שאם היה ממורט - שאין לו שיער כלל[47], ואי אפשר להתקיים בו מצות גלוח[48] - נחלקו בו תנאים: א) לדעת בית שמאי, צריך העברת תער[49], ונחלקו אמוראים אם היינו צריך ואין לו תקנה[50], הואיל ואין יכול לקיים בו מצות גילוח[51] - שצריך קרא כדכתיב - או שהיינו צריך ויש לו תקנה[52], שיעבירנו על מקום השיער, שהיכן שאי אפשר אין צורך בקרא כדכתיב[53], ויצא ידי חובתו, אף על פי שאין גילוח[54]. ב) ולדעת בית הלל, אין צריך העברת תער[55], ונחלקו אמוראים אם היינו שאין צריך כלל העברת תער, שלדעתם אין צריך קרא כדכתיב[56].

או שלדעת בית הלל עדיין לא יהא מותר מפני שאין שם העברת תער[57].

בתוספתא שנינו, שמחלוקת בית שמאי ובית הלל, היא אף בתגלחת-מצורע* ובתגלחת הלויים במדבר[58]. וכתבו אחרונים - לאמוראים הסוברים שלבית הלל אין צריך כלל העברת תער - שכן שנינו במשנה: שלושה מגלחים ותגלחתם מצוה, הנזיר והמצורע והלוים[59], דהיינו ששלושתם אינו אלא למצוה ולא לעכב[60].

להלכה פסקו ראשונים שנזיר ממורט אינו צריך להעביר תער[61], ואף על פי שאין לו שיער הרי זה מקריב קרבנותיו וישתה ויטמא, שאינו אלא למצוה ולא לעכב[62], ולכן ממורט נודר בנזיר, אף על פי שאין לו שיער כלל[63].

תנופת נזיר

בתנופת איל-נזיר*[64], שנאמר בה: ונתן על כפי הנזיר[65], אף על פי שהתנופה אינה מעכבת - לסוברים כן[66], וכן הלכה[67] - מכל מקום מלכתחילה צריך שיהיה ראוי, אלא שאין צריך קרא כדכתיב[68], ולכן אם אין לו כפים - גדם* - נוזר בנזיר ומביא קרבנותיו[69].

תנופת סוטה

סוטה* שהיא גידמת[70] אינה ראויה לשתות מים המאררים[71], שנאמר במנחתה: ונתן על כפיה[72], פרט לגידמת שהיא קטועת יד[73]. ואף על פי שאינה אלא קטועת יד אחת, הרי נאמר: על כפיה, שתי הידים[74], ואפילו שהיתה ידה עקומה או יבשה, שאינה יכולה ליקח בה[75].

בירושלמי אמרו: סוטה גידמת שני כהנים מניפים על ידיה[76], וכתבו ראשונים שתלויה מחלוקתם של שני התלמודים אם צריכים "קרא כדכתיב"[77].

על אלמת[78], שאם היא סוטה*, אינה שותה את המים המאררים, אפילו לסוברים שאין צריך לקיים המקרא ככתוב, ע"ע אלם (ב)[79].

בן סורר ומורה שאין הוריו שווים

בן-סורר-ומורה*, לדעת ר' יהודה אינו נהיה כן, עד שיהיו אביו ואמו שניהם שווים בקול ובמראה ובקומה[80], שנאמר: איננו שֹׁמע בקֹלנו[81], ומשמעו קול אחד[82] של רבים[83], שלא נאמר: בקולותינו[84], או בקולינו, ביו"ד[85], שהיה משמע קולות שונים של רבים[86], ומכיוון שבקול צריכים להיות שווים, אף במראה ובקומה כך[87], וכתבו ראשונים שהוא מפני שהוא סובר שצריך קרא כדכתיב[88]. ולדעת תנא קמא דין בן סורר ומורה נעשה אף בשאין שווים[89], שלדעתו אין צריך קרא כדכתיב[90]. וכן הלכה[91].

על בן-סורר-ומורה*, שאינו נעשה סורר ומורה אם היו אביו או אמו אלמים, אפילו לסוברים שאין צריך לקיים המקרא ככתוב, ע"ע הנ"ל[92]. על בן סורר ומורה, שאינו נעשה סורר ומורה אם היו אביו או אמו חגרים[93], אפילו לסוברים שאין צריך לקיים המקרא ככתוב, ע"ע חגר[94].

חייבי מיתות שנקטעה יד עדיהם

בחיבי-מיתות-בית-דין* נאמר: יד העדים תהיה בו בראשנה[95], ולפיכך אם נקטעה יד העדים פטור[96], ואפילו לא נקטעה אלא כף היד[97], משום שצריך קרא כדכתיב[98]. וכתבו ראשונים שלדעת התנאים שאינם מצריכים קרא כדכתיב, אף כשנקטעה יד העדים חייב, ואף אין אומרים שכיון שנאמר "יד העדים", צריכים ראוי ליד העדים[99], שאין זו סברא לומר שיפטר משום שאין לעדים יד[100]. ויש מהראשונים מפרשים שאף לדעה הראשונה אין צריך קרא כדכתיב, שלא נאמר יד העדים אלא במקום שאפשר, ולמצוה בלבד, אלא כשבשעת העדות היה ראוי לקיים בהם יד העדים וגו' ונקטעה ידם אחר כך, פטור[101]. ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים שלכל התנאים בדיני נפשות צריך קרא כדכתיב[102], משום שבדיני-נפשות* מחזרים אחר זכות[103].

להלכה פסקו ראשונים שאם נקטעה יד העדים פטור[104].

על כך שאם היו העדים גידמים קודם שהעידו בבית דין, ויש סוברים קודם קודם שראו העדות, שאינו נפטר ויהרג ביד אחרים, ע"ע גדם[105]. על נערה-המאורסה* שאף אם צריך קרא כדכתיב סוקלים אותה אף אם אין לה פתח בית אב, ע"ע נערה המאורסה. על כך שברוצח*, אפילו נקטעה יד העדים הורגים אותו, ע"ע.

עיר הנדחת

לדעת ר' ישמעאל ור' עקיבא צריך קרא כדכתיב[106], שכן נאמר בעיר-הנדחת*: ואת כל שללה תקבֹּץ אל תוך רחֹבה[107], דהיינו מקום קיבוץ בני העיר[108], ומלכתחילה אינו נקרא אלא כשיש לה רחוב, ובדיעבד[109], אם לא היה לה רחוב, נחלקו תנאים: לדעת ר' ישמעאל, אין נעשית עיר הנידחת[110], ועובדי עבודה-זרה* שבתוכה מיתתם בסקילה* - כדין עובד עבודה זרה[111] - וממונם פלט[112], שלדעתו "רחֹבה", מתחילה משמע[113]. ולדעת סתם משנה ור' עקיבא, עושים לה רחוב[114], ודנים אותה כעיר הנידחת שעובדי עבודה זרה שבתוכה מיתתם בסייף וממונם אבד[115], שלדעת ר' עקיבא "רחֹבה" של עכשיו גם כמתחילה דומה[116].

להלכה פסקו ראשונים שאם אין לה רחוב עושים לה רחוב[117], וביארו אחרונים טעמם, שההלכה כר' עקיבא מחברו[118], ועוד שהלכה-כסתם-משנה*[119].

להלכה

מלבד ההלכה בכל אחד מהמקרים המנויים לעיל, כתבו ראשונים הלכה כוללת לגבי קרא כדכתיב, שלעיתים צריך קרא כדכתיב[120], שאנו מצריכים להיות ענין המקראות כפשוטם[121], ולעיתים אין צריך קרא כדכתיב[122], שיש מקומות שאין מצריכים להיות ענין המקרא כפשוטו לגמרי, והכל לפי הקבלה[123]. ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים שלעולם אין צורך בקרא כדכתיב[124], ולכן במצורע שכתוב: תהיה[125], כל הפרשה מעכבת[126], אבל נזיר ממורט אינו צריך העברת תער[127]. ויש מהאחרונים המחלקים בדעת ראשונים: במקום שיש דיני נפשות, יש צורך בקרא כדכתיב[128], משום שבדיני-נפשות* מחזרים אחר זכות[129], ובמקום שאין דיני נפשות, אין צורך בקרא כדכתיב[130].


הערות שוליים

  1. כ"מ מרש"י סנהדרין מה ב ד"ה הרי זה יהרג.
  2. עי' מאירי שבציון 73.
  3. עי' רש"י יומא סא ב ד"ה ואמר ר' אבינא וד"ה אין לו.
  4. ראב"ד לתו"כ מצורע פ"ג.
  5. עי' רש"י סנהדרין שם; ראב"ד שם.
  6. עי' רש"י יומא שם ד"ה ואמר ר' אבינא; עי' מאירי נזיר מו ב; עי' ריטב"א יומא שם.
  7. עי' מאירי שבציון 75.
  8. עי' ערל"נ סנהדרין שם.
  9. ע"ע אשם מצורע ציון 83 ואילך.
  10. ע"ע לוג שמן של מצורע ציון 331 ואילך.
  11. ת"ק בנגעים פי"ד מ"ט ותו"כ מצורע פ"ג ויומא סא ב וסנהדרין מה ב ופח א. בנזיר מו ב: ר' אליעזר, ועי' תוס' סנהדרין מה ב ד"ה רבי ומנחות נח ב ד"ה ואיכא ור"ש נגעים שם (והובא התוס' סנהדרין והר"ש בקיצור במלא"ש שם), שמשנה זו נשנית בהיפוך בנזיר, ועי' מלא"ש שם, שהוא כ"איכא דאמרי" שבתלמוד (ע"ע הלכה: בשני לשונות ציון 327), ועי' תוס' סנהדרין שבציון 44. ועי' תוי"ט שם.
  12. רש"י נזיר שם ד"ה ור' אליעזר.
  13. ר"ח סנהדרין מה ב; רש"י יומא שם ד"ה אין לו; ראב"ד וקרבן אהרן לתו"כ שם; יד רמ"ה סנהדרין שם; ר"ש ורא"ש נגעים שם, ע"פ גמ' שם. ועי' משנה אחרונה שם, שלא נזכר בגמ' שזהו טעמו של ת"ק, ולא באה הגמ' בסנהדרין שם אלא להוכיח שר"א ור"ש סוברים שאי"צ קרא כדכתיב, וייתכן שטעמו של ת"ק משום שנאמר בפרשה: תהיה, ועי' ציון 37 ואילך.
  14. ר' אליעזר בנגעים שם: הוא על מקומן, ותו"כ שם: הוא על מקומו, וסנהדרין שם ושם. ביומא שם: ר' אלעזר (וכ"ה ביד רמ"ה סנהדרין שם מה ב). בנזיר שם: ר' שמעון (עי' ציון 11) אומר יניחנו על מקומו.
  15. יומא שם וסנהדרין שם ושם ונזיר שם.
  16. ר"ח סנהדרין מה ב; רש"י שם ד"ה ר' אליעזר; ראב"ד וקרבן אהרן שם, ע"פ גמ' שם; יד רמ"ה שם; עי' ר"ש נגעים שם, ע"פ גמ' שם; רע"ב שם.
  17. קרבן אהרן שם.
  18. ויקרא יד יד.
  19. ראב"ד שם; עי' יד רמ"ה שם.
  20. עי' חזו"א נגעים סי' יב סק"כ, ע"פ סנהדרין מה ב. ועי' חזו"א שם ס"ק כב, שגדר מקומו לא נתפרש ויש להסתפק עם אין לו כל הזרוע, אם נותנו על הכתף ודיו.
  21. סנהדרין שם, וכעי"ז בגמ' שם פח א: על של שמאל. וכעי"ז בנזיר שם: וחכמים אומרים (עי' ציון 11) יניח על של שמאל ויוצא.
  22. קרבן אהרן שם.
  23. ר"ח סנהדרין מה ב; רש"י שם ד"ה ר' אליעזר; ראב"ד וקרבן אהרן שם, ע"פ גמ' שם; תו"י יומא שם (סב א בד' וילנא); עי' ר"ש נגעים שם, ע"פ גמ' שם; יד רמ"ה שם.
  24. עי' ראב"ד שם, בפי' הב'; עי' יד רמ"ה סנהדרין מה ב; קרבן אהרן שם. ועי' ראב"ד שם, בפי' הא', שפי' בע"א, ודחה.
  25. ר' שמעון בנגעים שם ותו"כ שם ויומא שם. ועי' משנה אחרונה שם.
  26. קרבן אהרן שם.
  27. חזו"א שם: נראה.
  28. פהמ"ש לרמב"ם ורע"ב נגעים פי"ד מ"ט.
  29. רמב"ם מחוסרי כפרה פ"ה ה"א; מאירי סנהדרין מה ב.
  30. מאירי שם.
  31. תוס' שם ד"ה אין; תוס' רא"ש שם.
  32. ר"ש ורא"ש ורע"ב נגעים שם; תוס' שאנץ סנהדרין שם.
  33. חזו"א נגעים סי' יב ס"ק כא.
  34. תוי"ט שם, בד' ר"ש ורע"ב שם.
  35. תוי"ט שם, ע"פ תוס' שם ור"ש שם.
  36. רמב"ם שבציון 29, שכ' בסתם, לפי תוי"ט שם.
  37. ויקרא יד ב.
  38. תוי"ט שם (ועי' תוס' שם); שו"ת חו"י סי' קסז, בשמו, ותמה; משנה אחרונה שם.
  39. שו"ת חו"י שם. ועי' תפא"י שם.
  40. ציון 63 ואילך.
  41. ע"ע לוג שמן של מצורע ציון 26 ואילך. ושם, ציון 28 ואילך, שי"ח.
  42. משנה אחרונה נגעים פי"ד מ"י, בפי' הא', ע"פ ר' עקיבא שבציון 114 ואילך (ועי' ציון 106). ועי' משנה אחרונה שם שם, בפי' הב', שפי' בע"א (והובא בע' הנ"ל ציון 266).
  43. משנה אחרונה שם, בד' ר' עקיבא שבע' הנ"ל ציון 160 ואילך. ועי' חי' הגרי"ז מנחות ט א.
  44. משנה אחרונה שם, בפי' הא', ע"פ ר' שמעון שלעיל ציון 21 ואילך (ועי' ציון 23). ועי' משנה אחרונה שם שם, בפי' הב', שפי' בע"א (והובא בע' הנ"ל ציון 271).
  45. משנה אחרונה שם, בד' ר' שמעון שבע' הנ"ל ציון 169 ואילך.
  46. ציון 267 ואילך.
  47. ר"ח יומא סא ב; עי' רבינו אליקים שם; עי' מאירי שם ונזיר מו ב.
  48. מאירי יומא שם.
  49. בית שמאי ביומא שם; עי' ב"ש בתוספ' נזיר פ"א; עי' ב"ש בירו' נזיר פ"ו הי"א. בנזיר שם: בית הלל אומרים: צריך להעביר תער על ראשו. ועי' תוס' שם ד"ה נזיר וסנהדרין מה ב ד"ה רבי ומנחות נח ב ד"ה ואיכא ותו"י יומא סא ב (סב א בד' וילנא) ור"ש נגעים פי"ד מ"ט, שנשנה בהיפוך בנזיר, ועי' תוס' סנהדרין שם, שהוא כ"איכא דאמרי" שבתלמוד (ע"ע הלכה: בשני לשונות ציון 327). ועי' רדב"ז ותוי"ט וחס"ד שבציון 53.
  50. ר' אבינא ביומא שם; ר' אבינא בנזיר שם, בלשון הב'.
  51. רש"י נזיר שם ד"ה והיינו דרבי פדת.
  52. עי' ר' פדת בגמ' שם ושם.
  53. רש"י יומא שם ד"ה ואמר ר' אבינא; עי' ריטב"א שם.
  54. רש"י נזיר שם ד"ה ור' אלעזר.
  55. ב"ה ביומא שם; עי' ב"ה בתוספ' שם; עי' ב"ה בירו' שם. בנזיר שם: ב"ש (עי' ציון 44) אומרים: אינו צריך להעביר תער על ראשו.
  56. עי' רבינא בנזיר שם, בלשון הא'; עי' ר' פדת בגמ' שם.
  57. ר' אבינא בנזיר שם, בלשון הב', ורש"י ד"ה ור' אלעזר.
  58. עי' במדבר ח ז. עי' תוספ' נזיר פ"א. וע"ע טהרת מצורע ציון 367 ואילך. עי' ציון 50.
  59. סתם משנה נגעים פי"ד מ"ד.
  60. חס"ד שם, שאל"כ פשיטא, הרי נזכר במפורש בכתוב.
  61. רמב"ם נזירות פ"ח ה"ה; עי' מאירי יומא סא ב ונזיר מו ב. ועי' רדב"ז שם, שאע"פ שלכתוב בספרים שלנו בנזיר, לא פסק הרמב"ם לא כב"ש ולא כב"ה לא לפי הלשון הא' ולא לפי הלשון הב' (עי' ציון 41 ואילך), טעות נפל בספרים לפי שראו שהוא ממורט תער למה ולפיכך הגיהו אינו צריך, ויש לגרוס: נזיר ממורט צריך להעביר תער על ראשו, ופסק הרמב"ם כב"ה ללשון הא'. ועי' כס"מ שם, שהרמב"ם פסק כלשון הא' בנזיר שם, כדי לא לעשות מחלוקת בין רבינא לר' פדת, ואע"פ שלל' זו ד' ב"ה שצריך אלא שיש לו תקנה בזה שמעביר תער (עי' ציון 42 ואילך), הרמב"ם סובר שב"ה נקטו כן כלפי ב"ש שאמרו אי"צ. ועי' לח"מ שם, שב' מחלוקות הם, הא' אם תגלחת מעכבת, והב' אם תגלחת של העברת תער של נזיר ממורט מקרי תגלחת, והרמב"ם פסק שהעברת תער של נזיר ממורט אינה נקראת תגלחת, אלא שפסק שתגלחת אינה מעכבת. ועי' תוי"ט שם, שהרמב"ם פסק כסוגיא ביומא, שלפיה ב"ה ס"ל אינו צריך (עי' ציון 43). ועיי"ש שפסק כסוגיא זו, מפני שמח' התנאים במתן שמן ודם על בוהן מצורע (עי' ציון 9 ואילך), שנויה בהיפוך בנזיר מביומא (עי' ציון 11), וכיומא שנויה בסנהדרין ובתו"כ (עי' ציון הנ"ל), וממילא הרוב שנוי כמותה וסוגיא זו עיקר. ועי' חס"ד לתוספ' נזיר פ"א, שהעיקר כתוי"ט, והוסיף שראוי לפסוק כסוגיא ביומא מפני שאף בירו' נמצא כמותה (עי' ציונים 44, 50). ולכאו' לחס"ד שבציון 52, אף יש לפסוק כד' זו, משום שהלכה-כסתם-משנה (ע"ע).
  62. רמב"ם שם.
  63. מאירי נזיר שם.
  64. ע"ע איל נזיר: תנופתו.
  65. במדבר ו יט.
  66. ע"ע איל נזיר ציון 85 ואילך וע' גדם ציון 63.
  67. ע"ע איל נזיר ציון 89 וע' גדם ציון 65.
  68. עי' מאירי נזיר מו ב.
  69. מאירי שם.
  70. ע"ע גדם.
  71. ע"ע סוטה.
  72. במדבר ה יח. עי' רב אשי בסוטה כז א-ב; עי' רמב"ם סוטה פ"ב ה"ב וה"ג ופהמ"ש שם כד א.
  73. עי' רש"י שם ד"ה ונתן על כפיה; עי' רמב"ם שם ה"ג. וע"ע גדם ציון 55 ואילך, שאף אם היה הבעל גדם אינו משקה אותה.
  74. עי' רמב"ם שם.
  75. רמב"ם שם.
  76. תני ר' חייה בירו' סוטה פ"ג ה"א. ועי' קר"א שם, שק' צ"ע מה שהצריך ב' כהנים, אמא לא יניף הכהן לבד כמו בכל התנופות (ע"ע תנופה).
  77. תוס' סוטה יט א ד"ה וכהן.
  78. ע"ע אלם (ב).
  79. ציון 100 ואילך. וע"ע השקאת סוטה ציון 289 ואילך.
  80. משנה סנהדרין עא א, לפי גמ' שם; ברייתא שם; עי' משנה שם, לפי ר' יוחנן בירו' שם ופ"מ.
  81. דברים כא כ. גמ' שם.
  82. עי' רש"י שם ד"ה בקולנו; עי' אדרת אליהו שם.
  83. אדרת אליהו שם.
  84. רש"י שם.
  85. רש"י שם; עי' אדרת אליהו שם.
  86. אדרת אליהו שם: שונות.
  87. עי' גמ' שם.
  88. עי' ר"י בכור שם דברים שם.
  89. עי' ר"י בכור שור שם.
  90. ר"י בכור שור שם.
  91. פהמ"ש לרמב"ם שם; מאירי שם; רע"ב שם פ"ח מ"ד.
  92. ציון 109 ואילך.
  93. ע"ע חגר.
  94. ציון 48 ואילך.
  95. דברים יז ז.
  96. שמואל בסנהדרין מה ב.
  97. שו"ת חו"י סי' קסז.
  98. עי' גמ' שם; ר"ח שם; תוס' שם ד"ה אין.
  99. ע"ע כל הראוי לבלה בלה מעכבת בו. תוס' יבמות קד ב סוד"ה דאמר.
  100. תוס' שם, בתי' הב'. ועיי"ש בתי' הא': שמא יש שום ייתור דמחייב אע"פ שנקטעה ידם.
  101. מאירי שם.
  102. משנה אחרונה נגעים פי"ד מ"ט, בד' רמב"ם שבציון 98 ותוס' כתובות מד א ד"ה אין.
  103. משנה אחרונה שם. וע"ע דיני נפשות: הכל מלמדים זכות.
  104. רמב"ם סנהדרין פי"ד ה"ח; מאירי סנהדרין מה ב.
  105. ציון 39 ואילך.
  106. סנהדרין מה ב.
  107. דברים יג יז. מאירי שם.
  108. רע"ב שם פ"י מ"ו.
  109. ערל"נ שם.
  110. ברייתא בסנהדרין שם וקיב א.
  111. ע"ע סקילה וע' עבודה זרה.
  112. עי' משנה אחרונה נגעים פי"ד מ"ט.
  113. גמ' שם ושם.
  114. סתם משנה סנהדרין קיא ב; ר"ע בברייתא שם מה ב וקיב א.
  115. ע"ע עיר הנדחת. עי' משנה אחרונה נגעים שם.
  116. גמ' שם ושם.
  117. רמב"ם ע"ז פ"ד ה"ו; פהמ"ש לרמב"ם שם, לפי משנה כסף שם (וצ"ב, שלכאו' הרמב"ם שם אינו מוסב על הדין שלנו השנוי שם בסתם, אלא על מח' התנאים בהמשך המשנה); מאירי שם מה ב וקיב א.
  118. ע"ע הלכה: כר' עקיבא מחברו. משנה כסף שם.
  119. עי' משנה כסף שם.
  120. מאירי נזיר מו ב.
  121. מאירי סנהדרין מה ב.
  122. מאירי נזיר שם.
  123. מאירי סנהדרין שם.
  124. תוי"ט נגעים פי"ד מ"ט, בד' רמב"ם שבציונים 29, 55, 98.
  125. ויקרא יד ב.
  126. תוי"ט שם, בד' רמב"ם שבציון 29. ועי' תוס' סנהדרין מה ב ד"ה אין.
  127. תוי"ט שם, בד' רמב"ם שבציון 55.
  128. משנה אחרונה נגעים פי"ד מ"ט, בד' רמב"ם שבציון 98 ותוס' כתובות מד א ד"ה אין.
  129. משנה אחרונה שם. וע"ע דיני נפשות: הכל מלמדים זכות.
  130. עי' משנה אחרונה שם. ולכן שמואל שבציון 90 אמר דינו דוקא לגבי דיני נפשות, משום שלא היה ברור לו שכך הדין בשאר מקומות.