ארץ גושן

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



המקום המשוער של ארץ גושן' על רקע מדבר סיני ומצרים - ויקישיתוף,Helix84
ארץ גושן על רקע מצרים - ויקישיתוף,PHansen

ארץ גושן מוגדרת בפרשת ויגש שבספר בראשית כחבל הארץ אשר אליו יוסף צדיק מזמין את יעקב אבינו וכך הוא מציע לו:"וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ-גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ"(ספר בראשית, מ"ה,י'). יצויין כי ההזמנה כוללת את הצאן והבקר שהיחס של המצרים אליהם שונה מיחסם של בני יעקב ולכן חשובה הישיבה הנפרדת שלהם בארץ מצרים. בהמשך מוגדרת הנחלה:"וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם" (כ"ז) - דהיינו אחד האזורים המשובחים שבמצרים. גם פרעה מלך מצרים מסכים:"אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן" וכן מוסיף בקשה:" וְאִם-יָדַעְתָּ וְיֶשׁ-בָּם אַנְשֵׁי-חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל-אֲשֶׁר-לִי" (מ"ז,ו') - אם הם רועי צאן מקצועיים שייטפלו גם בעדר שלי. מיקומה של ארץ גושן מצויין בהמשך:"וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס"(י"א). והכתוב מסכם:וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד (כ"ז).

היכן גרו בני ישראל[עריכה]

לפי הכתובים נראה שבני ישראל התגוררו בקרבת המצרים ולכן ארץ גושן הייתה קרובה למרכזי הערים. שכן, בת-פרעה יצאה ליאור ושם היא מצאה את הילד העברי. שמכאן יש להסיק שמגורי משה היו בסמוך לבית פרעה. גם העובדה שנשי בני ישראל שאלו משכנותיהן כלי כסף וזהב, כלומר הן דרו בקרבת משכנות המצרים.

מנשה הראל מסביר כי לדעתו בני ישראל לא היו רק כפריים: רועי צאן ועובדי אדמה אלא גם בעלי מקצוע עירוניים: בנאיים שהרי הם בנו לפרעה את פיתום ואת רעמסס כערי מסכנות. ובנוסף לכך הכירו גם את עבודות: המתכת, האריג והעץ - כנדרש לבניית המשכן.

הוא מקבל את דעתו של החוקר ברטלט שארץ גושן חייבת להיות בקרבת מקום מושב יוסף [1], דהיינו בצוען - טאניס בירת ההיקסוס בדרך לארץ כנען, בחבל פורה מאד ובמרחק קצר מהמדבר המזרחי.לדעת רוב החוקרים הארכיאולוגים, היתה הבירה רעמסס בצפון-מזרה הדלתה וארץ גושן צריכה להיות קרובה אליה. לפיכך יכול מקום ארץ גושן להיות בקצה אחת הדרכים הבאות : "דרך ארץ פלשתים", "דרך שור" או "דרך המדבר ים סוף", דהיינו בצפון-מזרח הדלתה במזרחה, או בדרום-מזרחה.

הראל קושר גם את מיקום ארץ גושן עם נקודת יציאת מצרים ומסכם:"אם נקבל את דעת הארכיאולוגים שגילו תילים וחורבות עתיקות בואדי תומילאת ונסכים אף עם דעת החוקר טרומבול , המציין שמפרשי המקרא, המונומנטים המצריים והוכחות הסטוויות מעידים, שמקום ארץ גושן הוא בואדי תומילאת ונאשר גם את מסקנותינו בעניין מקום ארץ גושן, הרי מן הדין להגיע להכרעה שים-סוף צריך להיות לא רחוק מארץ גושן, משמע שים סוף צריך להיות, בקצה המזרחי שלואדי תומילאת, דהיינו בתחום מדבר שור ו"דרך שור".

עמק פאיום כארץ גושן[עריכה]

מיקום העמק - ויקישיתןף h.seldom
נוף המקום - ויקישיתוף, Leoboudv

זאב ח' ארליך (ז'אבו) במדורו "ארץ מקרא" בשבועון "מקור ראשון" במאמר ארץ גושן בעמק פאיום מציג בשם בעל ההצעה ר' דניאל משה לוי (גולדמן), המובאת בספרו 'מקרא וארכיאולוגיה' הצעה אלטרנטיבית. לדעתו ארץ גושן היא ב"עמק פאיום" Faiyum - "בלב המדבר שממערב לנילוס, כ-100 ק"מ מדרום לקהיר, נמצא שקע גדול הנקרא 'שקע פאיום'. שקע זה מפורסם באדמתו הפוריה, בכרמיו ובפרדסיו, ובעיקר בצמחי הבושם השונים הגדלים בו, "מיטב הארץ". אל שקע זה, המצוי, כאמור, בלב המדבר, מגיעה תעלת-מים היוצאת מאפיק הנילוס, ומספקת את מימיו, הנאגמים באגם גדול. התעלה נקראת בשם: 'בחר יוסף', כלומר, 'ים-יוסף' או 'נהר יוסף'." וזאת במקום הזיהוי המקובל, בצפון-מזרחה של מצרים, במזרח הדלתה של הנילוס.

הוא מביא לכך נימוקים אחדים:

  • כתוב כי יוסף עולה לארץ גושן ועולה למקום מושב פרעה - לארץ גושן בהצעה המקורית אין לעלות ואין לרדת.
  • המחוז מכונה TA-SHE , והוא לא כלול ב-42 המחוזות הקדומים של מצרים ו'טאשה' בשפה המצרית פירושו: 'ארץ האגם'. אל-נכון, הכוונה לאגם אליו הגיעו מי הנילוס שזרמו בתעלה שכרה יוסף, הנקראת עד היום על שמו: 'בחר יוסף'...
  • בשקע מצאו אלפי קברים של עם שהיה שונה "מתכלית השינוי מן המצרים". הוא חי בנפרד, שמר על מנהגיו ונעלם".

בפפירוס איפוור המתארים את אירועים הדומים למה שקרה בעת יציאת מצרים וכן את ארץ גושן,[2] מובא הציטוט הבא:אנשים נעדרים... פקודה... המערב התרוקן...

הצעתו של דניאל משה לוי אומרת כי הכוונה היא ליציאתם של בני ישראל מארץ גושן, זו שזוהתה על ידו בחלקה המערבי של מצרים, ב'עמק פאיום'. מכיוון שב'פפירוס איפוור' מסופר על מרדף אחרי עניים באיזור שבו אירע שיטפון והסתיים באסון. המשפט הפותח סיפור זה הוא: 'פקודה... אנשים נעדרים... המערב התרוקן. 'המערב התרוקן' פירושו, אם כן, כי האיזור המערבי של מצרים התרוקן מהאוכלוסיה שבו – בני ישראל...

הצגת 'אנשים נעדרים... המערב התרוקן...' כמתאר את המצב בארץ גושן, יש בו כדי לסייע באיתור מקומה ברחבי מצרים. לפי כך נראה לחוקר כי ב'עמק פאיום' מתאים יותר מאשר המקום המסורתי המוצע - צפון מזרח עמק הנילוס.

הערות שוליים[עריכה]

  1. בראשית מ"ה, י
  2. אם כי התיארוך המשוער שלהם הוא 600 שנה לפני יציאת מצרים , אם כי הועתה האפשרות כי המועד אכן תואם את זה של יציאת בני ישראל מארץ מצרים.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • ארליך זאב ח., 'גושן במצרים ובארץ ישראל', מקור ראשון, עש"ק ויגש תשס"ז.
  • לוי (גולדמן) דניאל משה ויוסף רוטשטיין, 'היכן ארץ גושן?', מקרא וארכיאולוגיה – השוואת תגליות המחקר לנאמר בתנ"ך, ירושלים תשס"ח, 21-19.

קישורים חיצוניים[עריכה]