ויקישיבה:ארגז חול/אבות (ברכה)

הגדרה - הברכה הראשונה של תפלת שמנה עשרה.

ברכה זו נקראת בשם "אבות"^[1], על שם שמזכירים בה את האבות. הזכרה זו למדו מפסוק: מנין שאומרים אבות? שנאמר^[2]: הבו לה' בני אלים^[3], הזכירו לפניו את אילי הארץ^[4]. ומיחדים את השם על כל אחד מהאבות לחוד: ואעשך לגוי גדול^[5]- זהו שאומרים אלהי אברהם, ואברכך - זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך - זהו שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן? תלמוד לומר: והיה ברכה, בך חותמין - "מגן אברהם" - ואין חותמין בכולן^[6]. ואף על פי שאומרין "ואלהי אבותינו" חוזרין ואומרין "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", על שם שכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה^[7]: "כה תאמר וגו' ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב"^[8].

ברכה זו סדורה ראשונה בתפלה, לפי שכשניצול אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מגן אברהם, ואחר כך לפי המאורעות שאירעו אמרו שאר הברכות^[9].

באבות אין מזכירים בפתיחתה מלכות - "אלהינו מלך העולם" - כדרך שמזכירים בכל הברכות שפותחין ב"ברוך", שמה שאומרים "אלהי אברהם" הוא כמו מלכות, שאברהם אבינו המליך [טור לח] את הקדוש ברוך הוא על כל העולם שהודיע מלכותו^[10], והוא שכתוב^[11]: ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי^[12], שבשעה שלקחני מבית אבי היה מלך על השמים בלבד, ואחר כך המליכו על השמים ועל הארץ, שנאמר^[13]: ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ^[14], ויש מפרשים ש"אלהי אברהם" היא מלכות מטעם שאמרו^[15]: משנברא העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר: אדני אלהים מה תתן לי^[16]. ויש אומרים ש"האל הגדול" חשוב כמו מלכות^[17]. ויש אומרים שאין בה מלכות לפי שכשבא אברהם אבינו עדיין לא נודעה מלכותו בעולם והיה רק אלהי אברהם בלבד^[18].

באבות שוחה תחלה וסוף^[19]. טעם לכריעה זו, שכן דרך ארץ כשבאים לפני המלך שמשתחוים^[20], ויש דורשים אותו ממה שכתוב^[21]: ואקד ואשתחוה לה' ואברך את ה' אלהי אדני אברהם^[22].

יתרון בברכת אבות על שאר ברכות התפלה בנוגע לכונה. המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן, ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת^[23]. ופירשו: באבות^[24]. ואם לא כיון באבות אף על פי שכיון בכל השאר חוזר ומתפלל^[25]. ובזמן הזה אין חוזרין, לפי שאף בחזרה קרוב שלא יכוין^[26]. המתפלל וטעה, שסימן רע הוא לו, וכן אם הוא שליח צבור שסימן רע הוא לשולחיו^[27], הרי זה דוקא שהטעות היא באבות^[28], לפי שהיא תחלת התפלה ורמז הוא שאין חפץ בה^[29], וחוזר לתחלת הברכה^[30]. אפילו במקרים שמותר להתפלל כשהוא מהלך^[31], יש להחמיר ולעמוד באבות^[32].

בברכת אבות יש מ"ב תיבות^[33].

הערות שוליים