מיקרופדיה תלמודית:אי אפשר לצמצם

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.


הגדרה[1] - שני דברים הבאים כאחד, או שני דברים השוים במידה, אי אפשר לכוין שיבואו בדיוק בזמן אחד ממש, או שיהיו שוים במידתם בדיוק מוחלט

בפירושו של "אי אפשר לצמצם" נחלקו ראשונים: יש מפרשים שאין אפשרות במציאות שיתהוו שני דברים כאחד ממש, ובודאי קדם אחד מהם לשני (רש"י בכורות יז א ד"ה א"א; רמב"ם בכורות ה א, ובפירוש המשניות לרמב"ם שם); ויש מפרשים שאי אפשר לברר ולהבחין אם היו בזמן אחד בדיוק, או שאחד מהם קדם, אבל במציאות יתכן שהיו שוים בצמצום גמור (תוספות בכורות שם ב, בשם רבי,.וראה תוספות ערובין ו א ד"ה וספק, בשם ה"ר שמעיה; ותוספות חולין כח ב ד"ה לפי, בשם ה"ר שמעון).

בידי שמים

מחלוקת תנאים אם אפשר או אי אפשר לצמצם בידי שמים, כשהדברים באו שלא על ידי אדם.

לענין בכור בהמה טהורה

רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהם כאחד, ר' יוסי הגלילי אומר שניהם לכהן, שנאמר: הַזְּכָרִים לַה' (שמות יג יב); וחכמים אומרים אי אפשר לצמצם, אלא אחד לו ואחד לכהן (משנה בכורות יז א), שאי אפשר שלא קדם אחד מהם לצאת, אלא שאיננו יודעים איזה מהם קדם (רש"י שם ד"ה א"א; רמב"ם שם), או שאי אפשר לברר אם יצאו בשוה או שאחד מהם קדם, ומכיון שהוא ספק אין שניהם לכהן (תוספות שם ב ד"ה אפשר. וראה ערך בכור בהמה טהורה).

לענין יבום

שלשה אחים, ששנים נשואים שתי אחיות, ומתו הנשואים את האחיות בבת אחת, לר' שמעון שפוטר את שתיהן מחליצה ומיבום לאח השלישי, מפני ששתי אחיות שנעשו צרות זו לזו בזיקת יבום כאחת אף אחת מהן אינה בת יבום, הרי זה לפי שסובר כר' יוסי הגלילי שאפשר לצמצם, שלחכמים שאי אפשר לצמצם היו שתיהן צריכות חליצה (יבמות יט א, וראה שם כח א).

בשבועת העדות

השביע לשני עדים שיעידו לו, וכפרו בזה אחר זה, הראשון חייב והשני פטור; כפרו שניהם כאחד, לר' יוסי הגלילי שאפשר לצמצם - שניהם חייבים, ולחכמים שאי אפשר לצמצם - אינם חייבים אלא מפני שתוך-כדי-דיבור (ראה ערכו) כדיבור (שבועות לב א).

בידי אדם כשלא נתכוון לדייק

אפילו מעשה שנעשה על ידי בני אדם אלא שלא נתכונו לדייק, הרי זה כבידי שמים, כגון גט שזרק הבעל לאשתו בתוך ארבע אמות שלו ושלה ובאו שניהם בבת אחת, שהיא מגורשת ואינה מגורשת, ואמרו שאי אפשר לצמצם (גיטין עח א, וראה ערך גרושין), שלא נתכונו לבוא בבת אחת, והרי זה כבידי שמים (תוספות חולין כח ב ד"ה לפי, וראה תוספות בכורות יז ב ד"ה אפשר).

הלכה שבידי שמים אי אפשר לצמצם (תוספות ערובין ו א ד"ה וספק, ובכורות יז ב ד"ה אפשר. וראה רמב"ם בכורות ה א, וטוש"ע יורה דעה שיח א. וראה רש"י יבמות לד א ד"ה ומתוך).

בידי אדם

אף בידי אדם שמקפידים בכך ומתכוונים לצמצם איזה דבר או מידה בדיוק, נחלקו תנאים אם אפשר או אי אפשר לצמצם:

חלל בין שתי עיירות

חלל שנמצא מכוון בין שתי עיירות, ר' אליעזר אומר שתיהן מביאות שתי עגלות (ראה ערך עגלה ערופה), וחכמים אומרים יביאו עגלה אחת בשותפות, ויעשו תנאי: אם אתם קרובים ממנו, חלקנו מחול לכם, ואם אנחנו קרובים מכם, חלקכם יהא שלנו, לפי שסוברים שאפילו בידי אדם אי אפשר לצמצם (בכורות יח א), ואפילו לדעת המפרשים שאי אפשר לברר בדיוק, אבל במציאות אפשר שהיו שתיהן שוות (ראה לעיל דעת התוספות), מכל מקום אין מביאות שתי עגלות מספק, לפי שהוא דבר בלתי שכיח, ואין לנו לתלות מספק שאירע שהיה מכוון בצמצום בין שתי העיירות בשוה (תוספות בכורות יז ב ד"ה אפשר).

מחלוקת ראשונים להלכה

להלכה נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שבידי אדם אפשר לצמצם (תוספות בכורות יז ב ד"ה אפשר, וערובין ה ב ד"ה וספק ועוד), לפיכך:

במחיצות שבת - אם היה פרוץ כעומד - מותר (ערובין טו ב), ואפילו לדעת הסובר שפרוץ כעומד אסור הרי זה מפני שכך נמסר הדין שיהא העומד מרובה על הפרוץ, ולא מפני שאי אפשר לצמצם (ראה שם בגמ' ותוספות).

בשחיטה - אם שחט הסימנים מחצה על מחצה, מחצה שחוט ומחצה אינו שחוט, נחלקו אמוראים אם דינו כרוב או לא (חולין כח ב), אבל לא אמרו שאי אפשר לצמצם, לפי שבידי אדם אפשר לצמצם (תוספות שם ד"ה לפי).

  • ויש אומרים שהלכה שאף בידי אדם אי אפשר לצמצם (תוספות שם, בשם ה"ר שמעון; רמב"ם רוצח ט ח), והמחלוקת של האמוראים בפרוץ כעומד ובשחיטת מחצה על מחצה הוא מפני שאם די במחצה הרי כשנדמה לנו שהם שוים יש כאן ספק-ספיקא להיתר: שמא יש כאן רוב קיים או רוב שחוט, ואפילו אם הם שוים די במחצה (תוספות שם)[2].

צימצום בשיעורים שנתנו במצוות

בשיעורים שנתנה התורה במצוות ידועות, כגון מידות כלי המקדש ומידת המזבח, אף על פי שאי אפשר לצמצם, מכל מקום אין אנו חוששים לכך, ועושים המידה כפי הנראה לעינינו, לפי שכך היא המצוה שנעשה המידה כפי שאנו יכולים לעשות (בכורות יז ב).

וכן מה שאמרו חכמים שתחום שבת של אדם הוא אלפים אמה לכל רוח מרובעות כטבלא מרובעת (משנה ערובין מט ב), אף על פי שאי אפשר לעשות המרובע בצמצום ובדיוק, מכל מקום די לנו שיראה כמרובע "כפי יכולת האדם, כמו הלוחות המרובעות שהכונה בהם הריבוע כפי היכולת" (פירוש המשניות לרמב"ם שם).

וכן כתבו האחרונים בתפילין שהלכה למשה מסיני שיהיו מרובעות (מנחות לה א. וראה ערך תפילין), שאי אפשר לצמצם בדיוק הריבוע, אלא שהציווי הוא לעשות כפי שאנו יכולים לעשות (מעדני יום טוב מנחות הלכות קטנות סי' ט אות מ; ערוך השלחן אורח חיים לב עה).

הערות שוליים

  1. א, טור תפו.
  2. וראה רש"י זבחים לח ב ד"ה מאי לאו, ושם עג ב ד"ה ובבת אחת, ורשב"ם בבא בתרא פט א ד"ה לא יאמר, ור"ש כלים ה ז. וראה בית האוצר א כלל קצו.