מיקרופדיה תלמודית:אנוסים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - מומרים מחמת אונס המלכות[2]

האנוסים שנשארו בארצותם, אם הם מתנהגים בכשרות בינם לבין עצמם, ואין בידם להימלט למקום שיוכלו לעבוד את ה' בגלוי, כישראלים גמורים הם לכל דבריהם, שהרי מי שנאנס לעבוד עבודה זרה, אף על פי שמחויב למסור נפשו למיתה ולא לעבור, מכל מקום אם עבר ולא נהרג הרי הוא אנוס ופטור מעונש, בין בידי אדם ובין בידי שמים (הריב"ש ד).

שחיטתם ויינם

לפיכך: שחיטתם כשרה, ואינם אוסרים את היין במגעם (הריב"ש שם, על פי תשובת הרשב"א; שו"ע יורה דעה קיט יב), אלא שהיין שבידם אסור, שאפילו הטובים שבהם אינם יכולים להיזהר ממגע גוי ביינם, וכיון שהם חשודים לאותו דבר - אין נאמנים עליו בשל עצמם, אבל נאמנים על של אחרים (הריב"ש שם; תשב"ץ ח"א סג,סו וח"ג שיב; שו"ע יו"ד קכד ט), וכשרים הם לעדות (הריב"ש שם; המבי"ט ח"א קע; רמ"א אבן העזר מב ה).

עברו עברה ברצון שלא במקום סכנה

עברו ברצון על אחת מהעברות, שלא במקום וזמן של סכנה:

  • אם העברה היא עבודה זרה או חילול שבת בפרהסיא, הרי הם כגוים גמורים (הריב"ש יא; רמ"א יו"ד שם).
  • ואם העברה היא משאר איסורים, אף על פי שאינם כמומרים לכל התורה, מכל מקום דינם כמומר-לאותו-דבר, ואף על פי שתחילת השמד היה באונס, כיון שעוברים אחר כך ברצון, דינם כמזיד (הריב"ש שם; רמ"א שם).

כשיכלו לברוח

במה דברים אמורים, כשלא יכלו למלט נפשם ולברוח, אבל מי שיכול להימלט ולא עשה כן, הרי הוא עובד עבודה זרה במזיד (רמב"ם יסודי התורה ה ד).

ומכל מקום אם נתעכבו למען הביא את בני ביתם, עומדים בחזקת כשרותם, כיון שחושבים לעשות מצוה שלא יטמעו בניהם בין הגוים (הריב"ש שם).

ואפילו שהמלכות נותנת רשות לצאת מן המקום, וחוששים שאינה אלא תחבולה וערמה לנסותם אם הם מומרים באונס או ברצון, ואם יברחו יהרגום, אין להאשים את הנמנעים לצאת (תשב"ץ ח"א סג).

אבל אם משתהים במקומם מחמת אונס ממון שלא יגזלו מהם, הרי הם כעובדים עבודה זרה במזיד (תשב"ץ שם)[3].

כשעניים ברחו ועשירים נשארו

לפיכך אם ראינו אנוסים, שהרבה מהם עשירים, ועניים ברחו ונמלטו על נפשם, יצאו מחזקת כשרותם, וצריכים חקירת חכם אם הם מתנהגים בכשרות בינם לבין עצמם, ושאין בידם לצאת ולהימלט אל מקום שיוכלו לעבוד את ה' בלי פחד (הריב"ש ד), והם פסולים לעדות, לפי שהוחזקו שעוברים עברות לתיאבון גם שלא במקום סכנה (תשב"ץ ח"ג מז; מהריב"ל ח"ג מה; רד"ך כ ב), והם כעובדי עבודה זרה במזיד (כן משמע בשו"ת מהרשד"ם אה"ע י)[4].

ויש שחלקו וכתבו שלא יצאו כלל מחזקת כשרותם, כיון שתחילתם הוכיחה שאנוסים הם - נעמידם על חזקתם עד שנראה אותם עוברים על דת שלא במקום סכנה, ואנו תולים שלא נמלטו מחמת אונס, ולא אמרו שהוא "ככלב שב על קיאו, ונקרא עובד עבודה זרה במזיד" (לשון הרמב"ם ביסודי התורה ה ד) אלא לענין דין שמים בלבד, שהוא "נטרד מן העולם הבא ויורד לגיהנם" (לשון הרמב"ם שם), שיודע מחשבות ותוכן לבות יודע שלא היה אנוס, אבל בדיני אדם יש להעמיד על החזקה ולומר שהיו אנוסים במה שלא יצאו מהמקום (תשב"ץ ח"א סי' סג)[5].

ביוחסין ואישות

החזקה כישראל

האנוס הוא כישראל גמור לגיטין ולקדושין (ריב"ש א), ואין חוששים שמא אמו גויה, שהאנוסים נזהרים מלהתחתן בגוים, ואין חוששים למיעוט, שכל-דפריש-מרובא-פריש [ראה ערכו] (יכין ובועז ח"ב לא; בית יוסף אה"ע ג ג, בשם תשובת הרשב"ש).

החזקה ככהן

אם יעיד אחד מן האנוסים שאחד מהם מוחזק בכהונה, מעלים אותו לקרות בתורה ראשון, ואין חוששים שמא אמו גויה (שם; שו"ע שם ג), ואפילו הבנים שנולדו לכהן אנוס בשעת המרתו, אם שמר דת בצנעא, הרי הם בחזקת קדושתו של אהרן כשאר כהנים, בין לקריאת התורה ראשון, ובין לאכילת קדשי-הגבול, ובין לנשיאת כפים, ובין לאסור להם נשים האסורות לכהונה, וכיוצא (מים עמוקים ג).

בדורות מאוחרים

במה דברים אמורים לענין הדור הראשון, כשלא נטמעו בין הגוים, אבל בדורות מאוחרים יותר נחלקו הפוסקים:

  • יש אומרים שלענין גיטין וקדושין ויבום וחליצה, לא הדור הראשון בלבד הוא בכלל ישראל, אלא אפילו עד כמה דורות ישראל הם (יכין ובועז ח"ב לח; מים עמוקים לא; שו"ת מהריטץ החדשות קז,קמח).
  • ויש אומרים שאותם האנוסים שהורתם ולידתם שלא בקדושה הם כגויים גמורים לאישות, ואין קדושיהם תופסים בבת ישראל, ואינם זוקקים ליבום, ואם אחד מהאנוסים בא על אשת חברו - אין הולד ממזר, ואם יתגייר הוא מותר לבוא בקהל (כן משמע בכנסת הגדולה אה"ע ד הגהות טור ס"ק כט)[6].

שני טעמים נאמרו לדעה זו:

  • מפני שאלה שנשתקעו שם בזרותם יותר ממאה שנה, רובם ככולם איסורי תורה נעשה להם כהיתר ונכשלו בנשים נכריות, ולכן אין בניהם בחזקת ישראל עד שיודע לנו באמותיהם אם מבנות ישראל הן (מהרי"ט אה"ע יח).
  • מפני שהם בחזקת מומרים לעבודה זרה במזיד, שיש סוברים שאינם בכלל גיטין וקדושין (כן משמע במהרשד"ם אה"ע י).

אף לענין זיקת נשותיהם לחליצה נחלקו:

  • יש אומרים שאם נתקדשה בפני עדים כשרים ומת האנוס, אין להתירה בלי חליצה (מהרי"ק פה; ר"י בן חביב בשו"ת הרא"מ מז).
  • ויש אומרים שמותר לנשים להינשא ללא חליצה (רא"מ שם; ר"מ קפסלי בשו"ת בנימין זאב עה)[7].

בדיני ממונות

ירושה

אנוסים שאפשר היה להם לברוח ולא ברחו, קנסו אותם שלא יירשו נכסי מורישיהם ישראלים, כשם שקנסו למומר מרצונו, ואם יש בן אחר שעומד ביהדות, תינתן הירושה לו, ואם אין בן ויש יורש אחר, כגון בת או אח או אחות, נותנים לאותו יורש (מהרשד"ם חושן משפט שטו; לחם רב רכ).

ואם כל יורשיו בגיות, יהיו הנכסים מונחים ביד בית דין, עד שיבוא להם יורש (תומת ישרים צא).

וכל יורש אנוס שקדם וחזר בתשובה, הוא מפקיע את זכות שאר היורשים, וכל הקודם זכה (מהרש"ך ח"א קלז).

מקח וממכר

מנהג שנהגו האנוסים במקח וממכר בהיותם בגיות, ואחר כך חזרו ליהדות, הולכים אחר מה שנהגו בעבר, ומה שעשו קיים (כנסת הגדולה חו"מ קסא, תורת המנהגות נ).

תנאי נישואין

ולענין מנהגי נדוניות וכתובות שנהגו בשעת גיות, נחלקו אחרונים:

  • יש אומרים שדינו כמקח וממכר, וכל מנהגי נדוניות וכתובות שלהם קיימים (מהרשד"ם חו"מ שכז; המבי"ט באבקת רוכל פ), אלא אם כן עשו אחר כך נשואים חדשים כדת משה וישראל, שאז מה שעשו קודם בנימוסיהם בטל (מהרשד"ם שם).
  • ויש אומרים שהתנאים של האנוסים והאנוסות בשעת נשואין בנימוסיהם, אין להם קיום כלל, שכיון שנשואין אין כאן - תנאי נשואין אין כאן (אבקת רוכל פ).

חלוקת ירושה

ירושה שנתחלקה על ידי האנוסים שלא על פי דין תורה, החלוקה בטלה, ואפילו אם כבר זכה כל אחד בחלקו, חוזרים ונותנים לכל אחד את חלקו המגיע לו על פי דין תורה (מהריב"ל בעדות ביעקב קצה ב; כנסת הגדולה שם), והוא הדין במתנת שכיב מרע (כנסת הגדולה שם).

חזרתם בתשובה

חיוב טבילה

אנוס שבא לחזור בתשובה אין צריך טבילה, שאין לאנוסים דין גרים, ואין הטבילה מעכבת אלא בגר (רשב"ש פט; יכין ובועז ג; שו"ת רבי אליהו מזרחי לב; שו"ת הרדב"ז ח"ג תתנח), ואפילו בניהם שנולדו להם בהיותם אנוסים, אינם צריכים טבילה מן הדין, אלא שמכל מקום כיון שיוצא מטומאת גוי לטהרת ישראל, צריך טבילת טהרה כטבילת יום הכפורים, שאינו גרוע מבעלי תשובה (שו"ת הרדב"ז שם).

חיוב מלקות

יש שהצריכו לאנוסים החוזרים מלקות על העברות שעברו בגיותם (חכמי צפת בקונטרס הסמיכה בסוף שו"ת מהרלב"ח); ויש אומרים שאינם צריכים מלקות, שהתשובה היא העיקר, ועוד שהרי בלי התראה אין חיוב מלקות (מהרלב"ח שם).

כשחוזר בתשובה מחמת אהבת אשה

אנוס הבא לחזור בתשובה מחמת אהבת אשה בת ישראל אין דוחים אותו, אף על פי שגוי הבא להתגייר מחמת כן אין מקבלים אותו (רשב"ש שסח).

כשלא נימול

אנוס שנמלט מארצו אבל לא נימול עדיין מחמת עצלות, מונעים ממנו מלהשתמש בכל דבר של קדושה בבית הכנסת עד שימול, ונחלקו חכמי ליוורנו כשלא נימול מחמת ממונו הנמצא בידי גוים במקום שיצא משם ורוצה לשוב לשם להצילו, אם מונעים ממנו דברים שבקדושה (שו"ת מים רבים יו"ד נא-נג)[8].

הערות שוליים

  1. ב, עמ' סג1-סה1.
  2. הדיונים ההלכתיים מתייחסים לאנוסים בספרד ובפורטוגל. המדובר בגזרות שהחלו בשנת קנ"א (1391 למניינם) , והגיעו לשיאם בגירוש ספרד בשנת רנ"ב (1492 למניינם) . השליטים הנוצרים הכריחו את היהודים להמיר דתם, חלק מהיהודים ברחו מספרד לפורטוגל ואחר כך למדינות אירופה אחרות, וחלק נותרו בספרד ושמרו בסתר על יהדותם והם הנקראים אנוסים, או נוצרים חדשים, או מרנוס.
  3. ויש מי שכתב שאם לא ברחו מחמת הנאת ממון, אינם אלא כמומרים לתיאבון (רד"ך ל כ) , וחזר בו וכתב שהם כעובדי עבודה זרה במזיד (שם כד ב) .
  4. ויש מי שכתב שלא יצאו כלל מחזקת כשרותם, כיון שתחילתם הוכיחה שאנוסים הם - נעמידם על חזקתם עד שנראה אותם עוברים על דת שלא במקום סכנה (תשב"ץ ח"א סג) , אך במקום אחר כתב שהם פסולים לעדות (שם ח"ג מז) .
  5. וצריך עיון מח"ג סי' מז שפסלם לעדות.
  6. ויש שמחלקים, שאם קידשו בפני עדים אחרים, לא אנוסים, קדושיהם קדושין, ואם גם העדים היו אנוסים, אין קדושיהם כלום, שכולם פסולי עדות הם (לקט הקמח [חאגיז] קיג ב, ומהרשד"ם שם, בשם הסכמת חכמי שאלוניקי) , אלא שאם קידש קודם בפני אנוסים, ואחר כך נתייחדו זה לזה כדרך הנשואים, ויש בעיר עדים כשרים, שיש לומר שלא נתייחדו לשם זנות אלא לשם קדושין, והם הם עדי יחוד, הם הם עדי ביאה (תשב"ץ שם) .
  7. ובימינו דנו רבני דורנו באנוסים מברית המועצות לשעבר ומקומות אחרים שלא קיימו תורה ומצוות במשך כמה דורות – ראה הרב ע. יוסף, תורה שבעל פה לב תשנ"א עמ' יא ואילך; הרב ש. רפאל, שם עמ' נ ואילך.
  8. לסקירה הלכתית מקפת על אנוסי ספרד ופורטוגל ראה ש. אסף, באהלי יעקב תש"ג עמ' 145 – 180.