מיקרופדיה תלמודית:דם המת

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרה[1] - דם שיצא מן המת, בתורת האב הטומאה

טומאתו ושיעורו

טומאתו

דם המת - שיצא ממנו לאחר מיתה - מטמא כמת, במגע ובמשא ובאהל (אהלות ב א-ב; רמב"ם טומאת מת ב יב), והוא אחד מאבות הטומאה שיש במת (פירוש המשניות לרמב"ם, הקדמה לסדר טהרות).

מספר לימודים בדבר:

  • נאמר: הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם (במדבר יט יג), ונפש הוא הדם (רבי ישמעאל בחולין עב א; רמב"ם שם), שנאמר: כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ (דברים יב כג. רמב"ם שם).
  • נאמר: וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא (ויקרא כא יא. רבי עקיבא שם).
  • נאמר בטהרה מטומאת מת: אוֹ בַמֵּת (במדבר יט יח), ו"או" מרבה הדם (ספרי זוטא שם יא).

שיעורו

בשיעור דם המת לטומאה נחלקו תנאים:

  • יש אומרים שהוא בחצי לוג (רבי אליעזר בשם מקצת זקנים הראשונים בנזיר נג א).
  • ויש אומרים שהוא ברביעית (ראה ערכו. סתם משנה אהלות שם ב; רבי אליעזר בשם מקצת זקנים הראשונים ובשם בית דין שלאחריהם בנזיר שם), וכן הלכה (רמב"ם שם).

חסרה הרביעית - אפילו כל שהוא (רמב"ם שם ג טו) - טהורה (אהלות ב ה; רמב"ם שם).

שיעור זה הוא הלכה למשה מסיני, כמו כל השיעורים (ראה ערך שעורים)[2], ומכל מקום נתנו בו חכמים טעמים (פירוש המשניות לרמב"ם אהלות ב ב):

  • יש שנתנו לו טעם, שהרי למדנו טומאת דם המת מנפש (ראה לעיל), ואיזהו נפש של אדם הוי אומר זו רביעית דם (חולין שם, לדעת רבי ישמעאל), שרביעית הלוג דם חיי האדם תלויים בו, שבכך הוא מתקיים (רש"י שם ד"ה רביעית; כן משמע מרש"י שם ד"ה מת, בדעת רבי עקיבא).
  • ויש שנתנו לו טעם, שלדעתם רביעית תחילת דמו של קטן (אבא שאול בתוספתא אהלות (צוקרמאנדל) ג ב, לפי ר"ש אהלות ב ב; כן משמע מפירוש המשניות לרמב"ם שם), שכל עובר בתחילת ברייתו יש בו רביעית דם (תוספתא כלים (וילנא) בבא קמא א ג; ר"ש שם).

דם קטן

בדם הקטן - שבכל דמו אין רביעית - נחלקו תנאים:

  • יש אומרים שאם אין בו רביעית אינו מטמא, ואפילו יצא כל דמו (חכמים באהלות ב ב), וכן הלכה (רמב"ם טומאת מת ג יד).
  • ויש אומרים שאם יצא כולו - מטמא (רבי עקיבא שם), וכמו שמטמא רוב בנינו ורוב מנינו של מת, אפילו לא יהיה בו השיעור המוגבל לעצמות, כך מטמא כל דמו אפילו לא יהיה בו שיעור הדם (פירוש המשניות לרמב"ם שם, על פי התוספתא אהלות (צוקרמאנדל) ג ב).

כבד

הכבד שנימוח מטמא ברביעית (בכורות נה א; רמב"ם שם) בתורת דם המת (רש"י שם ד"ה ברביעית), מפני שהוא כדם נקפה (רמב"ם שם), ועיקר הדם הוא הכבד (גמ' שם, ורש"י ד"ה זכרותא).

שאר משקים היוצאים מן המת

כל משקה היוצא מן המת טהור חוץ מדמו, וכל מראה אדמומית שבו מטמא באהל (תוספתא אהלות (צוקרמאנדל) ד ט, ומכשירין (צוקרמאנדל) ג טו; חולין פז ב; רמב"ם שם ג יג), ואפילו תמצית הדם כל זמן שיש בו אדמומית מטמאה באהל (רמב"ם שם ב יב, על פי הגמ' שם), שאף המים שהם מן הדם עצמו כשהוא נקרש, שיש סביבותיו צלול כמים, ואם יש בהם מראית דם מטמא (רש"י שם ד"ה בצללתא וד"ה ומטמא), והוא שיש בו רביעית (גמ' שם), היינו רביעית מן הדם הגמור (רש"י שם ד"ה והוא דאיכא; תוספות שם ד"ה והוא), שאף על פי שכולו דם, אינו מטמא באהל עד שיהא בו רביעית דם גמור (תוספות שם)[3].

כשנחלק הדם והכניסו לאוהל

בכל טומאות המת שנחלקו והכניסן בתוך הבית - האהל מצרפן (ראה ערך טומאת מת. אהלות ג א), ומכל מקום בדם נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שדינו כשאר טומאות, שאין חלוקתו מטהרתו (ר"ש וברטנורא שם ג ג).
  • ויש אומרים שברביעית הדם חלוקתו מטהרתו, שרביעית דם נקרא נפש, ואינו נפש אלא אם כן הוא מחובר (ראב"ד טומאת מת ד יג, על פי תוספתא אהלות (צוקרמאנדל) ד ד).

כשנשפך באויר

רביעית דם שנשפך באויר, אם היה המקום שיפוע במדרון, והאהיל על מקצתו - אדם (ברטנורא אהלות ג ג) או בית (תוספות יום טוב שם) - טהור (משנה שם).

היה הדם קרוש, או שהיה במקום אשבורן - כמו גומא - אפילו לא האהיל אלא על מקצתו - טמא (משנה שם; רמב"ם שם ד יג)[4].

משני מתים

ברביעית דם שיצאה משני מתים, נחלקו תנאים:

  • יש מטמאים (רבי עקיבא באהלות ב ב, ובחולין עב א), שנאמר: וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא (ויקרא כא יא) - שתי נפשות ושיעור אחד (רבי עקיבא בחולין שם), שנפשות משמע שתים, ומת משמע דבר שמיתה באה על ידו, והיינו רביעית (רש"י שם ד"ה נפשות וד"ה מת)[5].
  • ויש מטהרים, שלדעתם רביעית דם מטמאה דוקא ממת אחד (כן משמע מתנא קמא אהלות שם; כן משמע מרבי ישמעאל חולין שם; רבנן בסנהדרין ד א), אבל שיעור אחד משני מתים אינו מטמא, שהרי כתוב נפשת בלי וי"ו (סנהדרין שם), ומשמע השיעור מאדם אחד (רש"י שם ד"ה שתי נפשות), ואף על פי שטומאתו ושיעורו שוים, מכל מקום אינם מצטרפים, לפי שמיעטה התורה ואמרה נפשת חסר להורות דוקא מאדם אחד (תוספות שם ד"ה מנין), וכן הלכה (רמב"ם טומאת מת ד א)[6].

בנזיר

אף על פי שהדם מן המת מטמא בשיעור רביעית (ראה לעיל), בתגלחת נזיר נחלקו תנאים:

  • יש אומרים שאף הוא ברביעית, וכל נזיר הנטמא ברביעית דם מת (ראה ערך נזיר טמא) מגלח עליו (רבי אליעזר בשם מקצת זקנים הראשונים בנזיר נג א; רבי עקיבא במשנה נזיר נו ב).
  • ויש אומרים - שהלכה למשה מסיני (תוספות שם מט ב ד"ה ועל, החמישי; קרית ספר נזירות ז, וטומאת מת ב) - שנשתנה משיעור טומאת מת (רבי אליעזר בשם בית דין שלאחריהם שם נג א), ואינו מגלח אלא על חצי לוג (סתם משנה בנזיר שם; רבי אליעזר בשם מקצת זקנים הראשונים ובשם בית דין שלאחריהם שם נג א), וכן הלכה (רמב"ם נזירות ז ב, וטומאת מת ג ג), ולפיכך על רביעית דם, אף על פי שהוא טמא טומאת שבעה ומזה בשלישי ושביעי - אינו מגלח (רמב"ם נזירות שם ו-ז)[7].

הערות שוליים

  1. ז, טור' תסו-תעא.
  2. ויש אומרים ששיעור זה הינו מדרבנן (תוספות ברכות יט ב ד"ה מדלגין, בתירוץ השני; רמב"ם טומאת מת ג ג).
  3. ויש שפירש בדעת אחד הראשונים שמטמא באהל אף על מי הדם בלבד כשיש בהם רביעית (תורת חיים שם, בדעת הרמב"ם שם).
  4. על רביעית דם שנבלע בבגד וכיוצא, ראה ערך טֻמאה בלועה: בשאר דברים; על רביעית דם שיצא מקצתו מחיים ומקצתו לאחר מיתה, ראה ערך דם תבוסה; על דם המת בתורת משקה לענין הכשר, ראה ערך דם (משקה): דם מת נבלה ושרץ.
  5. ויש שפירשו שאין הכתוב בא לדעה זו אלא ללמד על עיקר דין של רביעית דם המת שמטמא, שאילו ידענו טומאת רביעית דם ממקום אחר שוב לא היינו צריכים לרבות דם שני מתים שאף הוא טמא, שכלל הוא שכל טומאתו ושיעורו שוה מצטרפים זה עם זה, אם אין שם מיעוט מיוחד (תוספות סנהדרין ד א ד"ה מנין).
  6. ויש הסוברים שלא בזה נחלקו, אלא הכל מודים ברביעית דם שפירשה משני מתים שהיא טהורה, ולא נחלקו אלא על רביעית דם שפירשה משתי רביעיות משני מתים, שלדעה הראשונה טמאה ולשניה טהורה (רבי יהודה בתוספתא אהלות (צוקרמאנדל) ג א); ויש הסוברים שהכל מודים ברביעית דם שפירשה משתי רביעיות משני מתים שהיא טמאה, ולא נחלקו אלא על רביעית דם שפירשה משני מתים, לדעה הראשונה טמאה ולשני טהורה (רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון שם).
  7. ויש מהראשונים המחלק: על רביעית דם במגע ובמשא אינו מגלח, אבל על טומאת אהל מגלח, שבכתוב נאמר לשון ביאה, שהוא טומאת אהל (ראב"ד טומאת מת ג ג).