מיקרופדיה תלמודית:זכירת מעמד הר סיני

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - מצות זכירת מתן תורה בהר סיני

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב (דברים ד ט-י). ונחלקו ראשונים ואחרונים בביאור הכתוב:

  • יש מפרשים שהוא ציווי שלא לשכוח מעמד הר סיני, ולא להסיר אותו מדעתנו, אבל יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים (רמב"ן עה"ת שם ט, ובהוספותיו לספר המצוות מצות לא תשה ב), ונמנה ציווי זה במנין הלאוין במנין המצוות (הלכות גדולות, הקדמה, לאוין קע; רמב"ן שם ושם), שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא, ולא נסירו מלבנו לעולם (רמב"ן עה"ת שם)[2].
  • יש מפרשים עוד שמצות עשה היא שנודיע לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראייה ובשמיעה (רמב"ן שם).
  • יש מפרשים עוד שמצות עשה - מן התורה (שלחן ערוך הרב או"ח ס ד) - היא לזכור את מעמד הר סיני (מגן אברהם שם סק"ב, בשם כוונות וכתבים) בלב (קרן אורה ברכות ג א, בדעת הרמב"ם; ערוך השלחן שם ה), שהרי לא נאמר שיש חיוב לזכור, אלא שאין לשכוח (ערוך השלחן שם), ולכן אין למנות אותה במנין המצוות (קרן אורה ברכות ג א). ולקיים המצוה כתבו הפוסקים בשם המקובלים, שכשיאמר בברכת אהבת עולם בשחרית "ובנו בחרת" יזכור - בלבו (סידור היעב"ץ, סוף ברכת אהבה רבה) - מתן תורה, וכשיאמר "וקרבתנו" יזכור מעמד הר סיני (מגן אברהם ס סק"ב, בשם כוונות וכתבים).
  • ויש מפרשים שאין כאן כלל מצוה למנות במנין המצוות (רמב"ם; סמ"ג; חינוך), שאין הכתוב "והודעתם לבניך ולבני בניך" מדבר על מעמד הר סיני, אלא בא כציווי ללמד התורה לבנים ולבני הבנים (מגילת אסתר שם, בדעת הרמב"ם).

טעם המצוה

בטעם המצוה ביארו ראשונים, שאם היו דברי תורה באים אצלנו מפי הנביא בלבד, אף על פי שנתאמתה אצלנו נבואתו באותות ובמופתים, אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצונו בהיפך מן התורה, ויתן לנו אות או מופת, יכנס ספק בלבנו על זה, אבל כשהגיעה אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות, אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מסתפק, ולא יועילהו אות ולא יצילהו מופת, כי אנחנו היודעים ועדים בשקרותו (רמב"ן שם ושם).

זמנה

לדעה שהיא מצוה נחלקו הדעות בזמנה:

  • יש אומרים שאיסור זה שלא לשכוח הוא בכל יום (כן משמע מהרמב"ן שם ושם; ספר חרדים מל"ת מן התורה א ח-ט), ואנו מקיימים אותו בכל עת ובכל שעה בקיום התורה והמצוה (ערוך השלחן או"ח ס ה)[3].
  • ויש אומרים שאין החיוב אלא לזוכרו פעם אחת בשנה (מחצית השקל שם סק"ב, בדעת המגן אברהם), ולא תיקנו לזכירה זו קריאה מיוחדת בשבת כשם שתיקנו לזכירת-מעשה-עמלק (ראה ערכו), לפי שיש לנו חג עצרת על כך (מגן אברהם שם).

הערות שוליים

  1. יב, טורים ריב-ריג.
  2. ויש מהאחרונים המחלק מצוה זו לשניים: עיקר המצוה הוא שלא לשכוח מעמד הר סיני, וענף המצוה הוא שיהיו עינינו ולבנו שם כל הימים (כן משמע מספר חרדים מל"ת מן התורה א ח-ט).
  3. על המנהג לומר בכל יום לאחר תפילת שחרית הפסוקים של זכירת מעמד הר סיני, ראה ערך זכירות.