מיקרופדיה תלמודית:חיבי מלקיות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - העוברים עבירה שעונשה במזיד הוא מלקות

גדרם וחיובם

העוברים על אחת ממצוות לא תעשה האמורות בתורה, חייבים מלקות (ראה מכות יג א ורמב"ם סנהדרין יח א, יט ד), והם הנקראים חייבי מלקיות (ראה כתובות לה א, ובבא קמא פו ב, וסנהדרין לג ב). למדים חיוב מלקות מהכתוב: וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ (דברים כה א - ג, ספרי תצא רפו. וראה מכות יג ב).

גדרם

  • כשם שהאיש לוקה, כך האשה לוקה (ראה מכות כב ב, ורמב"ם איסורי ביאה א ח, יג).
  • קטן וקטנה אינם לוקים (ראה קדושין סג ב, ורמב"ם אישות ב כג, וראה ערך קטן).
  • שכור שלא הגיע לשכרותו של לוט, שעבר עבירה שיש בה מלקות, מלקים אותו (עירובין סה א), אבל הגיע לשכרותו של לוט אינו חייב (רמב"ם נזירות א יב, וראה ערך שכור).
  • בסומא (ראה ערכו) נחלקו תנאים (בבא קמא פו א,ב, ותוס' ד"ה חייבי). הלכה שחייב (ים של שלמה ב"ק ח כ).

חיובם

אינו חייב מלקות אלא כשעבר העבירה במזיד והתרו בו (ראה רמב"ם איסורי ביאה א ג, ה וסנהדרין טז ד. וראה ערך התראה); ועל פי שני עדים (רמב"ם איסורי ביאה א ז וסנהדרין טז ד), אבל על פי עד אחד אין מלקים (ירושלמי סוטה ו ב; רמב"ם סנהדרין טז ו).

חייבי מלקיות שעבר עליהם יום-הכפורים (ראה ערכו) - חייבים (כריתות כו א).

מהראשונים יש שמנו מנין כל הלוקים להלכה מאתים ושבעה, ונתנו להם גימטריא: ילקו זדים (רמב"ם סנהדרין יט ד).

בפרקים הבאים נמנו רוב הלאוים שחייבים עליהם מלקות.

בעבודה זרה

  • העושה צלם לעבודה-זרה (ראה ערכו) לוקה (ירושלמי עבודה זרה ד ד; רמב"ם עבודה זרה ג ט).
  • הנפנה להתעסק בענייני אלילים, איך עבודתם, ומה מעשיהם ומשפטיהם (ראה ערך עבודה זרה) לוקה (עירובין יז ב; רמב"ם עבודה זרה ב ג).
  • המקים מצבה (ראה ערכו), אפילו לשמים, לוקה (רמב"ם עבודה זרה ו ו).
  • המשתחוה לשמים על אבן רצפה העשויה להשתחואה (ראה ערך אבן - משכית), לוקה (רמב"ם עבודה זרה ו ו).
  • הנודר בשם עבודה זרה והנשבע בשמה, לוקה (סנהדרין סג א; רמב"ם עבודה זרה ה י,יא); ויש סוברים שאין לוקים על לאו זה (ראב"ד בהשגות שם יא).
  • הנהנה מעבודה זרה, לוקה שתים (רמב"ם עבודה זרה ז ב). וכן הנהנה מנוי-עבודה-זרה (ראה ערכו), לוקה (רמב"ם עבודה זרה ח ז).
  • הנהנה מדבר שהקריבוהו לפני עבודה זרה (ראה ערך תקרובת עבודה זרה), וממשמשי עבודה זרה (ראה ערך משמשי עבודה זרה), לוקה (רמב"ם עבודה זרה ז ב, ראה רמב"ם מאכלות אסורות יא א,ב).
  • הבונה עיר הנדחת (ראה ערכו) לוקה (משנה סנהדרין קיא ב; רמב"ם עבודה זרה ד ח).
  • הנהנה מעיר הנדחת לוקה (רמב"ם עבודה זרה ד ז).
  • העושה כחוקות הגויים, לוקה (רמב"ם עבודה זרה יג א; טור יו"ד קעח); ויש סוברים שאינו לוקה (ראה בית יוסף יו"ד קעח בשם הרמב"ם).
  • המגיד עתידות על פי קסמים (ראה ערך קוסם), והאומר לחשים על דעת לחבר בכך חיות (ראה ערך חובר חבר) - אם עשה מעשה, לוקה (רמב"ם עבודה זרה יא ז,י; טור יו"ד קעט בשם הרמב"ם).
  • השואל אוב (ראה ערכו) או ידעוני (ראה ערכו) לוקה (משנה סנהדרין סה א; רמב"ם עבודה זרה יא יד).
  • השואל עתידות מן המתים (ראה ערך דורש אל המתים) לוקה (רמב"ם עבודה זרה יא יג)[2].
  • האומר הואיל ונפלה פיתי מפי, איני הולך למקום פלוני, וכיוצא (ראה ערך מנחש) - אם עשה מעשה מפני הניחוש לוקה (סנהדרין סו א; רמב"ם עבודה זרה יא ד).
  • המעונן, והוא העושה מעשה מפני האיצטגנינות, וכן האוחז את העינים (ראה ערכים: אחיזת עינים, אצטגנינות, מעונן) לוקה (רמב"ם שם ט); ויש מהראשונים סוברים שהאוחז עינים אינו לוקה, לפי שאין בו מעשה (סמ"ג לאוין נג; טור יו"ד קעט).

במקדש וקדשיו

  • הנוטע אילן במקדש, לוקה (רמב"ם ע"ז ו ט, ראה ערך עזרה).
  • הנותץ אבן אחת מן ההיכל, או מן האולם, או מן המזבח, לוקה (רמב"ם בית הבחירה ב יז, וראה ערך אבני היכל ועזרות: נתיצתן), ובכלל זה השורף עצי הקדש (פסחים מח א. רמב"ם יסודי התורה ו ז).
  • המוחק שם מן השמות הקדושים (שבת קכ ב; רמב"ם שם א. וראה ערך מחיקת השם) לוקה.
  • המקרע בגדי-כהונה (ראה ערכו), לוקה (יומא עב א; רמב"ם כלי המקדש ט ג, ראה ערך בגדי כהונה).
  • המסיר בדי הארון (ראה ערכו) לוקה (יומא שם ומכות כב א; רמב"ם כלי המקדש ב יג, וראה ערך ארון).
  • המזיח חושן מעל האפוד, לוקה (יומא ומכות שם; רמב"ם כלי המקדש ט י, ראה ערך חושן).
  • המכבה אש מעל המזבח, לוקה (יומא מו ב, וזבחים צא ב; רמב"ם תמידים ומוספים ב ו. וראה ערך אש תמיד, וערך מערכות).
  • הבונה אבן שנגע בו ברזל, במזבח או בכבש, לוקה ( רמב"ם בית הבחירה א טו, וראה ערך מזבח).
  • העולה במעלות על המזבח - שפוסע עליו בפסיעה גסה עד שנגלית ערותו - לוקה (רמב"ם בית הבחירה א יז, ראה ערך מזבח).
  • המקטיר קטורת זרה על מזבח הזהב, או המקריב עליו קרבן, או המנסך עליו נסכים, לוקה (רמב"ם כלי המקדש ב יא. וראה ערך הקטרה וערך נסוך).
  • הסך בשמן המשחה, לוקה (משנה מכות יג א; רמב"ם סנהדרין יט א אות כ. ראה ערך שמן המשחה).
  • המפטם שמן, כדוגמת שמן המשחה, לוקה (משנה שם; רמב"ם שם אות יט ראה ערך הנ"ל).
  • המפטם קטורת להריח בה, בדוגמת הקטורת הנעשית במקדש, לוקה (משנה שם; רמב"ם שם אות כא, ראה ערך קטרת).
  • טמא שנכנס למקדש, לוקה (משנה מכות יג א; רמב"ם סנהדרין יט א אות טז, ראה ערך טמאת מקדש וקדשיו).
  • המכניס בגדים טמאים למקדש, לוקה (רמב"ם ביאת מקדש ג טז, ראה ערך הנ"ל).
  • זב וזבה נדה ויולדת שנכנסו להר-הבית (ראה ערכו) לוקים (פסחים סז א; רמב"ם ביאת מקדש ג ח, ראה ערך הנ"ל).
  • מצורע שנכנס לירושלים, נחלקו בו תנאים ואמוראים אם לוקה (פסחים סז א). הלכה שלוקה (רמב"ם ביאת מקדש ג ח, ראה ערך הנ"ל).
  • כהן שנכנס לקדש הקדשים, שלא בשעת עבודה, לוקה (רמב"ם סנהדרין יט ב אות ח, וראה ערך ביאת מקדש). וכן אם נכנס להיכל, שלא בשעת עבודה, עובר על לאו זה, ולוקה (מנחות כז ב; רמב"ם ביאת מקדש ב ד).
  • כהן בעל מום שעבד במקדש, לוקה (רמב"ם ביאת מקדש ו א, ראה ערך בעל מום).
  • הטמא שעבד במקדש, לוקה (רמב"ם ביאת מקדש ד א. וראה ערך טמא).
  • טבול-יום (ראה ערכו), שטבל מטומאתו ועדיין לא העריב שמשו, שעבד במקדש, לוקה (רמב"ם ביאת מקדש ד ד).
  • זר שעבד במקדש, לוקה (זבחים טז א; רמב"ם ביאת מקדש ט א. וראה ערך זר).
  • מחוסר בגדים - כהן הדיוט בפחות מארבעה בגדים, וכהן גדול בפחות משמונה בגדים (ראה ערך בגדי כהונה) - שעבד, הרי הוא כזר (ראה סנהדרין פג ב), ולוקה (רמב"ם סנהדרין יט באות יב).
  • ערל שעבד במקדש, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שלוקה כזר שעבד (רמב"ם ביאת מקדש ו ח); ויש סוברים שאין הערל לוקה (רש"י סנהדרין פד א, ראה ערך ערל).
  • שתוי יין שעבד במקדש, לוקה (רמב"ם ביאת מקדש א א,ב, וראה ערך שתויי יין).
  • כהן גדול שגידל שערו, וכן אם פרם בגדיו, שקרעם על מתו, אפילו לא נכנס כך למקדש, לוקה (רמב"ם כלי המקדש ה י, וראה ערך פרועי ראש).
  • כהן שפרע ראשו ועבד עבודה במקדש, בין כהן גדול ובין כהן הדיוט, לוקה (רמב"ם סנהדרין יט ב אות יז, ראה ערך פרועי ראש), וכן כהן שעבד כשהוא קרוע בגדים, לוקה (רמב"ם סנהדרין שם אות יח, וראה ערך קרועי בגדים). ויש חולקים (רמב"ן לספר המצוות לא תעשה קסג).
  • כהן גדול שיצא מן המקדש בשעת עבודה, לוקה (רמב"ם סנהדרין יט ב אות ט, ראה ערך כהן גדול); ויש סוברים שלוקה שתים (רמב"ן בספרה המצוות שורש ה).
  • לוי שעבד בעבודה מהעבודות המיוחדות לכהנים, לוקה (רמב"ם כלי המקדש ג ט, וסנהדרין יט ב אות י. וראה ערך לוי). וכן כהן שעבד עבודת לוי (רמב"ם כלי המקדש ג י. וראה ערך כהן).
  • המקדיש בהמה בעלת מום למזבח והקריבה, עובר בחמשה לאוים ולוקה עליהם (תוספתא תמורה א ו, ומכות ד ג. וראה תמורה ו ב, ורמב"ם איסורי מזבח א ה).
  • המקריב אחד מהפסולים לגבי מזבח, ולוקה (חולין פ ב).
  • השוחט קרבן שהוא מחסר-זמן (ראה ערכו), נחלקו אמוראים אם לוקה (חולין פ ב).
  • המקריב אתנן זונה או מחיר כלב על המזבח, לוקה (רמב"ם איסורי מזבח ג ז. וראה ערכים: אסורי מזבח; אתנן זונה; מחיר כלב).
  • המקטיר שאור או דבש על המזבח, לוקה (מנחות נח ב; רמב"ם איסורי מזבח ה א, וראה ערך דבש וערך שאור ודבש).
  • המעלה איברי בהמה טמאה על גבי מזבח - יש סוברים שלוקה (רמב"ם איסורי מזבח ה ו); ויש סוברים שאינו לוקה (רש"י זבחים לד א ד"ה דכו"ע; ראב"ד בהשגות שם).
  • המקריב קרבן על גבי המזבח בלא מלח, לוקה (רמב"ם איסורי מזבח ה יב, וסנהדרין יט ד אות מה. ראה ערך מליחה (ב)).
  • המחמץ שיירי מנחה, לוקה (משנה מנחות נה א; רמב"ם מעשה הקרבנות יב יד. וראה ערך מחמץ).
  • הנותן שמן על מנחת-חוטא (ראה ערכו), לוקה (רמב"ם מעשה הקרבנות ב ז, וראה ערך מנחת חוטא), וכן אם נתן עליה לבונה לוקה (רמב"ם שם ח). וכן במנחת-סוטה (רמב"ם סוטה ג ג ראה ערך מנחת סוטה).
  • המולק חטאת-העוף (ראה ערכו), והבדיל את הראש מן הגוף, לוקה (רמב"ם מעשה הקרבנות ז ו. וראה ערך חטאת העוף).
  • המטיל מום בקדשים, לוקה (בכורות לג ב; רמב"ם איסורי מזבח א ז, וראה ערך מטיל מום). בזמן הזה, שאינו ראוי להקרבה (ראה ע"ז יג ב), אינו לוקה (רמב"ם שם).
  • העובד בקדשי מזבח וכן הגוזז אותם, לוקה (בכורות מא ב; רמב"ם מעילה א ז; טוש"ע יו"ד שח א בבכור, וראה ערך גזה ועבודה).
  • הממיר בהמת קדשי מזבח בבהמת חולין, לוקה ( תמורה ב א; רמב"ם תמורה א א, וראה ערך תמורה); ויש סוברים שלוקה שתים (תוס' תמורה שם ד"ה וסופג תי' א).
  • המקריב קרבן (ראה ערך העלאת חוץ) חוץ לעזרה, לוקה (זבחים קו א ומשנה מכות יג א; רמב"ם מעשה הקרבנות יח ב, וסנהדרין יט א אות יח). וכן השוחט קדשים חוץ לעזרה, לוקה (משנה מכות שם; רמב"ם שם אות יז).
  • המקריב קרבן פסח בבמת יחיד, אף בשעת היתר הבמות (ראה ערך במה), לוקה (זבחים קיד ב; רמב"ם קרבן פסח א ג). ויש סוברים שאף בזמן הזה, אם הקדיש שה לפסחו ושחטו בבמת יחיד, חייב מלקות (ספר החינוך תפז), מלבד חיוב מלקות וכרת משום שחוטי חוץ (מנחת חנוך שם).
  • השוחט את הפסח על החמץ, שהיה חמץ ברשותו בזמן השחיטה (ראה ערך קרבן פסח), לוקה (פסחים סג א; רמב"ם קרבן פסח א ה).
  • השובר עצם של קרבן פסח, לוקה (פסחים פד א; רמב"ם קרבן פסח י א, וראה ערך קרבן פסח).
  • המוציא מבשר הפסח החוצה, לוקה (פסחים שם ב; רמב"ם קרבן פסח ט א, וראה ערך הנ"ל).
  • המוכר מעשר-בהמה (ראה ערכו), לוקה (זבחים ט א ותמורה ה ב; רמב"ם בכורות ו ה, וראה ערך מעשר בהמה).
  • וכן הפודה מעשר בהמה עובר בלאו זה (ראה בכורות לב ב, ותמורה ה ב. וראה ערך הנ"ל).
  • הנהנה מן ההקדש, לוקה (משנה מכות יג א; רמב"ם מעילה א ג. ראה ערך מעילה).
  • הטמא שאכל בשר קודש, לוקה (מכות יג א וזבחים לד א; רמב"ם סנהדרין יט א טו, וראה פסולי המקודשין יח, יג, יד, טז. וראה ערך טמאת מקדש וקדשיו).
  • טמא שנגע בקודש, נחלקו אמוראים אם לוקה (זבחים לג ב). להלכה אינו לוקה (רמב"ם פסולי המוקדשין יח יב, וראה ערך טמא).
  • טהור שאכל בשר קודש שנטמא, לוקה (זבחים לד א ומכות יג א; רמב"ם פסולי המוקדשין יח יב. וראה ערך טמאת מקדש וקדשיו).
  • האוכל מקרבן פסול, בין שנפסל במחשבה, בין שנפסל במעשה, ובין שאירע בו דבר שפסלו, לוקה (רמב"ם פסולי המוקדשים יח ג).
  • וכן קדשים שהטיל בהם מום, האוכל מהם כזית לוקה (רמב"ם פסולי המוקדשים יח ה).
  • האוכל בשר קודש שניתותר אחר זמן אכילתו (ראה ערך נותר), לוקה (משנה מכות יג א; רמב"ם פסולי המוקדשין יח י, על פי מעילה יז ב).
  • וכן האוכל פיגול, היינו בשר קרבן שנשחט במחשבה לאכלו חוץ לזמנו (ראה ערך פגול), לוקה (מכות שם; רמב"ם שם).
  • האוכל בשר קדשים שיצא חוץ למקומו, לוקה (מכות יח א; רמב"ם מעשה הקרבנות יא ו. וראה ערך יוצא).
  • האוכל קדשי-קדשים (ראה ערכו) חוץ לחומת העזרה, לוקה (מכות י א; רמב"ם מעשה הקרבנות יא ה. ראה ערך אכילת קדשים וערך יוצא).
  • האוכל בשר הקדשים קודם זריקת דמם, לוקה (רמב"ם מעשה הקרבנות יא ד); ויש סוברים שאינו לוקה אלא בשלמים ותודה, אבל לא בבכור ובשאר קדשים (תוספות מכות יח א ד"ה איסורא תי' א); ויש מהראשונים סובר שאף בתודה ושלמים אינו עובר בלאו (יראים השלם פב, וראה ערך אכילת קדשים).
  • האוכל בשר עולה, אפילו לאחר זריקת דמו, לוקה (מכות יז א; רמב"ם מעשה הקרבנות א א. וראה ערך מעילה וערך עולה).
  • וכן האוכל כזית מכל האמורים (ראה ערכו), בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה, לוקה (מנחות עד ב; רמב"ם מעשה הקרבנות יא ג. וראה ערך אמורים).
  • זר (ראה ערכו) שאכל בכור בהמה טהורה, בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה, לוקה (תוספתא מכות ג ג; מכות יז א; רמב"ם בכורות א טז).
  • זר שאכל קדשי קדשים לאחר זריקה, לוקה (מכות יח א; רמב"ם מעשה הקרבנות יא ח. וראה ערך זר: באכילת קדשים).
  • בת כהן שנישאה לזר ונתאלמנה או נתגרשה ממנו, שאינה חוזרת לבית אביה לאכילת חזה-ושוק (ראה ערכו) של שלמים (יבמות סח ב; רמב"ם תרומות ו ז, וראה ערך בת כהן), אם אכלה, לוקה (רמב"ם סנהדרין יט ד אות נח).
  • האוכל מבשר חטאות הנשרפות, לוקה (רמב"ם מעשה הקרבנות יא ג, וראה ערך פרים ושעירים הנשרפים). וכן האוכל כל דבר שטעון שריפה לוקה (רמב"ם סנהדרין יט ד אות עט).
  • ערל (ראה ערכו) שאכל בשר הפסח, לוקה (פסחים צו א; רמב"ם קרבן פסח ט ח. וראה ערך אכילת פסחים), וכן אם אכל בשר קודש, לוקה (רמב"ם סנהדרין יט ד אות עט. וראה ערך אכילת קדשים).

במצוות שבארץ

  • הזורע (ראה ערכו) והזומר (ראה ערכו) בארץ ישראל בשביעית (ראה ערכו), עובר בלא תעשה, ולוקה (רמב"ם שמיטה ויובל א א-ב, על פי מועד קטן ג א).
  • הקוצר ספיחי שביעית כדרך שהוא קוצר כל שנה, לוקה (רמב"ם שמיטה ויובל ד א, וראה ערך קוצר וערך שביעית), וכן האוסף פירות שיוציא האילן בשביעית כדרך שאוסף בכל שנה, לוקה (רמב"ם שמיטה שם כב. וראה ערך הנ"ל).
  • הקוצר את שדהו כולה, ולא הניח בה פאה (ראה ערכו) לעניים, לוקה (מכות טז ב; רמב"ם מתנות עניים א ג).
  • המלקט לקט (ראה ערכו) בשדה, ולא נתנו לעני, לוקה (רמב"ם מתנות עניים א ד).
  • הבוצר עוללות שבכרם (ראה ערך עוללות), לוקה (רמב"ם מתנות עניים א ה).
  • המלקט מה שנפרט מן הענבים בשעת בצירה (ראה ערך פרט) לוקה (רמב"ם מתנות עניים שם).
  • המעמר ושכח אלומה אחת בשדה, ולקחה, לוקה (רמב"ם מתנות עניים א ה, וראה ערך שכחה).
  • הזורע שני מיני זרעים בארץ, לוקה (משנה מכות כא ב; רמב"ם כלאים א א, וראה ערך כלאי זרעים).
  • וכן הזורע שני מיני זרעים עם חרצן של ענבים, לוקה (משנה מכות שם, רמב"ם כלאים ה א, וראה ערך כלאי הכרם).
  • האוכל תבואה חדשה לפני הבאת קרבן העומר (ראה ערך חדש. כריתות ה א; רמב"ם מאכלות אסורות י ב; טוש"ע יו"ד רצג א).
  • האוכל כלאי-הכרם (ראה ערכו), לוקה (פסחים כד א; רמב"ם מאכלות אסורות י ז, וראה ערך כלאי הכרם).
  • האוכל פירות שעשה האילן בשלש שנותיו הראשונות (ראה ערך ערלה) לוקה (תרומות יא ג; רמב"ם מאכלות אסורות י ט).
  • האוכל תבואה ופירות שלא הופרשו מהן תרומות ומעשרות (ראה ערך טבל) לוקה (משנה מכות יג א; רמב"ם סנהדרין יט ב אות ה). וכן האוכל עיסה שלא הורמה ממנה חלה, לוקה (רמב"ם סנהדרין יט ב אות ו, וראה ערכים: הפרשת חלה; חלה; טבל).
  • זר שאכל תרומה, לוקה (סנהדרין פג ב; רמב"ם תרומות ו ה,ו. וראה ערך אכילת תרומה). וכן זר שאכל תרומת-מעשר (ראה ערכו) ובכורים (ראה ערכו) וחלה (ראה ערכו) לוקה (רמב"ם סנהדרין יט ב שם אות ב-ד).
  • כהן טמא שאכל תרומה טהורה, לוקה (רמב"ם תרומות ז א. וראה ערך אכילת תרומה).
  • כהן ערל שאכל תרומה לוקה ( יבמות ע א, וראה ערך אכילת תרומה; רמב"ם תרומות ז י).
  • האוכל מעשר שני (ראה ערכו) חוץ לירושלים, לוקה (מכות יז א; רמב"ם מעשר שני ב ה).
  • האוכל מעשר שני בטומאה, לוקה (יבמות עג ב; רמב"ם מעשר שני ג א).
  • ערל שאכל מעשר שני, לוקה (רמב"ם מעשר שני ג ד).
  • כהן שאכל בכורים (ראה ערכו) חוץ לירושלים, וכן האוכל בכורים קודם הנחתם בעזרה, ולוקה (מכות יז א; רמב"ם בכורים ג ג)[3].
  • האוכל בכורים שנטמאו לוקה (יבמות עג ב; רמב"ם בכורים ג ה).

במאכלות אסורות

  • האוכל מבשר בהמה טמאה (ראה ערכו), או עוף טמא (ראה ערכו), לוקה (תוספתא מכות ה ו; גיטין פד א; רמב"ם מאכלות אסורות ב א).
  • האוכל דג טמא, לוקה (רמב"ם מאכלות אסורות ב ד. וראה ערך דגים).
  • האוכל אחד ממיני השרצים האמורים בתורה, לוקה (מכות טז ב; רמב"ם מאכלות אסורות ב ו-יד, וראה ערך שרצים).
  • האוכל נבלה (ראה ערכו), לוקה (פסחים כא ב ומכות יג א; רמב"ם מאכלות אסורות ד א. וראה ערך נבלה).
  • האוכל אבר-מן-החי (ראה ערכו) לוקה (תוספתא מכות ג ו; רמב"ם מאכלות אסורות ה ג, וראה ערך אבר מן החי).
  • האוכל טרפה (ראה ערכו), לוקה (שמנה מכות יג א; רמב"ם מאכלות אסורות ד ו).
  • האוכל גיד-הנשה (ראה ערכו), לוקה (משנה חולין צו א, ותוספתא מכות ג ד; רמב"ם מאכלות אסורות ח ד).
  • האוכל דם (ראה ערכו), לוקה (משנה מכות יג א; רמב"ם סנהדרין יט א אות ט).
  • האוכל חֵלב, לוקה (משנה מכות יג א; רמב"ם מאכלות אסורות ז ז. וראה ערך חֵלב).
  • המבשל בשר בחלב לוקה (פסחים מז ב; רמב"ם מאכלות אסורות ט א).
  • האוכל בשר שנתבשל בחלב לוקה (פסחים שם; רמב"ם שם).
  • האוכל שור-הנסקל (ראה ערכו) לוקה (ירושלמי ערלה ג א; רמב"ם מאכלות אסורות ד כב).
  • בן-סורר-ומורה (ראה ערכו), לוקה (משנה סנהדרין עא א; רמב"ם ממרים ז ז).
  • כל איסורי אכילה שבתורה אין לוקים עליהם אלא אם אכל מהם שיעור כזית (רמב"ם מאכלות אסורות יד א, ע"פ יומא פ א)[4]. ר' שמעון אומר: כל שהוא למכות, ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן (מכות יז א).

בשבת ומועדים

  • העושה מלאכה ביום-טוב (ראה ערכו) לוקה (פסחים מז ב; רמב"ם יום טוב א ב).
  • העושה מלאכה והאוכל ושותה ביום-הכפורים (ראה ערכו), לוקה (משנה מכות יג א; רמב"ם סנהדרין יט א אות יא,יב).
  • האוכל חמץ (ראה ערכו) בפסח, לוקה (משנה מכות יג א; רמב"ם סנהדרין שם אות י).
  • הקונה חמץ בפסח, או שחימצו בידים, לוקה (רמב"ם חמץ א ג).

על ידי דיבור

  • המוציא-שם-רע (ראה ערכו) על בת ישראל, שהביא עדים שאשתו זינתה ונמצאו זוממים (ראה ערך מוציא שם רע), לוקה (כתובות מה ב, מו א; רמב"ם נערה בתולה ג א).
  • המקלל חברו בשם, לוקה (תוספתא מכות ד ה; תמורה ג א; רמב"ם סנהדרין כו ה; טוש"ע חושן משפט כז א. וראה ערך מקלל).
  • הנשבע שבועת שקר, כגון שנשבע שלא אכלתי, והוא אכל, או שנשבע שלא יאכל, ואכל, לוקה (שבועות כא א; רמב"ם שבועות א ג).
  • האוסר דבר על עצמו בנדר (ראה ערך נדרים על לשון הנדר), לוקה (נדרים ז א, נד א; רמב"ם נדרים א ה. וראה ערך בל יחל).

בנזיר

בנזיר שאכל היוצא מן הגפן נאמרו לאוים הרבה:

  • שתה יין או חומץ יין, לוקה (רמב"ם נזירות ה ב. וראה ערך נזירות).
  • אכל ענבים לחים או יבשים, לוקה (נזיר לח ב; וראה רמב"ם שם ב,ח), פירטה תורה לחים ויבשים לחייב על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו (נזיר שם ותוס' ד"ה ועל זה), והם שני לאוים (ראה רמב"ם נזירות ח).
  • אכל חרצני ענבים, לוקה (ראה רמב"ם נזירות ב).
  • הנזיר לוקה על כל היוצא מגפן היין (נזיר לד ב, לח ב; רמב"ם נזירות ב,ח). ולכן אם אכל כולם, לוקה חמש (נזיר לח ב; רמב"ם נזירות ה ח).
  • נזיר שגילח שערו, לוקה (נזיר מב א; רמב"ם נזירות א ב, ה יא).
  • נזיר שנטמא למת, לוקה (משנה נזיר מב א; רמב"ם נזירות א ב, ה טו).
  • אם נכנס לאוהל המת לוקה שתיים (נזיר מב ב ותוס' שם ד"ה כאן; רמב"ם נזירות ה יח. ראה ערך נזירות).

באישות

  • בעריות מצינו ששה חייבי מלקיות: אחות; אחות האב; אחות האם; אחות אשה; אשת אח; אשת אחי האב (ראה ערכיהם. מכות יג א, רמב"ם איסורי ביאה ב ב וסנהדרין יט א).
  • הבא על הנדה, לוקה (משנה מכות יג א; רמב"ם סנהדרין יט א אות ז. ראה ערך נדה).
  • הקרב אל העריות בקירוב בשר בלא ביאה, לוקה (רמב"ם איסורי ביאה כא א; טוש"ע אבן העזר כ א. ראה ערך גילוי עריות: קריבה לעריות)[5].
  • הבא על אשה הזקוקה ליבם, לוקה (רמב"ם יבום ב יח. וראה ערך יבמה לשוק).
  • המחזיר גרושתו משנשאת לאחר, לוקה (קדושין עח א; רמב"ם גירושין יא יב. וראה ערך מחזיר גרושתו).
  • הבא על אשתו שזינתה, לוקה (רמב"ם גירושין יא יד, ראה ערך סוטה).
  • אשת כהן שנאנסה, בעלה לוקה עליה משום טומאה (יבמות נו ב; רמב"ם איסורי ביאה יח ז, ראה ערך סוטה).
  • ממזר שבא על בת ישראל, או ישראל שבא על הממזרת, לוקים (מכות יג א; רמב"ם איסורי ביאה טו ב, ראה ערך ממזר).
  • גר עמוני או מואבי שבא על בת ישראל, לוקה (רמב"ם סנהדרין יט ד אות קסד,קסה. ראה ערך עמוני ומואבי).
  • פצוע דכא, או כרות שפכה, שבא על בת ישראל, לוקה (משנה יבמות עו א; רמב"ם איסורי ביאה טז א)[6].
  • כהן שנשא אשה זונה (ראה ערכו), חללה (ראה ערכו), או גרושה (ראה ערכו) לוקה (רמב"ם איסורי ביאה יז ב).
  • כהן גדול שנשא אלמנה, לוקה (משנה מכות יג א; רמב"ם איסורי ביאה יז ד. וראה ערך אלמנה לכהן גדול).

בכל חייבי מלקיות אלה, בין הנוהגים בכל ישראל ובין המיוחדים לכהנים, כשם שהבועל לוקה כך הנבעלת לוקה (כריתות י ב; רמב"ם איסורי ביאה א ח, וראה ערך אשה).

  • המאנס שנשא אנוסתו (ראה ערך אונס (ב)) וגירשה, לוקה (מכות טו א; רמב"ם נערה בתולה א ז).

בגוף האדם

  • המקיף את פאת ראשו, לוקה (יבמות ה א, ומכות כ א; רמב"ם עבודה זרה יב א; טוש"ע יו"ד קפא ב וראה ערך הקפת - הראש), וכן המקיף את חברו לוקה (מכות כ ב; רמב"ם שם).
  • המשחית פאת זקנו, לוקה (מכות כא א; רמב"ם עבודה זרה יב ז. וראה ערך השחתת זקן), וכן המשחית פאת זקנו של חברו, לוקה (תוספתא מכות ג ז).
  • השורט את בשרו על המת, לוקה (מכות כ א,ב; רמב"ם עבודה זרה יב יב; טושו"ע יורה דעה קפ ה,ח. וראה ערך גדידה ושריטה).
  • וכן השורט לעבודה זרה בכלי, חייב מלקות (רמב"ם עבודה זרה יב יג. וראה ערך הנ"ל). השורט שריטה בבשר חברו, לוקה (תוספתא מכות ג ח; רמב"ם שם טז; טוש"ע יו"ד קפ יא).
  • הקורח קרחה (ראה ערכו) על המת, לוקה (מכות כ א; רמב"ם עבודה זרה יב טו; טוש"ע יו"ד קפ טו. וראה ערך קרחה), וכן הקורח קרחה בראשו של חברו, לוקה (תוספתא מכות שם; רמב"ם שם טז; טוש"ע שם יא).
  • הכותב כתובת-קעקע (ראה ערכו) על בשרו, לוקה (מכות כא א; רמב"ם עבודה זרה יב יא, וראה ערך כתובת קעקע), וכן הכותב בבשרו של חברו, לוקה (תוספתא מכות ג ט; רמב"ם שם טז).
  • האשה שלבשה בגדי איש, וכן האיש שלבש מלבושי אשה, לוקים (נזיר נח ב, נט א, וראה רמב"ם עבודה זרה ב י. וראה ערך לא ילבש).
  • הלובש בגד שעטנז (ראה ערכו), עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו (דברים כב יא. שבת כז א), ולוקה (משנה מכות כא א; רמב"ם כלאים י יב. וראה ערך שעטנז).
  • התולש סימני טומאה של צרעת, לוקה (שבת קלב ב, שם קלג א, ומכות כב א; רמב"ם טומאת צרעת י א. וראה ערך נגעי אדם). וכן המגלח את הנתק, לוקה (רמב"ם שם. וראה ערך נתק).
  • המכה את חברו - אם אין בהכאה שוה פרוטה, הרי זה לוקה (כתובות לב ב; רמב"ם חובל ה ג; טוש"ע חושן משפט תכ ב. וראה ערך חובל).

בשאר לאוין

  • מלך שהרבה לו נשים, סוסים, או כסף וזהב - יותר מן המותר לו (ראה ערך מלך) - לוקה (סנהדרין כא א,ב; רמב"ם מלכים ג ב,ג,ד).
  • כהן שנטמא למת - מלבד המתים שמותר לו להיטמא להם (ראה ערך כהן וערך טמאת כהנים) - לוקה (קידושין לה ב, ומכות כא ב; רמב"ם אבל ג א).
  • וכן המטמא את הכהן, אם היה הכהן שוגג, הרי המטמא לוקה (רמב"ם אבל ג ה).
  • כהן שנכנס לאוהל המת, לוקה (רמב"ם שם), מלבד המלקות שהוא לוקה על טומאתו (רמב"ם שם).
  • השוחט בהמה וולדה ביום אחד, לוקה (חולין עח א; רמב"ם שחיטה יב א. וראה ערך אותו ואת בנו).
  • המסרס אדם, בהמה, חיה, או עוף, לוקה (תוספתא מכות ד ד; שבת קיא א; רמב"ם איסורי ביאה טז יא, וראה ערך סרוס).
  • המרביע בעלי חיים, מין בשאינו מינו, לוקה (בבא מציעא צא א, ומכות כב א; רמב"ם כלאים ט א, ראה ערך כלאי בהמה).
  • העושה מלאכה בשור וחמור כאחד, לוקה (כלאים ח ג; בבא קמא נד ב; רמב"ם כלאים ט ז, ראה ערך כלאי בהמה).
  • המונע את הבהמה מלאכול בשעת מלאכתה, לוקה (בבא מציעא סח ב, שם צ ב; רמב"ם שכירות יג ב. וראה ערך חסימה).
  • הרואה קן ציפור, ולקח האם על בנים, ואם שחטה - הרי זה לוקה (חולין קמא א, ומכות טז א; רמב"ם שחיטה יג א. וראה ערך שלוח הקן).
  • לוי או כהן שנטל חלק בביזה, כשכבשו את הארץ, לוקה (רמב"ם שמיטה יג י); ויש סוברים שאינו לוקה (ספר החינוך תקה).
  • הקוצץ אילני מאכל דרך השחתה, לוקה (מכות כב א; רמב"ם מלכים ו ח, וראה ערך בל תשחית)[7].
  • הזורע או העובד בנחל שנתערפה בו עגלה ערופה, לוקה (סוטה מו ב, ומכות כב א; רמב"ם רוצח י ט. וראה ערך עגלה ערופה וערך נחל איתן).
  • המרכיב אילנות מין בשאינו מינו, לוקה (קדושין לט א; רמב"ם סנהדרין יט ד אות קכב. וראה ערך כלאי אילנות וערך כלאי זרעים).
  • המוסיף על מצוות התורה, לוקה (זבחים פ א, ועירובין צו א; רמב"ם תפילה יב יד); ויש שכתבו בדעת ראשונים שאינו לוקה (מנחת חנוך תנד).
  • המחלל שם שמים - שעובר עבירה בלא הנאה ותאוה, אלא כונתו למרוד ולפרוק עול שמים - עובר בלא תעשה, ולוקה (רמב"ם יסודי התורה ה י. ראה ערך חלול השם).

ריבוי מלקיות

עבר עבירות רבות במעשה אחד, לוקה על כל אחת ואחת (משנה מכות כא ב).

עבר עבירה אחת שיש בה כמה לאוין, יש מהראשונים סוברים שלוקה על כל לאו ולאו (רמב"ן בספר המצות שורש ט; רש"י עירובין כח א, ומכות טז ב), וכן אמרו: אכל נמלה לוקה חמש (פסחים כד א); ויש מן הראשונים חולקים וסוברים שאין לוקים שתי מלקיות על עבירה אחת (רמב"ם בספר המצוות שורש ט ולא תעשה קעט), ואם אכל כזית משרץ הארץ אינו לוקה אלא אחת (רמב"ם מאכלות אסורות ב ו).

נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו, בהתראה אחת, אינו חייב אלא אחת (משנה נזיר מב א, ומכות כא א; רמב"ם נזירות ה י. וראה ערך התראה).

הלאוין שאין לוקים עליהם

  • אין חייבים מלקות אלא על לאו הדומה ללאו של חסימה (פסחים מא ב), אבל לאו הניתק לעשה אינו לוקה (משנה מכות יז א וחולין קמא א; רמב"ם סנהדרין יח ב. וראה ערך לאו הנתק לעשה).
  • וכן לאו הניתן לתשלומין, שהעובר עליו חייב לשלם ממון, אין לוקים עליו (מכות טז א; רמב"ם סנהדרין ב יח. וראה ערך לאו הנתן לתשלומין וערך קם ליה בדרבה מיניה).
  • לאו שאין בו מעשה, נחלקו בו תנאים ואמוראים (מכות ד ב, שם טז א, ופסחים סג ב). הלכה שאין לוקים עליו (רמב"ם סנהדרין יח ב. וראה ערך לאו שאין בו מעשה).
  • לאו-שבכללות (ראה ערכו), שכולל הרבה איסורים, אין לוקים עליו (סנהדרין סג א; רמב"ם סנהדרין יח ב,ג. וראה ערך לאו שבכללות).
  • לאו שאינו נוהג לדורות, כתבו ראשונים שלוקים עליו (רמב"ם קרבן פסח א ג).

הערות שוליים

  1. יד, טורים תרכו - תשיד. וראה ערכים: לאו הניתק לעשה; לאו שאין בו מעשה; לאו שבכללות; מלקות.
  2. ויש מהראשונים שנסתפק בכל אלו אם הם לוקים, מפני שניתן לאו זה לאזהרת מיתת בית דין של מכשף (ראה ערך מכשף), ואין לוקים על לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין (סמ"ג לאוין נה).
  3. ראה יראים השלם סי' פב, ותועפות ראם שם, שיש חולקים.
  4. ראה ערך יום הכיפורים, ששיעור האכילה ביום הכיפורים הוא בככותבת.
  5. ויש סוברים שאינו לוקה (רמב"ן בהשגות ספר המצוות לא תעשה שכג).
  6. בכל חייבי מלקיות האלה אם לוקה על הביאה אף כשהיא דרך זנות, בלא קדושין, ראה ערך חיבי לאוין וראה גם בכל אחד בערכו.
  7. וכן המשחית שאר דברים (ראה ערך בל תשחית שיש ראשונים הסוברים כן). ויש סוברים שאינו לוקה אלא מכות מרדות (רמב"ם מלכים שם י).