פרשני:אגרת ג: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
= מבוא =
= מבוא =
אגרת זו היא תשובה למכתבו של הראיבו כתב ביקורת על שני ספרים של אלכסנדרוב: "טל תחייה" על מסכת אבות, ו"רסיסי טל" הכולל מחקרים "הנוגעים לישראל ותורתו" (כלשון השער).
אגרת נוספת של אלכנסדרוב לראי"ה. מכתבו של הראי"ה עליו מוסבת אגרת זו ומכתב התשובה שלו – עדיין לא נמצאו.
מכתבו של הראי"ה עליו מוסבת אגרת זו ומכתב התשובה שלו – עדיין לא נמצאו.


= אגרת א =
= אגרת א =
ב"ה זאת חנוכה, תרס"ב באברויסק.
ב"ה י"ג אדר א' תרס"ב. באברויסק.
לכבוד ידידי הנבחר, הרב הגאון המהולל, החוקר הנשגב וכו' וכו' מרן אברהם יצחק הכהן קוק הי"ט (הגאבד"ק בויסק).
לכבוד ידידי הנבחר, גאון אביר וחכם נעלה וכו' מרן אברהם יצחק הכהן קוק הי"ו (הגאב"ד דק"ק בויסק יצ"ו).
תמול הגיעני מכתב כתר"ג על דבר ספרי "טל תחייה" ו"רסיסי טל", וכמובן מעצמו שמאד שמחתי עליו. והנה אם אמנם רבות הן ההרגשות הנעימות שהרגשתי בקריאת מכתב כתר"ג העמוק והחודר לנפשי פנימה, בכל זה הנני משתדל הפעלם לשום מעצור לרוחי, ועוד ימים באים שאשפוך לפני כתר"ג את כל רוחי, אך לע"ע אסתפק לגעת רק בקצה עטי ולהסיר מעלי את תלונות כתר"ג הנראות כצודקות בהשקפה הראשונה, ואקוה כי כתר"ג יבין הגיגי וחטאתי תכופר. בלבבי ובמוחי נשרש עמוק הכלל הזה, כי תחת אשר בההמון הנס נעשה קודם לנשמע, לעומת זה בההמון הנאור, ומכש"כ בין שדרות העליונות נשמע קודם למעשה. בההמון הנס הנעשה מביא לידי נשמע כי המצות המעשיות מרככות את אבריו וגידיו עדי יהל לשמוע ולהרגיש את ההוד המוסריי שבהבריאה, ובהנאורים הנשמע מביא לידי נעשה כי המאור שבתורה מחזירו למוטב עדי נעשה לעובד פשוט ותמים. מנקודת ההשקפה הזאת הנני מהמחזיקים תמיד בשיטת ריב"ל "שהיה מיכרך בהו בבעלי ראתן ועסק בהו בתורה..." (כתובות ע"ז ע"ב), ובעיני ראיתי איך הרבה מבעלי ראתן כאלה שיש להם שרץ הכפירה במוחם נרפאו ממחלתם ע"י המאור שבתורה, וכמובן מעצמו שלא נוכל לקרב את בעלי ראתן האלה מראש להנעשה אם לא נראה להם את הנשמע. ואמנם זה כמעט כל מטרתי במאמרי וספרי השונים בהכתובים ובהנדפסים. ואולם רבים מגדולי זמנינו, ומכללם גם כתר"ג, כפי הנראה מחזיקים בשיטת ר' יוחנן שהיה מכריז ואומר "הזהרו מזבובים של בעלי ראתן... ולכן לא עילו באהליה" (כתובות שם), כי זבוב היושב על שני מפתחות הלב מצאו והקפידו. ואולם לא כן אנכי עמדי כי אם כן נעשה בזמן הזה אזי עלינו להתרחק כמעט מכל בית ישראל אחרי אשר הנגע כמעט שפרחה בכל המונינו ונאורינו גם יחד, ואם אולי היה מקום לשיטת ר' יוחנן בדורות עברו בשעה שבעלי הראתן היו במספר מועט, אבל לא עתה אם יתרחקו יחידי הסגולה מבעלי ראתן במערות ובסלעים אזי הם מוסרים את כל העם למיתה רוחניית וגדול העון מנשוא. במלה אחת, בימינו אלה הנשמע קודם להמעשה, אך גדול התלמוד והמאור שבתורה שמביא לידי מעשה. וזכורני שבשיחתי עם הדגול מרבבה בעל "החפץ חיים" לפני איזה שנים אמרתי לו, כי מסופקני אם ספריו החזירו אף אחד למוטב... ולמה זה נשלה את נפשנו בשקר ולהכחיש את המציאות. וסהדי במרומים כי רק מפני האמור ראשי נמלא טל כי אולי עי"ז אצלח להחזיר למוטב. ודי לחכימא.
מכתבו הנעלה קבלתי בימים האלה והנני להשיב לכתראת הדברים האלה: הכלל הנודע כי אוריתא וישראל חד הוא מתאמת גם כן על פי ההתדמות הזאת, כי כמו שיש בעולם התורה הררים התלוים בשערה שהין מקרא מועט והלכות מרובות, וישנם גם גופי תורה הפורחים באויר ואין להם על מה שיסמכו (מסכת חגיגה י'), כן בעולמו של ישראל נמצאים הרים גדולים, אשר גם אולי מהם יבא עזרנו, התלוים בגוף ישראל סבא ותורתו רק כשערה ואין להם כמעט כל אחיזה בהתורה המעשיית, וישנם גם יהודים כההלכות הפורחים באויר שאין להם על מה שיסמכו כלל, כן היהודים האלה חיים באויר "ורוח" ישראל ותורתו, אם כי אין להם כל סמך אף כחוט השערה, ובכ"ז הם הם גופי ישראל ותורתו...
ומה שידמה כתר"ג שבדורנו, דור התעוררות הלאומיות, יש מקום להתוכחה החיובית ולשוב להמצות המעשיות הוא טעות מעקרה, כי הרגש הלאומיי יש לו רק איזה יחס פסיכולוגיי אך להמוסר והטל של תחיה שבתורתנו הקדושה, וגם יש לו איזה געגועים לכל הקדוש והנקדש באומה, אבל אינם מביאים "תכף" לידי מעשה, כי אם לאחר זמן. הרגש והגעגועים שומרים אמנם את העם מהתבוללות בין העמים אבל אינם מביאים אותו לקוים כל התרי"ג מצות בפועל. דמות דיוקנו של אבא וכל העבר הנראה לבעל הרגש בשעת חירום מצילה אמנם אותו מהתבוללות (כמו שנראה ליוסף, במס' סוטה ועוד), אבל איננה מביאה אותו לידי קום ועשה לכל פרטיו ודקדוקיו. ההשקפה הזאת קשורה על לוח לבבי תמיד והיא נר לכל מעשי בחיים ובספרות כי "גדולה עברה לשמה ממצוה שלא לשמה" (נזיר כ"ג, ועוד) ואינני מתבייש מפני המלעיגים עלי, יהיו מי שיהיו, אם מהנאורים או מהחרדים המתאמרים לאפוטרופכי הדת, כי שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול אצלי בתורה ובחיים, וד' לי לא אירא ומה יעשה לי אדם.
הנני לוקח לי את הרשות להשתמש במליצתו של רבי עקיבא ואומר "מה רבו מעשיך ד'! יש לך בריות גדולות באור ויש לך בריות גדולות באויר שבאור (הם האנשים שיש להם אחיזה אך בהמאור שבתורה) אלמלא עולות לאויר מיד מתים... שבאויר (הם היהודים הרוחניים הקרובים אך לרוח ישראל ותורתו) אלמלא עולות לאור מיד מתים... אכן מה רבו מעשיך ד'!" (חולין קכ"ז.). לאשרנו נמצא בעולם הישראלי בריות הגדילות בארץ שיש להם אחיזה בהתורה המעשיית וכן בריות הגדילות אך באור התורה וכן בריות הגדילות אך ברוח ואנו מתפלאים על נפלאות תורתנו הקדושה וספרותנו הנבדלה איך נמצא בהם מקום לכל אחד ואחד לפי כחו ורוחו ויחד עם רבי עקיבא נאמר מה רבו מעשיך ד'!...
אקוה כי כתר"ג אם רק יחשב מעט בהדברים האמורים פה יוכח לדעת כי כל דרכי אמונה ת"ל וסר עוני וחטאתי תכופר. זה הוא מה שראיתי לכתוב לכתר"ג לע"ע, אך על יתר בטוייו המחקריים והשקפתו על הנסים ועל הפורקן הנובעים אצלו ממקור שיטה שלמה ע"ד אוריתא וישראל וקב"ה אשיבו אי"ה במכתבי הבאים כשאזכה לקבל מכתר"ג עוד דברים אחדים ע"ד ספרי כי אז בנקל יהיה לי גם לכתרלברר לכל אחד את דעותיו והשקפותיו בלי כל משא פנים. ולע"ע מוכרח אנכי לקצר באמרים ואת כ' הסליחה, ובזה הנני יוצא מאת כתר"ג בהדרת הכבוד ידידו המוקירו והמכבדו כרום ערכו.
לא אכחד כי אמנם האדם השלם הוא בריה הגדילה ביבשה ובאור וברוח ובזה תלויה ההשתלמות העברית אבל בכל אופן אין לנו להוציא מכלל ישראל את הבריה החיה אך באור או ברוח כי אמנם כל אלה הם מעשה קב"ה באוריתא וישראל וכולא חד הוא...
הנני מרחיק מעט ללכת ולאמר, כי לפי מצב היהדות בזמן הזה נראה לפעמים הרבה יהודים מהתלוים בשערה וגם מהפורחים באויר ברוח בריאים בנשמתם יותר מהבריות הגדילות ביבשה שבהם נראה עפ"י הרוב שריפת נשמה וגוף קים, ועוד לפני איזה מאות שנים כתב הגאון הצדיק מהר"א אשכנזי בספרו הנודע "מעשי ד'" (בחלק השני במעשי מצרים פרק ז') בזה"ל: "וכדומה לזה אמר ישעיה, יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני, שודאי יש לטעון שבכלל הפה הם השפתים, אבל בגלות החל הזה ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה, שראיתי בקצת מקומות זריזים מאוד בענין הפה להחמיר באיסור והיתר, מחמירים חומרות יתירות מאד ובתפלה זריזים מאד, ולענין אסורים החמורים כרבית וגזל ושנאת חנם ודומיהם נכשלים מאד, אמרתי אכן זהו שנאמר בפיהם ובשפתם כבדוני, כי בפיהם נאמר על המאכל של איסור והיתר ובשפתם נאמר על התפלה, ועל כן השלים הנביא ואמר, שזו מצות אנשים מלומדה" עכ"ל היקר. ואנן מה נעני אבתריה? בדור הזה אשר על כל מדרך כף רגל נראה את הרקבון שבחיינו הרוחניים והמוסריים עלינו להשתדל רק למצא רפואה למכה אבל לא לאמר ח"ו כי אנשים כאלה הם החלק הבריא של הגוף העממי העברי... לדעתי האומרים כן מראים לדעת כי גם בהם החל הרקבון לפעול פעולתו הנוראה לכלוא את הרוח. ופרנס לפי דורו!...
הנני כותב את הדברי האמורים רק כדי להוציא מעט מלבו של כתר"ג החושב כי העוסקים והמעריצים את ספרי בעל "חפץ חיים" הם מהנחשבים להאברים הבריאים של האומה העברית, כי לפי דעתי אין הדבר ברור כ"כ... בכלל ידע כ' כי תכנתי לרוח הרבה מהאנשים הנזכרים ומהם הנחשבים לגדולי האומה ובכ"ז העברתי ידי על חוטמי מפני הרקבון והבאשה הנודף מהם, ואוי לאותה כלימה... (במכתבים אוקיע אי"ה לכתר"ג איזה מקרים האומרים דרשוני בנוגע להנ"ל). בכלל גם אנכי מוקיר את הגאון "חפץ חיים" בתור עובד חרוץ וכ"פ עשיתי לו טובה בנוגע להפצת ספריו, אכן עכ"פ מלאכת "חפץ חיים" קדושה רק לשעתה ולא לעתיד לבוא... וד"ל.
כמובן מעצמו, אחרי ההשקפה האמורה, שבשעה שנחפוץ להרגיל את הבריות הגדילות באור או ברוח ולהעמידם על היבשה, עלינו להתנהג עמהם בחבה יתירה ולהרגילם אך לאט להתורה המעשיית, ואשר כן הנני עושה תמיד במאמרי ובספרי כי הנני נכנס לאורם וחודר לרוחם והנני משתדל להעמיד על היבשה, באופן שכל דברי בספרי לא נכתבו עפ"י מקרה כ"א עשיתי משקל לרוחי ודברי נכתבו במדה ובמשקל ובמשורה, וד' הטוב יעזור לי להוציא את מאויי לבי מכח אל הפועל למען עמנו אשר נאהב סלה, ואם אולי שניתי בטח יכפר ד' בעדי.
בנוגע להערתו במה שבספרי הדרוש קודם להדעה והבאור עקר והדעה טפלה, ע"ז הנני להשיבו כי אצלי הדעה והדרוש באים כאחד.... מאמרי חז"ל כ"כ רחבים אצלי במובנם וברוחם עד כי כמעט אין כל דעה בעולם, אף היותר חפשיית, שלא אוכל להכניסה לתוך דבריהם האלהיים לפי דעתם; אפס כי הדעה החפשיית בשעה שאין לה התחברות עם האורייתא היא מסטרא אחרא ומקורה הכפירה בכל, אכן לעומת זה בשעה שהיא נכנסת לתוך מאמרי חז"ל הדעה מתקדשת ומתטהרת, כי התורה היא מקוה טהרה לכל הדעות שבעולם וכבר יש אלהים במקום הזה...  
בכלל תכנתי להלך רוחו של כתר"ג ומחשבותיו והנני רואה כי בכמה עקרים מתדמה כתר"ג למר "אחד העם", ואך בשעה שחקרי מר "אחד העם" נובעים "מההכרח" ההיסתוריי ומקור הכפירה, לעומת זה חקרי לבבו נובעים ממקור טהור ממקור "הרצון" החפשיי האלהיי הקדום ולכתר"ג נאוה תהלה. בכלל הנני ממליץ על כתר"ג את מאמרו של ר' אבהו אמר ר"א "תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהם, ק"ו מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בה, ת"ח שכל גופן אש, שנאמר (ירמיה כ"ג) הלא כה דברי כאשר נאום ד' עאכו"כ" (חגיגה כ"ז). הן לפי דעתי גם הבריה החיה אך באור אין אור של גיהנם שולטת בה לכלותה לגמרי, ומכ"ש ת"ח החיים באור וברוח וביבשה באופן שכל "גופם" אש כי רואים את האור בעמקי היבשה ולהם כחשכה כאורה על אחת כמה וכמה...
הנני חש בנפשי שכמעט יצאתי ידי חובתי בנוגע להאשמות שטפל עלי כתר"ג ואשר מאד היו חביבים עלי בתור יסורים של אהבת האמת הנטוע בכתר"ג ואשר כעת אדמה כי יקל כתראת עונשו מעלי, ובכן אבוא אך לעוררו לקיים מוצא שפתיו ולהשתדל לאסוף אסיפה מיחידי סגולה ולטכס עצה במה לתקן מצבנו הרוחניי והמוסריי ההרוס והנשבר, והנני רואה בהתעוררות זאת אצבע אלהים, ובכל כחי הנני נכון לקחת חלק באספה כזו אשר בטח תהיה לפי רוחי, כי אמנם בסתר לבבי גם אנכי הנני בוכה על הדת האלהיי שירד פלאים, והספוגים של צמר שמניחים רבים מגדולינו על לב האומה הוא רק חיי שעה שלא ימות מהרה אבל כבר נראה לדאבון כל לבבינו סימני גסיסה ברור בני האומה הנבחרה, ולא ברטיות יבשות ובלחשים נוכל כעת לרפא לעמנו. עלינו להמשיך כעת זרמים חדשים בגוף ישראל ואורייתא ואשר אמנם נוכל להתגדל בזה במה שיש בכח ולכן "עומדת לעד", ואין כל תפונה בעיני כי נבוא לעמק השוה בנוגע לדרך הפתרון לשאלת מצבנו הרוחניי, אם כי לע"ע עוד נבדלים אנחנו בכמה השקפות עקריות אבל אחרי אשר האמת תהיה נר לרגלנו בטח נתאחד לנקודה אחת, ובשגם כי כל כוונתנו לשם שמים ואוריתא וישראל.
שמעתי מאחורי הפרגוד כי רבים מהחרדים שבהציוניים וביחוד הרבנים הציוניים אומרים להתאסף יחד וליסד פראקציע ציונית קדושה וטהורה, וישנם גם האומרים כי האספה תהיה בעיר מגורי באברויסק ובכן עלה הרעיון בלבבי כי גם אולי גם רעיון כתר"ג יצא מכח אל הפועל באספה כזו אם רק יקח כתר"ג חלק באספה זו עם עוד יחידי סגולה הנאמנים ליסודי השקפותינו. מה יאמר כ' ע"ז? לע"ע עוד לא נחלט הדבר בין שלומי אמוני ציון, אבל בכ"ז אבקש מכתר"ג להודיענו תשובתו על זה כי אז נתישב בדבר איך לכלכל מעשינו במשפט. כלל גדול אצלי כי כמו שהאומר "אין לו אלא תורה אף תורה אין לו" (יבמות) כן גם האומר אין לו אלא ציון אף ציון אין לו, עלינו להשתדל כי "מציוניות תצא תורה" "ומתורה תצא ציוניות" ושלום יהיה על ישראל ועל רבנן די בכל אתר ואתר. מהמאסף שהו"ל כתר"ג לפני ט"ו שנים תחת השם "עטור סופרים" לא ראיתי רק את החוברת הראשונה ובטח הו"ל כמה חוברות כן לא ראיתי את מאמריו "בהפלס" לדאבון לבבי, והנני דן את כ' כמעט רק על פי מכתביו הנפלאים והנשגבים אלי, ובכן יוכל היות כי אשגה מעט בצורתו הרוחניית המתוארה בדמיוני, אבל אקוה כי בהמשך הימים אזכה להכיר את כל השרטוטים והקוים שבצורת כתרהרוחניית לכל פרטיהם ודקדוקיהם ואז יקל לנו ביותר לשפוך שיח איש בחיק רעהו כיאות. מאוד חשקה נפשי לקבל השקפתו הזכה בנוגע לפרטיות ספרי ואקוה כי גם מזה ארוה נחת, והנני נכון להודות על האמת ולתת דין וחשבון על כל מה שפלטה קולמוסי בספרי לפני הדר גאונו ומלפניו משפטי יצא אם לשבט אם לחסד. בהתימי את מכתבי עלי להתנצל מעט על אשר גם הפעם קצרתי לפי הערך שהיה ראוי להשיבו על מכתביו הנשגבים אבל יאמין לי כי רק באשר לא חפצתי לעבור על בל תאחר ולכן מהרתי להשיבו וכל חפצי כי גם כתר"ג יענה לי תמיד עד מהרה כי אמנם אקוה לתוצאות נכבדות מחליפת מכתבינו וד' הטוב יעזר לנו. ובזה הנני ידידו המוקירו והמכבדו כיפעת חין ערכו והמחכה לתשובתו.
שמואל אלכסנדראוו.
שמואל אלכסנדראוו.
[[קטגוריה:אגרות אלכסנדרוב לראי"ה]]
[[קטגוריה:אגרות אלכסנדרוב לראי"ה]]

גרסה מ־15:11, 29 במרץ 2023

מבוא

אגרת נוספת של אלכנסדרוב לראי"ה. מכתבו של הראי"ה עליו מוסבת אגרת זו ומכתב התשובה שלו – עדיין לא נמצאו.

אגרת א

ב"ה י"ג אדר א' תרס"ב. באברויסק. לכבוד ידידי הנבחר, גאון אביר וחכם נעלה וכו' מרן אברהם יצחק הכהן קוק הי"ו (הגאב"ד דק"ק בויסק יצ"ו). מכתבו הנעלה קבלתי בימים האלה והנני להשיב לכתר"ג את הדברים האלה: הכלל הנודע כי אוריתא וישראל חד הוא מתאמת גם כן על פי ההתדמות הזאת, כי כמו שיש בעולם התורה הררים התלוים בשערה שהין מקרא מועט והלכות מרובות, וישנם גם גופי תורה הפורחים באויר ואין להם על מה שיסמכו (מסכת חגיגה י'), כן בעולמו של ישראל נמצאים הרים גדולים, אשר גם אולי מהם יבא עזרנו, התלוים בגוף ישראל סבא ותורתו רק כשערה ואין להם כמעט כל אחיזה בהתורה המעשיית, וישנם גם יהודים כההלכות הפורחים באויר שאין להם על מה שיסמכו כלל, כן היהודים האלה חיים באויר "ורוח" ישראל ותורתו, אם כי אין להם כל סמך אף כחוט השערה, ובכ"ז הם הם גופי ישראל ותורתו... הנני לוקח לי את הרשות להשתמש במליצתו של רבי עקיבא ואומר "מה רבו מעשיך ד'! יש לך בריות גדולות באור ויש לך בריות גדולות באויר שבאור (הם האנשים שיש להם אחיזה אך בהמאור שבתורה) אלמלא עולות לאויר מיד מתים... שבאויר (הם היהודים הרוחניים הקרובים אך לרוח ישראל ותורתו) אלמלא עולות לאור מיד מתים... אכן מה רבו מעשיך ד'!" (חולין קכ"ז.). לאשרנו נמצא בעולם הישראלי בריות הגדילות בארץ שיש להם אחיזה בהתורה המעשיית וכן בריות הגדילות אך באור התורה וכן בריות הגדילות אך ברוח ואנו מתפלאים על נפלאות תורתנו הקדושה וספרותנו הנבדלה איך נמצא בהם מקום לכל אחד ואחד לפי כחו ורוחו ויחד עם רבי עקיבא נאמר מה רבו מעשיך ד'!... לא אכחד כי אמנם האדם השלם הוא בריה הגדילה ביבשה ובאור וברוח ובזה תלויה ההשתלמות העברית אבל בכל אופן אין לנו להוציא מכלל ישראל את הבריה החיה אך באור או ברוח כי אמנם כל אלה הם מעשה קב"ה באוריתא וישראל וכולא חד הוא... הנני מרחיק מעט ללכת ולאמר, כי לפי מצב היהדות בזמן הזה נראה לפעמים הרבה יהודים מהתלוים בשערה וגם מהפורחים באויר ברוח בריאים בנשמתם יותר מהבריות הגדילות ביבשה שבהם נראה עפ"י הרוב שריפת נשמה וגוף קים, ועוד לפני איזה מאות שנים כתב הגאון הצדיק מהר"א אשכנזי בספרו הנודע "מעשי ד'" (בחלק השני במעשי מצרים פרק ז') בזה"ל: "וכדומה לזה אמר ישעיה, יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני, שודאי יש לטעון שבכלל הפה הם השפתים, אבל בגלות החל הזה ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה, שראיתי בקצת מקומות זריזים מאוד בענין הפה להחמיר באיסור והיתר, מחמירים חומרות יתירות מאד ובתפלה זריזים מאד, ולענין אסורים החמורים כרבית וגזל ושנאת חנם ודומיהם נכשלים מאד, אמרתי אכן זהו שנאמר בפיהם ובשפתם כבדוני, כי בפיהם נאמר על המאכל של איסור והיתר ובשפתם נאמר על התפלה, ועל כן השלים הנביא ואמר, שזו מצות אנשים מלומדה" עכ"ל היקר. ואנן מה נעני אבתריה? בדור הזה אשר על כל מדרך כף רגל נראה את הרקבון שבחיינו הרוחניים והמוסריים עלינו להשתדל רק למצא רפואה למכה אבל לא לאמר ח"ו כי אנשים כאלה הם החלק הבריא של הגוף העממי העברי... לדעתי האומרים כן מראים לדעת כי גם בהם החל הרקבון לפעול פעולתו הנוראה לכלוא את הרוח. ופרנס לפי דורו!... הנני כותב את הדברי האמורים רק כדי להוציא מעט מלבו של כתר"ג החושב כי העוסקים והמעריצים את ספרי בעל "חפץ חיים" הם מהנחשבים להאברים הבריאים של האומה העברית, כי לפי דעתי אין הדבר ברור כ"כ... בכלל ידע כ' כי תכנתי לרוח הרבה מהאנשים הנזכרים ומהם הנחשבים לגדולי האומה ובכ"ז העברתי ידי על חוטמי מפני הרקבון והבאשה הנודף מהם, ואוי לאותה כלימה... (במכתבים אוקיע אי"ה לכתר"ג איזה מקרים האומרים דרשוני בנוגע להנ"ל). בכלל גם אנכי מוקיר את הגאון "חפץ חיים" בתור עובד חרוץ וכ"פ עשיתי לו טובה בנוגע להפצת ספריו, אכן עכ"פ מלאכת "חפץ חיים" קדושה רק לשעתה ולא לעתיד לבוא... וד"ל. כמובן מעצמו, אחרי ההשקפה האמורה, שבשעה שנחפוץ להרגיל את הבריות הגדילות באור או ברוח ולהעמידם על היבשה, עלינו להתנהג עמהם בחבה יתירה ולהרגילם אך לאט להתורה המעשיית, ואשר כן הנני עושה תמיד במאמרי ובספרי כי הנני נכנס לאורם וחודר לרוחם והנני משתדל להעמיד על היבשה, באופן שכל דברי בספרי לא נכתבו עפ"י מקרה כ"א עשיתי משקל לרוחי ודברי נכתבו במדה ובמשקל ובמשורה, וד' הטוב יעזור לי להוציא את מאויי לבי מכח אל הפועל למען עמנו אשר נאהב סלה, ואם אולי שניתי בטח יכפר ד' בעדי. בנוגע להערתו במה שבספרי הדרוש קודם להדעה והבאור עקר והדעה טפלה, ע"ז הנני להשיבו כי אצלי הדעה והדרוש באים כאחד.... מאמרי חז"ל כ"כ רחבים אצלי במובנם וברוחם עד כי כמעט אין כל דעה בעולם, אף היותר חפשיית, שלא אוכל להכניסה לתוך דבריהם האלהיים לפי דעתם; אפס כי הדעה החפשיית בשעה שאין לה התחברות עם האורייתא היא מסטרא אחרא ומקורה הכפירה בכל, אכן לעומת זה בשעה שהיא נכנסת לתוך מאמרי חז"ל הדעה מתקדשת ומתטהרת, כי התורה היא מקוה טהרה לכל הדעות שבעולם וכבר יש אלהים במקום הזה... בכלל תכנתי להלך רוחו של כתר"ג ומחשבותיו והנני רואה כי בכמה עקרים מתדמה כתר"ג למר "אחד העם", ואך בשעה שחקרי מר "אחד העם" נובעים "מההכרח" ההיסתוריי ומקור הכפירה, לעומת זה חקרי לבבו נובעים ממקור טהור ממקור "הרצון" החפשיי האלהיי הקדום ולכתר"ג נאוה תהלה. בכלל הנני ממליץ על כתר"ג את מאמרו של ר' אבהו אמר ר"א "תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהם, ק"ו מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בה, ת"ח שכל גופן אש, שנאמר (ירמיה כ"ג) הלא כה דברי כאשר נאום ד' עאכו"כ" (חגיגה כ"ז). הן לפי דעתי גם הבריה החיה אך באור אין אור של גיהנם שולטת בה לכלותה לגמרי, ומכ"ש ת"ח החיים באור וברוח וביבשה באופן שכל "גופם" אש כי רואים את האור בעמקי היבשה ולהם כחשכה כאורה על אחת כמה וכמה... הנני חש בנפשי שכמעט יצאתי ידי חובתי בנוגע להאשמות שטפל עלי כתר"ג ואשר מאד היו חביבים עלי בתור יסורים של אהבת האמת הנטוע בכתר"ג ואשר כעת אדמה כי יקל כתר"ג את עונשו מעלי, ובכן אבוא אך לעוררו לקיים מוצא שפתיו ולהשתדל לאסוף אסיפה מיחידי סגולה ולטכס עצה במה לתקן מצבנו הרוחניי והמוסריי ההרוס והנשבר, והנני רואה בהתעוררות זאת אצבע אלהים, ובכל כחי הנני נכון לקחת חלק באספה כזו אשר בטח תהיה לפי רוחי, כי אמנם בסתר לבבי גם אנכי הנני בוכה על הדת האלהיי שירד פלאים, והספוגים של צמר שמניחים רבים מגדולינו על לב האומה הוא רק חיי שעה שלא ימות מהרה אבל כבר נראה לדאבון כל לבבינו סימני גסיסה ברור בני האומה הנבחרה, ולא ברטיות יבשות ובלחשים נוכל כעת לרפא לעמנו. עלינו להמשיך כעת זרמים חדשים בגוף ישראל ואורייתא ואשר אמנם נוכל להתגדל בזה במה שיש בכח ולכן "עומדת לעד", ואין כל תפונה בעיני כי נבוא לעמק השוה בנוגע לדרך הפתרון לשאלת מצבנו הרוחניי, אם כי לע"ע עוד נבדלים אנחנו בכמה השקפות עקריות אבל אחרי אשר האמת תהיה נר לרגלנו בטח נתאחד לנקודה אחת, ובשגם כי כל כוונתנו לשם שמים ואוריתא וישראל. שמעתי מאחורי הפרגוד כי רבים מהחרדים שבהציוניים וביחוד הרבנים הציוניים אומרים להתאסף יחד וליסד פראקציע ציונית קדושה וטהורה, וישנם גם האומרים כי האספה תהיה בעיר מגורי באברויסק ובכן עלה הרעיון בלבבי כי גם אולי גם רעיון כתר"ג יצא מכח אל הפועל באספה כזו אם רק יקח כתר"ג חלק באספה זו עם עוד יחידי סגולה הנאמנים ליסודי השקפותינו. מה יאמר כ' ע"ז? לע"ע עוד לא נחלט הדבר בין שלומי אמוני ציון, אבל בכ"ז אבקש מכתר"ג להודיענו תשובתו על זה כי אז נתישב בדבר איך לכלכל מעשינו במשפט. כלל גדול אצלי כי כמו שהאומר "אין לו אלא תורה אף תורה אין לו" (יבמות) כן גם האומר אין לו אלא ציון אף ציון אין לו, עלינו להשתדל כי "מציוניות תצא תורה" "ומתורה תצא ציוניות" ושלום יהיה על ישראל ועל רבנן די בכל אתר ואתר. מהמאסף שהו"ל כתר"ג לפני ט"ו שנים תחת השם "עטור סופרים" לא ראיתי רק את החוברת הראשונה ובטח הו"ל כמה חוברות כן לא ראיתי את מאמריו "בהפלס" לדאבון לבבי, והנני דן את כ' כמעט רק על פי מכתביו הנפלאים והנשגבים אלי, ובכן יוכל היות כי אשגה מעט בצורתו הרוחניית המתוארה בדמיוני, אבל אקוה כי בהמשך הימים אזכה להכיר את כל השרטוטים והקוים שבצורת כתר"ג הרוחניית לכל פרטיהם ודקדוקיהם ואז יקל לנו ביותר לשפוך שיח איש בחיק רעהו כיאות. מאוד חשקה נפשי לקבל השקפתו הזכה בנוגע לפרטיות ספרי ואקוה כי גם מזה ארוה נחת, והנני נכון להודות על האמת ולתת דין וחשבון על כל מה שפלטה קולמוסי בספרי לפני הדר גאונו ומלפניו משפטי יצא אם לשבט אם לחסד. בהתימי את מכתבי עלי להתנצל מעט על אשר גם הפעם קצרתי לפי הערך שהיה ראוי להשיבו על מכתביו הנשגבים אבל יאמין לי כי רק באשר לא חפצתי לעבור על בל תאחר ולכן מהרתי להשיבו וכל חפצי כי גם כתר"ג יענה לי תמיד עד מהרה כי אמנם אקוה לתוצאות נכבדות מחליפת מכתבינו וד' הטוב יעזר לנו. ובזה הנני ידידו המוקירו והמכבדו כיפעת חין ערכו והמחכה לתשובתו. שמואל אלכסנדראוו.