משנה יומית לפסח | משנה ד'

משנה ד':

מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו, וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ:

מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת – שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ מַצָּה?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים?

וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ.

מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמֹר כֹּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ.

משנה זו עוסקת בחלק ה"מגיד".

❓❗הגדת הסדר חייבת לבוא בדרך של שאלה ותשובה. לכן אנו עושים דברים להתמיה את התינוקות עד שישאלו. אפילו התינוק לא שאל מעצמו - מלמדים אותו לשאול באופן מלאכותי. עד כדי שהגמרא מציינת שאפילו שני תלמידי חכמים שיושבים יחד לבדם לסדר - שואלים זה את זה, ואפילו אדם בודד - ישאל את עצמו.

השאלה נותנת מקום בנפש שמחפש תשובה.

🍖אחת השאלות נוגעת בדין מתקופת המקדש, בעניין אכילת צלי.

🚼 בימינו נהוג להכניס במקומה שאלה על ההסבה, כפי שמופיע בהגדת הרמב"ם. בתקופת המשנה כנראה שלא שאלו על ההסבה, כיוון שכך היתה דרך האכילה בדרך כלל, ודבר זה לא עורר תמיהה.

במשנה נאמר:

שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת.

🍜 הנהוג אצלם היה שכל ארוחתיהם נאכלו בטיבול. אצלנו לא רגילים בזה, ולכן בהגדות רבות הנוסח הוא:

שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת.

👨‍👩‍👧‍👦 לפי דעתו של בן אביו מלמדו - ההגדה עדיין לא התקבעה בנוסחה שלנו, ויש כאן מקום לנוסח חופשי בהתאמה לבן. גם בהקדמה להגדה שלנו יש "הוראות למשתמש" המורות להתאים את ההגדה לבן, לפי ארבעה סוגי בנים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול.

💢 כמורה, המחשבה שכולם שווים ויש ללמד בצורה זהה - פוגעת בחינוך.

חינוך טוב מבין שיש רמות שונות בכיתה, צורות למידה שונות, ומנסה למצוא מענים נכונים לכל תלמיד בהתאמה דיפרנציאלית. ההוראה של המשנה "לפי דעתו של בן אביו מלמדו" היא אבן דרך מדהימה בחינוך.

כאמור, נוסח ההגדה היה גמיש ומסור לכל אב. יש במשנה שלוש הוראות יסודיות:

1. לפי דעתו של הבן.

2. מתחיל בגנות ומסיים בשבח.

3. שתהיה בנויה סביב פסוקי הביכורים - "ארמי אובד אבי".

בגמרא הובאו שתי דעות מהי הגנות ומהו השבח:

מבחינת השעבוד הפיזי - עבדים היינו, ויוציאנו ה'.

מבחינת השעבוד הנפשי - מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו... ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו.

למעשה ההגדה שלנו היום בנויה על שתי הדעות.

פותחים ב"עבדים היינו".

עוצרים ל"הוראות למשתמש" - מעשה שהיו מסובין בבני ברק, דרשה שמספרים יציאת מצרים בלילות, ארבעה בנים, זמן המצווה (יכול מראש חודש).

ושוב פותחים בהגדת "מתחילה עובדי ע"ז", ואז עוברים לדרשת הפסוקים.

בסוף ההגדה עוברים להגדת רבן גמליאל, אותה נראה בהמשך.