אדם חונה בחנייה בבניין מרובה דירות בחנייה שאינה מסומנת כפרטית ואין עליו מספר (רוב שאר מקומות החניה מסומנים עם מספר דירה). בעוד האדם אינו ליד האוטו בא בעל דירה שמסתבר שהחנייה רשומה על שמו וחוסם את רכבו של הראשון כך שלא ניתן לצאת. לא משאיר פתק או זיהוי או הפנייה כלשהו. חוזר הראשון לאוטו ומנסה לצאת דקות ארוכות ללא הצלחה. במזל עובר אדם שלישי שמזהה את האוטו ומפנה את החסום לדירת השכן החוסם. מצלצל באיטרקום. הנ"ל מסביר שמאכיל ילדים לא יכול לרדת - רק עוד 20 דקות. מחכים. לא בא. אולה הנחסם לדלת דירת החוסם ומבקש שיזיז. הנל חוזר על טיעוניו. מציע החסום שיביא את המפתחות והוא עצמו יעשה הכל - מסרב ואומר שאם חושב שצודק. יקרא למשטרה. הנחסם מחכה עוד דקות רבות - ובסוף אכן קורא למשטרה (שבאה רק כ20 דקות אחרי שבסוף השכן יורד ומזיז את האוטו תוך טענה שהנחסם לא פועל לפי ההלכה בכך שחנה במקום ששייך לו.) האם ההלכה מצדיקה את השכן שחוסם דקות רבות מאוד את הנחסם ולא מאפשר הזזה באופן שעוקף את טיעוניו על האכלת ילדים קטנים? Vאם ההלכה מאפשרת לאדם לחנות בחנייה לא מסומנת בבניין רב-דירות בשני מקרים: א. כשבא לבקר קרוב משפחה שגר בבניין ולא היה ברחוב הסמוך חנייה פנויה ב. כשבא לערוך קניות וחנה במקום כי אין מקום ברחוב וחשב שמדובר בחנייה שלא משוייכת לדירה פרטית?

שלום וברכה, א.אסור לחנות בחניה פרטית שאינה שלך. (בדברינו לא נדון באלו אופנים אדם קונה את הזכות לחניה פרטית. אלא נעסוק בציור שמבורר שזכות החניה שייכת לבעליו.) ב.אדם שמצא רכב אחר החונה בחניה שלו, אינו רשאי לחסום אותו לשם ענישה. אין ביד אדם פרטי להעניש אחר, בית דין הם הממונים על הענישה ולא אדם מן השורה. אמנם אם בעל החניה אינו מוצא חניה אחרת, כך שיכול לחנות את רכבו רק צמוד לחניה שלו, מותר לו לחנות כך. ואף שבזה חוסם את הרכב החונה בחניה. אין בזה איסור כיון שהוא חונה בחניה שלו, או בצמוד לה, ומה שהרכב האחר נחסם, נובע מרשלנותו של בעל הרכב שחנה בחניה פרטית. באופן זה שבעל החניה חוסם את בעל הרכב כדי למצוא לעצמו מקום חניה, הוא מחויב להשאיר לבעל הרכב הנחסם את פרטיו, כדי שיוכל בעל הרכב ליצור עמו קשר כדי שיזיז בעל החניה את רכבו ויאפשר לרכב החונה לצאת. אם בעת שבעל הרכב מתקשר אליו לשחרר אותו, בעל החניה באמצע לעשות עיסוק שקשה להפסיק אותו, כגון שמטפל בילדיו הקטנים, ואין מישהו מבוגר שיכול לשמור אליהם, הוא אינו מחויב לטרוח ולשלם לביביסיטר, כמו כן אינו מחויב לתת לאחר שאינו סומך עליו את מפתחות רכבו כדי שיזיזו אותו, אלא רשאי להתעכב מספר דקות עד שיכול לרדת בעצמו ולהזיז רכבו. ג.אמנם אם מדובר באדם החונה באופן קבוע בחניה הפרטית שלו ומכיר שהיא שייכת לבעל החניה. מותר לחסום אותו בכוונה תחילה למשך זמן מועט כדי לגרום לו שלא להמשיך לחנות כל פעם בחניה הפרטית. יש להתיר זאת מדין עביד איניש דינא לנפשיה, (חו"מ סימן ד) ואף שעאד"ל נאמר באופן שהאדם מונע מהאחר לקחת לו דבר, או מחזיר לעצמו את שלו. ובנדון שלנו אין חסימת הרכב מועילה להחזיר לעצמו את החניה, אלא היא תצליח רק לגרום לחונה לא לחנות שוב בעתיד. הדבר מותר כיון שזו הדרך למנוע מבעל הרכב החונה, לחנות שם בקביעות, ההיתר הוא לחסום לזמן מועט בלבד, כך שאין בעל החניה משבית את יכולת בעל הרכב לנהוג ברכב לזמן רב, אלא רק גורם לחניה להיות חניה שאינה נוחה עבור החונה, על ידי שמעכבו זמן מועט כשרוצה לצאת. וכיון שכן, הדבר נכלל בכלל ההיתר של עאד"ל. יש לדמות העניין אף לדין כל המשנה ובא אחר ושינה פטור. וכדברי הרא"ש (ב"ק ג, יג) שאף בבני אדם שהחלו לריב זה עם זה, אם הראשון התחיל, השני פטור. בברכה, הרב מרדכי גרוס