שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • הדלקת נרות
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
שלום רב ושלום לרב אם זוג מתארח בשבת אצל ההורים, מה יעשו בכניסת שבת? ידליקו נר חנוכה בבית ואז ידליקו אצל ההורים לפני כניסת שבת, או שפשוט ידליקו עם ההורים? (ואם כן, כמה מוקדם לפני שבת אפשר להדליק נר חנוכה?) ובמוצאי שבת קודש? האם ידליקו גם בבית או שיצאו ידי חובה על ידי ההורים ולא צריכים להדליק בבית? רב תודות לרב
תשובה
שלום וברכה! כאשר מתארחים לשבת שלמה אצל אנשים אחרים, בין אם אלו ההורים ובין אם חברים וכדומה, הרי המקום הזה הופך לביתכם למשך השבת, ולפיכך ההדלקה היא בבית המארחים. למנהג הספרדים האורחים יוצאים ידי חובה בהדלקת הנרות של המארחים ואין צורך לעשות פעולה מיוחדת לשם כך, ואילו למנהג האשכנזים האורחים מדליקים בעצמם בבית המארחים. אם נותנים לאורחים דירה אחרת לישון בה, והם אוכלים את הסעודות בבית המארחים, גם אז הדין הוא כך: למנהג הספרדים יוצאים בהדלקת הנרות שנעשית בבית המארחים, ואילו למנהג האשכנזים האורחים ידליקו נרות בבית המארחים ולא בדירת השינה. לגבי מוצאי שבת - אם מיד בצאת השבת האורחים אורזים את חפציהם ויוצאים חזרה הביתה, אין הם מקיימים את המצווה בבית המארחים וידליקו בביתם כשיגיעו. אך אם במוצאי השבת הם עוד יושבים זמן מה בבית המארחים, זה עדיין נחשב ביתם, ולפיכך הם מקיימים שם את המצווה (וינהגו כדלעיל, לגבי מנהג הספרדים והאשכנזים). בכל אופן, אין מקום להדליק פעמיים, גם בבית וגם בבית ההורים, כפי שמוצע בשאלה. אם מדליקים בבית המארחים או יוצאים ידי חובה על ידם, אין מדליקים גם בבית. הרחבה ומקורות: מצוות הדלקת נרות חנוכה צריכה להתקיים דוקא בביתו של אדם, ולא ניתן לקיים את המצוה בהדלקה בסתם מקום שאינו הבית (עיין למשל בשו"ע תרע"א, ז; משנ"ב שם מ"ה). אם למשל אדם מתארח אצל אחרים לארוחת ערב או מסיבת חנוכה וכדומה, וחוזר לישון בביתו, אין הוא יכול לקיים את המצוה בבית המארחים, אלא דוקא בביתו (משנ"ב תרע"ז, יב). אולם אם אדם מתארח לשהות משמעותית, הכוללת לינה, הרי בית המארחים נעשה "ביתו" למשך הזמן הזה, ולפיכך הוא מקיים שם את המצוה (עיין שו"ע תרע"ז, סעיפים א', ג'; ילקוט יוסף מועדים, חנוכה, דין אכסנאי, ד'). לפיכך, כאשר מתארחים לשבת אצל ההורים או חברים, מקיימים את ההדלקה בבית המארחים. ההנהגה בפועל משתנה על פי מנהג העדה: למנהג הספרדים, רק בעל הבית מדליק נרות, והוא מוציא ידי חובה את כל בני הבית. לפיכך, גם האורחים שנחשבים כחלק מבני הבית אינם מדליקים בעצמם אלא יוצאים בהדלקתו של בעל הבית. ואילו למנהג האשכנזים, כל אחד מבני הבית מדליק. לפיכך, גם האורחים מדליקים בבית מארחיהם, כמו שאר בני הבית. יש מן הפוסקים שכתבו, שכאשר האורחים יוצאים ידי חובה בהדלקת המארח (כמנהג הספרדים), הרי הם צריכים לתת פרוטה לבעל הבית כדי להשתתף עמו בשמן. זאת על סמך הדין המופיע בגמרא ובפוסקים (שבת כ"ג, א; שו"ע תרע"ז, א), שאכסנאי צריך לתת פרוטה לבעל הבית כדי להשתתף בהדלקת הנרות שלו. אולם כמה פוסקים כתבו, שדין זה עוסק בדייר, שאינו חלק מבני הבית ואינו סמוך על שולחנם של המארחים, אלא שוכר חדר בבית המארחים ומשלם על כל פריט שהוא משתמש בו. כאשר מדובר באורח שמתארח אצל בני משפחה או חברים ואוכל משלהם ללא חשבון, הוא גם יוצא בהדלקתם ואינו צריך להשתתף בפרוטה [עיין ילקוט יוסף שם, ובהרחבה בילקוט יוסף חנוכה, מהד' תשע"ג, סימן תרע"א הע' כח. יש להוסיף ראיה לעניין זה, מדין הדלקת נרות שבת. גם שם מופיע גדר מקביל, שאכסנאי צריך להשתתף בפרוטה (שו"ע רס"ג, ז), ואף על פי כן, המקובל הוא שאורחים רווקים (שאינם מדליקים נרות שבת בעצמם) מסתמכים על הדלקת הנרות של בעלת הבית ללא השתתפות בפרוטה.] אם נותנים לאורחים דירה נפרדת לישון בה, והסעודות מתקיימות בבית המארחים - בעניין זה ישנה מחלוקת בין הראשונים, האם מדליקים במקום הלינה או במקום האכילה (עיין טור סימן תרע"ז בשם הרא"ש, ולעומתו תשובת הרשב"א המובאת שם בב"י). אולם מדברי הפוסקים עולה, שגם הדעה הסוברת שמדליקים במקום הלינה, אין זה מעיקר הדין, אלא מצד החשד, שאנשים יראו שבדירה נמצאים אנשים ואינם מדליקים, ויחשבו שאין הם מקיימים את המצוה (עיין בטור שם). מתוך כך כתבו הפוסקים, שדין זה שייך רק כאשר מקובל להדליק את הנרות בפתח הבית, כך שהעוברים והשבים רואים באיזה בית מדליקים נרות ובאיזה לא, ואילו בזמן שמקובל להדליק בתוך הבית ולא בחוץ, אין חשש לחשד, והאורחים מדליקים במקום האכילה (הגהת הרמ"א תרע"ז, א; ועיין שם במשנ"ב י"א, ובילקוט יוסף מועדים, חנוכה, מהלכות חנוכה, כ"ד, שכתבו שגם המחבר מסכים לכך). בזמננו, אמנם רבים חזרו להדליק בפתח הבית כעיקר הדין, אך נראה שגם כעת אין מקום לחשוש לחשד, משתי סיבות: א. כיוון שרבים עדיין מדליקים בתוך הבית, שוב אין חשד, שכן כאשר אנשים אינם רואים חנוכיה בפתח הבית הם לא יחשדו שאדם זה אינו מדליק נרות כלל, אלא יחשבו שהוא מן המדליקים בבית. ב. בעבר כולם היו מדליקים בזמן אחד, בשקיעה או בצאת הכוכבים על פי המנהגים השונים, בעוד שכיום רבים חוזרים לביתם מאוחר ומדליקים בשעות שונות על פני הערב. ולפיכך, כאשר אנשים אינם רואים חנוכיה, הם לא יחשדו שהאדם אינו מדליק, אלא יחשבו שהוא מדליק בשעה אחרת (אם כי בשבת טעם זה אינו שייך). לגבי מוצאי שבת - אם האורחים שוהים בבית מארחיהם זמן מה לאחר צאת השבת, הרי עדיין זה נחשב כביתם והם יכולים לקיים בו את המצוה. גם אם הם מתכוונים לחזור לביתם הקבוע ולישון בו, עדיין כעת הם נמצאים בבית זה, שהוא עבורם מקום של קביעות ולא מקום עראי, שהרי הם ישנו כאן בלילה הקודם ושוהים כאן במשך כל היום. לפיכך הם יכולים לקיים את המצוה בבית המארחים (עיין שו"ת תשובות והנהגות א', סימן שצ"א). אולם אם הם כבר נמצאים "על המזוודות" ומתארגנים ליציאה, מסתבר שהם כבר עקרו את דירתם מבית זה, ואינם יכולים לקיים בו את המצוה, ואז ידליקו בביתם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il