שלום, בהלכות תפילה יש הרבה הלכות כמו לבטא את המילים בדרך הנכונה, להתכוון בכל מילה, לשמור על נקיות הידיים וכו’.. לצערי אני מרגישה שהשמירה על הלכות אלו גורמות לי מעמסה כבדה, בכל נגיעה קטנה בשורשי השיער או במקומות בגוף גורמת לי להתלבט אם עלי ליטול ידיים, אני עוצרת כל הזמן לחשוב האם אמרתי את המילים כראוי או חוזרת עליהן מספר פעמים, אני מנסה להתכוון כמה שיותר ואז התפילה שלי מתארכת ובמקום לחוות שהתפילה נעימה ומבטאת את הרצון הפנימי שלי אני מרגישה רתיעה מהתפילה. אשמח להכוונה וייעוץ כיצד להתפלל בדרך שבה ארגיש שמחה בתפילה. תודה רבה! חנוכה שמח.

ב"ה שלו', אציע להקדיש זמן לליבון הלכתי אשר יבהיר: א. מה הם עיקרי התפילה; ב. מה הם הדברים המעכבים בתפילה. דומה שלאור זאת, ההתמודדות תהא ממוקדת יותר ולכן גם קלה יותר: הקפדה [לפחות בשלב ראשון] רק על עיקרי תפילה, וידיעה שלא כל פעולה לא ראויה גם מעכבת. נזכור שהשולחן ערוך פתח את ספרו (או"ח א, ד) באמירה ש"טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה", ובעל חובות הלבות כתב בהקדמת ספרו: "מן הזהירות - שלא תרבה להיזהר". ברכה והצלחה