- שבת ומועדים
- הלכות הספירה
שאלה
שלום וברכה.
1. מה השעה המוקדמת ביותר שניתן לספור ספירת העומר.
2. עד מתי אפשר לברך הכי מאוחר?
3. האם ניתן לספור לפני ערבית?
4. האם יש הבדל בין השעות הללו לבין השעות שבהן מותר להתפלל ערבית?
ישר כח ותזכו למצוות!
תשובה
שלום וברכה לכבודו,
1. אציע כמה אפשרויות מהזמן מהטוב ביותר:
א. לכתחילה מזמן צאת הכוכבים (נע בין 13.5-18 דק' זמניות אחרי השקיעה ויש נוהגים להמתין כ-20 דק' כדי לצאת את רוב הדעות ויש לעיין בלוחות).
ב. מזמן השקיעה והלאה (כל זמן בין השמשות) - נחלקו הפוסקים, ונכון לחזור ולספור ללא ברכה לאחר צאת הכוכבים. ואם רוצים לצאת לכל הדעות יש לספור ללא ברכה ולעשות תנאי, שאם יזכור לספור אחר צאה"כ הספירה הראשונה אינה תחשב כלל, ובצאה"כ יספור בברכה.
ג. פלג המנחה - בשעת הדחק גדולה כאשר יש חשש שישכחו לספור בצאת הכוכבים, יש לספור ללא ברכה ויתנה בלבו שאם יזכור לספור אחר צאה"כ, לא תחשב ספירה זו, ויספור אח"כ עם ברכה.
2. כל הלילה כשר לברכה, עד עלות השחר. אולם לכתחילה מצוה מן המובחר לספור בתחילת הלילה. אם עבר עלות השחר יספור בלא ברכה, וימשיך לספור בלילה הבא עם ברכה (שו"ע תפ"ט א', שו"ע הרב שם סע' ג').
3. ניתן לספור לפני ערבית, אלו מצוות נפרדות. אלא שכבר נהגו ישראל לספור בציבור לאחר ערבית.
4. יש הבדל, כיון שערבית מדרבנן ומקילים בה יותר, ואילו ספירת העומר לחלק מהפוסקים מהתורה, ולכן נזהרים לספור מצאת הכוכבים.
מקורות והרחבה:
כתב מרן השו"ע (תפ"ט ב'): "אם טעו ביום המעונן וברכו על ספירת העומר, חוזרים לספור כשתחשך. והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים, וכן ראוי לעשות". והנה מקור דבריו מתשובת הרשב"א (סימן רל"ה), שניתן לספור רק מזמן שקיעה. ולפני כן אין לספור, שאיך יאמר לדוג', היום עשרה ימים ואינם אלא תשעה, כי אותו היום תשיעי, ולא ככוונת השואל ברשב"א, שהבין שניתן להתנות מבעוד יום.
ומה שכתב 'המדקדקים' כוונתו, שמעיקר הדין אפשר להקל ולספור מהשקיעה, כיון שבין השמשות הוא ספק לילה, וכיון שספירה בזמן הזה מדרבנן לרוב הפוסקים, הולכים בספק דרבנן לקולא. אלא שראוי להוציא עצמו מספק, ולכן כתב שהמדקדקים ממתינים לודאי לילה (מ"ב שם סקי"ד), ולכן אף שסיים וכן ראוי לעשות, היינו לכתחילה אך בדיעבד יצא.
וכתב המ"ב (שם סקט"ו) שהאליה רבה פקפק בדברי המחבר, והצריך לחזור ולספור בלא ברכה, והטעם לכך, כיון שדעת הרבה פוסקים שספירה בזמן הזה מהתורה, ולכן אין לסמוך על בין השמשות שהוא ספק לילה (שעה"צ סק"כ), ומטעם זה כתב בבה"ל (שם סע' א' ד"ה לספור) שמנהגנו להיות נזהרים שלא לספור ספירת העומר עד צאת הכוכבים.
עוד כתב מרן המחבר (שם ג'): "המתפלל עם הצבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה, ואם יזכור בלילה יברך ויספור". וביארו האחרונים (המג"א והמ"ב סקט"ז) שאותו אדם רוצה לדקדק ולספור בצאה"כ, לכן סופר בלא ברכה, ויעשה תנאי בלבו, שאם יזכור לאחר צאת הכוכבים לספור, אין הוא רוצה לצאת בספירה זו, ואם ישכח לספור אחר צאה"כ, שתחשב לו ספירה זו למצוה כתיקונה. וביאר המ"ב (שם) שזו כוונת הרמ"א (בהגה שם) שכתב ש"אם היה דעתו שלא לצאת, יחזור ויברך ויספור בלילה".
ונחלקו האחרונים, האם תנאי זה מועיל רק מבין השמשות או אפילו מפלג המנחה. המ"ב (סקט"ז) הביא את דעת הט"ז והגר"א והפמ"ג בדעת המג"א (צויינו בשעה"צ סקכ"א), שהיתר זה הוא מזמן בין השמשות שהוא ספק יום וספק לילה, וסומכים על הפוסקים שמצות הספירה בזמן הזה מדרבנן. אולם בבה"ל (ד"ה מבעוד יום) כתב שיש הרבה אחרונים שחולקים (הלבוש, האליה רבה, החק יעקב, המאמר מרדכי והנהר שלום) ומפרשים ש'מבעוד יום', הכוונה מפלג המנחה, ואף שלדעת מרן שהבאנו לעיל (סע' ב') משמע שניתן לספור רק מהשקיעה, מכל מקום יש מקומות שנהגו להקל, כיון שהיו רגילים להתפלל לפני השקיעה, וחששו שאם לא יספרו בציבור וילכו לביתם ישכחו לספור.
ובבה"ל (שם) ביאר את מנהג הקהילות שהקלו לספור מפלג המנחה, שסמכו בשעת הדחק על הפוסקים שספירה בזמן הזה הוא רק זכר למקדש, ואין להחמיר בה יותר מק"ש ותפילה שנוהגים לומר מבעוד יום. והסיק שם שאפילו ת"ח שחושש שישכח, יכול לספור עם הציבור אך לא יברך כיון שאינו זמן ספירה אלא שלא מוחים בהם כדי שלא יתבטלו לגמרי מהמצוה, ובצאת הכוכבים יברך ויספור, כיון שספירה זו אינה כלום מעיקר הדין.
ומסוף דברי הבה"ל, נראה שלמעשה לא סמך על ספירה זו מפלג המנחה, א. כיון שבמ"ב סתם כדעת הסוברים שיש היתר בשעת הצורך מפלג המנחה במ"ב ב. כיון שחתם דבריו בבה"ל, שספירה זו מפלג המנחה 'לאו כלום הוא מעיקר דינא". ואם כן אף במקום שספר, אינו נחשב באמת שספר, ולכן כתב המחבר שיכול לספור לאחר מכן עם ברכה. ולפי זה אף אם מדובר במקומות שצאת הכוכבים מתאחר, אין לספור מפלג המנחה, כיון שאפילו בשעת הדחק אינו יוצא בספירה זו (מעין זה כתב הגריש"א בקובץ תשובות ח"ד סי' פ"ד), אלא יחכה לכל הפחות לספור בשקיעה. אולם אם יש קושי גדול בדבר, נראה שהמקל בזה על התנאי האמור לעיל, ולהמשיך בספירה עם ברכה יום למחרת אף אם שכח לספור בספירת העומר, יש לו על מי לסמוך.
בברכה נאמנה ובשורות טובות,