שלום כבוד הרב אני יודע שזה שאלה קצת תמוהה, אבל האם ללכת עם גויה זה יהרג ובל יעבור??! (אני יודע שזה אסור ואני מעולם לא הלכתי עם גויה חס ושלום) מה עונשו של ייהרג ובל יעבור??! מה עונשו של מי שהולך עם גויה??! האם מי שחטא במזיד גמור יכול לעשות תשובה??! גם אם ידע את העונשים!! אני יודע שזאת שאלה קשה ולא כל אחד אוהב לשמוע שאלות כאלו אבל אשמח לשמוע מה דעתך כבוד הרב!!!

שלום וברכה לשואל היקר! איסור גויה הוא חמור מאד ו"כאילו נתחתן לעכו"ם... ונקרא מחלל קדש ה'" (לשון הרמב"ם), ואף נחשב לגילוי עריות (באופנים מסוימים). ובדברי חז"ל האריכו מאד בעוון זה ובעונשו (ראה בהרחבה). עם זאת צריך לדעת שאין דבר העומד בפני התשובה, וזהו פלא מאת ה' יתברך שברא את התשובה בעולם שבכוחה לנקות הכל, אלא שצריך לדעת את גדריה, וצריך לעשות תשובה באמת ובלב נשבר עדי שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה (עיין בהרחבה). מקורות: בגמ' (יבמות כג.) נחלקו חכמים ורבי שמעון, האם הפסוק "לא תתחתן בם" (דברים ז' ג') נאמר דוקא בז' אומות, וכך סוברים רבנן, ואילו רבי שמעון סובר שזה נאמר ביחס לכל הגויים. מרן השו"ע (אהע"ז ט"ז א') סתם כדעת הרמב"ם (איסורי ביאה י"ב א') שפסק כר"ש, וז"ל: "ישראל שבעל עובדת כוכבים דרך אישות או ישראלית שנבעלה לעכו"ם (דרך אישות) הרי אלו לוקין מן התורה, שנאמר לא תתחתן בם". בב"י ביאר טעמו, שכן מוכח בגמ' בקידושין (סח:), שולד נוכרית כמוה מדכתיב "כי יסיר את בנך מאחרי" לרבות כל המסירים, והיינו כר"ש ש"כי יסיר" מיירי בכל האומות, ודברי רבא ביבמות (עו.) שאמר שגויות בהיותן עובדי כוכבים "לית להו חתנות", מיירי אליבא דחכמים, אך לר"ש הדורש טעמא דקרא, הפסוק עוסק בגיותן שאז הם מסירים את הבנים. אולם הרמ"א (שם) פסק כדעת התוס', שישראל הבועל גויה דרך אישות, אסור רק מדרבנן. ו"לא תתחתן בם" עוסק בז' אומות ודוקא בגירותן, וקושיית הגמ' בע"ז (לו.): "בנותיהן, דאורייתא היא, דכתיב לא תתחתן בם", יש ליישב שכוונת הגמ' על הסיפא שנכתב "ובתו לא תקח", ואף באיסור זה עוברים דוקא בז' אומות. גם על ביאה של גויה בזנות ולא בדרך אישות, אסרו חכמים, ומקור הדברים בגמ' (ע"ז לו: ובברכות נח.) ומבואר שם שיש ג' דרגות, א. כשבא עליה בזנות, חייב מלקות (מכת מרדות מדרבנן). ב. אם יחדה לזנות, בית דינו של חשמונאי גזרו שחייב משום נשג"ז (נידה, שפחה, גויה, זונה). ג. ועל בא עליה בפרהסיה, הלכה למשה מסיני שקנאים פוגעים בו. ועיין ברמב"ם (שם) שכהן מחויב במלקות מהתורה משום זונה, אולם הרא"ש (סנהדרין פ"ט) סובר שכהן לוקה מהתורה רק אם נבעלה לגוי. ונחלקו הפוסקים האם בגויה נשואה יש בנוסף איסור מהתורה, לדעת הב"ש (ט"ז סק"ז) בשם התוס' בקידושין (כא:), אסור מהתורה, ולמדו כן מהפס' (בראשית ב' כ"ד) "ודבק באשתו" השייך גם בבני נח, וכן כתב הברכ"י (אות א'), אלא שהוסיף שמשמע קצת מדברי הרמב"ם (מלכים ח' ג'), שמהתורה אין לגוי אישות כלל, ושכן משמע בחידושי קידושין לחד מקמאי, ומהריב"ש (בתשובה סי' ו'). ומבואר ברמב"ם כמה חמור איסור זה שיש בו חילול השם, וז"ל (איסורי ביאה י"ב ו'): "לא פגעו בו קנאים ולא הלקוהו ב"ד הרי עונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת שנאמר כי חלל יהודה קדש י"י אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת י"י לאיש אשר יעשנה ער ועונה, אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו מגיש מנחה לי"י צבאות, הנה למדת שהבועל כותית כאילו נתחתן לעכו"ם שנאמר ובעל בת אל נכר ונקרא מחלל קדש ה'". הרי שמבואר ברמב"ם שהבא על גויה חייב כרת (אם לא פגעו בו קנאים ולא הלוקו בי"ד), ונלמד מדברי קבלה (מלאכי ב' י"ב). ונחלקו הפוסקים במה מדובר, לדעת הב"ח והפרישה (סי' ט"ז סק"ז) עונש הכרת חל גם על מי שאינו חייב מלקות מהתורה, כגון שבעל בצנעא או בדרך אישות. אולם זקני החלקת מחוקק (שם סק"ה) שהיה מאבירי הפוסקים, דייק מלשון הפסוק הרמב"ם והשו"ע (אהע"ז ט"ז ב') שעונש הפסוק (כרת וחילול ה') אינו מוסב אלא כשבעל דרך אישות או פרהסיה שאז אסור מהתורה, אבל לא בצנעא, והוסיף שכן משמע מלשון הפס' (מלאכי ב' י"א), וכך יש להכריע לשבי פשע (נפק"מ לחילוקי כפרה). וברמב"ן (מלחמת ה' סנהדרין יח.) משמע שעל בעילת גויה בפרהסיה קיים האיסור "יהרג ואל יעבור", וז"ל: אבל נכרי הבא על בת ישראל לא מיקרי ג"ע דלאו מיתות ולא חייבי כריתות נינהו לא אתיא מנערה המאורסה דקרא וחייבי לאוין כדמפורש בשמעתא לעיל מיהו מעובדא דאמרי' לעיל מסתברא דישראל הבא על הנכרית מיקרי ג"ע משום דקנאין פוגעין בו וה"ל כחייבי מיתות דשייך בהו מיתה וכרת כדאיתא לקמן במכילתין אבל הנבעלת מן הנכרי אין פוגעין בה קנאין ובפ' אין מעמידין אמרי' דבזנות בית דינו של שם גזרו ולא משכח ליה קרא אחרינא לאיסורא", ומשמע שאיסור גויה בצנעה אינו נכלל ב"גילוי עריות", ומכל מקום ודאי שאיסור זה חמור ביותר. הנה בגמ' בעירובין (יט.) מובא שאברהם אבינו יושב בפתח גיהנם ומעלה את כל המחוייבי גיהנם חוץ מישראל שבא על גויה, וז"ל הגמ': "אלא הא דכתיב עברי בעמק הבכא - ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם, ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו, בר מישראל שבא על הגויה דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה". וביאר בפתח עיניים (שם בתירוץ ב'): "שישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן וגוים לא פסקה זוהמתן וכשבא על הגויה הסטרא אחרא משכה בערלתיה על דרך ותהי נדתה עליו ומשכה בערלתיה שנתוסף בו זוהמא כערל". ובזוהר הקדוש האריכו בחומרת איסור גויה, וכתבו שעל עוון זה נאמר (משלי ל' כ"א) "תחת שלוש רגזה ארץ", (זוה"ק חיי שרה קל"א:), ונאמר (ירמיה ב' י"ג): "אותי עזבו מקור מים חיים, לחצוב להם בארות בארות נשברים", אותי עזבו, הוא אותו שמשקר בברית הקודש עם כותית, שנקראים בורות נשברים (זוה"ק ואתחנן רס"ו.). והנדבק בכותית שולטים בו ארבעה כוחות רעים וקשים מאד, שהם משחית אף חמה ועוון (תיקוני זוה"ק תיקון שלושים ושבע). וישנם שלושה אנשים מסלקים את השכינה מהעולם ובני אדם צווחים ולא שומעים את קולם, ואחד מהם הוא המבואר בפסוק (מלאכי ב' י"א) "ובעל בת אל נכר" (זוה"ק שמות ב:). עם כל זאת, צריך לדעת שאין דבר העומד בפני התשובה, ואף שנאמר בזוה"ק (פרשת נח ס"ב) שעל הכל יש תשובה מלבד על עוון המוציא זרע לבטלה, מכל מקום נאמר גם שם נאמר שעלי ידי תשובה רבה אפשר לתקן, וכבר כתבו גדולי ישראל שאין לנו הבנה בדברי הזוהר האלו, ובודאי שהעושה תשובה כפי יכולתו נמחלים לו כל עוונותיו. וז"ל הגמ' (יומא פו:): "אמר ריש לקיש: גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך. הא עון מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול. איני? והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה! - לא קשיא; כאן - מאהבה, כאן – מיראה". ולכן ראשית כל צריך לדעת שיש קומות ורבדים לתשובה, עצם עזיבת החטא, החרטה עם וידוי וקבלה לעתיד שלא לחזור על כך, זהו גוף התשובה והכפרה, והקב"ה מקבל את השבים אליו באהבה רבה, ו"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים". רבי ישראל מסאלנט זצ"ל אמר שדרך ראויה לחזור בתשובה על חטא מסויים, היא על ידי לימוד הלכות הקשורות לאותו חטא, שבכח הלכות אלו לסייע להישמר מאותו החטא, ולכן לענייננו הקדשת זמן מסויים העוסק בהלכות ובהנהגות שמסייעות לשמור על המחשבה, העיניים ועל הברית, כגון הלכות יחוד וכדומה, יכולים לסייע מאד בעניין זה. ידוע בחז"ל התעניות שהם כנגד קורבן, ועניינם להעביר את רושם החטא (אגרת התשובה), ומה שאמרו שמי שמתענה חוטא זה מדובר במי שלא חטא (מרן החיד"א, רב פעלים, ליקוטי מוהר"ן תורה נ', מ"ב תקע"א בשם הב"ח). האריז"ל תיקן תעניות לתשובה על כל חטא (כעס, תיקון הברית וכו'), ובעל התניא (אגרת התשובה ב') כתב שהכרעת הגדולים ג' פעמים (אותו מס' תעניות של אותו חטא) ואת השאר לפדות בצדקה, ואחריו הגיע מרן הבן איש חי (שו"ת רב פעלים) שמספיק פעם אחת ואת השאר לפדות בממון, ולכן חכמי ירושלים נהגו להקל לציבור שמספיק תענית אחת, ובדרך כלל נהגו לעשותה בימי השובבי"ם (תיקון בניהו שובבים). עם זאת צריך לדעת שהדורות נחלשו וקשה לעמוד בכל התיקונים והתעניות שכתב רבנו האריז"ל, ולכן בימנו יש שכתבו שהדבר המועיל ביותר הוא עסק התורה וגמילות חסדים ואין צורך בתעניות (קריינתא דאגרתא ח"א עמ' קפ"ב בשם הגר"א). ובפרט לימוד תורה בעיון (הקדמה לאגלי טל ביחס להלכות שבת) ועבודת ה' בשמחה. ויש שהציעו לעשות תענית דיבור, כפי שייסד רבי יצחק אלפיה זצ"ל. וכל אחד ינהג בזה כפי הוראת רבותיו. מקובל להורות כדברי מרן הבעש"ט הקדוש (מפי תלמידו בעל התולדות יעקב יוסף) שעל ידי שאדם מתחזק באהבת תורה, אהבת ישראל, ואהבת הקב"ה, אין הוא צריך תעניות. כמו כן תפילה מקירות הלב בדמעה ושפיכת הלב אינה חוזרת ריקם, ששערי דמעה לא ננעלו. ידוע בשם מוהר"ן מברסלב זי"ע שטבילה במקוה ואמירת תיקון הכללי מועילים מאד לתיקון הברית. עוד מובא בספרים שהזעה בעשיית המצוות כגון באפיית מצות וכדומה מועילים לתיקון היסוד. ומי שנכשל בעניינים אלו לא יתייאש מלעשות תשובה חלילה, ויקיים את מאמר הפסוק: "שבע יפול צדיק וקם", וכן את הפסוק: "כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי". כי הקב"ה רוצה ושמח בתשובת בניו. ויהי רצון שהקב"ה יערה על כולנו רוח ממרום של טהרה כמו שנאמר: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתים". בברכה נאמנה,