מתי אשכנזים אומרים יזכור ואל מלא רחמים ובני ספרד השכבה?

נחלקו המנהגים ביחס לתפילה שאומרים על הנפטר: בני ספרד נוהגים: לומר "השכבה", בשנה הראשונה, לאחר הקבורה, בלימוד שעושים בשבעה, ובימים שנהגו לעלות לקבר (יום השביעי, יום השלושים, ויום השנה). ובשאר השנים נהגו לומר בעליה לתורה (שני וחמישי או בשבת), שלפני יום השנה. ובליל יום הכיפורים (ילקו"י אבלות ל"ב ח' ובהערה שם). אף שנהגו להזכיר נשמות בזמנים מסויימים, מכל מקום מנהג העולם להזכיר גם בזמנים נוספים במשך השנה, בפרט בשבתות ובשיעורי תורה. בני אשכנז נוהגים: לומר "יזכור" בארבעה פרקים בשנה לאחר קריאת התורה: בשביעי של פסח, שבועות, שמיני עצרת, ויום הכיפורים. כמו כן נהגו להזכיר נשמות בתפילת "אל מלא רחמים" לפני מוסף של שבת, בכל שבתות השנה הראשונה (שערי אפרים י אות לג. ובשו"ת שב יעקב אוח סו"ס י"ב התסייג מאמירה כל שבת, והכל כפי המנהג). ובשאר השנים בשבת שלפני יום הפטירה/היארצייט. אולם אין מזכירים נשמות בשבת מברכים אלא רק למי שיש לו יארצייט באותו שבוע (מג"א סי' רפ"ד סק"ז), ואין מזכירים בארבע פרשיות (מ"ב סי' תרפ"ה סקי"ח). במעלת ההשכבה: אזכרת הנפטרים מועילה מאד לעילוי נשמתם, כיון שכל תפילה ומעשה טוב שעושים לע"נ עושה להם נחת רוח, וזה לשון ספר מעבר יבוק (שפתי רננות כ"ג) ביחס להזכרת נשמות בשבת: "אין ספק שזכירתם ביום המנוחה מועיל להם מאד מפני שהם נחים וע"י הזכירה נשמתם מתחדשת, שיש תלייה לשם עם הנשמה, על דרך שאמרו בילקוט וכו' שכל שם מורה על מהות ועצמות האדם וכו' והנה בהזכרת שמו מתחדשת שם מנוחתו ויהיה עתה במנוחה ודיקון נשמתו מאירה. לומר בקיצור ובכוונה: יש לציין שלדעת האר"י ז"ל (שער הכוונות) טוב ומועיל לומר השכבה זו בקיצור, והיה מלעיג על המאריכים ב"אשכבות". עם זאת יש עדות שנהגו לומר השכבות ארוכות, ונראה שכוונת האר"י למי שאין בידו מנהג ברור. כמו כן ההשכבה מצריכה כוונת הלב, וכן כתב במעבר יבוק (שם בהמשך): "וכשמזכיר שמו במנוחה אחר מיתתו – צריך כוונה מפני שדיבור התחתונים פועל בעליונים מאד בסוד הבל פה העולה, ובפרט אם יזכר המת מבנו או מקרובו ובבית הכנסת שהיה רגיל להתפלל בו". בשורות טובות,