שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שאלות כלליות
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
רציתי לדעת כמה זמן מותר להיות מאורסים? אני אחדד, האם יש טווח זמן שבו חייבים להתחתן מהרגע שבני הזוג נקראים מאורסים או שאפשר במשך שנה שנתיים לדוגמא להיקרא מאורסים?
תשובה
שלום וברכה, רצוי לקבוע את מועד החתונה כחודשיים או שלושה חודשים מזמן האירוסין. כך המליצו גדולי ישראל, הן משום שזריזים מקדימים למצוות הקמת בית בישראל, והן משום שלפעמים עיכוב גדול מביא לקשיים בשמירה על כללי הצניעות ועוד. אם יש אילוצים לעכב את החתונה מסיבות שונות אפשר להתעכב יותר. אין בזה איסור הלכתי. בהצלחה רבה ומזל טוב! מקורות והרחבה: ראה גמרא מסכת קידושין (כט:) וביבמות (לט.), ושלחן ערוך (אבהע"ז, א, ג שיש להזדרז ולא להתעכב במצוות בניין הבית. גדולי הדור הורו שיש להקדים את החתונה גם מחשש מכשול: הרב עובדיה יוסף דיבר בשיעור על החשיבות להקדים את החתונה. דבריו מובאים בלשונו בספר מעדני מלך: "ואפילו בחור ובחורה משודכים אסור להסתכל יותר מדאי במשודכת, אחרי שמצאה חן בעיניו אסור להם לשבת ולדבר יותר מדאי, כל רווקה היום היא טמאה עד שתטבול בערב חופתה, ולכן ימעט כמה שאפשר בפגישות, כל הפגישות האלה מיותרות. יש כאלה חושבים 'לא הכרתי אותה טוב', ובכל זאת בסוף נופל בפח... כמה שנפגשים יותר, נופל בפח יותר! בתחילה יתבונן בה שמא לא תמצא חן בעיניו ויגרשנה אחר כך, כמו שאמרו אסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה, וכל זה כשכוונתו לשם נישואין. אך אין להרבות יותר מדאי ולהגזים, כמו שיש כאלה שעושים פגישה ועוד פגישה, שאסור לעשות כן. בזמן חז"ל לא היו עושים תנאים ואחר 'ששה חודשים בשמן המור' עד שעושים את החתונה. למה? צריך להתחתן מהר! היום מי זה שמתחתן פחות מעשרים שנה, פעם היו מתחתנים 'בן שמונה עשרה לחופה', רב חסדא היה שמח שהתחתן בן שש עשרה שנה, ואם היה מתחתן בגיל ארבע עשרה הוה אמינא גירא בעיני דשטנא . אדם שנמצא בכתיבת תנאים בשעת השידוכין, אם יש לו השפעה יבקש אותם להחיש את החופה יום אחד קודם, בפרט שיש הרהורי עבירה קשים מעבירה. אדם הולך עם משודכתו אסור לו ליגוע בה שהרי היא נדה ראתה ולא טבלה, היום טובלות רק בערב החופה, אם נוגע בה נגיעה קטנה אסור מדרבנן, וחיבוק ונישוק אסור מדאורייתא, כך כותב הרמב"ם, 'אל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערוה' , "לא תקרב", כל קריבה אסירא. ומרן פסק כהרמב"ם. ואף שהרמב"ן חולק עליו, רוב הפוסקים סוברים כדעת הרמב"ם שזהו לאו מן התורה. אם כן כמה צריך להזהר. בפרט אלה שבעוונות אינם חזקים כל כך ביראת שמים, זה ניסיון גדול לעמוד כך כמה חודשים. על כן מה שאפשר יום קודם, אתה מציל נפשות, ובפרט להקדים את המצוה של פריה ורביה". עכ"ל הרב עובדיה יוסף המובא בספר מעדני מלך. ובנו הרב יצחק יוסף כתב בספר ילקוט יוסף (שובע שמחות, א, לג): "אין להתעכב זמן רב בין האירוסין לחתונה, כדי שלא יבואו ח"ו לידי מכשול של נגיעה והסתכלות אסורה, ויקיימו בעצמם, ויאמר לקוצרים ה' עמכם. וישתדלו לקיים החתונה עד לג' חודשים בלבד בין האירוסין לחתונה". בהערה שם כתב שהניסיון מוכיח שאם יש תקופת אירוסין ארוכה הדבר גורם לחילוקי דעות ומריבות בין הצדדים, וישנו חשש למכשול. והזכיר שם שראש ישיבת חברון הרב משה חברוני היה אומר לתלמידיו שנתברר אצלו מאלפי תלמידיו שבחורים שנכשלו בין האירוסין לחתונה באיסור ייחוד או מגע הדבר פגע בהם אחר כך בשלום בית ולעתים אף נגמר בגירושין ל"ע. עוד כתב שאביו הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה עומד על כך שיש לזרז את מועד החתונה, שלא יעבור תשעים יום מיום התנאים. והציע כמה פעמים, שלאחר שהצדדים הגיעו ביניהם להסכם על הסך שהם יכולים לעזור לחתן ולכלה, יוסיפו עוד סך מסויים בתנאי שהחתונה תתקיים תוך חודש - חודשיים מהאירוסין, והחתן והכלה לא יפגשו הרבה. ובספר אוצר אגרות קודש (עמ' 274 ) מובא מכתב שכתב הרבי מלובביץ זצ"ל בעניין זה, וזה לשונו: "בעניני השידוכין שכתב אודותם: היש סיבה מספיקה ומתאימה על פי שולחן ערוך להארכת זמן כל כך בין גמר השידוך בכלל וזמן הנישואין? או שזהו רק מנהג בלי כל יסוד, ואז כדאי לבטלו בדרכי נועם ודיפלומטיא, כי מי בדורנו יכול לומר גירא בעינא כו' ". בספר 'דרכי משה' (עובדות והנגות על הגר"מ פיינשטיין), עמ' תפב, מובא בשם הגר"מ פיינשטיין שאין לעשות המתנה ארוכה בין האירוסין לחתונה, ואם אפשר להקדים את החתונה אפילו ביום אחד יש להקדימו. ובספר נטעי גבריאל (ח"א, מו, ט, הערה יד) הביא בשם התו יהושע שהביא מקור מדברי חז"ל לכך שיש לצמצם את זמן השהייה בין אירוסין לנישואין, בפסיקתא פרק ה: "רבי חייא בר אבא אמר תוחלת ממושכה מחלת לב זה המארס אשה ונוטלה לאחר זמן, ועץ חיים תאוה באה זה המארס אשה ונוטלה מיד". עוד הביא שמובא בספר מצא טוב (צאנז) עמוד יט שכאשר האדמו"ר מקלויזנוברג התארס עם אשתו הראשונה, החתונה התעכבה זמן ארוך. וסיפר האדמו"ר שעד היום כואב לו שהיה צריך לעכב כל כך את זמן החתונה. וראה בספר שפע חיים מכתבים (ח"ו, עמ' רסג). יש לציין שאף שראוי להקדים את החתונה, מעיקר הדין אפשר להתעכב כשיש צורך. בזמן הגמרא היו נוהגים להמתין שנים עשר חודש בין הארוסין (כלומר הקידושין) לחתונה על מנת שיוכלו להתכונן לחתונה מבחינת הבגדים, הסעודה וכדומה. היום ברוב המוחלט של המקרים לא צריך כל כך הרבה זמן, וגדולי ישראל המליצו להקדים מה שאפשר כנ"ל. בספר טובך יביעו (במדבר עמ' קנו) הביא הגר"י זילברשטיין שאף שראשי הישיבות הליטאיות צווחו ככרוכיא להקדים את החתונה, הרי שבחצרות החסידים נוהגים למשוך את תקופת האירוסין זמן רב. והסבירו שזו תקופה מיוחדת ורגועה בחייו של האדם, שמצד אחד שורה על האדם שלווה שכבר מצא את זיווגו, ומאידך עוד לא צריך להביא פרנסה הביתה. ע"ש. יש לציין שלא כל החסידים נוהגים להתעכב זמן רב, כפי שהבאנו לעיל את דברי הרבי מקלויזנבורג והרבי מלובביץ זצ"ל שהדריכו להקדים את החתונה. כל טוב!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il