- הלכה
- מיסטיקה, קמיעות וסגולות
שאלה
רציתי לדעת מה יחס היהדות לגבי כשפים וקריאה בקלפים: האם מותר ללכת לקוראת בקלפים, או שזה סתם עבודה בעיניים? האם יש באמת כישופים בעולם? האם מישהו יכול לבצע כישוף על מישהו?
תשובה
א. התורה אסרה לעשות כישוף (דברים יח, ט-טו ועוד מקומות). לדעת הרמב"ם, כל כישוף הוא זיוף ואין בו ממש, והתורה אסרה לעשות את הזיוף הזה (הלכות עבודה זרה יא, טז). רוב גדולי ישראל חלקו על הרמב"ם וכתבו שיש מושג של כישוף שפועל (הקב"ה כמובן מאפשר לזה לפעול). ראה רמב"ן (דברים יח, יג), וביאור הגר"א (קעט יג).
ב. בזמננו, שירד הכוח הרוחני החיובי בעולם, כנגד זה ירד כוח הטומאה והשלילה, ובטלה האפשרות לעשות כישוף (ראה ליקוטי הלכות ברכות השחר ה, עז).
ג. אסור לפנות למגידי עתידות כגון חוזים בכוכבים משום שנאמר "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (שו"ע יו"ד קעט, א). עלינו לסמוך על ה' שהוא כול יכול. גם כאשר על פי המזלות ומגידי עתידות צפוי לקרות דבר מסוים, אין זה מוכרח שיקרה, ובפרט לעם ישראל שהם מעל המזל, ועל ידי תפילה ומעשים טובים ה"תוכנית" יכולה להשתנות (ראה רמב"ן שכחת העשין ח, ובפירושו על התורה, דברים יח, יג).
ד. קריאה בקלפים היא זיוף ושטות מוחלטת (נר באישון לילה עמ' 290).
מקורות והרחבה:
א. כתב הרמב"ם (הלכות עבודת כוכבים, פרק יא, טו-טז): "המכשף חייב סקילה והוא שעשה מעשה כשפים... ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים ומזלות הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו' כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך". בשולחן ערוך (יו"ד, קעט, ו) כתב על פי הרמב"ם: "מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו ואפילו בשבת ואע"פ שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא תטרף דעתו עליו". הרי שהדבר לא מועיל כלום.
רוב רובם של גדולי ישראל חלקו על הרמב"ם וכתבו שיש מושג אמיתי של כישוף, וכן נראה מפשטות הפסוקים ומאמרי חז"ל רבים. ראה ביאור הגר"א (קעט, יג) שכתב על דברי השו"ע "ואף על פי שאין הדבר מועיל כלום": "ואף על פי כו'. הרמב"ם וכ"כ בפי' המשנה לפ"ד דעבודת כוכבים אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפלוסופיא הארורה ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים...והרבה כיוצא ואמרו (בספ"ד מיתות חולין ז' ב') למה נקרא שמן כשפים כו' והתורה העידה ויהיו תנינים וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות אלא של בעלי האמת".
במעשה רקח על הרמב"ם (שם) כתב: "ולענ"ד נראה כוונת רבינו אינה אלא כלפי שהם מצד הסטרא אחרא וזה הוא השקר והכזב שיש בהם שאינן מסטרא דקדושה כלל חלילה ונקט נמי האי לישנא להרחיק המין האנושי מאלו העניינים לגמרי כמ"ש אחר זה", ע"ש. כלומר, הרמב"ם מודה שכשפים פועלים באמת אלא שכתב כן רק להרחיק אנשים מעניני כישוף שבאים מהסטרא אחרא. וכעין זה כתב בספר 'דברי תורה' (ו, נד) לבעל המנחת אלעזר שהרמב"ם ידע שיש ממש בכשפים אלא שעשה כעין עבירה לשמה וכתב שאין בהם ממש כדי שבני ישראל לא יאמינו במיני כשפים אלו, וממילא הכשפים באמת לא יועילו, משום שהכשפים מועילים רק למי שמגביר על עצמו את כח המדמה וכעין מה שאמרו חז"ל שמאן דקפיד קפדינן בהדיה ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. וכוונת הרמב"ם הייתה שלאחר שיכתוב שכשפים לא מועילים והעם יאמינו לדבריו, הכשפים באמת לא יועילו ויהיה קל להיפרד מהם כיון שיראו שאין בהם תועלת, עכת"ד ע"ש.
לענ"ד דברי המעשה רקח והמנחת אלעזר מחודשים ורחוק לומר שזהו כוונת הרמב"ם. ועוד שצ"ע אם מותר לשנות מאמיתת התורה בשביל להפריש את ישראל מעבירה (שיעורי מנחת אשר, פרשת תולדות תשעו, בנושא 'מדבר שקר תרחק', אות ה שהביא מקורות בעניין זה). ויש לציין שהרמב"ם הוא לא דעת יחיד, וכמותו סבורים האבן עזרא, מאירי ועוד. ראה מקורות בספר נר באישון לילה עמ' 166. וראה בקרית מלך לגרח"ק על הרמב"ם (שם) שכתב מקורות לדברי הרמב"ם מדברי חז"ל.
יש להעיר שמה שכתב המנחת אלעזר שהכשפים משפיעים בעיקר על מי שמגביר את כח המדמה, ראה בעין איה (שבת א, אות רלז עמ' 193) למרן הרב קוק שכתב כעין זה.
ב. בליקוטי הלכות (שם) ביאר שמפני שירד כוח הנבואה ורוח הקודש בעולם, ממילא זה לעומת זה עשה אלקים ובטל כח הכשפים. ובתורה תמימה ( ויקרא פרק יט הערה רלח) כתב: "ודע שכתב מהר"ש אלגזי, דעתה קרוב לאחרית הימים שיתפשט האור האלהית על כל בשר וראו כל בשר כי אין עוד מלבדו לכן האור הזה כבר הבקיע ובא והטומאה כליל תחלוף ונתבטלו כחות הטומאה ואין גם אחד אשר כח בידו לקסום ולכשף, והאמונה באלה תקונן כעת רק במוחי השוטים והתינוקת, עכ"ל כפי המובא בתפארת ישראל (סנהדרין פ"ז מ"ז) וכפי הנראה צ"ל מהר"י חאגיז במקום מהר"ש אלגזי כי כן הוא בפירושו עץ החיים בשנוי לשון ע"ש". עכ"ל התורה תמימה.
יש לציין שדברי המהר"י חאגיז שונים מדברי הליקוטי הלכות. לדברי המהר"י חאגיז בטל כח הכשפים בזמננו מפני שעתה קרוב לאחרית הימים, התחיל האור להזריח והתבטלה הטומאה מהארץ. לדברי הליקוטי הלכות להיפך - משום הירידה ברוחניות של העולם אין כח בכשפים. מכל מקום משמע מהליקוטי הלכות (שם) שיש מעט יכולת של כישופים עדיין בימינו, שזה לעומת זה עשה אלקים ועדיין יש בימינו כח של רוח הקודש ויכולת בשימוש בשמות וכדומה ע"ש בדבריו.
ובספר סגולות רבותינו (עמוד 390) נשאל הגרח"ק: "אודות אחד שאינו מצליח בעסקיו ובחינוך ילדיו וכן מתקשה בשלום ביתו, וצרות רבות הקיפוהו וכו', וחושש שעשו לו ולמשפחתו איזה כישוף. ילמדנו רבנו שליט"א מה להשיבו" והשיב: "היום אין כישופים". ובספר מעין אומר חלק יב' (פרק א סימן ל) מסופר, שבא אדם להרב עובדיה יוסף זצ"ל ואמר שעשו לו מיני כשפים וכו', ומפריע לכמה דברים, מה עושים? והשיב, אין דבר כזה "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" (במדבר כג כג). אחר כך ברכו הרב זצ"ל, ובסיום הברכה אמר לו: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל".
ובספר 'באור פניך' (עמ' 20) מובא שסיפר הרב מדכי אליהו: "פעם הלך מורי ורבי אבי ביחד עם הרב יעקב סופר ע"ה מחבר הספר "כף החיים", ברחובות בגדד, ופגשו גוי שעושה כשפים ואחיזות עיניים. הגוי בלע סכינים בזו אחר זו, וקהל רב עמד סביבו משתאה. כשהגיעו אליו, קראו עליו בכוונה גדולה "ויהי נועם" עם "יושב בסתר עליון". מיד נתבטלה כל יכולתו של אותו טמא, ונשארה הסכין בבטנו".
ג. לדעת הרמב"ן (שכחת העשין ח) - הרמב"ם שכח למנות את מצוות 'תמים תהיה'. הגר"א וייס שליט"א (שיעור פרשת נח תשס"ב בנושא 'תמים תהיה') הביא ארבעה הסברים מדוע הרמב"ם השמיט מצות תמים תהיה עם ה' אלקיך. לפי שניים מההסברים הרמב"ם גם מודה שיש מצווה כזו אלא שלא מנאה על פי כללי מניין המצוות, ולשני הסברים אחרים לדעת הרמב"ם אין בזה מצוות עשה גמורה ע"ש. למעשה כתב השולחן ערוך (יו"ד, קעט, א): "אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות. הגה: משום שנאמר: תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח, יג) (ב"י בשם תוספות דע"פ ובשם ספרי). וכ"ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ומכשפים (פסקי מהרא"י סי' צ"ו)". וראה עוד מעין אומר (ח"ה, פ"ח, סי' ט וגם סי' כד, לגבי אשה שמייעצת על פי כוכבים מה האדם צריך לתקן במידותיו וכדומה.
הערת הג"ר שלמה הירש שליט"א: "יש להוסיף שגם לסוברים שיש כח אמיתי לכישוף הוא מוגבל, כמו מה שאמרו חז"ל שאין השד שולט על בריה פחותה משעורה. וגם בבריות גדולות כתוב בקדמונים שנס כמו קריעת ים סוף לא שייך בכישוף שזה גדול מידי. כמו כן הזכות ומעלת האדם והאמונה מבטלת כל הכישוף כמובא בכמה מעשיות בש"ס. ורבי חנינא בן דוסא אמר אין עוד מלבדו אפילו כשפים (וידוע הפי' של נפש החיים שזה משום האמונה). ובגמ' (פסחים) דלא אכל לכו מכישא דאסר גינאה, ועוד מעשים שגרמו שלא ישלטו כשפים. כמו כן מובא בספרים שאין היום כמעט מי שיודע לעשות כשפים (מלבד זה שהם לא כ"כ פועלים).
לענין 'תמים תהיה' ואיסור דרכי האמורי יש בזה כמה פרטי דינים, ועיקר האיסור הוא לשאול עתידות, ומדין דרכי האמורי יש דברים נוספים שאסורים, כמבואר בקונטרס שכתבתי 'תמים תהיה'". עכ"ד הגר"ש הירש.
כל טוב!