שלום, אני נערה ב"ה יהודיה ודתיה, "דוסית", מכנים אותי. רציתי לשאול, למה בכל הישיבות והאולפנות כששרים הלל חוזרים על משפטים כמה פעמים כששרים אותו, למרות שבפסוק כתוב את זה פעם אחת (לא מדובר כמובן על הפסוקים "אודך כי עניתני..." ו"ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם...."). הדוגמא שהכי מעצבנת אותי היא: "מן המצר קראתי קה, ענני במרחב קה..." זה מעצבן אותי כי אנחנו צריכים להתפלל בנוסח שקבעו חז"ל ובשפה שלנו! לומר בעברית תקינה! אז למה זה ככה?

שלום וברכה! בשאלה שלך יש בעצם שני עניינים: א. האם מותר לחזור על פסוקים בהלל? ב. האם מותר לשנות מילים באמירת ההלל, כגון לומר "קראתי קה" במקום "קראתי יה". ובכן: לגבי חזרה על פסוקים בהלל, וחזרה על מילים בתפילה בכלל – פוסקים רבים כתבו שאין לחזור על מילים בתפילה, וביקרו בחריפות את החזנים ששרים את התפילה באופן של חזרה על המילים. אולם בדבריהם של רבים מן הפוסקים הללו עולה שהבעיה היא כאשר חוזרים על מילים לא מצד התוכן שלהן אלא רק בשביל לסדר את המנגינה. כך למשל בהלל, יש ששרים את הפרק "בצאת ישראל ממצרים" במנגינה שמצריכה לחזור על כל קבוצת מילים: "מה לך הים – מה לך הים, כי תנוס – כי תנוס, הירדן – הירדן, תיסוב לאחור – תיסוב לאחור" וכן הלאה. באופן זה, אין משמעות להכפלת המילים מצד עצמה, אלא היא נועדה רק לשם יופי המנגינה, וזה דבר שאינו ראוי (אם רוצים בכל זאת לשיר במנגינה זו, אפשר לשיר באופן שחלק מן הציבור שר את המילים הראשונות וחלק את המילים החוזרות, כך שכל אדם אומר את הפסוק כצורתו וללא הכפלה). אולם כאשר שרים למשל את הפסוק "מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה" וחוזרים עליו שוב ושוב, זה מצב אחר. באופן זה אנו אומרים את הפסוק בשלמותו וללא שיבוש, אלא שאנו חוזרים עליו שוב ושוב, וכך אנו מתרכזים יותר במשמעות של הפסוק וחוזרים על השבח הזה פעמים רבות. החזרה במקרה זה לא נועדה לצורך האסתטיקה של המנגינה אלא בשביל לחזור שוב על תוכן הפסוק ועל המשמעות שלו. במצב כזה, לדעת פוסקים רבים הדבר מותר. לגבי שינוי המילים "קראתי קה... במרחב קה" במקום "קראתי יה... במרחב יה" – כאשר אנשים שרים את הפסוק הזה סתם כך, שלא במסגרת ההלל, אכן יש שמשנים את שם "יה" ל"קה", מחשש להזכרת שם שמים לבטלה. מצד האמת אין בכך צורך, שהרי מדובר במילים מן התנ"ך, ואף פסוק שלם, וממילא אין איסור להזכיר את שם ה' באופן זה, אך יש שמחמירים בכך בכל זאת. אבל כאשר שרים את הפסוק בתוך ההלל, אכן נראה שאין לעשות כך. אם מדובר באמירה הראשונית של הפסוק, הרי מי שאומר באופן זה אינו אומר את המילים כתיקנן, ונמצא שאינו יוצא ידי חובת ההלל. אבל גם אם את הפעם הראשונה הוא אומר כראוי ורק בחזרות על הפסוק הוא משנה ל"קה", נראה שאין זה ראוי, משום שבאופן זה הוא אינו חוזר על מילות ההלל כלשונן אלא אומר מילים אחרות, וזהו הפסק בתוך אמירת ההלל. הפסק כזה אינו פוסל, אבל לכתחילה אין לעשות כך. הרחבה ומקורות לגבי חזרה על מילים ופסוקים בתפילה ובהלל: פוסקים רבים שללו את מנהגם של חלק מן החזנים לשיר את נוסח התפילה באופן שיש בו חזרה על מילים. עיין שו"ת מהר"ם שיק או"ח ל"א; שו"ת תורת חיים (סופר) נ"ג, כה; שו"ת בן פורת ב', נז; שו"ת אגרות משה או"ח ב', כב; שו"ת באר דוד א'; שו"ת משנה הלכות י"ח, נד; שו"ת אור לציון ח"ב ז', לט; שו"ת יביע אומר ג', או"ח טו; שם ו', או"ח ז; שם ז', או"ח יד; שו"ת יחוה דעת ב', ה; ילקוט יוסף ק"א סעיף ב', אות ו; פסקי תשובות נ"א, ו. לעומת זאת עיין ערוך השולחן של"ח, ח, שלימד זכות על תופעה זו; אולם גם מדבריו עולה שאין זה לכתחילה, אלא שיש אולי מקום ללמד זכות על הנוהגים כך. אולם בדבריהם של כמה פוסקים עולה, שההתנגדות שלהם לחזרה על מילים היא כאשר מטרת החזרה היא להתאים את המילים למנגינה ולייפות את השירה, אך אם החזרה נועדה כדי להתרכז יותר בתוכן של המילים הדבר מותר: כך כותב בשו"ת תורת חיים: "בודאי מי שכוונתו לשמים, ומרוב העבודה והכוונה כופל התיבות, ליכא קפידא; אבל לא החזנים שעושים כן שלא לשם שמים, רק כדי שהנגון יונעם יותר בעיני העם, זה ודאי אסור". וכך בשו"ת משנה הלכות, כותב שהאיסור הוא במי ש"כופל רק לשם זמר וכפילות הדברים", אבל "מי שמכווין לראשונה (- בפעם הראשונה) וכופל דבריו ליותר כוונה, כהאי גוונא לא אמרו... כֵּיווַן דכִּיווֵן גם בראשון, וחוזר ומכוון ביתר כוונה, כהאי גוונא נראה דהוא בכלל מה שאמרו בגמרא 'ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו'". ועיין גם אשל אברהם (בוטשאטש) סי' נ"א שכתב היתר זה, אם כי באופן מסוייג יותר. וכן בשו"ת אור לציון ח"ב ז', לט. כך יש לדייק גם בדבריהם של פוסקים נוספים ששללו את החזרה על המילים, שכוונתם היא לשלול את החזרה כאשר מטרתה היא להתאים את המילים אל המנגינה, ולא חזרה שנועדה לתוספת כוונה: בשו"ת אגרות משה כותב כמה פעמים שהשלילה של חזרה על מילים היא בחזרה "שלא לצורך", וכן הדוגמאות שהוא מביא שם לחזרות בעייתיות הן דוגמאות שבהן חוזרים על המילים בשביל יפי המנגינה בלבד ולא חזרה כדי להתרכז בדברים פעם נוספת. בשו"ת באר דוד כותב: "דהתיבות שכופלים אין להם שום פירוש בפני עצמו, כי אינם כופלים כל הענין רק קצת תיבות לבד" – משמע שאם היו חוזרים על משפט שלם בעל משמעות לא היתה בכך בעיה. כך גם בתשובות הגר"ע יוסף הנזכרות לעיל, הוא שולל את חזרת המילים משום ש"עושים התפלה כחומר ביד היוצר... קלות ראש וזלזול בפסוקי התפלה", "דמחזי כמתלוצץ", "וכל כוונתם ומחשבתם רק ליופי הנגינה" "להראות יופי נגינתם ולהתנאות בקולם" "מסירים כוונת דעתם לגמרי מענין התפלה, וכל כוונתם שיעלה ניגונם יפה" - דהיינו שמדובר בחזרה שנועדה לצורך יפי הנגינה בלבד ולא לצורך הכוונה בתפילה, ובחזרה כזו יש ביזיון לתפילה, שמילות התפילה משמשות לשרת את המנגינה במקום שהמנגינה תשרת את התפילה. הוא אף כותב במפורש משפטים שמהם עולה שחזרה לצורך כוונה מותרת: "שאין להתיר כפילת תיבות ופסוקים שלא לצורך של כוונת התפלה", "אם היחיד חוזר התיבה או הענין בשביל כוונה שפיר דמי, משא"כ ש"צ שחוזר תיבות בשביל הנגינה בודאי שאין להתיר" - דהיינו שכאשר הדבר נעשה לצורך הכוונה הדבר מותר. [בהקשר זה יש להעיר, שבילקוט יוסף (הנ"ל, הערה ו'), מסיק מתשובת הגר"ע יוסף שאין לחזור על מילים כלל, גם לא כאשר הדבר נעשה לתוספת כוונה: "וסיים בשו"ת יביע אומר שם, 'ואפילו למי שכופל התיבות ומכוין לשם שמים מוכח בשו"ת מהר"ם שיק שיש איסור בדבר. וכל שכן בחזנים העושים כן לצורך הנגינה בלבד.' ע"כ. ומבואר בדבריו שגם אם עושה כן לצורך כוונה בתפלה לדעתו לא אריך (- לא נכון) למיעבד הכי". אולם יש לשים לב שהדברים המצוטטים משו"ת יביע אומר אינם דבריו של הגר"ע יוסף עצמו, אלא מובאה שהוא מביא בשם שו"ת תורת חיים - עיין היטב בשו"ת יביע אומר ז', או"ח יד, ועיין גם במקור הדברים בשו"ת תורת חיים.] לעומת הפוסקים הללו, בתשובת המהר"ם שיק אכן נראה שהוא אוסר את החזרה על מילים בתפילה באופן כללי, גם כאשר הכוונה אינה כדי לשרת את המנגינה אלא כדי להתרכז שוב במשמעות המילים. הוא נותן כמה טעמים לאיסור החזרה על מילים, שרובם שייכים דוקא במצב שהחזרה נועדה לשרת את המנגינה בלבד, אך הטעם הראשון שהוא מביא הוא משום "בל תוסיף", ולפי טעם זה לכאורה אסורה כל הוספה שהיא על נוסח התפילה, שחז"ל קבעו לנו נוסח תפילה מסוים ואין להוסיף עליו כלל. אולם כמה פוסקים העירו על טעם זה, שלדעת כמה ראשונים איסור "בל תוסיף" הוא דוקא בהוספה של דבר אחר ולא בחזרה על אותו עניין פעם נוספת (עיין בשו"ת משנה הלכות הנ"ל, ובשו"ת יביע אומר ו', או"ח ז). לענ"ד יש להעיר עוד, שבהקשר של התפילה מוכח שאין איסור "בל תוסיף" בהוספת מילים, שהרי בתפילת העמידה מותר בוודאי להוסיף בקשות וכדומה (עיין שו"ע קי"ט, א), וכך גם בהלל מופיע במשנה (סוכה ג', יא) שבמקום שנהגו לכפול פסוקים הדבר מותר, וכך אנו נוהגים למעשה בחלק מפסוקי ההלל. דהיינו שאין איסור של "בל תוסיף" בכך שמוסיפים מילים על נוסח התפילה או חוזרים על פסוקים בהלל. נראה אם כן, שיש מקום גדול לסמוך על דברי הפוסקים שהוזכרו לעיל, וכאשר החזרה היא על פסוק או משפט שלם, ומטרתה היא לא לצורך המנגינה גרידא אלא כדי לחזור שוב ושוב על התוכן ולהתרכז בו, הדבר מותר.