בעקבות יום פטירת רחל עלו לי כמה שאלות. חשבתי איך זה יכול להיות שחוץ מיצחק, לשאר האבות היו כמה נשים? כאשה נשואה אני לא מסוגלת לחשוב מציאות כזו להתחלק בבעלי עם עוד אישה. הייתי מצפה מאברהם אבינו ויעקב שהם ממש צדיקים, להיות הכי מוסריים ולשאת רק אישה אחת. ובלי פילגשים. איך זה מסתדר עם טוהר המידות שלהם? זה לא מתיישב לי. גם לא מבינה איך יכול להיות שרחל היתה בת 15 והתחתנה עם יעקב כשהיה בן 80. אבל זו שאלה שפחות מטרידה. אשמח לתשובה מספקת

לשואלת שלום, א. אכן נשיאת שתי נשים איננה דבר שלכתחילה. וכבר בלשון התורה רמוז דבר זה, שנישואים עם שתי נשים איננו דבר רצוי – "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה" (דברים כא, טו), וכבר העיר על כך הרצי"ה בשיחותיו (דברים עמ' 361). וכשנתבונן על גדולי האומה, כמו אברהם אבינו שנשא את שרה והגר, יעקב שנשא את רחל ולאה ואלקנה שנא את חנה ופנינה, ניווכח שבכל המקרים הנזכרים בולט הדבר שהנישואים עם אישה שניה היו מתוך אילוץ ולא לכתחילה. רק אצל מלכי ישראל מוצאים אנו ריבוי נשים כדבר שלכתחילה, וזאת כנראה כדי להבטיח את המשך שושלת המלוכה ומשום כבוד המלכות. על כך יש להוסיף, כי מצוות פריה ורביה היא המצוה הראשונה בתורה, והיא מן החשובות שבמצוות, כלשונו של ספר החינוך (עשה א): "משרשי מצוה זו, כדי שיהיה העולם מיושב, שהשם ברוך הוא חפץ בישובו, כדכתיב: 'לא לתהו בראה לשבת יצרה' (ישעיהו מה, יח), והיא מצוה גדולה, שבסִבתה מתקיימות כל המצוות בעולם, כי לבני אדם ניתנו, ולא למלאכי השרת... והמבטלה ביטל עשה, ועונשו גדול מאד, שמראה בעצמו שאינו רוצה להשלים חפץ השם ליישב עולמו". בנוסף, ההלכה (שולחן ערוך אבן העזר סימן קנד, י) קובעת, שאדם שנשא אישה, אם לא נולדו לו ילדים מאישה זו במשך עשר שנים, עליו לגרש אותה, כדי שיוכל לשאת אישה אחרת ולקיים עמה את המצוה (ראה רמ"א שם, שבזמן הזה אין נוהגים לכוף כלל). ובמצוות ייבום התורה התירה אשת אח כדי שתהיה המשכיות. הבנת החשיבות שהתורה מייחסת להמשכיות הזרע בישראל, מאפשרת לנו להבין מדוע בדורות ראשונים, במקרים שבהם לא זכו לראות פרי בטן, בחרו לשאת אישה שניה, על אף שאין זה דבר רצוי. ב. לפי סדר עולם רבה (פרק ב), יעקב היה בן שמונים וארבע כשנשא את רחל ואת לאה, שהיו אז בנות עשרים ושתיים. והעיר בזה הגאון הרב שלמה וולבה בספר "אגרות וכתבים" (ח"א איגרת לד), שמהנהגת ה' עם אבותינו הקדושים בענין מציאת זיווגם, אנו לומדים שבענין הזיווג ה' יתברך מזמין לכל אדם באשר הוא זיווגו אשר הוכן לו וגוזר מתי תימצא לו בת זוגו - אברהם אבינו היה בן עשרים ושבע כאשר לקח את שרה אמנו, יצחק אבינו היה בן ארבעים בלקחו את רבקה אמנו, ויעקב אבינו, כאמור, היה בן שמונים וארבע בלוקחו את רחל ולאה אמותינו, ללמדנו לדורות שזיווגו של אדם איננו מקרה והכל מדויק ומדוקדק בהשגחה מופלאה. על כך יש להוסיף מה שכתב הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" (בראשית כה, כ), שיעקב המתין כל אותן שנים "כי לא נמצא לפניו הראויה לו". בברכה נאמנה