בדברים לב יא מופיע הפסוק: "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף" ויש עוד מקומות בהם מופיע הנושא ומוסבר שהנשר נושא את גוזליו על כנפיו כדי להגן עליהם מפני חיצים של בני אדם. במציאות, הנשר לא יכול ולא נושא את גוזליו על כנפיו. להיפך, לעיתים הוא זורק את גוזליו מהקן על מנת שילמדו לעוף (ולא כולם שורדים). אם כן כיצד ניתן להסביר סתירה זו בין המציאות לפירוש ולפסוק (לענ"ד גם רש"י מסביר כלהלן): מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דבחדש פרשה ב – הנשר המגן על בניו, מה נשתנה נשר זה מכל העופות כולם? שכל העופות כולן נותנין את בניהם בין רגליהם, מפני שהן מתייראין מעוף אחר שהוא פורח על גביהם. אבל הנשר הזה, אינו מתיירא אלא מאדם זה בלבד, שלא יזרוק בו חץ. אמר: מוטב שיכנס בו ולא בבנו.

שלום אצטט סיכום של מאמר נרחב בנושא זה של הד"ר משה רענן (הובא באתר פורטל הדף היומי, ניתן לקרוא שם את המאמר בשלימותו): "שאלת זיהויו של הנשר במקרא ובספרות חז"ל נחקרה רבות...לענ"ד בתקופת המקרא היה נפוץ יותר השם "נשר" ביחס לנשר המקראי ואילו בספרות חז"ל התמונה התהפכה וה"נשר" היה בעיקר עיט זהוב. החלפה מאוחרת זו לא נבעה מחוסר הכרות עם שני המינים אלא כתוצאה משתי סיבות: א. אימוץ מטבע לשון שהייתה רווחת באותה תקופה. ב. ציטוט פסוקים ודימויים מקראיים כפי שהם ללא התייחסות לזיהוי הספציפי של הנשר. ייתכן וההבדלים בין הזיהוי המקראי ולשון חז"ל מקורם בסביבה הגיאוגרפית שבה הם התהוו. המקרא מתאר את ארץ ישראל ושכנותיה הקרובות שבהן הנשר היה נפוץ ולכן השם נשר (vulture) מתייחס בעיקר אליו. מסיבה זו היה הנשר סמל מלכותי במצרים, פרס ואשור ושם זה משותף לשפות השמיות. לעומת זאת העיט הזהוב, שהפך על ידי אלכסנדר הגדול לסמל מלכותי במקום הנשר, היה נפוץ באירופה ותפס את מקומו תחת השם "נשר". המשנה והגמרא שהושפעו מהלשונות האירופאיות אימצו במספר מקרים את השם "נשר" עבור העיט הזהוב וכך גם התרגומים הלועזיים של המקרא". בתוך המאמר הוא מציין את העובדה שהעוף הנקרא בימינו "נשר" אינו נושא את גוזליו על כנפיו, והתיאור בפסוק זה מתאים יותר לעוף הנקרא "עיט הסלעים". יום טוב