שלום רב, 1. אני קורא בתורה. לפעמים אני קורא במניינים מרובים סמוכים בזמנם ואז אני מתפלל שחרית במניין הראשון, אחרי הקריאה עובר למניין נוסף ומתפלל מוסף אחרי המניין האחרון שאני קורא בו. אף שקראתי שמותר לחזן לשתות לפני קידוש כדי שלא יהיה צרוד, אני נוהג לעשות קידוש אחרי הקריאה הראשונה ולאכול מזונות ואז לשתות מים כדי לשמר את קולי. אני מהדר כמעט תמיד לקדש על יין ולא מיץ ענבים. האם יש בעייה בקריאה בתורה אחרי שתיית מלוא לוגמיו יין או רביעית (יש לציין שאני לא מרגיש הבדל משמעותי באיכות הקריאה גם אחרי ששתיתי כוס שלמה של יין) או שמא עדיף לקדש על מיץ ענבים או לשתות בלי קידוש כלל. 2. ראיתי שיש מחמירים שלא יוצאים ידי חובת קידוש לפני מוסף וצריך לחזור ולקדש אחרי מוסף. ואני שואל: אם כן, איך נוהגים רבים (כולל בישיבות) לקדש לפני מוסף בראש השנה ובשמחת תורה? בנוסף, לא שמעתי במקומות שנהגו לעשות כן שהרב נתן הנחייה לקדש שוב אחרי מוסף בסעודה. האם רק אני לא שמעתי ובאמת צריך לקדש שוב או שבאמת אין צורך לחזור ולקדש?

שלום. א. יישר כוח על ההתנדבות, לקרוא בכמה מניינים! ב. אחרי שחרית, ובוודאי אחרי קריאת התורה, אתה יכול לקדש, ולאכול מזונות, עד כביצה! (שו"ע, רפו', סעיף ג', משנ"ב ס"ק ח', ט'.) ג. חובה לעשות קידוש ואח"כ לאכול. ד. אם עבורך אין הבדל, תחליט, יין או מיץ ענבים. אין הבדל הלכתי. ה. בשבת בבקר, חובה לעשות קידוש פעם אחת! הקידוש של הבקר, הוא למעשה ברכת הגפן, ושתיית יין. אפשר לעשות כמה פעמים, כי אין בכך שום איסור. תמיד אפשר לברך הגפן ולשתות, גם ביום חול...