שאלה בעניין מסירת נפש של השבויים בעזה בעת השחרור שלהם מהשבי. בחצי השנה האחרונה בעת שחרור החטופים מעזה נתבצע טקס שחרור מבזה ביותר על ידי חמאס . הטקס נערך על במה גדולה והיה לו פרסום רב בכל העולם. יהודים עומדים לעיני המון רב בביזיון ונאלצים לנאום נאומים מבזים וכו . האם יש חיוב / מעלה שהשבוי יתנגד במה שהוא יכול לשוביו דהיינו שלא לשתף איתם פעולה עכ"פ בעת אשר הוא עומד על הבימה לעיני כל העולם (ובכך לסכן עצמו להגיע לכך שיהרוגהו..) או שמא הדבר אסור ? (אחדד ששאלתי היא אפילו במצב שברור לנו שאותו שבוי לא יביא תוצאות מרשימות בהתנגדותו.. שכן הוא לא יהרוג אף מחבל ולא יהיה שמשון הגיבור וכן הוא לא יהיה כיעל ולא כאסתר אלא בהתנגדותו ישפיל עכ"פ אפילו במשו את האויב. ובזה ירומם את כבודם של ישראל ויקדש שם ה בפרהסיא הזו.. ) (לכאורה היה פשוט לי שיש בזה עכ"פ מעלה ומצוות קידוש השם ברבים המבוארת ברמב"ם בהלכות יסודי התורה ומצווה גדולה להרמת כבוד ישראל וכבוד ה . (נאמר לי ע"י בני תורה שדיני מסירות נפש זה רק על מצוות מעשיות ואין כאן מצווה כלשהי שהחמאסניק רצה להעביר את השבוי בעומדו על הבימה. לכאורה יש להשיב שכן יש פה מצווה של יישוב ארץ ישראל ועזרת ישראל מייד צר. (ועוד שאולי יש לומר שזמן זה לא גרע משעת שמד (כמו שהרצי"ה אמר על הערבים בויתור שטחים) וזה לכל הפחות ערקאתא דמסאנא וקל וחמר שיש פה מצוות קידוש ה וגבורה לכבודם של ישראל נגד החידלון והביזיון של רוחות פחד ורפיון בישראל וכו וכן יש מצוות המלחמה ועזרת ישראל מיד צר, כיבוש וכו . וגם אם נודה שאין פה שום מצווה מעשית ספציפית עדיין יש פה כבוד ישראל שהוא קידוש ה מצד עצמו וביזיונם של ישראל ואין חילול ה גדול מזה . וכמו שמצאנו בשאול שהרג עצמו שלא יבזו אותו פלשתים (ואף שנחלקו בעניינו של שאול מ"מ אצלנו השבוי אינו הורג עצמו בידיים ועוד ששאול חשש מהעתיד שיהיה ביזיונות ובמקרה דידן כל רגע ורגע הביזיון תלוי ועומד וקיים..). ועוד נראה שחוץ מהלכות יסודי התורה יש בזה חיוב גם מצד דיני מלחמה מהלכות מלכים למסור נפשו במלחמה והוא מהרמת מורל ישראל וסניף ממצוות המלחמה . ואף שהשבויים ללא מדים כלום יעל ואסתר לבשו מדים??) (שאלתי היא בהמשך לדיון ארוך עם בני החבורה) אודה מאוד לתשובתו של הרב .

שלום רב: כפי שכתבת שאין במה שעושים עברה מפורשת שנוכל לומר עליה יהרג ואל יעבור. אולם ודאי שיש דברים שנוגעים לכבוד ישראל. באופן כללי הקידוש ה' בעת הזאת הוא בעיקר על ידי הציבור ומדינת ישראל. הארוע של השבויים הינו חריג ויש בו בזעיר אנפין הצצה למצב שהיה בעת הגלות. לא ברור לי ששם צריכים לייצר את המאבק גם במחיר של סכנת נפשות. אם אין סכנת נפשות אז ודאי שראוי כל אחד כפי עוצמתו שלא לשתף פעולה עם השובים. אולם יתכן שעצם כוח ההישרדות והיציאה בחיים מצפרני הרשע הוא הקידוש ה' שנצרך בענין השבויים. כתבו הראשונים לגבי רבי חנינא בן תרדיון שלמרות שיכל ללמוד בצינעא הוא בדווקא לומד תורה ברבים למרות ההכנסה של עצמו לסכנה. והגדר הוא שאם אדם הינו חסיד וגדול בדורו שישראל יסתכלו עליו הוא יכול לקדש שם שמים למיגדר מילתא ולא רק גדרים הרגילים. לסיכום אם רוצה להיות דגם של גאוה יהודית יכול לעשות זאת. אם אינו חסיד לענין זה ורוצה לפעול בעולם בדברים אחרים יכול לעשות כמי שכפאו שד לדקלם מה שאומרים לו השובים לומר. בשורות טובות