האם כיום שרוב ההלוואות הם הלוואות עסקיות, קרי, הלווה רוצה לעשות פעולה עסקית, והוא זקוק לסכום גבוה משיש לו, ולא הלוואות לעניים שאין להם מה לאכול וזקוקים לכך לצרכים בסייסיים אין מקום להקל בדבר, הרי התורה נותנת את נימוקה לאיסור, והאם אי אפשר לומר שאם הנימוק בטל גם האיסור בטל?

איני בטוח שרוב ההלאות הם עסקיות, ההלואות שמקשות כל כך היום הם בעיקר משכנתא שנלקחת על דירה, ואלה הלואות שלוחצות מאוד , בדרך כלל אלה שקונים דירות רובם ככולם אינם עשירים ואין להם מקום לגור, ובלעדי ההלואה יהיה מצבם חמור יותר עם שכר דירה הגבוה. ועל כן בודאי שיש איסור ריבית בהלואה לדירה ולחתונה שנעשית בהוצאות בינוניות וכדומה. נכון שהלואות עיסקיות ניתן לסדר בקלות יתר בלי לעבור איסור ריבית. אני מכיר בעצמי משפחות שנהרסו בגלל הלואות על דירה והריבית הקשה שנשכה בעצמאותם. ואם כן במאות אלפי מקרים בהלואות שיש על רוב הדירות בארץ מצוה לעזור בלי ריבית ולפתור את מצוקת הדיור בדרך חשיבה ממלכתית.