חובת ציות והידור לחוקי התנועה

מה צריך להיות היחס לחוקי התנועה, האם חובה לשמור עליהם ככתבם וכלשונם או שאפשר לשקול כל מקרה לגופו, כגון לחצות כביש באור אדום בשעת לילה מאוחרת?

חוקי התנועה הם בגדר "פקוח נפש". לכן חובה לקימם ככתבם וכלשונם, ואין לעבור עליהם, ולהכנס לסיכונים. מצוה זו עומדת בפני עצמה ויש להחמיר בה אף יותר ממצוות אחרות, מפני שמצוה זו חמורה ודוחה את כל המצוות שבתורה. כמו בכל מצוה יש מקום להידור כגון: זהירות ונדיבות, מתן אפשרות לעקיפה, ומתן זכות מעבר להולכי רגל, גם אם אין רמזור או מעבר חציה. ככלל, בזמן נהיגה רצוי שלא להיות קצרי רוח, אלא להשתדל לנהוג בצורה הרגועה והטובה ביותר. יש לדעת שחוקי התנועה הם הלכות תורניות, וכמותם מצאנו כתובות לגבי עגלות, נזיקין, וכל שכן בהלכות נזקי גוף. ואילו היו מכוניות בזמן הגמרא, היו נכתבים פרקים שלמים, ואולי אפילו מסכת שלמה, על הלכות תנועה. הדברים היו נפסקים בשולחן ערוך, ובכך שאינם כתובים, אין כדי להמעיט מערכם ההלכתי. בהלכות שנאמרו לנו, ישנן גזרות, שנועדו למנוע כשלון מהאדם, ואין להתחכם עליהן, אף אם נדמה לאדם שהוא אינו זקוק להן. כך גם בחוקי התנועה, יש לנהוג במירב הזהירות ולציית לכל חוקי התנועה אף אם נדמה לאדם שהוא אינו נצרך להם. כשאדם אינו נזהר בנהיגה, אף אם הוא יוצא מהסכנה ללא פגע, קורים מספר דברים: ראשית, הוא מפסיד הרבה שכר. שנית, הוא עובר עברה. ושלישית, הוא משפיע לרעה על אחרים, ויש בכך אף חשש לחלול ה'. לדוגמא: אם אדם מחנה את רכבו במקום אסור בחניה, זה גורם להפרעה לתנועה, ומכעיס אנשים. "הדתיים האלה לא אכפת להם משום דבר, רק מעצמם". לעומת זאת כשאדם נוהג יפה הוא עשוי לקדש שם שמים. ולכן גם כשאדם עומד בשעת לילה מאוחרת באור אדום, עליו לחכות. אם רוצים לא לבזבז זמן, אפשר להגיד פרק תהילים, עד שמתחלף האור ברמזור.