- תורה, מחשבה ומוסר
- הדרכות לתלמידי ישיבה
שאלה
שלום הרב!
אני לומד בישיבה גבוהה טובה, כבר שיעור ב’, ואני מרגיש שאני עדיין לא יודע איך לומדים עיון. בישיבה התיכונית שלי למדתי רק בקיאות. הרב, בחיים שלי אני כן אדם עמוק ויודע לנתח דברים ולרדת לשורשם אבל בלימוד הגמרא אני תקוע כאילו עוד לא הבנתי מה אני צריך לעשות בסדר בוקר. הרב, אני מבין את החשיבות של לימוד עיון ומאוד רוצה ללמוד
לכן אני חושב שאולי הסיבה היא שחסר לי משהו בסיסי.
אשמח אם הרב יוכל לכתוב מעין מדריך כזה ללימוד עיון, כמה שהרב יכול לפרט עדיף אפילו מבחינת הכמה זמן להקציב לכל דבר וכו’.
תודה רבה!
תשובה
קשה מאד להדריך ללמוד עיון ללא התנסות ותרגול. בכל אופן אכתוב מספר דברים.
העיקרון הוא ללמוד ולמצוא מקום בסוגיא שיש בה מחלוקת. המחלוקת היא לפעמים מפורשת בגמ'. לפעמים המחלוקת היא בכך שיש שאלה בגמ' ויש תשובה. גם כאן יש ממילא שתי עמדות, עמדת השאלה ועמדת התרוץ. לפעמים ניתן למצוא מחלוקת מכך שיש פירושים שונים.
אני מדריך את התלמידים שלי בנוגע ללימוד רש"י, שיסמנו ברשי שני סוגים של רש"י. יש רשי פרשני ויש רשי מחודש. את כל הרש"ים החדשנים יש לשים לב אליהם. לאחר מכן בלימוד תוס' יש שלשה סוגי תוספות. יש תוס' פרשני. [יש כאלו מעט מאד], יש תוס' מרחיב [שאלה מסוגיא אחרת וכד'] ויש תוס' חולק. זו משימה שלוקחת הרבה זמן לזהות מתי תוס' רק מרחיב את רש"י ומתי הוא בא לחלוק על רש"י.
לאחר שאתה מזהה מחלוקת ויש לך שתי דעות, כאן תמיד תשאל את עצמך אם איזה דעה אתה מזדהה יותר. איזה דעה היא יותר פשוטה לך. ומכאן תמשיך ותנסה להבין את הדעה החולקת.
במחלוקת שבין א' וב' בדר"כ יש שלוש אפשרויות להסברה. או שמדובר על מחלוקת עקרונית בין א' וב', או שבעצם כולם מודים לא' ורק בפרט אחד ב' חולק. הוא להיפך כולם מודים לב' ורק בפרט אחד א' חולק. אלו הם שלושת האפשרויות לניתוח מחלוקת.
אם כן הדרך ללמוד עיון עוברת דרך מציאת מחלוקת ודרך ניתוח במה נחלקו הדעות.
אצרף לך עוד מסמך שפעם כתבתי כמסמך שעוזר בלימוד הסוגיא. המסמך הינו כללי אולם יכול לעזור במשך הזמן.
כללי ההגיון התלמודי
תלמוד תורה הוא הפגישה שלנו עם דבר ה'.
לימוד תורה כולל לימוד תורה שבכתב ולימוד תורה שבעל פה. לימוד תורה שבכתב ערכו בעצם הקריאה בדברי תורה . אולם בלימוד תורה שבעל פה הלימוד מבוסס על הבנת הלומד.
• כלל ופרט וכלל
ננסה לעמוד על התהליך הלימודי שבו האדם מוסיף מידע ולא רק משנן.
לימוד תורה הוא בדרך של כלל ופרט וכלל. הרב בספריו האמוניים רואה בכך את אחד מן המאפיינים העיקריים לתורת ארץ ישראל. תהליך הלימוד מטרתו הוא שתהליך הלימוד יביא אותנו לכך שהכלל השני יהיה בעומק ובשייכות גדולה יותר לכל פרטי התורה מעבר למה שהיה בידנו בתחילת הלימוד.בפועל הלימוד ברובו הוא העיסוק בפרט מסוים. ( הקושי התרבותי בלימוד עיון זה השקיעה בפרטים כשבכל שאר תחומים, הלימוד מהכלל אל הפרט. לכן דרך זו גם תגרום ליותר שייכות ללומד)
• הגדרת הנושא (כלל)
הדבר הראשון הוא להגדיר את הנושא שאותו עומדים לברר. השלב הראשון של הלימוד הינו בקריאה שיטחית של חלק מתורה שבעל פה כגון מספר שורות בתלמוד. לאחר קריאה ראשונית בוחנים האם כבר ניתן לזהות בקריאה נושא שבו עומדים להיות עסוקים. בדרך כלל הגדרת הנושא לא משתנה גם בגמר הלימוד. אולם לפעמים לאחר גמר הלימוד אנו נשנה את הגדרת הנושא הנלמד. לפעמים תהליך הלימוד יביא אותנו להבין שישנה מחלוקת בהגדרת הנושא. לעתים רבות בקריאה הראשונית אנו נזהה מספר נושאים שיש להם נגיעה לנלמד. אנו נעשה רשימה של הנושאים. ונבחר את הנושא שאותו אנו רוצים ללמוד.
• נאמנות לנושא – המצפון לבהירות
הדבר החשוב ביותר בלימוד זה הבהירות. יש להתעקש להסיר את הערפל ואת הדברים שאינם מוגדרים. כל לימוד חייב לכלול את מה שנלמד ואת מה שנוסף לנו בתהליך הלימוד. אולם הוא חייב לכלל גם את מה שלא נלמד. כלומר ישנה חשיבות שיהיה ברור ללומד את הדברים שאותם בחר שלא ללמוד. לכן השלב הראשון הינו חשוב מאד משום שעל ידי בחירת הנושא התלמיד יודע במה הוא נוגע ובאלו נושאים הוא בוחר שלא להתייחס וללמוד. בלימוד עיון הלימוד לא יהיה לימוד כמותי כלומר אנו לא מגדירים ללמוד דף גמרא. אלא הגדרת המשימה היא ללמוד את הנושאים שנמצאים בדף וכפי בחירתנו. משימת הבהירות מלוה את הלומד בכל משך הלימוד וכפי שנברר בהמשך.
• חלקי הלימוד והמשא ומתן התלמודי (פרט)
כל משא ומתן בתורה שבעל פה בנוי על חמשה חלקים.
1. מימרה
2. סייעתא
3. קושיא ותרוץ
4. מחלוקת
5. מסקנות
1. המימרה
בכל סוגיא המינימום שיש בה היא המימרה. המימרה היא אמירת דבר שלא היה ידוע לולא כתיבתו.
שלבי ניתוח המימרא:
• בדיקה מדוקדקת של מה בודאי כתוב במימרה. המינימום ההכרחי שכלול בדברי המימרה. והאם יש בכך חידוש על מה שידענו עד ללמוד מימרה זו. הנחת היסוד שבכל ממירא יש חידוש, ואם לא נמצא החידוש בהסברתה כפי המפורש בה יש להרחיב את משמעות המימרא.
• העלאת האפשרויות של מה יכול להיות כלול במימרה למרות שאין הדברים כתובים בה מפורש.
• מציאת המקור של המימרה (מהתורה מדרבנן מסברה)
• הבנת הסברה של המימרה. הסברה הינה הגדרה כללית של הפרט הנלמד והזדהות עמו. הבנת המגמה והתכלית של הפרט הנלמד.
• השוואת המימרה עם הידיעות הקודמות שיש לנו או מסברה או ממקורות אחרים שאותם אנו יודעים. וטיפול בממצאים – זאת נעשה בדרכי הלימוד של סיעתא או קושיא שיפורטו לקמן.
• האם למימרה מסקנות והשלכות חדשות,- זאת נעשה בדרך הלימוד של מסקנות.
2. הסיעתא
יש סוגיות שמלבד המימרה מביאים גם סיוע למימרה. את הסיוע שמביאים ניתן ללמוד אותו כשלעצמו כמימרה העומדת בפני עצמה. אולם בדרך כלל יש בכך קושי משום שכך הלימוד ילך ויסתעף. אנו נלמד את הסיעתא רק במידת הצורך שלו בכדי להבין יותר לעומק את המימרה. כגון אם הסיעתא היא רק סיעתא לשונית לא נכנס כלל לתוכן הסיעתא ורק נלמד ממנו את הפן הלשוני.
שלבי ניתוח הסיעתא
• לימוד של מה שכתוב בודאי בסיעתא.
• בדיקה האם זה מוכיח את כל המימרה או שזה מוכיח רק חלק מן המימרה.
• לראות האם ניתן למצוא חילוק בין המימרה לסיעתא
• האם נולד חידוש בהבנת או הסיעתא או המימרה או שנולד חידוש בהבנת שניהם.
3. קושיא ותרוץ
קושיא יכולה להיות על ידי קושיא מתוך מו"מ במימרה הנידונת או בהבאת מימרה נוספת הסותרת את המימרא העיקרית. גם כאן אנו נדון במימרה הנוספת רק כפי הצורך לברור הקושיא על המימרה העיקרית.
שלבי ניתוח הקושיא והתרוץ:
הבנת הדברים שהובאו בקושיא
• האם הקושיא היא רק המימרא הנידונת או שהקושיא הינה קושיא כללית בעוד מקומות.
• מדוע ללא החידוש שבמימרא אין קושיא
• האם הקושיא היא על כל המימרה או רק על חלק ממנה.
• האם התרוץ דוחה לגמרי את הקושיא או רק חלק מן הקושיא.
• האם נשארות לדברים מסויימים הנחות היסוד של הקושיא
• איזה עמדה יותר מושכלת השאלה או התרוץ.
• ליישב בעיקר את סברת התרוץ.
• האם התירוץ הינו מסברה ממקור
• האם נולד חידוש מסברת התרוץ המגדיר את המימרא העיקרית
4. מחלוקת
לפעמים תחילת סוגיא מתחילה ממחלוקת במימרה. לפעמים המחלוקת אינה מפורשת וצריכה דקדוק במימרות בכדי למצוא את המחלוקת. בעיקר בדברי הראשונים יש לדקדק בדבריהם ולהכריע האם יש מחלוקת או שאין מחלוקת. ניתן לראות גישות שונות באחרונים האם יש להרבות מחלוקת או למעט במחלוקות. [באופן כללי בהלכה כגון בבית יוסף אנו רואים שהוא מחבר שיטות בראשונים ואילו הב"ח הגר"א דקדקו והעמידו מחלוקות על תילן.]
שלבים בהבנת מחלוקת
• בדיקה האם יש כלל מחלוקת בין הדעות
• האם המחלוקת היא בכל המימרה או רק בחלק ממנה.
• האם המחלוקת נוגעת לפרט אחד או למספר פרטים
• האם המחלוקת השורש שלה אחד או יותר.
• איזה דעה הינה מושכל יותר במבט ראשון.
• להבין את שורש המחלוקת האם הינו בסברה מקור וכד'.
• האם יש עוד מחלוקות הנוגעות באותו שורש.
5. מסקנה
לפעמים אין במימרה מעבר למה שמפורש בה. אולם בסוגיות רבות יש להוציא מתוך המימרה דברים שאינם כתובים מפורש בה. מכל מו"מ יש פסיקת הלכה.
שלבים בהבנת המסקנה
• בדיקת כל ההשלכות שיש להוציא מהמימרה.
• בדיקת כל הנפקא מינא שיש מתרוצי הגמ'.
• בדיקת כל הנפקא מינות שיש בין הדעות שבמחלוקת.
• בדיקת ההלכה למעשה .
• סיכום (כלל)
סיכום בע"פ של כל הסוגיא. הסיכום יכלול רק את מסקנות הסוגיא ולא את כל המהלכים הפרטיים שבסוגיא. הסיכום יעשה ללא התבוננות בכתוב אלא בעל פה. הסיכום יכלול גם את הנקודות והנושאים שלא באו לכלל ברור. יש להקפיד בסיכום שלא להוסיף דברים שלא נתבררו במהלך הלימוד הפרטני.
• חיבור תורה שבעל פה לתורה שבכתב
ההכללה הבסיסית היא ראשית הוא בראיה כיצד המצוה שאליה נוגע הפרט שבו אנו עסוקים מופיע בתורה שבכתב. בתורה שבכתב הדברים תמיד מובאים באור הכללי שלהם. יש לבחון האם מה שעלה בידנו מאיר או מואר באור הכללי של התורה שבכתב.
• הכללה
ככל שאנו מתקדמים בלימוד, אנו יכולים לזהות סוגיות שהיסוד בהם היינו אותו יסוד. לפעמים ניתן להבחין בשיטת תנא/ אמורא/ ראשון/ אחרון השוזר במשנתו סברה אחת כללית. ההכללה נעשית בשלשה מעגלים.
• לימודית: השוואת הסוגיא לסוגיות אחרות שיש בהם סברות שבשורשם דומות לסברות שבסוגיא הנלמדת. השוואה במבנה המשפטי של הסוגיא. (כגון סברת לא פלוג וכ') או דמיון בשורש הלמדני.
• מוסרית- ערכית: מציאת היסוד שעליהם מושתתים משפטי התורה. כגון בנין החברה, היחס למעמד האישה היחס לגויים וכ'. חלק זה בולט בעיקר בסדר נשים נזיקין
• אמונית- :מציאת הרעיון הרוחני הפנימי שגנוז בסוגיא. חלק זה הוא מים שאין להם סוף. ראשיתו בחיבור בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. וכפי שהזכרנו לעיל. המשכו בהבנת היסוד האמוניים שמתוכם או עליהם מכונים פרטי תורה. וסופו מי ישורנו הכולל דרך לימוד התורה בדרך רמז ובדרך הסוד.
כל טוב