שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • זוגיות
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
ב"ה שלום כבוד הרב, איני שואל את השאלה הבאה מתוך מריבה משפחתית (אדרבא, ב"ה אנו נשואה קרוב לעשור ושמחים יחד), אלא זו שאלה שמנקרת לי בראש כמה שנים ולא שיתפתי את אשתי שאשאל את השאלה. 1) אני מורה ומרוויח כששת אלפים ש"ח אשתי אחות ומרוויחה בממוצע בין 500 ל-1000 ש"ח יותר ממני בכל חודש. 2) הכנסותינו המשותפות יחד מספקות לנו בדיוק את האפשרות לסגור את החודש (בלי הוצאות מיותרות של נופשים וכו’) 3) בפועל שנינו עסוקים יחד בפעולות הבית והמשפחה. שאלתי היא האם אשתי בכלל חייבת בעבודות הבית, גידול הילדים וכל הנלווה לכך. או שהן מוטלות עלי (=הבעל) ואם היא עושה אותן היא עושה איתי חסד? תודה לכבוד הרב על תשובתו.
תשובה
לשואל, שלום! אציין תחילה שאינני דיין מוסמך ואני משיב רק מפני ששאלת במטרה להבין ולא שאלת הלכה למעשה. ברוח זו, התשובה כוללת גם פרטים שונים שראויים לדיון מעמיק יותר לפני פסיקה למעשה. תחילה נבהיר (סעיפים 1-3) את מערכת ההתחייבויות ההדדית בין בני הזוג כפי שהם בהלכה הבסיסית שהייתה נהוגה בימי חז"ל, ולאחר מכן נדון על יישומה בימינו. א. חלוקת האחריות בין בני הזוג 1. האחריות הכלכלית לפרנס את האישה והילדים מוטלת על הבעל (רמב"ם הלכות אישות פרק יב). על האישה מוטלות מלאכות שונות בבית (שם, פרק כא), שניתן לחלק אותן לשלושה סוגים: א. פעילות בבית שתכליתה השתתפות מסוימת בפרנסת המשפחה (בימי חז"ל - טווית צמר), בדרך כלל - כתוספת משנית לרווחי הבעל. הבעל הוא הבעלים על רווחים אלו ("מעשי ידיה - שלו"). ב. טיפול בצרכי הבית השונים: אפיה, בישול, כביסה, וכדומה, עבור כלל המשפחה (חלקת מחוקק סי' פ סקי"ב). ג. צרכים אישיים של הבעל, שהם חלק מהפרטיות של בני זוג, למשל - סידור המיטה. 2. כאשר אישה משקיעה במיוחד ועושה מלאכה יותר ממה שהיא חייבת, הדבר נקרא בגמרא (כתובות סו ע"א) "העדפה על ידי הדחק", כלומר, עשייה מאומצת של האישה שמביאה רווח שעודף על חובותיה. ברור שאיננה חייבת לעשות זאת, והדעות שם חלוקות האם כשבחרה לעבוד קשה מעשי ידיה שייכים לעצמה או לבעלה. הדעות בפוסקים חלוקות גם להלכה, והפסיקה המקובלת היא שמחמת הספק עבודתה המאומצת שייכת לה (עיין שולחן ערוך אבן העזר סי' פ ס"א ובית שמואל שם סק"ב). 3. נאמר בגמרא בכתובות נח ע"ב: "יכולה אישה שתאמר לבעלה: איני ניזונת, ואיני עושה". כלומר, אישה יכולה לשנות חלק מההתחייבויות הנ"ל ולומר: אני פוטרת אותך מהאחריות על כלכלתי, ובתמורה אני פטורה מלעשות עבורך מלאכות. מאיזה סוג של מלאכות הדבר פוטר אותה? בנקודה זו נחלקו הדעות בראשונים: יש אומרים שהיא פטורה רק מהסוג הראשון (שיטת הרשב"א בכתובות סג ע"א), ויש אומרים שגם מהסוג השני (שיטת תוספות בכתובות שם ד"ה רב הונא), אך הכל מודים שהיא עדיין חייבת בסוג השלישי (תוספות, שם; ועיין ברמ"א סימן פ סעיף טו ובבית שמואל ס"ק כא וחלקת מחוקק ס"ק כז). ב. מה זה אומר במציאות ימינו? 4. לאור כל האמור, מה שמקובל בחברה המודרנית שהאישה יוצאת לעבודה מחוץ לבית הוא לקיחת אחריות מצידה מעבר לחובותיה. ה"חסד", כפי שכתבת, אינו מה שהיא עושה בבית לצרכי המשפחה, שזו התחייבותה הבסיסית, אלא יציאתה לעבודה ועזרתה לבעל בפרנסת הבית היא ה"חסד". ואם אשתך הייתה אומרת: אל תפרנס אותי, והמשכורת שלי תהיה שלי בלבד - אזי יתכן שטיפולה בעבודות הבית הוא ה"חסד". 5. בעניין זה מצאתי מחלוקת בספר 'משפטיך ליעקב' (מאת הרב צבי יהודה בן יעקב שליט"א). לדעת המחבר (חלק א עמ' תקנח), אישה שמוטלות עליה כל עבודות הבית, לא זו בלבד שאיננה חייבת כלל לעבוד מחוץ לבית, אלא גם אם בחרה לעשות זאת - רווחיה שייכים לה בלבד, כדין "העדפה על ידי הדחק". לעומת זאת לדעת מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל (מובאת שם עמ' תקצ), מאחר שבימינו העבודות בבית שהוזכרו בחז"ל אינן הכנסה ראויה, ורוב הבנות לומדות לפני נישואיהן מקצוע שמתאים לעבודה שמחוץ לבית, "הרי זה כמותנה ועומד מעיקרא, שמתחייבת, במידה שמשוחררת מהתעסקות שוטפת של צרכי הבית עצמם, כגון גידול ילדים וכיוצא בזה, לעסוק במקצוע שרכשה לה, ומעשי ידיה שייכים לבעל" (אלא אם כן אמרה "איני ניזונת ואיני עושה"). 6. מסתבר לענ"ד, הן מן הסברה והן מלשונו הנ"ל, שגם הרב ישראלי זצ"ל לא התכוון שהאיש יכול להסתפק במשרה אחת ולחזור מהעבודה ולשבת בביתו כאורח במלון, ואילו האישה צריכה לעבוד בשתי משרות, אחת בבית ואחת בעבודה. מסתבר שכוונתו לעבודה מחוץ לבית בהיקף מוגבל, או רק בתקופה בחיי הנישואין שבה גידול הילדים איננו דורש כל כך הרבה. ועוד: מאחר שמקור הנחתו הוא המקובל בעולם כיום, ושעל דעת כן נישאו, ניתן גם לומר שחלק מהמקובל כיום הוא שהאיש נוטל חלק משמעותי יותר מבעבר בעבודות הבית. יש אומרים יתירה מזו, שבימינו כל דין "מעשי ידיה שלו" בטל, מאחר שדרך בני הזוג לנהוג בשותפות מלאה (דיון על כך בקובץ 'תחומין' יח, מאמרי הרב דייכובסקי והרב שרמן; וראה פתחי חושן, ירושה ואישות פ"י סי"ב, דיון רחב לגבי אישה המפרנסת את בעלה). ג. כיצד ראוי לנהוג בפועל? 7. סעיף זה אולי היה ראוי להופיע כהקדמה: הכתובה היא שטר ההתחייבויות, שיש לו משמעות כשמגיעים חלילה לבית הדין כשמתעוררת מחלוקת, אבל בבית נורמלי הוא לא מכתיב את סדרי הבית וגם לא זוכרים מה כתוב בו. סדרי הבית מבוססים בראש ובראשונה על אהבה והתחשבות, לא על התחשבנות של "מגיע לי", "מגיע לה". לעניין זה לא משנה כמה כל אחד מרוויח, אלא כמה כל אחד מתאמץ. 8. מבחינה מוסרית, אין הצדקה שהאיש יעבוד רק במשרה אחת מחוץ לבית והאישה תעבוד במשרה נוספת בבית. אפילו אם היא מסכימה לזה, זה בחזקת ניצול בלתי הוגן אלא אם כן ברור לשניהם שהיא נהנית מזה ובאמת לא מעוניינת בעזרתו. לכן, בכל דבר שהאיש מסוגל לעזור - עליו לשאת בעול עם חברתו ואשת בריתו. ברם, אם בזמנו הפנוי האיש עוסק בתורה ומצווה, בהסכמת אשתו - אין כל פגם מוסרי בכך שאשתו נושאת יותר בעול הבית, והיא זוכה לנפשה בכך שהיא מאפשרת לבעלה לקבוע עיתים לתורה (עיין ברכות יז ע"א: "נשים במאי זכיין" וכו'). 9. במקרה שלך, אתה כותב שאתה שותף בפעולות בבית, ובכל זאת שואל האם אשתך בכלל לא חייבת בעבודות הבית, ולא הבנתי למה. אולי כוונתך שבגלל שאתה משתכר פחות ממנה אתה חייב יותר ממנה בעבודות הבית. לאור האמור, אני חושב שלא טוב לדקדק בסכומים ולגזור מהם במדויק את המחויבות. עשה את שלך בעבודה ובבית בהגינות ואהבה, קבע עיתים לתורה, הכר טובה לאשתך על מה שהיא משקיעה בבית ומחוצה לו, ותוודא שהיא לא מרגישה מנוצלת. כל טוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il