שאל את הרב

  • הלכה
  • המניין
קטגוריה משנית
  • הלכה
  • חזרת הש"ץ
undefined
שאלה
שלום הרב. האם תפילה יחד עם החזן נחשבת תפילה במניין? לפי הדעות שסוברות שלא, מה אם בזמן החזרה יש עוד 9 שלא סיימו תפילתם ואני מתפלל יחד עם החזן, האם זה וודאי ייחשב כמניין?
תשובה
לשואל, שלום! כפי שכתבת, נחלקו אחרונים האם תפילה יחד עם הש"ץ נחשבת כתפילה בציבור. גם לפי הדעות שהחשיבו זאת כתפילה בציבור, נראה שזהו דווקא אם מתפלל אתו מילה במילה. ומסתבר לענ"ד שהעיקר כדעה שאין זו תפילה בציבור. מכל מקום, כאשר יש תשעה אנשים שטרם סיימו את תפילתם, מסתבר שזה נחשב כתפילה בציבור, אם כי הדבר אינו מוסכם. הרחבה: 1. מפשטות השו"ע והרמ"א משמע שתפילה במקביל לש"ץ איננה תפילה בציבור. בשו"ע או"ח סי' נב ס"א נאמר (על פי כמה גאונים וראשונים, עיין בטור) שמי שמאחר לבית הכנסת יכול וצריך לדלג על חלקים מסוימים מהתפילה על מנת להספיק להתחיל את תפילת העמידה עם תפילת הלחש של הציבור. מן ההיתר לדלג משתמע שתפילה במקביל לחזרת הש"ץ איננה נחשבת כתפילה בציבור. כמו כן נאמר בשו"ע סי' קט ס"ב: "אם מתחיל להתפלל עם ש"צ, כשיגיע עם ש"צ לנקדישך יאמר עמו מלה במלה כל הקדושה... וגם יכוון כשיגיע ש"צ למודים יגיע גם הוא למודים, או להטוב שמך ולך נאה להודות, כדי שישחה עם הש"צ במודים". מבואר מדבריו ("או להטוב" וכו') שאין עניין להתפלל במקביל לש"ץ, ומה שחשוב הוא רק לתאם אתו את זמני הקדושה וההשתחויה. וברמ"א שם כתב יותר בפירוש: "אבל לכתחלה לא יתחיל עד אחר שאמר קדושה והאל הקדוש, אלא שאם הוצרך להתחיל מכח שהשעה עוברת, כדי לסמוך גאולה לתפלה, דינא הכי". ברור מדבריו שתפילה במקביל לש"ץ איננה תפילה בציבור, ולכן עדיף לחכות עד אחרי קדושה (אמנם באליה רבה שם הביא כמה ראשונים שחולקים בזה על הרמ"א, וסוברים שניתן להתחיל עם הש"ץ ולומר אתו את הקדושה, אבל לא חלקו בפירוש בנקודה זו שהתפילה עם הש"ץ איננה נחשבת כתפילה בציבור). וכך יוצא גם מהרמב"ם (הל' תפילה פ"י הט"ז): "הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין בלחש, אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה - יתפלל, ואם לאו - ימתין עד שיתחיל שליח ציבור להתפלל בקול רם, ויתפלל עמו בלחש מלה במלה עד שיגיע שליח ציבור לקדושה, ועונה קדושה עם הציבור, ומתפלל שאר תפלה לעצמו". מילות הסיום, "ומתפלל שאר תפילה לעצמו", מוכיחות שאין כל צורך להתפלל במקביל לש"ץ (כך דייק כבר באליה רבה שם: "ופשוט ברמב"ם... דאם רוצה לגמור... ולסיים קודם שומע תפילה - רשאי", ומכל מקום הוסיף: "אבל טוב להתפלל כל התפילה מילה במילה עם הש"ץ", עדיפות שאיננה חיוב). וכן כתב בפרי מגדים (סי' נב, אשל אברהם סוף סק"א וביתר החלטיות בסי' קט א"א סק"ד), שתפילה במקביל לש"ץ איננה כתפילה בציבור. 2. החתם סופר ('קובץ תשובות' סי' ד) סובר אחרת, שהתפילה במקביל לש"ץ היא תפילה בציבור, ואף כתב יתירה מזו, שעיקר התפילה בציבור הוא התפילה עם הש"ץ: "ומה ששאל אם יש לומר [קדושה] עם השליח ציבור כשהיחיד מתפלל עמו - זהו עיקר תפלה בציבור, כי מה שהיחידים כל אחד מתפלל בפני עצמו, מקרי תפלת יחיד, רק מה שאחד מוציא רבים, זה מקרי בציבור... ורק מפני שאי אפשר שיכוונו כולם לשליח ציבור תקנו שיתפלל כל אחד בעצמו... ואם כן כשאירע שיחיד אומר עם הש"ץ, זהו תפלת ציבור האמיתי". באגרות משה (או"ח ח"ג סי' ט) תמה עליו, שלכאורה לפי דבריו המתפללים בלחש אינם מתפללים בציבור, אך בשבט הלוי (ח"ד סי' יא) ביאר כוונת החתם סופר, שאין כוונתו שהמתפללים בלחש מתפללים ביחידות, אלא שמכל מקום אין זו הדרגה המושלמת ביותר של "תפילת ציבור". הוא מדמה זאת למה שמצאנו בקרבנות, שיש שתי צורות של קרבן ציבור: האחת, קרבן משותף לכלל הציבור, והשניה, הקרבת הרבה קרבנות יחיד בבת אחת, כגון קרבן פסח, וזהו "קרבן יחיד כעין קרבן ציבור" (עיין יומא נא ע"א). תפילה יחד עם הש"ץ היא כעין הסוג הראשון, ואילו תפילת הלחש של היחידים היא כעין הסוג השני, שאף הוא נחשב כתפילה בציבור, אך לא באותה מעלה. 3. באשל אברהם (מבוצ'ץ', תחילת סימן נב) כתב גם הוא כעין דברי החתם סופר, ש"אין ספק שכשמתפללים בעת חזרת הש"ץ התפילה הרי זה תפילה עם הציבור ממש", אך נימק זאת: "כי הרי בהכרח יש עשרה דצייתי, והם כעונים ממש". נראה שסברתו שונה משל החתם סופר: החתם סופר רואה את תפילת הש"ץ עצמו כתפילת הציבור, ולכן התפילה במקביל אליו היא תפילת הציבור, ואילו האשל אברהם מתייחס לכך כתפילה בציבור בדומה לתפילת הלחש, משום שכל השומעים נחשבים כעונים בעצמם. הוא עמד על כך שבשו"ע בסי' נב הנ"ל לגבי המאחר לבית הכנסת משמע אחרת, ונדחק להעמיד את הדין בשו"ע באופנים מיוחדים שבהם המתפלל אינו יכול להתאים את עצמו לזמן חזרת הש"ץ. לדעות נוספות בעניין זה עיין ביביע אומר או"ח ח"ב סי' ז אות ה. 4. למעשה, נלע"ד כדעת הפמ"ג והאגרות משה, שהעיקר כדעה שאין זו תפילה בציבור, מאחר שכך משתמע מהרמב"ם והראשונים והשו"ע והרמ"א. והטעם לכך, ש"תפילת ציבור" היא כאשר העשרה מתפללים יחד, ומאחר שקבענו להתפלל יחדיו הרי אנחנו ציבור המתפלל, וכן כאשר שלחנו מישהו להתפלל עבורנו הרי זוהי תפילת הציבור שאותו הוא מוציא ידי חובה (דהיינו מי שאינו בקי להתפלל בעצמו, שיוצא ידי חובה בחזרת הש"ץ ומסתבר שגם נחשב כמתפלל בציבור כי שליח הציבור מתפלל עבורו). לעומת זאת מי שמתפלל בעצמו במקביל לש"ץ (כי הוא בקי בתפילה, וחייב בתפילה בעצמו) הרי זה כמקריב קרבן יחיד באותה שעה שהציבור מקריב את קרבנו, ואין זה "קרבן ציבור". משל למה הדבר דומה? למשלחת שבאה לפני המלך לבקש דבר, וניתן לעשות זאת בשני אופנים: או שכולם יבקשו יחדיו (תפילת הלחש), או שאחד ידבר בשם כולם (חזרת הש"ץ), ובשתי הצורות הדבר ניכר שזוהי תפילת כולם. לעומת זאת אם נציג הקבוצה מדבר ועוד מישהו מדבר במקביל אליו, הדבר נראה כמשהו נפרד מהקבוצה. 5. כאשר יש תשעה שמאריכים בתפילתם מסתבר שהדבר נחשב כתפילה בציבור, אם כי גם זה אינו מוסכם, ויש אומרים שכדי להיחשב כתפילה בציבור צריך להתחיל ביחד עם הציבור, או על כל פנים שרוב התפילה תיאמר עם הציבור, עיין ביביע אומר הנ"ל וב'אישי ישראל' פי"ב הערה יז.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il