- שבת ומועדים
- הדלקת נרות
שאלה
בע"ה
שלום לכבוד הרב
בחנוכה הקרוב אני ואשתי מתכננים להיות בחו"ל (איטליה). בבית נשאר בן בוגר וסבא וסבתא המתגוררים אצלנו בקביעות. כיצד עלינו לנהוג לגבי הדלקת נרות?
תשובה
לשואלים, שלום!
יש לברר האם הנהלת המלון מתירה להדליק בחדרכם, ובעדיפות שניה: בחדר האוכל, בתוך אקווריום (שימנע הפעלת גלאי האש, לדברי בעלי ניסיון). אם הדבר אפשרי, אזי עליכם להדליק כך, לאשכנזים הנוהגים כרמ"א - בברכה, ולספרדים הנוהגים כשו"ע - בלי ברכה, אלא אם כן תדליקו לפני שמדליקים בביתכם בישראל, ואז ניתן גם לברך.
אם זה לא מתאפשר, ניתן להציע שני פתרונות משלימים:
א. ניתן לצאת ידי חובה בהדלקה הנעשית בביתכם, על ידי הסבא או הסבתא או הבן. לשם כך יש לבקש מהם להדליק החל מ- 17.40 לפי שעון ישראל, 16.40 לפי שעון איטליה, כדי שההדלקה תהיה בזמן השקיעה באיטליה שבו גם אתם חייבים (ואם אתם נוהגים להדליק בצאת הכוכבים - אזי הם ידליקו החל מ- 18.05 לפי שעון ישראל. את זמני השקיעה וצאת הכוכבים באיטליה כתבתי על פי המצוין באתר זה לגבי רומא).
בשבת כמובן יהיה עליהם להדליק מוקדם יותר, אפילו לפני פלג המנחה באיטליה ("פלג המנחה" הוא שעה ורבע זמנית, שבשיא החורף הוא כשעה לפני השקיעה), ואי אפשר לתאם בין הזמנים. מכל מקום, בשעת הדחק ניתן לצאת ידי חובה גם באופן זה, וכדאי שבביתכם בארץ ידליקו נר שמאריך לדלוק כשעתיים, עד 18.10 לפי שעון ישראל, כך שידלוק חצי שעה אחרי השקיעה באיטליה.
ב. יש להדליק פנס חשמלי (עם חוט להט, לא פלורסנט או נורת לד) שיוצב במקום מיוחד בחדר כך שאינו משמש לתאורה אלא לחנוכיה, ואם אפשר - כמה פנסים זה ליד זה כמספר הנרות הדרוש לכתחילה באותו היום. הדלקה זו תיעשה ללא ברכה.
בשבת, תוכלו להשתמש כנר שבת בתאורת החדר הרגילה, ואף לברך עליה "ברוך... להדליק נר של שבת", ואילו לנר חנוכה בפנס נוסף כאמור, ללא ברכה.
אילו היה מדובר על ארצות הברית, או כל מקום אחר שהפרש השעות בינו לבין ביתכם בארץ הוא ארבע שעות ומעלה, כך שאתם מתחייבים בהדלקה רק בשעה שכבר "כלתה רגל מן השוק" בארץ (בסביבות 20.00-21.00, בדרך כלל), אין טעם לתאם את הזמנים. במקרה זה תהיה חשיבות מיוחדת להשגת אישור מהמלון להדליק נרות.
הרחבה:
שאלה זו נוגעת לכמה יסודות בהלכות חנוכה: הגדרת החיוב על האדם או על הבית, זמן ההדלקה והגדרת הנר.
1. הנמצא בבית מלון (גם בארץ), האם יוצא ידי חובה על ידי אנשי ביתו?
הגמרא בשבת כג ע"א אומרת ש"אכסנאי חייב בנר חנוכה", על ידי השתתפות כספית בנרו של בעל האכסניה. עוד אומרת הגמרא, שמי שנשוי אינו צריך להשתתף, מפני שמדליקים עבורו בביתו, וכך נפסק להלכה (שו"ע או"ח סי' תרעז ס"א). לעניין זה אין הבדל בין אם המדליק הוא בן הזוג או ההורים או אחד הילדים הבוגרים, כדברי 'ספר התרומה' (מפתח הסימנים, סי' רכט): "אם הוא במקום אחד, כגון תלמידים הבאים ללמוד חוץ מביתם או אורח, אין צריך ליתן בנר אם יודע שאשתו או בניו או אביו ואמו מדליקין בשבילו במקומו".
ראיתי שני נימוקים שלפיהם לכאורה הנמצא בבית מלון אינו כלול בפטור זה ואינו יוצא ידי חובה בהדלקת בני ביתו, ולענ"ד נימוקים אלה אינם נכונים להלכה.
בספר 'חובת הדר' (הל' חנוכה פ"ב סעיף ט והערה לט, עמ' קיב) כתב מסברה שהדין שאכסנאי נפטר בהדלקת בני ביתו הוא דווקא כאשר בעל האכסניה נמצא במקום ומדליק, ולא בבית מלון, שבעליו אינו גר בו, ואם כן האכסנאי אינו טפל לבעל האכסניה. ולא הבנתי דבריו, למה אנו זקוקים להחשיבו כטפל לבעל האכסניה כדי לפוטרו? אדרבה, מבואר בשו"ע סי' תרעז ס"א ובמ"ב סק"ה שגם כאשר האכסנאי מתאכסן בבית נפרד לגמרי מזה של בעל האכסניה הרי הוא פטור (אלמלי דין החשד, עיין שם). הפטור הוא בגלל שייכותו לביתו, ולא בגלל שייכותו לאכסניה.
ב'פסקי תשובות' סי' תרעז סק"א כתב נימוק אחר, שדין אכסנאי הנפטר בשיתוף בפרוטה או על ידי בני ביתו הוא דווקא במתאכסן בלא תשלום, אבל מי שמשלם הרי זה כבעל הבית במקום שבו הוא מתאכסן וצריך להדליק בפני עצמו ואינו יוצא על ידי בני ביתו. הוא מציין כמקור לדין זה את שו"ת מהרש"ם (חלק ד סימן קמו), וזה לשונו: "אם מותר להדליק נר חנוכה על הבאהן (הרכבת) - לא מצאתי הדבר מבואר, אבל הלא מי ששילם בעד כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישן שם וחייב בנר חנוכה". נראה שדברי ה'פסקי תשובות' לקוחים מספר חובת הדר (עמ' קיב הערה לט), שהביא את דברי המהרש"ם הללו ולמד מהם שעל כרחך מדובר במי שמדליקים עליו בביתו, שאם לא כן חייב להדליק משום חובתו האישית ולא רק משום שזה ביתו, ולכן הסיק בחובת הדר מהמהרש"ם שמי שמשלם על השהייה שם הרי זה כבעל הבית שאינו יוצא על ידי בני ביתו (ובעל חובת הדר עצמו פקפק בחידוש זה). לענ"ד לא זו כוונת המהרש"ם. הוא מדבר על מי שאין מדליקים עליו בביתו, ואעפ"כ אם לא שכר את הרכבת לדעתו אינו צריך להדליק, משום שחיוב הדלקת נר חנוכה הוא רק במי שיש לו זיקה מסוימת לבית, כמו שמצינו שאין אדם יוצא ידי חובה בהדלקה שבבית הכנסת, ולכן הדבר תלוי בשאלה האם שילם או לא, שאם הוא ישן שם לילה אחד בלבד וגם לא שילם - אין זה "ביתו" והוא פטור לגמרי מהדלקה, כדין מי שאין לו בית כלל (עיין 'באורך נראה אור' עמ' 143-144).
ועצם החידוש שלמד בחובת הדר מדברי המהרש"ם תמוה לענ"ד, וכי סתם אכסנאי הוא בחינם?! ובפסקי תשובות בהערה 1 שם ציין לכף החיים (הובא גם בחובת הדר עמ' קיב הערה טו) שכתב להיפך, שאורח בחינם דינו כאחד מבני הבית, ואינו צריך כלל להשתתף בפרוטה, ורק בשכר הרי זה אכסנאי. גם אם לא נקבל חידוש זה של הכף החיים (כפי שכתב בחובת הדר שהוא חידוש גדול), על כל פנים יש ללמוד ממנו שהיה פשוט לכף החיים שה"אכסנאי" הסתמי הוא בשכר, וכך מסתבר (ועיין בשו"ת יחוה דעת ח"ו סי' מג, שנקט ככף החיים).
לפיכך נלע"ד ברור שמי שמתארח בבית מלון יוצא ידי חובה על ידי בני ביתו, וכן כתב בילקוט יוסף, אוצר דינים לאשה ולבת, עמ' תקיב, פרק מא סעיף ה, שהלן במלון יוצא ידי חובה על ידי אשתו (ולדעתו אף אינו רשאי להדליק בעצמו), וכן בספר 'תורת המועדים' ג-ז עמ' שמב והערה לה.
2. יציאה ידי חובה כאשר יש הפרשי שעות בהדלקה:
בעניין זה קיימים חילוקי דעות בפוסקים: יש אומרים שניתן לצאת ידי חובה רק בהדלקה באותו אזור זמן, אבל לא כשההדלקה בבית מוקדמת או מאוחרת לזמן החיוב של זה שאינו בבית (להלן: הנוסע). כך סברו הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל ('נר ציון' עמ' יד, לגבי בני ישיבות הנמצאים בארץ ישראל והוריהם בחו"ל) והרב אלישיב זצ"ל (מובא ב'שבות יצחק' חנוכה ח"ב עמ' כא-כב ותוספת ב'שונה הלכות - תורת המועדים' סי' תרעז עמ' שלא). לעומתם, הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה עמ' רעה הערה כב) סבר שאפילו אם יש הפרש שעות יצא הנוסע ידי חובה, וכן בילקוט יוסף (מועדים, עמ' רלא), וכן מצדד גם בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קיט). עיין גם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' מו), שכך משמע מפשט הפוסקים שלא חילקו בדין זה בין מקומות קרובים לרחוקים (כגון במשנ"ב סי' תרעז סק"ב: "כי מדינא כשאשתו מדלקת נר חנוכה בביתו הוא יוצא ידי חובה בהדלקתה אף שהוא במקום רחוק מביתו"), אם כי התקשה בטעמו של דבר, עיין שם.
שורש המחלוקת הוא כנראה בשאלה האם עיקר החיוב בנר חנוכה מוטל על האדם באופן אישי, אלא שצורת הקיום שלה הוא הדלקה בפתח הבית, או שזוהי מצוה שמתייחסת בעיקרה לבית הפיזי, בדומה למזוזה. על פי התפיסה הראשונה, חלה על האדם חובה להדליק נר בלילות חנוכה, ועליו לעשות זאת בביתו. אם אינו בביתו - בני הבית יכולים לעשות זאת עבורו, אבל אם בזמן שבו הוא חייב בני ביתו לא עושים זאת - לא יצא ידי חובתו. על פי התפיסה השניה, חובה על האדם לוודא שבביתו יודלק נר בלילות החנוכה, ולכן יש ללכת לפי הזמן של מקום ביתו, ומכיוון שבארץ שבה ביתו שורר כעת לילה - זהו זמן חיובו של הנוסע, למרות שהוא אישית נמצא בזמן אחר, ולכן הוא יוצא ידי חובתו בהדלקה שנעשית בביתו.
יש מקום לתלות זאת במחלוקת השו"ע והרמ"א: לפי השו"ע בעל הבית מדליק עבור כל בני ביתו (סי' תרעא ס"א), ובעל שאינו בביתו, ואשתו מדליקה עליו, אינו רשאי להיפרד ממנה בהדלקתו ולברך (בית יוסף סי' תרעז). לפי הרמ"א כל בני הבית מדליקים (סי' תרעא שם) וגם רשאי הבעל שאינו בביתו להדליק בנפרד מאשתו (סי' תרעז ס"ג). נראה, אפוא, שלדעת השו"ע זהו חיוב על הבית ככלל, ואילו לדעת הרמ"א זהו חיוב אישי על האדם (עיין שו"ת שער אפרים סי' מב, המקשר בין שתי המחלוקות, ובמאמרו של דודי הרב יעקב אריאל שליט"א בספר 'באורך נראה אור' עמ' 77). ברם, בשבות יצחק (חנוכה, ח"ב פ"ז עמ' א-ד) נקט שגם לדעת השו"ע זהו חיוב אישי על האדם, והטעם שלדעתו אין להדר שכל אחד ידליק הוא רק כדי שיהיה היכר ברור למספר הימים, כפי שהסביר הביאור הלכה (סי' תרעא ס"ב ד"ה לא ידליקו). לעניין דברי הבית יוסף שאין הבעל יכול להיפרד מאשתו ציין בשבות יצחק לכנסת הגדולה (סי' תרעז) שדייק מלשון הבית יוסף שם: "כתוב בתרומת הדשן (סי' קא) דאכסנאי שהוא נשוי אם רצה להדליק ולברך משום הידור שפיר דמי. ולי נראה דאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה", שאין זו ברכה לבטלה, אלא רק ברכה שאינה צריכה כי היה יכול לצאת בשל אשתו.
בפרטי הדברים לשיטה המחמירה, שלפיה הפרש השעות מונע מהנוסע לצאת ידי חובה בהדלקת הבית, חלוקות הדעות כיצד ניתן בכל זאת לתאם בין המקומות ולהתגבר על הבדל הזמן: יש אומרים שהדבר אפשרי רק כאשר ההדלקה בפועל תהיה כאשר אצל הנוסע זהו זמן החיוב לכתחילה, דהיינו בחצי שעה שאחרי השקיעה (תורת המועדים הנ"ל). כך משמע גם מדברי הרב אבא שאול הנ"ל, אם כי כתב שאין צורך שההדלקה בפועל תהיה בזמן חיובו של הנוסע, אלא שהנר ידלק עד שעת חיובו (וסברתו צריכה עיון, שהרי הדלקה עושה מצווה). ויש אומרים שדי בכך שההדלקה תהיה מתי שהוא במהלך כל הלילה של הנוסע (שו"ת 'ברכת ראובן שלמה' (ח"ד סי' מט עמ' קעז).
לאור האמור, יש מקום לומר שאתם יוצאים ידי חובה בהדלקה הנעשית בביתכם, גם ללא תיאום מוקפד על הזמנים, על סמך סברת הגרש"ז אוירבך וסיעתו או משום שבכל מקרה ההדלקה תהיה במהלך הלילה באיטליה. אך כדי לצאת ידי השיטה המחמירה נכון לתאם בין הזמנים כאמור, שבביתכם ידליקו כשעה אחרי תחילת הזמן ומאידך עדיין לא כלתה הרגל מן השוק, ואצלכם יהיה זה בזמן. היה מקום לתאם את הזמנים בצורה אחרת, שבבית ידליקו בתחילת הזמן ואתם תצאו בזה ידי חובה משום שזה אחרי "פלג המנחה" באיטליה. אך נראה לענ"ד שדחייה של ההדלקה בשעה, בימינו שהרגל טרם כלתה מן השוק, עדיפה מאשר הקדמה לפלג המנחה, ואין כאן המקום להאריך בזה.
3. הדלקה בברכה למי שמדליקים עליו בביתו ואינו בסביבה יהודית:
מי שנסע מביתו לסביבה שאיננה יהודית ואינו רואה נרות חנוכה כלל, נחלקו הראשונים האם ידליק בברכה למרות שמדליקים עליו בביתו כדי שלפחות יראה נרות. בהכרעת השולחן ערוך קיימת סתירה לכאורה: בסי' תרעו ס"ג כתב שאינו מברך על ראיית הנרות אם מדליקים בביתו, ואילו בסי' תרעז ס"ג כתב בשם "יש אומרים" שבמקרה זה ידליק בברכה. למעשה כתב המשנ"ב (סי' תרעז ס"ק יד) שאין לברך, אלא שאם הוא רוצה שלא לצאת ידי חובה בהדלקה בביתו הוא רשאי לעשות זאת, על פי מנהג הרמ"א שתמיד בעל יכול להיפרד מאשתו, וכל שכן במקרה שלכם, בעל ואשתו שנפרדים מהדלקתם משאר בני הבית כמנהג האשכנזי הרגיל. אך לפי השולחן ערוך אין לברך, מאחר שהדעה שהביא כעיקרית היא שאי אפשר להיפרד מבני ביתו בהדלקה.
אלא שבמקרה שלכם לא רק הסביבה שונה אלא גם זמן ההדלקה. על כך כתב הרב עובדיה זצ"ל (חזון עובדיה, חנוכה, עמ' קנ), שמי שנמצא בארץ אחרת ויודע שעדיין לא הדליקו עליו בביתו רשאי להדליק בברכה גם לפי השולחן ערוך (הוא כותב זאת על מי שנמצא בארץ ישראל וזמן ההדלקה בבית הוריו בחו"ל מאוחר יותר, אך מוכח מדבריו שהוא הדין להיפך, עי"ש בשם שו"ת פרי הארץ ח"א סי' ט, שהטעם שהבעל אינו יכול להיפרד מאשתו בהדלקה הוא רק מחשש שמא כבר הדליקה, וכשהדבר ברור שלא הדליקה רשאי הוא להדליק בברכה. כיוצא בזה כתב גם בשם שו"ת רב פעלים ח"ב סי' נ, אם כי מעיון ברב פעלים עצמו מסופקני אם אמר זאת גם על נר חנוכה או רק על נר שבת, עיין שם). לכן כתבתי שאשכנזים ידליקו בברכה ואילו ספרדים יכולים לעשות כך רק אם יוודאו שטרם הדליקו בביתם.
4. הצורך בהדלקת נר או פנס בתוספת להדלקה בביתו:
צורך זה נובע משני טעמים: האחד, אם אינכם רואים נר חנוכה באזור שהודלק על ידי יהודי החייב בו, משום שיש מצווה לראות נרות חנוכה. השני, משום חשד ומראית עין, שמי שלא יודע שמדליקים עבורכם בבית לא יחשוב שאתם משתמטים מן המצווה (סי' תרעז ס"א). שני הטעמים הללו אינם מצדיקים ברכה, מכיוון שמדליקים עבורכם בבית (משנ"ב שם ס"ק ח וס"ק יד).
5. פנס חשמלי כנר חנוכה:
בשאלה זו מחלוקת מצדדים שונים, ראו סיכום באנצי' תלמודית ערך חשמל טור קפו-קפח ובשו"ת יביע אומר ח"ג או"ח סי' לה. הטעם המרכזי לשלילה הוא שהמצווה היא להדליק נר רגיל ואש ממשית, כזכר לנס המנורה, ואילו לאור החשמל יש רק דיני אש מסוימים, לכל היותר כתולדה של מלאכת הבערה. ההכרעה המקובלת בדיון זה היא, לפי הידוע לי, שאין להדליק בחנוכיה חשמלית אלא בלית ברירה ובלי ברכה (יביע אומר, שם; אך בהליכות שלמה עמ' רפג כתב שבלית ברירה ניתן לברך עליו). הדבר שונה מנר שבת, שעיקרו הוא האפקט של התאורה משום כבוד השבת ושלום בית, ובזה ניתן בשעת הצורך לצאת ידי חובה בתאורה חשמלית. לכן על הפנס החשמלי אין לברך ברכת נר חנוכה, אפילו אם תדליקו מוקדם יותר מההדלקה בביתכם, ומכל מקום יש להדליק אותו מהטעמים שהוזכרו בסעיף הקודם.